מה עושים עם הכלב לאחר פרידה?

[Ockham Razor]

מה עושים עם הכלב לאחר פרידה?

שלום לכולם.
אני ובת-זוגי בקשר של 3 שנים בערך, מתוכם שנתיים של זוגיות ביחד. בשנה האחרונה אימצנו כלב שגר איתנו בדירה. היא נקשרה אליו מאד וגם אני, אך בגלל יכולות כלכליות שונות ביננו היא זו שמממנת את הטיפול בכלב.
בתקופה האחרונה הזוגיות שלנו הגיעה למשבר ואנחנו שוקלים להפרד. רציתי לדעת מה עושים במקרה כזה עם הכלב? צד אחד לוקח אותו מן הסתם, אבל מה עושה הצד השני? מארגנים מפגשים כמו עם ילדים?
איך עובדת דינמיקה כזו?

 

[sashalola]

יכולה לספר לך על מקרה מוצלח אחד שאני מכירה

זוג שנפרד אחרי חמש שנים,
הכלבה, בת שלוש, נקשרה לשני בני הזוג,
הוחלט שהכלבה תישאר אצל הבחורה,
הבחור המשיך לתמוך בהוצאות, חצי חצי, ובתיאום לקח את הכלבה כל סופש שני, וגם בימי חופש מזדמנים.
הסידור עבד יפה מאוד במשך חודשים רבים,
אלא שקצב החיים הטבעי קבע סדרים אחרים. הבחור הגיע לקחת את הכלבה פחות ופחות עד שהפסיק לחלוטין.
מה שחשוב זה להחליט באופן בוגר חברי ובשיתוף פעולה מלא, כאשר טובתו ורווחתו של הכלב הם בראש סולם העדיפויות כך שתיהיה דמות קבועה, מחוייבת ואחראית ובית קבוע ובטוח לכלב.

 

[DAHUJI]

בת זוגי הטריה לשעבר ואני בדיוק חושבים על העניין הזה...

לעצמי חשבתי... אני כמעט בוודאות שנשאר בת"א, מן הסתם בחדר בדירת שותפים (לא אוהב לבד ולא רואה לנכון לשכור לעצמי דירה ב- 2500-3000 ש"ח מהנטו במקרה הכי טוב)... זוגתי לשעבר מתעתדת לעבור צפונה לאחד הקיבוצים/מושבים באיזור הגליל העליון.
האמת?... עד כמה שאני מאוד מאוד קשור לשעיר האהוב והמתוק הזה, ועד כמה שעבדתי קשה בשנה וחצי האחרונות להיות "מנהיג" בעבורו, אני כמעט בטוח שייטב לו בצפון.
כנראה שתהיה לו שם גינה חביבה, מזג אוויר נוח יותר מהלחות של הקיץ התל אביבי (בקיץ האחרון הוא כמעט והתעלף לי, הוא שחור וקולט המון המון חום), מרחבים חופשיים יותר, אוויר נקי יותר ופחות רעש של עיר ומכוניות.
אז בחשיבה אנליטית, מבחינת טובת השעיר - כנראה שעדיף לו בצפון.

קשה לי לכתוב את זה ובטח שלחשוב על זה (וכמעט ודומע כעת)... אבל כנראה שאצטרך "לוותר עליו".
זו מחשבה בלתי נסבלת. כעוסה. מערערת. מחניקה.
הוא הביא לי כל כך הרבה אושר ושמחת חיים.

ולשאלתך - במקרה כזה די ברור לי שההוצאות עדיין יתחלקו חצי-חצי ואעזור לה איתו. בהתאם גם אצפה להגיע ולבקר אותו מידי פעם בתקווה שביקור מעלה רגשות וזכרונות שכזה לא יעיק. למרות שזה ירגיש ויהיה לבטח מוזר עד מביך לחלוטין וכן מעיק.
אני רוצה שיהיה לו טוב ולכן עזרה כלכלית בהקשר שלו תבטיח לו תזונה ראויה וטיפול הורי מסור יותר. אם לה יהיה קל בתור הורה לשעיר, אז לו יהיה קל יותר וטוב יותר.

מצחיק ששאלת בדיוק את השאלה הזו היום. אתמול החלטנו שנפרדים ודרכינו מתפצלות...

 

[Ockham Razor]

הבעיה שאז קשה להתנתק

לפעמים בתהליך של פרידה, רוצים להנתק אחד מהשני. כדי לרכך את הכאב ולהרגיע את הגעגוע שאולי חוזר. במקרה כזה מפגשים כדי לבקר את הכלב עשויים להיות בעייתיים למדי, לא?

 

[DAHUJI]

אמרת בעצמך, ואתה צודק...

אני מהסוג הזה שמעדיפים להתנתק לגמרי. לכן לא חשבתי לרגע שזה פתרון "אידיאלי".
אני בסיטואציה שהיא דומה מאוד לשלך ובאמת שלכרגע לא יודע מה לעשות וחושב על זה ומנסה להיות הכי אנליטי שאני מסוגל.
ביקורים של הכלב אצל בת הזוג לשעבר יהיו טראומטים בעיקר לי ואני מניח שגם לו.
אין לי תשובה לסוגיה הזו. לא יודע ולא מצליח לחשוב על פתרונות טובים יותר לכרגע.
יכול להיות שכשמנתקים רגשית מבת הזוג, המעמסה הרגשית היא כפולה כי צריך גם להתנתק רגשית מהכלב האהוב שנשאר אצלה (בהנחה שזה לטובתו).

(כוסעמק).

 

[שירן ל11]

אני מכירה שני מקרים כאלו

זוג ראשון שאימץ כלב ונפרד לפני הרבה שנים, ובמהלך השנים שני בני הזוג+ בני הזוג החדשים שלהם טיפלו בכלב. הכלב היה לתקופות בבית של הבחור ותקופות אחרות בבית של הבחורה, והם התחשבו זה בזה והתחלקו בהוצאות. כרגע הבחור לא גר בארץ והכלב נמצא אצל הבחורה ובעלה, שלקחו אותו בשמחה. לאורך השנים היו קצת ויכוחים בנוגע להוצאות וטרינריות אבל סך הכל הכלב חי עם שניהם לסירוגין והם הסתדרו בינהם. אני חושבת שהם התסדרו בין השאר כי כל החברים שלהם משותפים וגם ככה הם נשארו בקשר טוב כל השנים.
זוג שני, היו יחד הרבה שנים ונפרדו לאחרונה, ואימצו כלבה לפני חודשיים בערך. בנתיים הכלבה אצל הבחורה אבל היא תעבור לבחור אחרי שימצא דירת קבע. כעקרון, הוא יכול לקחת את הכלבה לעבודה וגם יותר קשור אליה, ולכן שניהם מעדיפים שהכלבה תעבור אליו.
לדעתי, מאד חשוב להגיע להבנה הזאת ושהכלב לא ייפול בין הכסאות- האם מתאים לכם להמשיך להתראות אחרי הפרידה ולהתחלק בטיפול בכלב, או שאתם רוצים להתרחק ושהכלב ישאר אצל אחד מכם.
תחשוב בכנות עם עצמך האם אתה רוצה לטפל בכלב בעצמך, או שאתה מעדיף שהיא תיקח אותו אליה. כל בחירה היא לגיטימית, גם להתנתק מהכלב, כל עוד מתחשבים בו ויודעים שהוא במקום טוב עם אנשים שהוא אוהב ומכיר.

 

[Ockham Razor]

היא יותר קשורה לכלב ממני

זה בטוח. אני לא הייתי חובב כלבים לפני שלקחנו את הכלב. הסכמתי בגלל שידעתי שהיא ממש רוצה ושזה באמת יעשה לה טוב שיהיה לנו כלב. לה היה כלב בצעירותה והיא הרגישה שזה ממש חסר לה, אז למרות ההתנגדות הראשונית שלי (בגלל עלויות כספיות גבוהות שאין ביכולתי או ברצוני לממן כרגע מעצם היותי סטודנט ובגלל החשש שלי מהטיפול הכרוך בכך) הסכמתי. עם הזמן, הרגשתי טוב יותר עם הכלב, התחברתי אליו ולמדתי לאהוב אותו, אבל עדיין היא הרבה יותר קשורה אליו ממני. אני פשוט תוהה האם כאשר הכלב לא יראה אותי יותר זה ייצור לו תגובה רגשית קשה של געגוע כי אין ספק שהכלב יישאר אצלה כשנפרד. באופן כללי פרידה היא עניין מורכב ואני בספק שנצליח לשמור על קשר רציף בלי שזה ייעלה משקעים וטרדות אחרות.

 

[KallaGLP]

במצב שאתה מתאר הפתרון נראה (גם לך) די ברור.

היא קשורה יותר לכלב וגם מממנת את הטיפול בו, ולכן הוא ישאר אצלה ולא נראה לי מדבריך שתשמור על קשר או תבקר לאורך זמן, כי נראה שזה יהיה קשה לך ואולי גם לה. לפעמים זו דרכו של עולם.
לדעתי רוב הסיכויים שהכלב לא יסבול. בסופו של דבר, הוא נשאר עם המטפלת העיקרית שלו, שהוא בטח קשור אליה מאוד. עם כל הצער שבדבר, נראה לי שזה הפתרון המסתמן, ההגיוני והטוב ביותר במצב שנוצר.

 

[DAHUJI]

היא רצתה את הכלב, קשורה אליו יותר ממך...

ואתה "בטובך" הסכמת להביא כלב לזוגיות ולבית המשותף.
אז התשובות לא רק שהן מאוד מאוד ברורות אלא כתובות שחור על גבי פורום בשאלות ובלבטים שלך עצמם.

הכלב הוא סוג של "שלה". ובעצם לא סוג, הוא יותר שלה משלך אם נחפיץ אותו לרגע. ובהיותך לא חובב כלבים גדול, גם יישאר ככזה.
אני לא חושב שאחרי שנפרדתם סופית אז יש איזשהוא הכרח לעזור לה במימון המחיה שלו. קודם כל כי נפרדים וכל אחד ממשיך הלאה בחייו אל הלא נודע. שנית כי היות שהיא זו שרצתה, התעקשה ו"שיכנעה" להביא אותו אז הוא נשאר "שלה" וברשותה ואצלה ואיתה. אז שתתמודד איתו לבד.
שלישית, סבבה, מבין את הרגשות... אבל בינינו אתה לא מביע דאגה לזה שתתגעגע לכלב, אלא לזה שהכלב יתגעגע אליך.
כמו שאמרה מירי גרב - CUT ZE BULLSHIT. עזוב מה ואיך הכלב ירגיש ואם יתגעגע או יבכה בלילות ללא שינה או שתחסר לו והוא יזכר בדמותך בבקרים.
תמשיך הלאה עם החיים שלך ושים אותה ואותו בצד ושיהיה להם לבריאות עם כל הצער (שלך) בדבר.
ומתנצל מראש על הניתוח הקר והבקושי רגשי או על הגישה הפסיכולוגית-חרטא-פילוסופית בתשובה שלי.

 

[Ockham Razor]

אני חושב שזו הצגה לא מדויקת של הדברים

באמת לא הייתי טיפוס של כלבים בגלל טראומת ילדות מגיל צעיר, אבל כשהזמן עבר למדתי לאהוב את הכלב ולהקשר אליו גם. אז כן, יהיה קשה גם לי לא לראות אותו יותר. בגלל זה אני שואל איך מתמודדים עם מצב כזה.

 

[קרמיט524]

אני רק יכולה להגיד לך איך אני הייתי מתמודדת:

הייתי מאמצת כלב, שיהיה רק שלי.