ה
הגיעה

Angie88

New member
ה
הגיעה


למען האמת היא הגיעה כניראה ביום שישי, כי אז היה כתם על התחבושת.
עם כל זה, חום השחר עדיין גבוה. בדרך כלל הוא צונח ל36.2 מיד עם בוא המכשפה...
ממש מוזר

למרות כל זה, עשיתי בדיקה שיצאה שלילית. אז מה נסגר עם חום השחר שלי?? :-\

היום יש לי תור לרופא שלי, להמשך טיפול. כל כך קיוויתי שהחודש הוא החודש...
, כל כך קיוויתי שאוכל להגיע אליו היום ולספר לו חדשות משמחות.

ובמקום זה, אני מרוסקת, איפשהו...ממש מרוסקת.

הפסקתי עם הגלולות לפני שנה ואז התחילו הנסיונות...
בינתיים בלי הצלחה.
 
אולי אולי

אולי זה בכל זאת לא מחזור? אולי היה ביוץ מאוחר? סתם לידע, אצלי חום השחר נשאר גבוה, ממש גבוה, עד ליו״מ 2,3. מבאס
 

Angie88

New member
הייתי רוצה להאמין שזה לא היא...

אבל לאור ה"גושים" שנפלו ממני ממש - אני בספק...


אצלי בדרך כלל יום לפני או באותו יום שהגעת המכשפה, החום צונח ממש, והפעם לא רק שה8וא לא צנח - הוא עלה.

את מכירה מקרים דומים לשלי שהתבררו כמשהו טוב?
 

חמודית27

New member
מבינה אותך..

מבינה אותך..

אנחנו מנסים כבר 4 חודשים, החודש הניסיון החמישי. וזה פשוט סיוט.

לא חשבתי שזה יהיה כזה סיוט. כל חברה שמספרת לי שהיא בהריון אני בדיכאון...

כל ארוחה משפחתית כשמגיעות השאלות והאיחולים בא לי לקבור את עצמי. היום שבו אני מקבלת מחזור זה יום שחור בשבילי.

החודש אפילו אין לי אמונה ואין תקווה. היום אני יו"מ 13, אתמול הכרחתי את עצמי ללא חשק לבדוק ביוץ עם הערכה, יצא פס חלש...

בטח הביוץ יגיע בהמשך השבוע. בנוסף יש לי רחם אחורי והרופאה ייעצה לי לעשות בתנוחה שהגבר מאחורה...

בקיצור ממש אין לי תקווה ואין חשק ואין רצון כבר לכלום. לא מאמינה שזה יקרה פשוט.
 

Angie88

New member
חיבוק לשתינו...

אני מרגישה את אותן ההרגשות שלך כבר שנה...

גם אצלי יש דיכאון בכל פעם שאני מגלה שיש איזה חברה נידחת בהריון, נטשתי כמעט לגמרי יאת פייסבוק שלי עקב כך. עם זאת, כשאני רואה הודעות כאן בפורום אין לי כעס ורצון לקבור את עצמי, אלא להיפך..זה נותן לי תקוות, כי כולנו באותה סירה ואיכשהו מבחינת ההגיון החולה שלי - לכל מיש כאן מגיע


אני בכלל נחשבת כבר "זקנה" בנושא של ילדים. בגיל 25 כבר יש בדרך כלל ילד ראשון לפחות (ככה זה אצל רוסים מהדור הישן), אבל אל פעם נאי חוטפת מבט או הערה בנושא ובא לי לקבור את עצמי או לתקוע מזלג בעין של המדבר (אם זה בארוחה משפחתית).

כדי שני אגיע לעולם, אמא שלי עברה סיוט מתמשך של טיפולים ברוסיה הסובייטית, שם היא נאלצה להתחנן לכל בדיקה וטיפול. היא גם עברה לפניי הפל אחת, אחרי שנים של נסיונות להרות - והגרידה כמובן היתה בלי הרדמה...סובייטים וזה. לכי תביני.

יש לי גם חברה בעבודה שיש לה תאומים בעקבות טיפולים - שתי אלו מעודדות אותי. השאר פשוט מעצבנים אותי בשאלות מיותרות. שאלות שזה לא העניין של אף אחד לשאול...
 

מורמור25

New member
שולחת לך חיבוקים

אל תתייאשי! בסוף זה יגיע ויהיה הכי מדהים שרק אפשר.
 

Angie88

New member
הוי...אמן...

אני כבר דיי מיואשת...

כשרק התחלנו חשבתי לעצמי "כמה קשה זה כבר יכול להיות" , נסיון שני - "טוב, פעם הבאה"..ככה חצי שנה ואז כבר התחלתי להיות מוטרדת...

והנה, הגיע ה"שנה"....מה שכל כך פחדתי ממנו
 
למעלה