מכתב לדן רוזנצביג
שלום דן, (ושלום גם לכל האחרים שקוראים אותו) ראשית, אני חייבת לציין, שהטיעון שלך - 'מדוע לא מחרימים גם אחרים שפוגעים בטבע' - מזכיר לי את ילדיי. כשאני מבקשת מירדן לסדר את החדר - היא שואלת - למה דרור לא מסדר?! אז אם דרור לא בסדר - זה אומר שגם לך מותר?! (אם נקצין את זה לצורך ההמחשה – זה דומה למצב שבו מישהו יגיד לך - אל תרצח – ואתה תשאל - ולמה ההוא כן?!.. זה שאחד לא בסדר לא מכשיר את האחר להיות לא בסדר גם כן!) אתה דורש שוויון בדרישות. כעיקרון זה בסדר - אבל - כאשר מבקשים ממישהו אחד לסדר, שלא יחכה לאחר. כי אם נחזור למשל הסדר בבית - הילד אומר שהוא לא יסדר עד שכולם יגיעו הביתה ויסדרו את שלהם. ככה לעולם לא נסדר את הבית - כי אי אפשר להביא את כולם בו זמנית הביתה. *** ועכשיו לעניין הקיבוץ, ההתיישבות, השמורות פיתוח וניצול הטבע. ______________________________________________________________ יש בתרבות שלנו בארץ מעין התייחסות של "אחריי המבול". אנשים רואים את העתיד רק עד קצה האף שלהם, לא כל כך מעבר לכך. קיבוץ עין גדי יושב על אחד המקומות היפים ביותר בעולם. אין לי שום צל של ספק שזהו מקום ייחודי שאין כדוגמתו. גם היסטורית. ובכל זאת, תושביו הרשו לעצמם להעתיק את מי נווה המדבר ממקומם הטבעי אל הגבעה ההיא, תוך ניצול של כמויות גדולות מאוד של מים - הרבה מעל ומעבר ליישוב רגיל. שאחרת איך תסביר קיומה של משתלה טרופית מפוארת, צמחיה עבותה בין השבילים על אותה גבעה צחיחה?! לעניות דעתי הבלתי מקצועית - הגינון בקיבוץ עין גדי צורך יותר מים מגינון ביישובים אחרים. וכל זה נעשה תוך צריכת מים מקומיים, על חשבון נווה המדבר. האם יובשו שם מדשאות כשבתל אביב יובשו מדשאות?! אבל את המעיין וסביבותיו הם לא היססו לייבש. איכשהו החבר'ה בעין גדי צורכים מים "מקומיים" ומתעשרים על חשבונם, בלי ש"שאר העולם" שם לב יותר מידיי. איכשהו תושבי עין גדי מתנהגים כמו "מלכי הארץ" באזור. די בלהבין שמי שאישר להם צריכה מוגברת זו מטעם המדינה היה תושב המקום בעצמו על מנת להבין שנתנו שם לחתול לשמור על השמנת. כך שהפעילות 'על פי חוק' אליה אתה טוען קצת.. איך לומר בעדינות - מפוקפקת. עם כל הכבוד - קבוצת עין גדי לא "פיתחה" שמורה. לא קיבוץ עין גדי ולא ההתיישבות. מי ש"פיתח" את השמורה (ואני בכוונה שמה מרכאות) זו הדרישה הציבורית המאסיבית לטייל במקום היפה הזה. וכשמליוני בני אדם פוקדים מקום - נוצר "צורך" "לפתח". לא הקיבוץ ולא בטיח. אישית, הייתי מעדיפה לראות את המקום כמו שהוא היה קודם - בלי ה"פיתוח" המכוער, שלטעמי האישי, פוגע באיכויות הנדירות של המקום. אישית, הייתי מעדיפה לראות את המקום נקי מהגחמה של המדינה - קרי רשות שמורות הטבע - להכניס עוד כסף מהביקורים בו על ידי הרחבת קהל היעד שלו; על ידי הכשרת שבילים לאנשים עם הגבלת הליכה כזו או אחרת. כאן ודאי תטען ל"מוסריות" הדרישה שלי. אין לי בעיה עם פיתוח שבילים- יש לי בעייה כשמתחילים לצקת שבילי בטון, ולמקם סולמות בסלעים. איפה עובר הגבול?! מדוע לא לבנות גשרים תלויים עם תאים ממוזגים שבהם יישבו המבקרים להנאתם ויוכלו להיות מוסעים בין שלל פינות החמד, בלחיצת כפתור?! מתי בכלל צריך "לפתח" שמורה? - כשצריך לשמור. ומתי צריך לשמור?! - כשנמצא מי שמקלקל. הטיעון שההתיישבות "מפתחת" מקום, הוא טיעון מופרך מיסודו. התיישבות פוגעת במקום ולכל היותר יכולה למזער את הפגיעה. ובכל זאת, אנחנו מתיישבים במקומות ואנחנו צרכנים של משאבי טבע אבל כשאנחנו מתיישבים באזור טבעי (בלתי מפותח) - הדבר היחיד שעלינו לעשות - זה להתחשב בערכי הטבע של הסיבה שלנו! ולא לנהוג כאילו 'אני ואפסי עוד'. ולהתחשב משמעו במקרה הנדון - זה לצרוך מים בצניעות. לחשוב קצת מעבר לקצה האף... היסטורית - עין גדי הייתה תמיד מקום עשיר. המקום תמיד זימן ענפי כלכלה מצליחים. גם היום זה נכון. בכך - המתיישבים של היום לא שונים מהמתיישבים לאורך כל ההיסטוריה. יש להתעורר ולמחות נגד פעילות דורסנית כנגד ערכי טבע בכל מקום ובכל זמן שמצליחים לעורר. בלי כל קשר למקומות אחרים. ועל כך נאמר - מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.