בוטנבונבון
New member
איזה כיף לכתוב לכן בסוף המסע: "אני אמא"!!!
את ההודעה הזו הבטחתי לעצמי שאכתוב כמעט לפני שנתיים. הפורום שכאן ליווה אותי במשך שנה שלמה של ניסיונות, בדיקות, שמחות קטנות ואכזבות גדולות, עד שסוף סוף הגיע ההיריון המיוחל. את הודעת הפסים כתבתי לכן בידיים רועדות, ואחר כך הייתן כאן בשבילי כשההתחלה הייתה לא כל כך פשוטה ומלאת דאגות.
רק בחודש השלישי הפסקתי לקרוא כאן הודעות, גם כדי לנסות להשתחרר מהחוויה של הציפייה הבלתי נסבלת וגם כי היה לי קשה לקרוא על האכזבות של בנות כאן, אבל הבטחתי לעצמי שבסוף המסע אני חוזרת לכאן.
אז הנה סוף המסע הנוכחי ותחילת המסע הבא שלנו: ב-26.10 נולדה לנו בת בכורה, בריאה ויפהפיה, ואין מאושרים מאיתנו.
אני קמה כל בוקר מאז אסירת תודה על הנס הזה, ומתפללת עבור כל אם-לעתיד-שמצפה שתזכה לזה כמה שיותר מהר, כמו שזכיתי אני.
בנות, התמיכה שלכן כאן עזרה לי להעביר את השעות הכי קשות: הרגעים בהם הזמנתי תורים לרופאים, הרגעים בהם קיבלתי את הביקור החודשי של המכשפה והרגעים של הייאוש, בהם שאלתי את עצמי כמה זמן זה עוד ייקח... עם יד על הלב, אף פעם לא שכחתי אף אחד מרגעי ההמתנה. אני לא חושבת שאי פעם אשכח.
מי שחוותה את הציפייה הזו יודעת שלא שוכחים.
אני כותבת בשביל שלושה דברים:
קודם כל כדי לפזר אבקת-תינוקות שהלוואי ותדבק בכולכן כבר במחזור הזה.
שנית, כדי לחזק אתכן אחת-אחת, ולשכנע אתכן שניסים קורים בסוף. נשבעת!
ושלישית, כדי לומר לכן תודה ענקית (פיצית יקרה, במיוחד לך) על התמיכה והאהבה, הכתף להישען עליה ויכולת ההכלה.
זה לא היה אותו הדבר בלעדיכן.
את ההודעה הזו הבטחתי לעצמי שאכתוב כמעט לפני שנתיים. הפורום שכאן ליווה אותי במשך שנה שלמה של ניסיונות, בדיקות, שמחות קטנות ואכזבות גדולות, עד שסוף סוף הגיע ההיריון המיוחל. את הודעת הפסים כתבתי לכן בידיים רועדות, ואחר כך הייתן כאן בשבילי כשההתחלה הייתה לא כל כך פשוטה ומלאת דאגות.
רק בחודש השלישי הפסקתי לקרוא כאן הודעות, גם כדי לנסות להשתחרר מהחוויה של הציפייה הבלתי נסבלת וגם כי היה לי קשה לקרוא על האכזבות של בנות כאן, אבל הבטחתי לעצמי שבסוף המסע אני חוזרת לכאן.
אז הנה סוף המסע הנוכחי ותחילת המסע הבא שלנו: ב-26.10 נולדה לנו בת בכורה, בריאה ויפהפיה, ואין מאושרים מאיתנו.
בנות, התמיכה שלכן כאן עזרה לי להעביר את השעות הכי קשות: הרגעים בהם הזמנתי תורים לרופאים, הרגעים בהם קיבלתי את הביקור החודשי של המכשפה והרגעים של הייאוש, בהם שאלתי את עצמי כמה זמן זה עוד ייקח... עם יד על הלב, אף פעם לא שכחתי אף אחד מרגעי ההמתנה. אני לא חושבת שאי פעם אשכח.
מי שחוותה את הציפייה הזו יודעת שלא שוכחים.
אני כותבת בשביל שלושה דברים:
קודם כל כדי לפזר אבקת-תינוקות שהלוואי ותדבק בכולכן כבר במחזור הזה.
שנית, כדי לחזק אתכן אחת-אחת, ולשכנע אתכן שניסים קורים בסוף. נשבעת!
ושלישית, כדי לומר לכן תודה ענקית (פיצית יקרה, במיוחד לך) על התמיכה והאהבה, הכתף להישען עליה ויכולת ההכלה.
זה לא היה אותו הדבר בלעדיכן.
