היא בודקת את הגבול. כל זמן שזה מצליח - היא תתמיד
אם תיענו לה אחרי שעה, בפעם הבאה היא תתמיד שעתיים.
למה?
כי היא למדה שבסוף זה מצליח.
כשאתם מאריכים את משך ההתעלמות בהדרגה - אתם, למעשה, מאלפים אותה להתמיד.
זה כמו ילד קטן בלול, שזורק צעצוע ומתחיל לבכות שיביאו לו אותו, כדי שיוכל לזרוק שוב, וחוזר חלילה. אם נכנעים אחרי 5 דקות ומביאים, בפעם הבאה הוא יבכה לפחות 10 דקות, או עד שתישברו או עד שיתעייף.
אני לא מאלף, אבל ההיגיון שלי אומר, שאת ההתעסקות שלה היא צריכה לעשות עם עצמה ולא אתכם. להשאיר אותה מחוץ לחדר לא יעיל לדעתי. היא תעשה את הבלגן בפתח, כי אתם בטווח עין/אף/אוזן. אם הדלת סגורה, היא תנבח ותקפוץ ותשרוט. לגעור בה או לשלוח אותה למקום, גם כן לא יעיל, מכיוון שהיא מחפשת תגובה וזה הדבר האחרון שצריך לתת לה.
הפתרון, לדעתי, הוא לא לטפל בתופעה בזמן שהיא מתקיימת, אלא מראש לעשות דבר אחר.
אם גדר גורים לא מגבילה אותה בגילה, אז כלוב טיסה. שתלמד ששם היא ישנה ושוהה, עד שבאים להוציא אותה. אפשר לארגן לה שם כלי מוארך (שלא יתפוס מקום) עם מים, צמוד לסורג הפתח ולהשאיר לה מראש את העצם או הצעצוע האהובים עליה. ואם אפשר להחשיך את הכלוב (בלי לחסום אוורור) - עוד יותר עדיף. כשהיא רגועה אפשר להוציא אותה. כלבים, כמו ילדים, זקוקים לחוקים ברורים שלא סוטים מהם. הם לא סובלים מההגבלה, נהפוך הוא, זה עושה להם סדר בחיים. יותר מדי חופש מזמין אותם להמציא לעצמם מנהגים. כמו הקפצה לטיול כשמשעמם להסתובב לבד בבית. כמו העברת הגינה לדשא הסינתטי. זו ההמצאה שלה להתעייף. לא מתאים לכם? אתם תמציאו.
אחרי שלמדה להמתין לכם כשהיא רגועה, אפשר להתחיל להשאיר את דלת הכלוב פתוחה.
זה לא פתרון בשיטת זבנג וגמרנו, זה לוקח זמן. אולי אפילו שבועות. זה גם ינגן לכם על העצבים לא מעט, אבל תזכרו שאתם פועלים לטווח הרחוק.
ועכשו נשמע מה אומרים המומחים
___________
נ.ב. דשא סינטטי... שואב אבק תעשייתי שמתאים לפסולת בניה וקידוחים.
או אביזר דלי לשואב אבק לשאיבת אפר מקמין ו...זכוכית(!), אני מניח שיסתדר גם עם גרגרי אדמה.
http://www.polack.co.il/item-3062/אביזר-לשאיבת-אפר-חם-עד-40C-מעלות
יש גם שואבים כאלה עצמאיים, לא סיפור יקר.
או מפוח. או זרנוק (כמו לשטיפת מכוניות) - כל זאת בהנחה שאי אפשר להרים ולנער.
