כל כך מפחדת

[eירה1]

כל כך מפחדת

שלום לכולן, קראתי אתכן לא מעט בתקופה האחרונה והנה, קיבלתי סוף סוף אומץ לכתוב.
אני בהיריון, כך אומרת בדיקת ההיריון הביתית שעשיתי. שבוע 5 +6 ואני לא מרשה לעצמי
לשמוח, להתרגש, לתכנן.
זהו ההיריון השני שלי. ההיריון הראשון, הסתיים בשבוע 8 העובר היה ללא דופק. כאשר
רק 4 ימים לפני כן, בבדיקה שעשיתי נצפה דופק. בהיריון הראשון כל כך התרגשתי, שמחתי.
מכירות את הפרסומת הזו של "אופל", שלא משנה מה השאלה התשובה תמיד "אופל" כך הייתי
עם כל מי שדיבר איתי, כל מה רציתי לעשות זה לספר ולצעוק לכל העולם שאני בהיריון.
ואז, קרה מה שקרה, וזה היה כל כך קשה, החודש הייתי אמורה ללדת.

ועכשיו, אני מסרבת להתרגש, מסרבת לתכנן, קבעתי תור לסוף השבוע הבא כאשר אמור להיות
כבר דופק. עד אז אני ממשיכה להתנהל כרגיל כאילו לא קרה כלום, אבל כן מקפידה יותר לשמור
על תזונה נכונה.
ופתאום מתחיל לנקר בי הפחד שאולי משהו לא בסדר, אולי שוב אין דופק, אולי זה היריון כימי, אולי....
הסיפור של קוקי ממש הפחיד אותי, לא הצלחתי לסיים לקרוא את ההודעה שלה. גם אותי פיטרו לאחרונה,
גם לי קשה מאוד, אני מחפשת עבודה וזה ממש לא קל... האם גם העובר שלי ייפול??
אני כל הזמן מנסה לבדוק עם עצמי מה אני מרגישה, ולהשוות לפעם הקודמת.
בחילות - יש
רגישות בחזה - יש
ואולי אני סתם מדמיינת?
מישהי מכירה / מזדהה עם מה שאני עוברת? מישהי יכולה להרגיע אותי קצת?

 

[Babybini]

מבינה אותך מאוד..

גם אני עכשיו בהריון שני אחרי שהראשון נפל בסוף שבוע 6. למרות שראינו דופק בשבוע 6 וקצת כשגרנו בחו"ל, לא הייתי מוכנה לספר לאף אחד (חוץ מחברה אחת שידעה על ההפלה) עד שלא נראה שוב דופק בשבוע 9+ וגם אז זה לא היה פשוט.
אנחנו כבר אחרי שקיפות ועדיין אני חוששת לספר למשפחה המורחבת,בינתיים רק ההורים שלי יודעים וגם זה כי אנחנו גרים אצלם כרגע.

החששות שלך טבעיים ומאוד מובנים ואני חושבת שכל בחורה שעברה את זה נתקפת חששות אחת לכמה זמן. אבל צריך לנסות ולזכור שזה לא בשליטה שלנו ועם כל הרצון שבעולם אין לנו דרך להשפיע על אופן ההתפתחות של העוברון הקטן. אנחנו יכולות לשמור על תזונה, לא להרים דברים כבדים ולעשות הכל לפי הספר ועדיין על העוברון עצמו להמשיך להתפתח בכוחות עצמו ובזה אנחנו לא יכולות לשלוט.

לגבי מה ששאלת, התשובה היא לא.
העובר שלך לא יפול. תאמיני בעוברון הקטן, תנסי להסיר מעצמך את הלחץ ותחשבי חיובי. אני בטוחה שהתקופה הזו תעבור והכל יהיה בסדר.

ישנו פורום בתפוז שנקרא הריון אחרי אובדן, אני מאמינה שהבנות שם יוכלו מאוד לעזור.

שולחת חיבוק הרגעה

 

[eירה1]

תודה רבה

אני מאוד מנסה להישאר אופטימית אבל, זה לא כל כך עובד.
בכל ביקור בשירותים אני פוחדת שאני אפגוש את "המכשפה", כל כאב שיש לי ישר
אני חוששת שמא הוא מעיד על בעיה כלשהי..
האם את מתייעצת עם פסיכולוג? אני מתחילה לחשוב שאולי כדאי שאלך. מצד אחד
אני לא מספרת לאף אחד על ההיריון מצד שני לבן הזוג שלי קשה מאוד להכיל את כל
הרגשות שלי.

אני כל כך מפחדת להאמין להיריון הזה, שאני לא מרגישה שייכת לפורום "היריון" כלשהו

 

[טולטול355]

יקירה

את בהריון

תתייחסי אל עצמך כהריונית! ותאמיני! ותקווי לטוב

יעבור יום. יומיים, שבוע ושבועיים..
תנסי להעסיק את עצמך עם כל מיני דברים שאת אוהבת לעשות
ופשוט תרגעי..
תראי סרטים טובים
תקראי ספרים
תצאי לבלות עם בעלך
....
ומזל טוב!!!! את בהריון

 

[Saritgil]

תחשבי חיובי

הכל יהיה בסדר, ובה״ע תראי דופק עוד שבוע

 

[eירה1]

אני מנסה

 

[פ י צ י ת 4]

מחזיקה לך אצבעות

לדופק מהמם!!!

 

[eירה1]

אמן

 

[לימ13]

היי מבינה אותך אחרי שעוברים דבר כזה

מפחדים להאמין שההריון הבא הוא בסדר היה לי את זה גן בהריון הראשון הייתה לי הפלה טבעית בשבוע 7 וחשבתי שזה סוף העולם אבל התאוששתי ואחרי 3 חודשים נכנסתי שוב מכל בדיקה חששתי רק אירי חודש רביעי אחרי הסקירה נירגעתי אז הכל יהיה בסדר גם אצלך אל תידאגי

 

[eירה1]

תודה

 

[cookiii]

מאמי הסיפור שלי הסתיים בדופק חדש.

אל תפחדי. הכל מסתדר בסוף. ההריון הקודם שלך היה לא תקין והפעם הכל יהיה שונה.

 

[noooki1]

הפחד לא עוזר:

אמנם עד שבוע 14 יש יותר סיכוי להפלות, אבל, זה יכול לקרות תמיד לצערי (אני עברתי הפלה בשבוע 25), וגם אחרי הלידה חס וחלילה, הכי נורא בעולם, לילדים יכולים לקרות דברים, ובצבא, וכל החיים הם נורא מסוכנים בכלל. אז אם לא נשמח ממה שיש לנו עכשיו, ברגע זה, נבזבז את כל החיים על דאגה. הפחד הוא להתאכזב, אני מבינה, אבל העיניין הוא שנתאכזב גם אם ננסה לא לשמוח, ונשמור על מתח... זה לא יהיה פחות כואב. אז עדיף להיות אופטימיים, זה לא יעשה את האכזבה יותר קשה (חס וחלילה, ואמן שלא תהיה אכזבה), וזה יותר נעים לתינוק להיות בבטן של אמא שמאמינה בו. בהצלחה!!!!!!!!