מתייאשים מהגור

[טוביטובי]

מתייאשים מהגור

קיבלנו גור לברדור בן 8.5 שבועות לפני 3 ימים. הוא חמוד מאוד אבל פשוט סיוט איתו. בלילות שמנו אותו בחדר השינה, הוא ישן שעה ומתעורר ומשתין ומחרבן מיד בחדר. אחרי שאנחנו מנקים ומתכוננים לחזור לישון הוא מיילל בלי סוף. כבר 3 לילות אנחנו לא ישנים. במשך היום, הכנו לו איזור מגודר בסלון, שישן שם ויהיה שם בזמן שאנחנו לא יכולים להתפנות להשגיח עליו. לישון שם הוא מוכן רק אם מישהו מאיתנו שם איתו עד שהוא נרדם. ברגע שהוא קם היללות מתחילות ולא נגמרות עד שמוציאים אותו. כשרוצים לשים אותו שם כדי שנתפנה למשהו, הוא שואג בלי סוף. היום החלטתי לא להכנע ליללות כדי שלא יצא מצב שהוא שולט בנו באמצעות היללות. יצא שבמשך 2.5 שעות *בלי הפסקה* הוא ילל ויבב וזעק בקולי קולות. בסוף לא עמדתי בזה והוצאתי אותו.
אנחנו לא משאירים אותו כלל לבד עדיין כמובן, מרעיפים עליו אהבה, משחקים איתו, נמצאים איתו הרבה בחצר.
היה לנו כבר גור בעבר ולא היה קשה כל כך. זה נשמע מצב קיצוני, או שהיה לנו מזל גדול עם הגור הקודם? איך אפשר לשפר את איכות החיים בבית? העייפות גורמת לנו לחשוב שאולי כדאי למסור אותו.

 

[KallaGLP]

הוא עדיין תינוק.

נכון שגם בקרב תינוקות יש קלים יותר ופחות, אך מה שאתה מתאר הוא בגדר הנורמה עבור גור כה צעיר. 3 ימים זה כלום זמן, הוא עדיין לא הסתגל וחייבים להיות סבלניים ולתת לו זמן.
האם זה כלב גזעי עם תעודות שקנית ממגדל? אם כן, ואתה מרגיש שאתם בשום אופן לא יכולים להתמודד, אני מניחה שאפשר עדיין להחזירו מבלי שייגרם נזק. אבל כשלקחתם על עצמכם גידול גור הייתם צריכים להביא בחשבון, שכמו תינוק, הוא עלול לעשות לכם לילות לבנים במשך תקופה, וכעת יש להיות סבלניים ולחכות שיגדל מעט ויסתגל.

 

[טוביטובי]

הלילות הלבנים אינם הבעיה

זה היה צפוי, והלילה השלישי עבר כבר הרבה יותר טוב. מה שגומר אותנו זה שאי אפשר להשאיר אותו בלי השגחה במשך היום בגלל שהוא לא מסוגל להיות באיזור שלו מבלי לזעוק ללא הרף ללא הפוגה של שניה אפילו, וכל זה כשאנחנו יחד איתו בסלון. הוטרינטר הציע לתת לו לצעוק את נשמתו, גם שעות, עד שילמד. אני לא מסוגלת לזה.

 

[be_roo]

לוקח זמן לגור ללמוד להיות לבד, אפשר לעזור לו להרגע ולהעסיק

את עצמו.
&nbsp
קודם כל, זה הזמן למצוא מאלף שילמד אתכם כיצד לתקשר נכון עם הכלב כדי שכולם יחיו בשלום.
&nbsp
רצוי שבפינה שלו יהיה משהו שהגיע איתו מהבית שבו היתה ההמלטה.
אם אין לכן גישה לחפץ כזה, לפחות שימו משהו עים ריח שלכם, איזו חולצה ישנה שלא חבל לזרוק (עדיף אפילו לא מכובסת). לפעמים אפילו בקבוק חם עטוף מגבת להתרפק עליו עוזר. תזכרו שעד היום היו איתו יצורים חיים כל הזמן.
&nbsp
בשעות העירות הוא צריך ללמוד להעסיק את עצמו, השאירו לו צעצועים מפתים, מעין פאזלים עם אוכל בתור פרס (בקבוק פתוח עם אוכל שיקח לו זמן להגיע אליו וכו').
&nbsp
ובנימה קצת יותר בקורתית כי לא התאפקתי: אם אתם לא מוכנים להשקיע את אלה (זה המינימום של המינימום.) ולתת לזה קצת זמן (כולה 3 ימים לגור שנלקח מכל מה שהוא מכיר), אז החזירו אותו לבעלי הקודמים.

 

[טוביטובי]

יש לו בפינה שלו בד מהבית עם האמא ושאר הגורים

יש לו צעצועים מפתים (כולל קונגה ממולא בדברים טעימים), וכל זה כשאנחנו איתו באותו חדר.
הנימה הביקורתית שלך לא במקום. היו לי כלבים בעבר, גם גורים, ומעולם לא ניתקלתי בגור שזועק לשמים כשהוא באיזור שלו *יחד עם שאר בני המשפחה*, אבל לא מסוגל להיות "לבד". לא חלמנו אפילו להשאיר אותו לבד בבית בימים הקרובים. להיות עם הכלב נון סטופ כשהוא ער ללא יכולת להשאיר אותו ל-15-30 דקות באיזור נעים משלו, זה לחלוטין לא המינימום של המינימום. אולי אתה רווק בלי חיים ולך זה נשמע סביר.
אני רוצה לקבל החלטה זריזה כדי לצמצם את הטראומה לו ולנו. בינתיים אין כלל שיפור, וכנראה שמחר נחזיר אותו.

 

[מנסה ומתנסה]

אני מאוד מקווה שאם אתם מחזירים אותו...

לא תשקלו לקחת גור נוסף !!
ההתנהגות של הגור שלכם מאוד אופיינית לגור בגיל שלו.
אולי גורים שהיו לכם התנהגו שונה, אבל רוב הגורים מתנהגים
בדיוק על פי התאור.
אז כפי שאמרת - להחזיר מהר כדי לצמצם את הטראומה,
ואם לקחת כלב - אז כלב בוגר.
בהצלחה.

 

[טוביטובי]

זו *לחלוטין* לא התנהגות אופיינית

התנהגות אופיינית היא לא לרצות להיות לבד.
אבל לשהות בחברת בני המשפחה באיזור מגודר שלהם, לא אמורה להיות בעיה לרוב המוחלט של הגורים. הם לא מרגישים לבד כך. וגורים שכן קשה להם מייללים 5-10-15 דקות, ומשתתקים. לקחתי לעצמי שבוע בו לא אצא מהבית כלל, והבאתי בחשבון רק יציאות קצרות מאוד בשבועות הבאים. מכאן עד להיות צמודה לכלב בכל שניה שהוא ער המרחק גדול מאוד, ולו זה היה הדבר האופייני, כנראה מעטי מעט היו מגדלים כלבים.

אני כועסת מאוד על המגדלת שלא גידלה כראוי. תפקידה היה מגיל 6 שבועות לדאוג להפריד בין הגורים מדי פעם כדי שלא יהיו יחד כל הזמן, ומדי פעם יתרגלו להיות לבד.

בינתיים העיצה היחידה שקיבלתי היתה מהוטרינר וספרים ואתרים של מאלפי כלבים, כולם כאחד אומרים להשאיר עד שהכלב מפסיק לילל, אחרת ילמד שיללות מוציאות אותו. הבעיה שאנחנו לא נשאיר אותו כלוא 3-4-5 שעות עד שיפסיק. זו התעללות, למרות שהוטרינר אומר שזה לא יעשה לו בעיות. וזו התנהגות לחלוטין לא רגילה ונורמלית אצל גור. אנחנו כבר עשינו את הטעות ומניחים לו רוב הזמן לישון חופשי ומשחררים אותו אחרי זמן מה שהוא צורח, וכנראה אצלנו כבר לא תהיה לו תקנה. בהחלט ניקח גור אחר ממגדל אחראי יותר. הפעם אקשיב לתחושת הבטן שלי.

ולכל מחלקי העיצות כאן בפורום, חבל, חשבתי שיש כאן אנשים שמבינים, אבל אני רואה שמדובר בחרטטני שכל רגילים. אם למישהו בכל זאת יש עיצה, אני עדיין בודקת הודעות.

 

[KallaGLP]

לקרוא לגולשים בפורום בכינויים מתלהמים

זו עבירה על חוקי הפורום. הודעה נוספת ברוח זו תימחק לאלתר. אם העצות כאן אינן לרוחך אינך חייבת לקבלן ואינך חייבת להמשיך להתייעץ כאן. אבל כל עוד את בוחרת לכתוב כאן, עלייך לכבד את חוקי המקום ואת הגולשים.

 

[מנסה ומתנסה]

מתעלמת מהכינויים לטובת הגור....

העצות שאת מביאה כאן מפי הוטרינר וכו' הן לא אחראיות
וכמו שאת חשה בבחינת התעללות.
כן נחוצה בדיקה גופנית וטרינרית לוודא שאין משהו פיזי שמאוד
מציק לגור.
&nbsp
כאמא קיבלתי לא אחת עצות לא אחראיות דומות ביחס להתנהגות
לתנוקות - תתעלמי, תני לצרוח וכו'. ואכן - הוכח שתנוקות להורים
חרשים מפסיקים לצעוק ... כמובן שאינסוף הורים הצליחו ליצור
חיי משפחה טובים ותקינים גם ללא התעללות בתינוק. כנ"ל לגבי כלב.
&nbsp
כעיקרון הפנייה לנושאים התנהגותיים היא למאלף חיובי מקצועי וטוב,
כדי שתתחילו לעלות על המסלול בהקדם.
הרעיון הוא התרגלות והסתגלות הדדית. בפירוש לא נדרש שאתם או
הגור יסבלו.
&nbsp
&nbsp

 

[טוביטובי]

אין משהו פיזי

הגור שמח והוא טוב לב כשהוא לא באיזור התחום שלו. ומעבר לזאת הוטרינר בדק.
אנחנו בהחלט לא מתכוונים לפנות למאלף. אחרי שנקשרים לכלב, בוודאי שעושים את הכל. אין לי שום כוונה להתחיל להוציא סכומי עתק על כלב שבכלל עוד לא נקשרנו אליו. הכנתי את עצמי לבעיות הרגילות עם גורים - תאונות בבית, לילות קשים בגלל קימה לטיולים, להיות עם הגור כל השבוע הראשון ואז רק יציאות קצרצרות מחוץ לבית.
החלטנו להמשיך עד סוף השבוע אולי יהיה שיפור, בינתיים הסיוט נמשך. מכניסים אותו לאיזור התחום שלו *שנמצא איתנו בסלון כשאנחנו גם שם* אחרי שהיינו איתו הרבה בחוץ, שיחקנו איתו בחוץ ובבית, השתוללנו, שתה, אכל, חרבן, השתין. מכניסים אותו עם הרבה צעצועים מעניינים וכייפים, זורקים לו כל מיני חטיפים כדי שיכנס לשם מרצונו. ואז היללות הבלתי נפסקות מתחילות.

 

[be_roo]

לכולם יש תפקיד שהם לא עשו, המגדלת לא הפרידה, הגולשים לא

נותנים לך את העיצות שאתה רוצה....

רק את סבבה. ביקשת עיצות מוטרינר, מפורום חינמי, קראת באינטרנט, אבל לשלם חס וחלילה ליעוץ מקצועי, אפילו לא שוקלת.

רוצה חיזוק כדי להחזיר אותו? קיבלת - וותרו על הכלב, לטובתו.

 

[טוביטובי]

לכם אין תפקיד

קיוויתי שיהיה מישהו עם עיצה טובה, אבל למעשה אין עיצה, כי אין איך לפתור את זה. גורים שיש להם חרדת נטישה כל כך חמורה, בדרך כלל אילוף מקצועי ארוך ויקר לא יפתור.
המגדלת אכן לא עשתה את תפקידה. מגדל אחראי צריך להכין את הגורים שלו, שזה כולל הרבה דברים, בין השאר להרגיל אותם להיות לבד קצת.
ברור שאין לי כוונה לזרוק כספים על כלב שכמעט לא נקשרנו אליו עדיין ועוד על בעיה קשה כל כך. בעיה קשה כזו מצריכה אילוף מקצועי ארוך מאוד ויקר, וגם אז בספק אם הבעיה נפתרת.
אני לא צריכה חיזוקים כדי למסור, אין לי דילמות בנושא. אנחנו נותנים לו צ'אנס עד סוף השבוע כי הוא חמוד מאוד, וזהו. אני מקווה מאוד שזה יהיה לטובתו גם, למרות שאני בספק. הלוואי ואני טועה.

 

[sashalola]

אתם כנראה עייפים יותר מהגור

רק מנחשת...
אתם עם הגור, משחקים בחצר, אוהבים מפנקים, אבל לא כתבת מילה על טיולים מחוץ לבית ועל מפגשים עם כלבים אחרים.
לברדורים נחשבים לפצצות אנרגיה, בטח כשהם גורים.
כלב עייף הוא כלב רגוע.
אולי מה שחסר לגור שלכם זה פשוט הוצאת אנרגיה טובה (לפחות פעם ביום) וחשיפה לעולם המעניין באמת שנמצא מחוץ לגדרות הבית, בעיקר כלבים אחרים.
לי נדמה שלגור שלכם פשוט משעמם, כן, למרות שאתם משחקים אתו.
טיול ארוך שבו יוכל לרחרח את העולם "להתמלא בחוויות",
לקחת אותו לגינת כלבים שבו יוכל להשתולל עם בני מינו, שוודאי חסר לו אחרי שהופרד מהשגר,
בקיצור,
נדמה לי שאתם עייפים אבל הגור שלכם משועמם ומלא באנרגיות שלא נפרקות כמו שצריך.
בכל מקרה כדאי לנסות.
טיול ארוך בבוק = שקט ביום
טיול ארוך יותר (לפחות חצי שעה) בערב = שקט בלילה,
שיחרור הגור בגינת כלבים או בכל מתחם אחר שבו יוכל לשחק בחופשיות עם כלבים אחרים = סיפוק רוגע
ואולי סוף סוף קצת נחת ושקט לכם.
נסו.

 

[KallaGLP]

אכן חשוב ביותר להוציא את הגור, אך אני מניחה שהוא

טרם קיבל את כל החיסונים ולכן יש לנקוט זהירות, לשמור אותו קרוב ולא לשחרר חופשי עד שיקבל את החיסונים הנדרשים.
בהחלט מצטרפת גם להמלצה לבדיקה יסודית אצל וטרינר לוודא שהגור בריא וששום דבר פיזי לא מציק לו.

 

[טוביטובי]

הכלב מתעייף איתנו

כהוגן בחצר שלנו. אסור בתכלית האיסור להוציא אותו ולתת לו להיות במגע עם כלבים עד שישלים את החיסונים.
מאוד לא משעמם לגור, הוא גור עליז, שמח, סקרן, יש לו המון צעצועים גם כאלו שנחשבים מענינים במיוחד, אנחנו משחקים איתו הרבה ומרעיפים עליו אהבה ויש לנו חצר אחורית ענקית בה הוא רץ ונהנה ומגלה עולמות מעניינים. לא זו הבעיה.
את גם שוכחת שהוא גור קטן, ומתעייף מאוד מהר. העיצות שלך מתאימות לכלב בוגר יותר, לא לגור צעיר.

 

[KallaGLP]

העצה לא לחשוף את הגור לסביבה בחוץ, כולל כלבים אחרים,

עד שלא יקבל את כל החיסונים, היא עצה שגויה. החשיפה וההרגלה לסביבה בגיל הזה, אם כי תחת השגחה צמודה, עשויה להיות חשובה מאוד להתפתחות תקינה ולמניעת בעיות התנהגות. הווטרינרים שממליצים זאת מסתכלים אך ורק על הפן של הבריאות הפיזית, אך כאמור הבריאות הנפשית חשובה לא פחות.

 

[טוביטובי]

אני מעדיפה להקשיב לוטרינרים

ולא למומחי הפורום, תודה.אם הכלב ימות מחשיפה למחלות מסוכנות, כל הסוציאליזציה לא תעזור.

 

[KallaGLP]

האם המלצה של American Veterinary Society of Animal Behavior

מספיק טובה בשבילך?

ההמלצה היא חד משמעית לחשוף את הגורים כי חשיפת גורים לפני תום מתן החיסונים חיונית והסיכון למוות כתוצאה מבעיות התנהגות גדול בהרבה מאשר כתוצאה ממחלה בעקבות חשיפה.


https://avsab.org/wp-content/upload...ion_Position_Statement_Download_-_10-3-14.pdf

 

[1Shir]

קראתי את תגובותיך בשרשור

אולי תנסי להחליף לו איזור תיחום?
למשל אולי איזור קריר יותר או גדול/קטן/מרופד/מאובזר יותר/פחות

 

[טוביטובי]

זו בהחלט היתה עיצה מעולה

מה שעשינו זה לשנות את הקונפיגורציה של האיזור המתוחם. עד עכשיו הוא תמיד ניסה לברוח ע"י זריקת הגוף שלו על הגדר שהפרידה בינו לבין שאר החלל, וניסה לדחוף את האף בקצוות. עכשיו סגרנו את הגדר בצורה מעוגלת, והגדר יוצרת את המתחם, לא משתמשים בקירות. אין לו שום דרך לצאת כך, והוא הבין זאת מהר מאוד. בנוסף כן ישבנו והרגענו אותו כשהתחיל לצווח. זה עבד כמו קסם.