קיטורים ותמיכה לסופ"ש

Kasey

New member
ההודעה שכתבתי הבוקר בשרשור הקודם

מקווה שזה בסדר שאני מעתיקה לפה, כי השרשור ההוא כבר ישן ועמוס וכיוון שכתבתי הודעה ארוכה חבל לי שאף אחד לא יראה אותה, למרות שכמובן אף אחת לא חייבת להגיב. זה בהמשך לכל הדיון על הקושי מול הריוניות אחרות בזמן שאנחנו עוד לא שם...

הנושא זה מאוד רגיש וכואב, ואני מזדהה ומבינה את כולן.

כמו שאמרתי, אני חושבת שיש הרבה דברים שכואבים לאנשים ולא תמיד אנחנו יכולים להבין.
אני הייתי שומעת אנשים מסביבי מדברים על חתונות ומתלהבים מהכלה המיועדת, ובאיזשהו שלב לא יכולתי יותר לשמוע.
לא התפרצתי על אנשים, שמרתי לי את זה בפנים בשקט, אבל זה כאב לראות איך כולם מכרכרים סביב מישהי כאילו היא הכי חשובה בעולם, ואני מבוגרת ממנה ולא קרובה לזה בכלל.
פעם אפילו הלכתי למספרה ועיכבו אותם שם ואז אחת הנשים שעובדת שם אמרה לי, סליחה, אנחנו פשוט מתרגשים, כי אחת שם בדיוק הודיעה שהיא מתחתנת.
ואני חשבתי לעזאזל, למה היא חושבת שאכפת לי??

אני לא בעד להכאיב בכוונה, כמו שאתן אומרות, לכל שלב יש את הקשיים שלו. החיים מורכבים וקשים וקושי להרות הוא קשה, אבל כמה שאני למשל הייתי מרוסקת שלשום כשקיבלתי, אני יודעת שיש אנשים שחוו קשיים הרבה יותר גדולים ממני. הפלות ולא עלינו הפסקות היריון גם בשלבים מאוחרים, וגם יותר גרוע... אני מכירה סיפורים איומים. ועדיין זה לא משנה את העובדה שהרגשתי שלא רק הגוף שלי מדמם, גם הנפש...

יש דברים שפשוט יש תמימות בקשר אליהם. כשסוף סוף התחתנתי גם אני דיברתי בכיף עם מי שרצה לדבר איתי על זה, כי היה לי כיף להיות סוף סוף במרכז העניינים והנה סוף סוף זה קורה לי. וברור שהיה לי כיף לקשקש עם חברה שמתכננת ילד שני ולקוות שאולי סוף סוף אהיה בהריון ביחד עם אחת החברות שלי. בינתיים הם אולי הקפיאו קצת את הניסיונות, ואני לא נכנסתי עדיין להריון. אז חשבתי שזה יהיה קל ובכיף, ובינתיים נהיה יותר קשה ולא כיף. אז הייתי נאיבית, ואנשים גם כן מדברים מתמימות ולא מתכוונים.

הרי גם לי קשה לקרוא, אפילו פה, על מי שיש לה כבר ילדים בבית ונורא רוצה עוד אחד, כי אני בת 37 ועוד לא אימא. אבל זה אומר שלה לא קשה ולא כואב. עם זאת, אני לא שופטת אף אחת, אני יכולה רק לדמיין איך הקושי מתעצם עם הזמן והטיפולים ובעיקר כואב לי שכואב לכן, שכואב לנו... הלוואי וכל הסיפור הזה היה יותר פשוט.

שירן - אני באמת חושבת, ובלי להקל ראש במה שאת עוברת, שתתנחמי בזה שעכשיו את הולכת לקבל טיפול מתאים, ואת כל כך צעירה שעוד תספיקי ותצליחי להביא כמה ילדים שאת רוצה אני אומרת את זה ממקום שאני יודעת כמה זמני יקר וקצוב, וכואב לי לחשוב שאם הייתי יכולה להתחיל צעירה יותר אולי היה לי קל יותר. אני יודעת שלכולנו אין סבלנות, אבל תחשבי ככה - זה יקרה, זה עומד לקרות. עוד מעט גם אני אהיה שם. אולי ככה אנחנו צריכות לחשוב.

וזה בסדר לדעתי לקטר קצת בהיריון, אנחנו בני (בנות אדם), ולכל שלב הקשיים שלו. מה שלא יכולתי לשמוע זה חברה שדיברה על חברה שלה שגילתה שבהיריון שלישי יש לה תאומים, והיא לא הפסיקה לדבר על כמה ההיא מסכנה ואיך היא אולי הייתה מדללת. זה שיגע אותי ואז עוד בכלל לא התחלתי לנסות. ממתי שני ילדים בריאים זה אסון? אני מכירה אנשים שחוו קשיים עצומים להרות ואובדנים פשוט איומים, שלא נדע. אז גם גידול ילדים זה קשה, ואני מקווה שכשאגיע לזה סוף סוף, לא אקטר.
 

Mis Anna

New member
רוצה להגיב

קודם כל את הפוסט הקודם בנושא היה לי ממש קשה לקרוא.
הריון הוא נס אין לי מילה אחרת, כולנו מתפללות לאותו נס ואין ללכלך או לאחל דברים רעים למי שכבר חווה אותו. אני לא הייתי רוצה להיות במקום הזה שמישהי מסתכלת עלי ומאחלת לי רע.

לאחרונה אני ממש בדיכאון מכל התהליך הזה ומשום מה דווקא נשים הריוניות גורמות לי לחייך כי אני מקווה שאולי זה מדבק

הטיפולים וההורמונים והלחצים שאנחנו חוות בתהליך נראה לי משגע אותנו, אבל צריך גם לדעת לחזור למציאות. ולא כולם חווים את אותם דברים כמונו. ובגלל זה אני שמחה שיש פה את הבמה הזאת.
אחרת היה לי הרבה יותר קשה.


מאחלת שכולנו נעבור כמה שיותר מהר לפורום השכן.
 

Kasey

New member
זו דרך יפה להסתכל על זה

שאולי זה מדבק.
כשכתבתי את הפוסט ההוא חשבתי שאולי באמת צריך לחשוב ככה - לא למה זה לא קורה לי, אלא שעדיין זה לא קרה. כלומר זה עומד לקרות. להסתכל עליהן ולחשוב, לא למה אני לא שם, אלא עוד מעט גם אני אהיה. אני בדרך לשם.

כל העניין הזה נורא קשה, ואני עוד בכלל לא בטיפולים. אבל אחרי שלושה חודשים של ניסיונות שלא הצליחו אני מתחילה לפחד, בגלל הגיל. וזה לא לגמרי רציונלי. אבל אני חושבת על זה שגם אם ארצה שלושה, לא בטוח שיהיה לי מספיק זמן. ובינתיים רק שיבוא הראשון.

אנשים חווים כל מיני דברים ואנחנו לא יכולים לדעת... לכל אחד יש את הקשיים שלו. אבל הקנאה והכאב הם טבעיים. יש אצלנו מישהי בהריון שאני מחבבת ופתאום עכשיו כל פעם שאני רואה אותה עם הבטן זה צובט לי, ולא הרגשתי ככה עד עכשיו.

אני חושבת שטעיתי לחשוב באיזשהו מקום שזה או שאין שום בעיות ונכנסים ישר, או שיש בעיות וצריך טיפולים. וזה לא, כי יש את הקבוצה הזו באמצע, של החודשים של הניסיונות... וזה לא בהכרח אומר שיש בעיה, אבל זה עלול להכניס לסרטים.
היום יו"מ 4, איכשהו הוא קצת יותר מזכיר לי הפעם את המחזורים שהיו לי לפני הגלולות... אבל אני לא חושבת שזה אומר משהו, כי הם הסתדרו לי יפה מאוד מהר למזלי.

היה לי קשה להתרכז בעבודה בשלישי כשקיבלתי... מצד שני היה כזה לחץ בעבודה שזה העסיק אותי והיום כבר קל יותר להסתכל על החודש החדש ולקוות... בדרך כלל היה לי בחודשים האחרונים 27 יום, חודש שעבר הגיע ביום ה-26 בערב והחודש ביום ה-28 בבוקר... וידעתי שאסור לקוות ובכל זאת קיוויתי... ניסיתי לשלוט בעצמי כשהגיע, התלבשתי, התאפרתי ונסעתי לעבודה. בדרך דיברתי עם בעלי וסיפרתי לו כי לא רציתי שימשיך לקוות סתם וקיוויתי שאני לא הורסת לו מדי את מצב הרוח על הבוקר. ואז דיברתי עם אימא שלי, התחלתי מדברים אחרים, ואז היא שאלה, ו"מה עם הדבר השני", ואמרתי לה... וכבר לא יכולתי לעצור את הדמעות. אני משתרכת לי בפקק ומנגבת אותן כל הזמן ומורחת את האיפור, והיא כל הזמן אומרת "יהיה בסדר, יהיה בסדר..." ואני מפחדת שלא יהיה, ואיך אעשה את זה כל חודש מחדש? והגעתי לחניון וניסיתי שהאיש שם לא יראה כמה העיניים שלי אדומות.
 

אודותי

New member
רק לעודד אותך

להריון הראשון נכנסתי בגיל 37. לקח אז שניה וחצי. היום אני בהריון שני, בת 39, ולהריון הזה לקח יותר משנה + טיפולים. בקיצור, לגיל לפחות לגבי, היתה משמעות מועטה.
 

Kasey

New member
תודה ומעניין

אני מכירה כמובן סיפורים מכל הסוגים, אבל מסיבה נאיבית כלשהי כן קיוויתי שיקרה מהר... וכשזה לא זה כנראה תמיד מעורר חששות. אבל תמיד מעודד לשמוע על הצלחות בגילים יותר מאוחרים... תודה ושימשיך טוב!
 

שירןג7

New member
לא יודעת אם זה יגרום לך להרגיש יותר טוב

אני בכלל לא יודעת מתי אני מקבלת מחזור! לפחות את יודעת... זה כבר משהו לא?
ואת יודעת, סטטיסטיקות... 75% מצליחים אחרי חצי שנה. 90% אחרי שנה... אז יש עוד זמן!
וסתם שתדעי, לי אין אמא לספר לה. או אבא, או משפחה שאפשר לדבר איתה... תיעזרי בסביבה!
 

Kasey

New member
נכון... זה בעיקר הביאוס מהמחזור...

אני חושבת שלולא הגיל בכלל לא הייתי כל כך לחוצה מהעניין. נוסף על הפחדים שזה מעורר זו גם העובדה שכבר חיכיתי כל כל הרבה ודי... אבל אני בהחלט מודה על הדברים הטובים שיש. בלי עין הרע אני חייבת לומר שיש לי חיים טובים ומה שחסר מהותית זה באמת רק עניין הילדים... נקווה שיבוא.
ואין ספק שאני אסירת תודה על המשפחה שלי. צר לי לשמוע שאין לך מי שיתמוך. בכל מקרה אני מאוד שמחה גם על הפורום כאן כי מאוד עוזר לראות שיש בנות שעוברות דברים דומים ומבינות בדיוק את חוסר הסבלנות, האכזבות והלחצים. אנשים אחרים לא תמיד מבינים מה העניין, בטח לא בשלב הזה שבו אני נמצאת.
אני גם מודה על כך שהמחזור שלי סדיר, אין ספק שזה סימן טוב וזה מקל. אולי לכן מתסכל אותי לחשוב שבגיל צעיר יותר אולי בכלל היה ממש קל ועכשיו יהיה קשה רק בגלל הגיל... אבל מי יודע. אנחנו לא יודעים לא מה יכול היה להיות אילו וגם לא מה בדיוק יהיה. נקווה רק שיהיה טוב ובקרוב.
 

שגיבי1

New member
כל כך מזדהה איתך...

אמנם אני בת 30-אבל אני נשואה יותר מחצי שנה...
כבר נכנסתי להריון-ואז בשבוע 7 הוא נפל.
התחושה הזאת שחיים ״ממחזור למחזור...״ קשה ומתסכלת ולא משנה כמה גם לי הקרובים אליי אומרים נסי לא לחשוב על זה... זה יבוא... בלה בלה בלה.
זה פיל לבן בתוך החדר.
מהרגע שאת רוצה ילד זה נמצא שם... ואין יום שאני לא חושבת על זה. אם הגיע מחזור מחכה לביוץ.. אחרי הביוץ מקווה להריון... ואז חלילה.
וגם לי פתאום מאד קשה לראות הריוניות.. פתאום נדמה שכולם כבר אמהות או בדרך להורות וכן! זה קשה לראות אותן! וקשה לפרגן... וזה לא הופך אותנו לרעות!
אנחנו מתוסכלות.. וכואבות...
כי הורות זה הדבר הכי טיבעי בעולם... אז למה לנו זה לא בא בקלות???
אז תדעי שאני מרגישה ממש כמוך. וגם בוכה ברכב בדרך לעבודה אחרי שגיליתי ששוב קיבלתי. ואני מחזקת אותך מרחוק.. למרות שאנחנו לא מכירות. כי אנחנו חולקות משהו.
 

Kasey

New member
תודה על החיזוק

עוזר לחלוק, להבין ולשמוע שאנחנו לא לבד בסיפור הזה, כי אחרים לא תמיד מבינים.
אני חושבת שהתחלתי להשלים עם העניין שזה לא קורה מיד, למרות שהזמן מאוד יקר לי, ואולי זה קצת יעזור אם כי אני מקווה שהדרך לא תהיה ארוכה מאוד.
מצטערת לשמוע על מה שעברת. אני בטוחה שיהיה בסדר כי באמת אין סיבה שלא... וכבר היה הריון אחד בתוך זמן לא רב מאוד... אבל אני רק יכולה לשער איזה שברון לב זה היה לאבד אותו... וקשה להיות סבלניות בינתיים וקשה שלא לדאוג. חברה שלי שהיא רופאה אמרה לי גם כן אתמול שלרוב זה לא קורה מיד, וזה עזר קצת להירגע... ועם זאת אני זוכרת גם את אלו שכן, והייתי רוצה גם...

כרגע אני מרגישה די בסדר, אולי כי כבר עברו כמה ימים של מחזור ואפשר להסתכל קדימה, ועוד לא התחילה הציפייה של היוא״בים... וכנראה שכבר השלמתי עם הרעיון שלחזור מירח דבש בהריון לא חזרתי, ועברו שלושה חודשים מהחתונה ועוד אין את ההריון שכולם מחכים לו... כל חודש אני מקווה שאוכל לבשר... אולי החודש?

מקווה בשביל כולנו ותודה מכל הלב והנשמה על המילים החמות.
 

שירןג7

New member


התרגשתי מאוד שכתבת בשבילי... (איך פספסתי את ההודעה שלך בכלל
)
את יודעת מה, אני אפילו מאחלת לך להיכנס להריון לפניי. באמת שאני מאמינה שמגיע לך, אפילו בלי להכיר אותך.
ואת יודעת מה, צריך להסתכל על החבילה כולה. אני בטוחה שיש לך דברים בחיים שמאוד הייתי רוצה שיהיו לי. ומבטיחה לך שהיו לי דברים כ"כ קשים בחיים שאת לא היית רוצה להיות בנעליי גם אם זה אומר להיות בת 24 נשואה ומנסה להרות. הלוואי! שאוכל להביא ילדים כמו שאני רוצה... מי יודע מה יהיה הגורל שלי. אני לצערי לא אופטימית.
וכמו שאמרת. תמיד קשה. מה, ניכנס להריון וזהו? לא יהיו קשיים יותר בחיים? בטוח שכן... כל שלב ומה שהוא מביא איתו.
הרבה הרבה הצלחה. מחכה לשמוע (לקרוא) ממך בשורות טובות.
 

Kasey

New member
רק עכשיו ראיתי את החלק הזה

בשרשור. אז גם אני פספסתי את ההודעה.
תודה רבה! אני מאחלת לנו שניכנס שתינו (וכולן פה) להריון תקין מהר. התרגשתי מאוד לקרוא את מה שכתבת. זה כנראה הכוח של קבוצות כאלה, גם אם וירטואליות, שיש אנשים אמיתיים מאחוריהן. המון תודה ואני מאחלת לך לא פחות שזה יקרה במהרה.

אני באמת מאמינה שאין סיבה שהדברים לא יסתדרו. יש היום המון דרכים לעזור ולטפל בבעיות בתחום הזה ואני לא רואה מדוע לא יהיה אפשר להתגבר על הקשיים


ואת ממש צודקת שלכל אחד יש את הקשיים שלו בחיים. אני חושבת שבורכתי בהמון דברים וכן, החיים מורכבים ותמיד יש עליות וירידות וקשיים. כרגע המחשבה מרוכזת בהריון הנכסף אבל ברור שגם אחריו וגם אחרי שיהיו ילדים יש המון התמודדויות. צריך להשתדל לקחת דברים בפרופורציה, שאני מניחה שקצת שכחתי אותה עם כל הכמיהה הזו.
 
את ככ צודקת...

זה פשוט ככ נפיץ...
בכל מקרה, את גם מספיק צעירה בשביל ללדת. בייחוד עם הרפואה של היום.
בהצלחה!!!
 

Kasey

New member
תודה רבה

אני יודעת שזה לא מאוחר מדי, ומה שלא יהיה אני לא חושבת שהייתי מחכה עוד... כי לצערנו יש את הגיל שבו לפעמים גם כל הפריות המבחנה שבעולם לא עוזרות... זה משתנה מאחת לאחת כמובן. מה שעדיין עובד לטובתי זה שיש הבדל מאוד דרמטי בין שנות השלושים המאוחרות לתחילת שנות הארבעים... למרות שכמובן יש גם בנות 40+ שיולדות, אבל לא כל מי שרוצה בשלבים האלה מצליחה, גם עם טיפולים. לצערנו על זה הרפואה עוד לא התגברה.
 

חן1986

New member
יומ 30

איחור של יומיים, מחכה לאיחור של 4-5 ימים כדי לעשות בדיקה.. אז איך מעבירים את הימים האלה מהר ?!
 
למעלה