הכלב שלי
אני לא יודעת אם זאת התייעצות או סתם צורך לשתף.
יש לי כלב בן 12. ההורים שלי הביאו אותו כגור ואני נקשרתי אליו יותר מכולם. כשעברתי לגור לבד הכלב כמובן עבר איתי והשתדלתי לקחת אותו איתי כשיכולתי ובאופן כללי ניסיתי לא להשאיר אותו לבד יותר מידי זמן.
היו שנים שלא היתה ברירה והוא נשאר לבד כמה שעות כשעבדתי /למדתי אבל בשנים האחרונות המצב הסתדר והוא בקושי נשאר לבד.
עכשיו הנסיבות שלי שוב השתנו ואני משאירה אותו הרבה אצל הורי כי אני כמעט לא בבית. בהתחלה עשינו מין תורנויות.. קצת אצלי וקצת אצלם אבל אני לא בטוחה שזה טוב לו וכרגע הוא בעיקר שם.
מה שמפריע לי זה העובדה שזה הרבה יותר קל לי ממה שחשבתי. אני כ"כ אוהבת אותו וקשורה אליו, ובכל זאת… קל לי
ואני כועסת על עצמי בגלל זה.
תמיד הפריע לי לשמוע על משפחות שהתחילו להזניח את הכלב ברגע שנולד ילד ראשון, והנה אני עושה אותו דבר גם בלי ילד!
.זה כ"כ מבאס אותי.
נראה לי שאין כ"כ מה לייעץ כאן. כנראה כתבתי כדי לכתוב..
אני לא יודעת אם זאת התייעצות או סתם צורך לשתף.
יש לי כלב בן 12. ההורים שלי הביאו אותו כגור ואני נקשרתי אליו יותר מכולם. כשעברתי לגור לבד הכלב כמובן עבר איתי והשתדלתי לקחת אותו איתי כשיכולתי ובאופן כללי ניסיתי לא להשאיר אותו לבד יותר מידי זמן.
היו שנים שלא היתה ברירה והוא נשאר לבד כמה שעות כשעבדתי /למדתי אבל בשנים האחרונות המצב הסתדר והוא בקושי נשאר לבד.
עכשיו הנסיבות שלי שוב השתנו ואני משאירה אותו הרבה אצל הורי כי אני כמעט לא בבית. בהתחלה עשינו מין תורנויות.. קצת אצלי וקצת אצלם אבל אני לא בטוחה שזה טוב לו וכרגע הוא בעיקר שם.
מה שמפריע לי זה העובדה שזה הרבה יותר קל לי ממה שחשבתי. אני כ"כ אוהבת אותו וקשורה אליו, ובכל זאת… קל לי
תמיד הפריע לי לשמוע על משפחות שהתחילו להזניח את הכלב ברגע שנולד ילד ראשון, והנה אני עושה אותו דבר גם בלי ילד!
נראה לי שאין כ"כ מה לייעץ כאן. כנראה כתבתי כדי לכתוב..
