חושש שהכלבה שלי לא שמחה איתי

  • פותח הנושא n243
  • פורסם בתאריך

n243

New member
חושש שהכלבה שלי לא שמחה איתי

שלום,

יש לי פינצ'רית מעורבת בת 3, היא אצלי 8 חודשים והיא הכלבה הראשונה שלי. היא כלבה שקטה, סופר רגישה ומתוקה בטירוף, אני מאוד אוהב אותה, אני מלטף, מנשק, נותן לה חטיפים, רץ איתה, וחשבתי עד לא מזמן שהיא גם אוהבת אותי בחזרה ומחוברת אלי מאוד. בחודש האחרון חזרתי להורים לתקופה ושמתי לב לכמה דברים שהאמת... מאוד מתסכלים אותי. בדר"כ כשאני והיא היינו בדירה האחרונה שלי (דירת חדר) היא היתה מאוד שקטה, מתפנקת ונחה על המיטה, מבקשת ליטופים, פינוקי כזאת. וחשבתי שככה היא פשוט. ואני רק אציין שניסיתי לקנות לה משחקים שיעסיקו אותה אבל היא לא מתחברת לשום דבר שהיא לא יכולה לאכול. מאז שאנחנו בבית הגדול של הורי היא יותר אנרגטית, היא רצה ומטיילת בבית, עדיין רגועה מאוד ביחס לכלבים אחרים אבל היא בהחלט נראית שמחה יותר.. שאת זה אני מבין כי יש לה מרחב ויש עוד אנשים בבית חוץ ממני, יש לה יותר גירויים.. הגיוני סה"כ.

אבל העניין היותר גדול הוא שהיא פשוט נדבקת לאמא שלי, היא מאוהבת בה. זה ברמה שאם אני בחדר שלי היא כמעט תמיד תעדיף להיות ליד אמא שלי מאשר איתי. ואמא שלי לא נוגעת בה ב-כ-ל-ל היא לא אוהבת כלבים, היא רק נותנת לה נקניקים ודברים כאלו וגם את זה היא כבר כמעט לא עושה. היא גם תמיד מכשכשת בזנב כשהיא לידה, ולא מורידה ממנה את העיניים. היא עוקבת גם אחריי והיא מתרגשת כשאני נכנס הביתה, אני יודע שהיא כן אוהבת אותי, אבל זה לא כמו עם אמא שלי. קראתי שזה אולי בגלל שהיא תופסת אותה כ"מנהיגה של הלהקה" או משהו כזה, ושזה כאילו לא בשליטתי, אבל זה עדיין סופר מתסכל. היא כנראה אף פעם לא תהיה מחוברת אלי כמו שהיא התחברה בשנייה לאמא שלי.

אני מתחיל לחשוב מחשבות שממש לא בא לי לחשוב.. שאולי עדיף לה בעלים אחר והשידוך בינינו לא מספיק מוצלח. ואולי גם פשוט לא כיף לה בבית שאין לה בו מרחב, ואת זה אני לא יכול לספק לה. אני נמצא בתקופה לא הכי כיפית בחיים שלי כרגע והסיפור הזה הפך לעוד מעמסה נפשית עבורי, ואני גם פוחד שהיא רואה את התסכול שלי ואת חוסר השקט שלי. היא כלבה שסובלת מחרדת נטישה ברמה מאוד קשה (בשבועות הראשונים איתה לא יכולתי להשאיר אותה לבד והיא היתה נובחת בלי הפסקה, בעברה אני חושב שגם התעללו בה ברמה מסויימת...), אני לא באמת שוקל את האפשרות של להעביר אותה לבעלים אחר, אני חושב שזה יהיה נורא עבורה לחוות עוד נטישה, וכמובן שזה ישבור לי את הלב... אבל עדיין... זה עובר בראש ולא מניח לי בכל התקופה הזאת. אני כועס על עצמי על זה אבל זה בהחלט עובר בראש. זה מעסיק אותי ושואב ממני אנרגיות וזה הופך אותי לבעלים פחות טוב עבורה. אני מתכנן למצוא דירה בקרוב מאוד, ככה שנחזור להיות רק אני והיא, אז על פניו כבר לא תהיה לי את ה"תחרות" מצד אמא שלי וכמו קודם לא יהיה לה אף אחד בעולם חוץ ממני... אבל איך אני יכול שלא לחשוב שהכלבה היתה מעדיפה להיות במקום אחר ולאו דוקא איתי? הרי זו עובדה שהיא יכולה להיות שמחה יותר ופחות משועממת.

אם יש לכם עצות, מחשבות, אני אשמח לשמוע כל דבר.
 

KallaGLP

New member
העצה שלי - אל תחפש בעיות איפה שהן ממש לא קיימות.

כלבתך בת מזל שלקחת אותה ונתת לה בית יציב ואוהב, ואם היא שלווה, רגועה וכשחייתם יחד הרגשת שאתם מחוברים טוב - אני ממש לא רואה שום בעיה.
יש מיליון סיבות למה הכלבה מתנהגת ככה בחברת אמא שלך - אולי היא מתרגשת מכך שפתאום יש חלל יותר גדול ויותר אנשים בבית (וזה לא בעיה, פשוט תיקח אותה לטיולים ארוכים ותפגיש עם עוד אנשים וכלבים, בגינת כלבים למשל, כך שגודל הדירה ממש לא משנה), אולי היא מרגישה שאמא שלך לא ממש בקטע שלה ומנסה להתחבב עליה, אולי היא מקשרת את אמא שלך עם החטיפים הטעימים ומקווה שהיא תיתן לה עוד ואולי היא באמת מרגישה שבבית שלה היא המנהיגה. היות שאי אפשר לשאול את הכלבה, לעולם לא נדע, אך לדעתי זה גם ממש לא חשוב. מה שחשוב הוא שאין ספק שאצלך הכלבה מצאה בית יציב וביטחון, וההוכחה הטובה ביותר לכך שטוב לה אצלך היא שחרדת הנטישה שלה וחוסר הביטחון פחתו. אין מצב שהייתה מעדיפה להיות במקום אחר, גם כי כלבים בכלל לא חושבים במונחים כאלה וגם כי ההתנהגות שלה והשיפור במצבה מעידים שממש טוב לה איתך. אולי תנסה לתת לה את הנקניק שהיא כל כך אוהבת ותראה איך תגיב, אם כי לדעתי זה ממש לא מה שחשוב.
בקיצור, אם זה עוזר - אני מציעה לך להירגע ולבטוח קצת יותר בעצמך, בכלבתך וביחסים ביניכם. אני הייתי מאושרת וחשה סיפוק אדיר אילו הייתי יכולה לקחת כלבה עם חרדת נטישה ולהצליח להביא אותה למצב שהיא יותר רגועה ובוטחת, בבית ומחוצה לו. אתה צריך להיות שמח וגא בעצמך ובקשר שלך עם הכלבה. מאחלת שתדעו עוד ימים רבים וטובים יחד.
 
כמה דברים...

נראה, כפי שאמרו פה, שאין שום בעיה בטיפול בכלבה, הן בבית של הוריך והן בבית שלך. בהתחשב בכך שהכלבה עברה נטישה זה נפלא
לחשוב שהצלת את הכלבה ונתת לה חיים טובים ומאושרים!.

לגבי הקשר עם אמך, יכול מאוד להיות שזה קשר "אינטרסנטי" - אמך נותנת
לכלבה משאב נדיר ביותר - נקניק, קרוב לודאי שאמך אחראית על האוכל
בבית ונודף ממנה ריח של אוכל, כך שהאטרקציה גדולה :) .
אתה יכול לנסות לתת לה יותר אוכל וחטיפים, ואף לאלף אותה שכשהיא
מגיעה אליך אתה נותן לה חטיף - זה בהחלט יכול לחזק את הקשר ביניכם.

לגבי תנאי מגורים. כשתמצא דירה שתהיה קטנה יותר, תוכל לדאוג
להוציא את הכלבה פעם או יותר ביום ליציאה ממושכת יותר, ששם
תוכל לפרוק אנרגיה.

לגבי קנאה באמך - זה בודאי לגיטמי ומקושר בודאי לעוד נושאים, אבל הכלבה
לא נפגעת מזה. אם אתה נפגע מכך, אז תוכל לשוחח על כך עם חבר או
מטפל ללא קשר לטיפול בכלבה.
 

xfwind

New member
נקניקיות. או לא להיות....


הכל בסדר. תן לה להיות מה שהיא איפשהיא.
 

קרמיט524

New member
אתה נופל במלכודת ההאנשה


מבחינת הכלבה אתה הבעלים. היא לעולם לא תעזוב אותך מיזמתה. אין מצב שפתאום היא תתאהב בבעלים אחר ותעזוב אותך. רוב הסיכויים שזה שהיא כרוכה אחרי אמא שלך כשאתם שם, זה, כפי שציינו אחרים, בגלל שהיא מקור של מזון ובגלל שהיא מצטיירת כמו המנהיגה של הלהקה כרגע. אתה צריך לשמוח שהיא מרגישה שם בטחון, ושהיא מתחנפת למנהיגת להקה, כי ככה זה רק מקשה על אמא שלך (שאמרת שבהגדרה היא לא אוהבת כלבים), לכעוס עליה או לא לאהוב אותה
. כשתעברו לבית משלך ברור שהדינמיקה תשתנה שוב, והיא בטוח תהיה קצת שקטה ועצובה יותר בהתחלה (כלבים מאד, מאד לא אוהבים שינויים), אבל היא לעולם לא תפסיק להיות צריכה אותך ולאהוב אותך. מה שכן, אתה צריך להשתחרר מלנסות לבחון כל הזמן כמה הכלבה אוהבת אותך, גם אם היא לא מראה את זה כמו שהיית מצפה מבן אנוש: היא צריכה אותך, והיא צריכה את האהבה שלך, לא משנה איך היא מתנהגת ואיך זה נראה בעיניך. אז אל תכניס את עצמך לסרט שבו היא פוגעת ברגשותיך או רומזת לך שהיא לא אוהבת אותך יותר - כי האלו - זה כלבה! לא בנאדם! היא אוהבת אותך אהבת נצח תמיד, והיא לעולם לא תנטוש אותך מיזמתה. אין לה את החווט הזה במוח בכלל. התפקיד שלך הוא רק לחשוב על מה שהיא צריכה ממך ואם אתה באמת אוהב אותה, אז אתה צריך לתת לה את זה כל הזמן ובלי לחשוב על התמורה.
 
למעלה