נפרדנו מנונה

נפרדנו מנונה


אימצנו אותה כשהייתה בת 4, זה היה בחודש יולי 2008, הבן עלה לכיתה א', השנה הוא מתחיל תיכון. עד לפני חודשיים אף אחד לא האמין שהיא בת 12, היא נראתה צעירה לגילה ומלאת מרץ. בסתיו האחרון עוד טיילנו איתה בניו המפשייר והיא עלתה בקלות במסלול לפסגת ההר, גם באביב האחרון עשינו איתה טיולי טבע מאתגרים והיא נהנתה איתנו מכל רגע. לפני חודשים גילינו שיש לה לארפאר (שיתוק בגרון) וזמן קצר לאחר מכן התברר שיש גם סרטן מאוד אגרסיבי... עד שבוע שעבר נונה עדיין הרגישה טוב והייתה פעילה ומלאת מרץ, אבל בימים האחרונים המחלה הכריעה אותה והחלטנו לגאול אותה מהיסורים.

מה אפשר לספר על נונה? היא הייתה כלבה מקסימה... נשמה טובה.
ביום בו היא הגיעה אלינו החלטנו למקם את מיטת הכלבים שלה בפינת האוכל שזה מרכז הבית ושם אנחנו נמצאים רוב הזמן. הסידור הזה היתה מקובל עליה עד שהגיע הערב והילדים הלכו לחדר שלהם לישון, נונה עלתה אחריהם ונשכבה על השטיח בחדר הילדים, למחרת הוספנו עוד מיטה בחדר הילדים, במשך היום בילתה בפינת האוכל ובלילה ישנה בחדר הילדים. היה לה התלבטות קשה כשהגדולה קיבלה חדר משלה... אבל היא מצאה לזה פיתרון, היא נהגה לשכב לישון בערב בחדר של הבן וכשהיינו קמים בבוקר היינו מוצאים אותה בחדר של הבת... מתישהו באמצע הלילה נהגה לעבור לשם ולא קיפחה אף אחד, כך נוספה מיטת כלבים שלישית לביתנו.

היה לנו הסכם איתה, מה שנמצא על הריצפה הוא שלה ומה שנמצא על השולחן או השיש הוא שלנו, למרות שהשארתי פעמים רבות בשר להפשרה על השיש היא מעולם לא נגעה בו, אבל מה שנפל על הרצפה נבלע כהרף עין. זוכרת שפעם נפל לי כלי פיירקס עם לזניה רותחת, למרות הכוויה שקיבלתי, אני זוכרת שהדבר היחיד שעמד מול העיניים שלי היה לתפוס אותה לפני שתגיע לתבשיל הרותח מלא הזכוכיות...

פעם שכחנו את דלת הכניסה פתוחה לרווחה, יצאנו לקניות וחזרנו אחרי כמה שעות, מצאנו את נונה יושבת על סף הדלת, שומרת שאף אחד לא יכנס אבל היא לא יצאה החוצה. לעומת זה, לא הצלחנו ללמד אותה לא לעלות על הספה בסלון, כשהיינו בבית היא לא הייתה עולה על הספה, אבל כשיצאנו היא נהגה לשכב על הספה עם המבט שלה מופנה לכיוון דלת הכניסה, ברגע שהיא הייתה שומעת את קישקוש המפתח במנעול היא הייתה יורדת מהספה ובאה לקבל את פנינו בזנב מקשקש בשמחה ליד הדלת. פעם הפתענו אותה והגענו מהצד של הפטיו, והיא הייתה מאוד נבוכה להתפס בקלקלתה... בסוף החלטנו לתת לה לנצח בנושא הזה, והפסקנו לנסות למנוע ממנה לעלות על הספה. לצערינו בחודשים האחרונים היא כבר לא יכלה לקפוץ על הספה בגלל החולשה ברגליים האחוריות וויתרה. הייתי נותנת הרבה לראות אותה קופצת שוב על הספה.

אחד הקטעים הכי מצחיקים היה שקנינו לנונה נעליים... המלח שפוזר ברחובות בחורף (בוסטון) שרף לה בכפות הרגליים והחלטנו שנעליים יהיו פיתרון טוב לעיניין. הלכנו, נונה, הבת ואני לחנות לקנות לה נעלי טרק מדליקות... הנעלנו לה את הנעליים, והיא נסתה לנער את הרגליים ולהפטר מהדבר המוזר שנצמד אליהם... הבעיה הייתה שהיא ניסתה לנער את כל ארבע הרגליים יחד ונחתה אחר כבוד על הבטן. אחר כך כשהבינה שאי אפשר לנער מעליה את הדבר הזה היא התחילה ללכת, אבל בגלל שהיא לא הרגישה את הרצפה היא הלכה בתנועות מוגזמות כמו בסרט מצוייר. זה היה כל כך מצחיק, אני והבת נשפכנו מצחוק, המוכרים גם הם נשפחו אבל לא היה להם נעים לצחוק על הלקוח מולו והם נמלטו למאחורי מדפיה והתגלגלו מצחוק.

כשהבאנו את ויוי הארנבת והשארנו אותן לבד בפעם הראשונה, דאגתי קצת למרות שראיתי שנונה ממש בסדר איתה... כשחזרתי הביתה גיליתי שלארנבת שלום אבל נונה אכלה את כל שק האוכל לארנבים... מי חשב שלברדור אוהב לאכול עשב... יוווו כמה כאבה לה הבטן אחר כך וכמה היא הקיאה עד שהכל יצא החוצה...

יש עוד המון סיפורים... כבר מתגעגעים...

נונה הייתה הכלבה הראשונה שלי, והפורום הזה נתן לי המון מידע ועיצות על הטיפול בה, ביחוד בתחילת הדרך... רציתי להגיד תודה
 
ותודה אחרונה

לאבנר רז, המאלף המקסים מכפר רות

כשאימצנו את נונה הבן הקטן (שהיה אז בן 6) מאוד קינא בה ... כמו שמקנאים באחות קטנה וחדשה, הוא נהג קצת להשען עליה וקצת להכאיב לה לפעמים. בביקור הקיץ בישראל, אבנר הציע לאלף את הילד, ובכמה מפגשים מקסימים איתו הוא הראה לו איך נכון ללטף כלב ומה כואב ומציק לכלבים. המצב מאוד השתפר אחר כך
 

רזאי

New member
משתתפת בצערכם.

קשה לאבד כלבה אהובה, היא תמיד תשאר בליבכם. מקווה שהגור החדש יעזור לכם להתנחם.
 
הגור בא במטרה לתת לה עוד כמה שנים צעירות

זה היה לפני שהתחילה ההידרדרות... אבל כן, הוא בהחלט מנחם... הבית היה כרגע מאוד ריק בלעדיו
 

שירן ל11

New member
משתתפת בצערך


נונה זכתה בלוטו כשהגיעה אליכם... נשמע שהיא הכניסה הרבה שמחה לבית, ואני יודעת שאימצתם אותה והענקתם לה חיים נפלאים.
 

giri

New member


משתתפת בצערכם. היא נראית מקסימה אמיתית והסיפורים שלך נוגעים עמוק בלב.
 
למעלה