פשוט מאוד- מכניסים את כל העולם ללחץ
הפעם... הפעם זה יהיה שונה
הפעם אני לא אדבר על זה על כל העולם, כמו בכל נושא אחר בחיי
הפעם אני לא אשלח אמא סמסים מורטי עצבים מידי יום. אז מה אם אני מוצאת לנכון לספר לאמא על קקי ממש מוצלח. כאן אני אשמור על דיסקרטיות.
ואולי אם אני אסתום לפעמים לא תהיה לי עין הרע
אולי אם אני לא אדבר על זה כל היום אני לא אהיה בסטרס וזה יגיע מהר יותר
ואולי אם אני לא אדבר על זה אני בכלל לא אתעסק בזה וככה הזמן יעבור מהרררררר
אז אני מספרת רק לחברה טובה אחת, כדי שיהיה לי על מי להוציא את זה
ולחברה ההריונית מהעבודה
ולחברה השנייה מהעבודה כי אנחנו ממש מתקרבות והיא תמיד מעלה את זה
מפה לשם, אני שולחת מייל למרצה שלי "את מה, ד"ר, אם בילינו מספיק זמן ביחד, זה אומר שהסתנכרנו, ובשורה תחתונה את מבייצת ביחד איתי היום אה ביץ'? גם לך יש דקירות בשחלה ימין? ראיתי איך התכווצת שם על הפודיום. למה לא ביקשת אדוויל כפרה? הייתי מביאה לך בכיף"
ואז יש לי פיפי ומישהי רוצה לעקוף אותי אז אני ממלמלת משהו על זה שאני בהריון ונורא קשה לי להתאפק.
"מה? את בהריון?!?!"
"כן, אני בהריון".
"יוווו איזה שבוע את?"
"אני לא בשבוע סתומה, אני עוד סופרת בשעות. נכון לעכשיו: שעתיים. עכשיו טוסי לי מהתא אני תכף משתינה מהאף על הפרצוף שלך מרוב שיש לי פיפי!!!!".
אני לא באמת בהריון. אבל אני כבר מוקסמת מהסטאטוס הזה שאני מתרגלת אותו. אני רק רוצה לכבד את המעמד ולהיות מוכנה לקראתו.
אני כבר יודעת בעל פה את התנוחות שלפני, התנוחות שאחרי, את הדקות, את השעות וכמה ימים ביניהם, מה לאכול, ממה להימנע, ואפילו התחלתי להאכיל את הג'ינג'י בתפוזים כי ויטמין סי מעלה ספירת זרע. וגם ככה הוא ג'ינג'י. אז ג'ינג'י שאוכל תפוז? ואז אני צוחקת עליו שזה נראה מגוחך כמו פרסומת לתפוזינה. אבל שיאכל הכל.
ואני מקווה שהביציות שלי שומעות ומעריכות את המאמצים שלי לקראתן. תכף הן יבקשו שאני אתחיל לחלק אותן לתאים אחרי ההפרייה. הכל אני מביאה להן לפה. רק שלא ישחקו לי קשות להשגה.
אז בשורה תחתונה?
איך אני מורידה רמות סטרס?
אני לא.
וסליחה לכל מי שהגיעה עד לכאן ולא מצאה תשובה. בדרך כלל אין לי תשובות, רק דרכים איך לעשות את החרא פחות מסריח
