אז איך ידעתן שאתן מוכנות לילד ראשון??
אני בת כמעט 27 והוא בן כמעט 28.
נשואים 8 חודשים.
יחד 8 שנים.
הרצון העז לילד החל ממנו ואז חלחל אליי.. אט אט. אני כל כך עסוקה במסעות החיפוש העצמי שלי , עד שלרגע לא עצרתי וחשבתי על משהו מעבר.
וברגע שכן עצרתי לחשוב- פתאום שום דבר כבר לא נראה חשוב. יש ימים בהם אני מרגישה ריקנות וחוסר משמעות מוחלט. שרק ילד יפתור .
ועם הלימודים והעבודה.. נסתדר.
ואני גם לא יודעת כמה זמן ייקח לי להרות. יכול להיות חודש ויכול לקחת שנה ומעלה. ומפחיד אותי לדחות את התחלת הנסיונות למועד לא ידוע, ואז להגיע למצב שאני עם רצון מטורף וזה לא קורה.
יש ימים בהם אני מרגישה שכרגע - אני במקום הראשון בסדר העדיפויות שלי ואני צריכה להשקיע ולעבוד קשה עכשיו כדי שאוכל לתת לילד את המקום שלו בהמשך.
אבל תהליכי החיפוש העצמי שלי יכולים להמשך שנים רבות , ואני ממש לא מוכנה לדחות את הנושא כל כך הרבה.
כלכלית אנחנו יכולים להחזיק כרגע ילד, הזוגיות שלנו בשלה , רצון יש, בגרות לשנינו יש. אני עדיין לא יודעת אם זה מספיק.
אז איך אתן ידעתן? איך יודעים בכלל שזה הרגע הנכון? מתי יודעים שהחששות גדולים מההצדקות או להיפך?
אני בת כמעט 27 והוא בן כמעט 28.
נשואים 8 חודשים.
יחד 8 שנים.
הרצון העז לילד החל ממנו ואז חלחל אליי.. אט אט. אני כל כך עסוקה במסעות החיפוש העצמי שלי , עד שלרגע לא עצרתי וחשבתי על משהו מעבר.
וברגע שכן עצרתי לחשוב- פתאום שום דבר כבר לא נראה חשוב. יש ימים בהם אני מרגישה ריקנות וחוסר משמעות מוחלט. שרק ילד יפתור .
ועם הלימודים והעבודה.. נסתדר.
ואני גם לא יודעת כמה זמן ייקח לי להרות. יכול להיות חודש ויכול לקחת שנה ומעלה. ומפחיד אותי לדחות את התחלת הנסיונות למועד לא ידוע, ואז להגיע למצב שאני עם רצון מטורף וזה לא קורה.
יש ימים בהם אני מרגישה שכרגע - אני במקום הראשון בסדר העדיפויות שלי ואני צריכה להשקיע ולעבוד קשה עכשיו כדי שאוכל לתת לילד את המקום שלו בהמשך.
אבל תהליכי החיפוש העצמי שלי יכולים להמשך שנים רבות , ואני ממש לא מוכנה לדחות את הנושא כל כך הרבה.
כלכלית אנחנו יכולים להחזיק כרגע ילד, הזוגיות שלנו בשלה , רצון יש, בגרות לשנינו יש. אני עדיין לא יודעת אם זה מספיק.
אז איך אתן ידעתן? איך יודעים בכלל שזה הרגע הנכון? מתי יודעים שהחששות גדולים מההצדקות או להיפך?