גור מתיש

barakwtf

New member
גור מתיש

אימצנו גור כלב מעורב בן 3 חודשים ונאמר שהוא מעורב רועה גרמני/לברדור אך מעורב עם דברים אחרים ללא ספק. בכל אופן אנחנו מתחילים להתייאש ממנו בבית. הוא לא משתין במשטח שבו אמור להשתין, הוא אוכל את המשטח. זה כמו משטח טיטול כזה להדבקה ברצפה. אנחנו תמיד גורמים לו להשתין שם אבל זה רק בכח והוא מסרב להשתין/לחרבן שם בנוסף לזה הגור מעדיף לנשוך אותנו הבעלים כל הזמן וגם כשאנחנו דוחפים לו צעצועים לפה הוא עוזר אותם ומצשיך לנשוך. זה לא רק נשיכות אנחנו מרגישים שהוא פשוט תוקף אותנו. רץ אלינו ונושך. כשאנחנו מעלים טונים וצויקים לא! הוא הוא מוציא קולות של עצבים ונושך יותר ותוקף יותר. ההורים שלי מתחילים להתייאש ורוצים להחזיר את הכלב וזה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרא אבל הוא מאוד מציק בנשיכות. אובד עצות. מה אפשר לעשות איתו?? לא מצליחים למנוע את הנשיכות האלה.
 

gucci3

New member
קח הכל בפרופורציות הנכונות

אם אתה חושב שהגור שלך מציק, אתה לא מכיר את הגורה שלי.
התקופה הזאת היא תקופה שחולפת, אין מה לעשות גור זה כמו תינוק המנסה ללמוד את הגבולות שלו, עוד שנה לא תזכור בכלל מה היה קשה כל כך.
בכל מקרה גם אם קשה, לא נשברים והתקופה הזאת תעבור יותר מהר ממה שאתה חושב.
&nbsp
 
מציעה בחום להביא מאלף (חיובי) ומייד !

גם הכלבה שלנו, כשהייתה גורה, התנהגה ככה...
גם לנו אמרו - היא גורה, מנסה את השיניים וכו'...
בדיעבד הסתבר שמשהו בתקשורת שלנו איתה לא
הסתדר, ובגלל זה מאוד סבלנו...
שינינו גישה בעקבות הנחיות המאלפת, ומאז השתנתה
ב- 180 מעלות !
 

barakwtf

New member
תודה על התגובות.

לקחנו כבר מאלפת למפגש אחד והיא נתנה לנו כמה עצות שלא כ"כ עזרו.
אנחנו ניקח מאלף אחר במטרה לעבוד איתו נטו על משמעת בסיסית, וגם שייתן לנו טיפים.
נ.ב- סליחה על שגיאות הכתיב בהודעה הקודמת, מיהרתי לכתוב את ההודעה ולא שמתי לב לשגיאות הללו.
&nbsp
 

KallaGLP

New member
קודם כל חשוב לציין שמה שאתה מתאר

זו התנהגות טיפוסית של גורים, שבדרך כלל אמורה להירגע ולחלוף עם הגיל. מה שכן באמת חשוב, זה להשקיע בחינוך שלו ובקשר שלו איתכם בשלב הזה, כדי לכוון אותו לאימוץ התנהגויות רצויות ככל שיתבגר. לכן זה מצוין שתעבדו עם מאלף, חשוב ביותר שזה יהיה מאלף מנוסה שקיבלתם עליו המלצות.
באשר לצרכים - גם על העניין הזה בטח תעבדו עם המאלף, אבל אפשר כבר לציין שיש אפשרות להיעזר בתיחום בתוך גדר גורים. וגם, חשוב מאוד להוציא אותו כמה שיותר לטיולים כדי שיתרגל כמה שיותר מהר לעשות צרכים בחוץ.
מאוד חשוב להיאזר בסבלנות, זו התקופה הקשה ביותר כעת, כי מדובר למעשה בילד קטן לכל דבר שעדיין לא מבין איך צריך להתנהג ותפקידכם ללמד אותו. בהצלחה!
 

barakwtf

New member
ועוד דבר

יש לו גדר גורים, אבל הוא לוקח את השהייה בה בתור עונש. אנחנו מאוד רוצים להוציא אותו כבר החוצה, אבל הוא עוד לא עשה את החיסון משושה השלישי והמליצו שרק אחריו נצא איתו, וזה גם כעבור כמה ימים מהחיסון. הקטע שהוא אף פעם לא משתין באזור של הפאד. וגם אם כן, זה רק כי אנחנו מחזיקים אותו שם(והוא על הדרך נושך). הוא מודע לזה שיש שם שתן אבל זה לא מפריע לו לשכב על הפאד ולשחק שם בצעצועים שלו. לפעמים אנחנו גם מחזיקים אותו על הפאד והוא פשוט לא משתין. אחרי שהוא עוזב את הפאד משתין על הרצפה , לרוב ליד דלת הכניסה לבית. לפעמים הוא פשוט מתאפק ואז משתין בישיבה על עצמו. שמנו גם בדלת הכניסה פאדים אבל הוא לרוב אוכל את זה ולא מאפשר לנו ככה לחנך אותו. שלא לדבר על זה שלא מגיע לו שום חטיף אילוף על ההתנהגות שלו וככה גם אי אפשר לאלף.
 

KallaGLP

New member
גור בן 3 חודשים שלא יוצא החוצה זו טעות חמורה שעלולה להתנקם

בכם. חרף דברי חלק מהווטרינרים, בהחלט אפשר וצריך כבר ממזמן לצאת איתו החוצה תוך נקיטה באמצעי זהירות מתאימים: כלומר לא להניח לו להתקרב לכלבים שלא ידוע בוודאות שהם מחוסנים או לאכול דברים מהאדמה, לא לשחרר בלי פיקוח וכד'. אבל חייבים להוציא אותו גם כדי לחנך לצרכים וגם כדי להרגיל לסביבה (מראות, אנשים ודברים, רעשים, ריחות וכו') שבה יבלה את חייו, אחרת הוא עלול לפתח בעיות התנהגות קשות.
 

giri

New member
בטח שהוא רואה את השהייה בה כעונש

כלבים הם חיות חברתיות, הוא רוצה להיות אתכם. הוא כמו ילד קטן ונודניק שרוצה כל הזמן לשחק ולנג'ס

על מנת שגדר הגורים תהיה רלוונטית למשהו בכלל, הוא צריך להפסיק לראות בה עונש. יש כל מיני דרכים לחבב עליו את גדר הגורים - למשל לשבת איתו ולשחק בתוכה. למשל לתת לו צעצוע מסויים שהוא ממש אוהב רק כשהוא סגור בגדר (ולשבת ליד, כך שהוא רואה אתכם ולא מרגיש נטוש). למשל לשחק משחקי האכלה בתוך הגדר. הגדר צריכה להפוך למקום הכי כיפי ובטוח בבית, וגם אז אתה לא משאיר אותו שם רוב הזמן.
לא הבנתי את מה שכתבת על "מחזיקים אותו שם". אתם מחזיקים אותו פיזית על הפד ומחכים שישתין? זו שיטה מעניינת. לא נשמעת לי יעילה במיוחד, אני במקומו הייתי מתאפקת ומשתינה ברגע ששחררו אותי

בגדול גור מסמן שהוא הולך להשתין, כל גור בדרך שלו (רחרוח, הליכה מסויימת וכו') ואחד הדברים המצויינים הוא ללמוד את הסימן שלו ולמהר להוציא אותו ברגע שהוא עומד להשתין. המטרה שלך היא לגרום לו להטמיע היטב בראש שמשתינים בחוץ, וברגע שהוא יהיה מסוגל פיזית הוא יתחיל להתאפק כשהוא בפנים. כל פעם שהוא משתין בפנים אתה מזכיר לו שיש אופציה יותר קלה וזמינה, והוא צריך "לשכוח" את זה שוב (בהפשטה). יש מאמרים טובים על חינוך לצרכים, שווה לקרוא.
לסיום כתבת "לא מגיע לו שום חטיף על ההתנהגות שלו וככה גם אי אפשר לאלף" - אני ממליצה לקרוא קצת את החומרים של ד"ר סופיה ין. החטיפים הם הכלים שלך ואם אתה מצפה שגור בן שלושה חודשים יבין לבד איך להתנהג כמו כלב מאולף ואז תיתן לו חטיף, לא נראה לי שתזכה להרבה הצלחות
בהקשר של צרכים, הנה דוגמה טובה: נגיד שהגור מרחרח כשהוא עומד להשתין. קלטת את זה ולקחת אותו מיד החוצה. יש מצב שהוא לא משתין מיד, כי הוא קצת בשוק משינוי התנאים. אז לוקח לו כמה דקות, והוא משתין. יופי! אתה משבח (חטיף / משחק / מילה טובה). עוד דוגמה: הגור במצב "כריש". אתה מציע צעצוע והוא תופס אותו. אתה ישר משבח בהתלהבות (מילה טובה, משחק משותף עם הצעצוע, חטיף). כל התנהגות טובה, ולו קטנה, אתה מתגמל, כך שהגור יבין שהיא רצויה. התנהגות רעה לא מתוגמלת ואתה מציע התנהגות חלופית כמיטב יכולתך. גור קופץ עליך? אתה מסתובב, לא נותן לו תשומת לב, ובשניה (בשניה!!!) שהוא נרגע אתה מסתובב אליו ומרעיף עליו תשומת לב וצ'ופרים. תזמון מאד חשוב. אותו סיפור עם נשיכות. ד"א אני מצאתי עם גוזר שלהרים את הקול כשהוא נושך - לא חשוב אם בכעס, או לעשות קול של "איה כואב לי" ולהתרחק, לא עזר בשיט. זה רק הלהיב אותו יותר, כריש קטן וחוצפן
מה שעזר היה להמשיך להציע צעצועי נשיכה, ולקח לו הרבה זמן ללמוד. נובה היתה פי מאה יותר מהירה להבין שאסור לה לנשוך אנשים אפילו בעדינות או במשחק.
 

Acoustic 3

New member
הכלב שלי בן 8 והוא עדיין נלחץ כאשר השיניים שלו באות במגע

עם הגוף שלנו.
הסיבה היא פשוטה.
&nbsp
מאז כשהוא היה גור - הייתי טורח שהסביבה שלו תהיה מאוד שקטה, גם כשאני משחק איתו. כאשר היה משחק איתי ונוגע בגופי עם השיניים שלו - הייתי מיד צועק: "איי!!", מפסיק לשחק איתו והולך ממנו כאילו אני ברוגז.
ככל שעבר הזמן, הגור התחיל לקשר את ההתנהגות הזאת למגע של השיניים שלו, ועד היום כשאנחנו משחקים הוא נזהר מאוד לא לעשות את זה.
חשוב לציין שההתנהגויות שלכם עכשיו מהוות גורם חשוב בעיצוב האישיות העתידית של הכלב, אז אל יאוש.. אבל זה כן חשוב.
אגב - כלב הופך לתוקפני כאשר מגיבים אליו באלימות או צועקים עליו כל הזמן. חשוב מאוד לא לצרוח עליו ובטח לא להרביץ לו או להכניס אותו למצב של מגננה.
אם מתנהגים כך כשהוא גור - האישיות שלו מתעצבת להיות תוקפנית וכבר ראיתי כלבים כאלה. זה מאוד עצוב. זה סוג של נקודת אל חזור.
&nbsp
לגבי החלק בו הוא "אמור" להשתין.
צר לי, הוא לא אמור לעשות שומדבר. אתה אמור להרגיל אותו. הוא לא רואה חלק בו הוא יכול להשתין וחלק בו הוא לא. הוא לא מבין את החיץ הזה בין האיזורים שאתה עושה.
יש המון דרכים ואני בטוח שטובים ממני יעזרו לך, אבל חשוב להבין שהתמודדות עם גור לוקחת המון המון זמן ומאמץ. דברים לא באים בקלות.
זה משתלם מאוד אח"כ.
&nbsp
אני חושב שהכלב שלי הפך אותי לאדם הרבה יותר מאושר.
 
ממליצה להתייעץ עם מאלף ומהר

לגבי היציאה החוצה, בעיקרון, יש ויכוח בין מאלפים לוטרינרים בעיניין הזה, מצד אחד באמת מסוכן להוציא גורים לפני שנותנים להם את כל החיסונים כי הם עלולים לחלות בפרוו, אבל מצד שני חשוב מאוד לחשוף את הגור לכל מיני דברים שהוא יפגוש בחייו, ובמיוחד לכלבים אחרים, כי אם הוא לא יחשף אליהם בגיל הגורות הוא יפחד מהם בעתיד. פחד אצל כלבים עלול להתבטא בחרדות נטישה, הרסנות, תוקפנות, ובעיות התנהגותיות אחרות. יש חלון הזדמנויות מאוד קצר שבו חשוב מאוד לחשוף את הגור, וכן, חלון ההזדמנויות הזה נופל בדיוק על התקופה שבה הגור עדיין לא מחוסן בכל החיסונים. העובדה היא שהרבה יותר כלבים מוצאים את מותם בהרדמה בגלל בעיות התנהגות מאשר גורים שמתים מפרוו, ולכן, היום גם הוטרינרים מסכימים שחשוב לחשוף בזהירות.

יש לי גור בן 14 שבועות, ומהיום שהוא הגיע אלינו הוצאתי אותו החוצה.
הוא הגיע אלינו בגיל 10 שבועות, אחרי שכבר קיבל את החיסון הראשון - אם הגור שלך בן 3 חודשים הוא אמור להיות מחוסן כבר לפחות בשני חיסוני פרוו, את הראשון נותנים בגל 8 שבועות, ואת החיסון השני נותנים 3-4 שבועות אחריו זאת אומרת 11-12 שבועות... אז לכו לוטרינר וחסנו אותו (הגור שלי קיבל השבוע את החיסון השלישי מתוך ארבעה חיסונים לפרוו). עד לאחרונה הקפדתי מאוד שהוא לא יעלה על דשא או חול, כי שם עלולה להיות צואה של כלבים חולים, והוא עלול לאכול אותה ולחלות בפרוו, אבל טיילתי איתו על המדרכה והסתכלתי כל הזמן שהוא לא אוכל שטויות מהרצפה. הפגשתי אותו עם המון כלבים וגורים בריאים (מצאתי קבוצה של גורים שבה יש גם אילוף - קצת חינוך לפקודות בסיסיות, וגם משחק חופשי בין הגורים שנותן לכלבלב חשיפה לכלבים אחרים מכל הגזעים וכל הגדלים - חפשו קבוצה כזאת כי זה מאוד עוזר גם בחשיפה וגם בטיפים מהמאלפת על הטיפול והחינוך של הגור).

לגבי הצרכים, נראה לי שאתם עושים כמה טעויות... קודם כל לגבי גדר הגורים, הכלב אמור להרגיש שזו השטח שלו, והוא צריך להרגיש במקום הזה הכי בטוח, אם הוא מרגיש לכוד או בעונש אז אתם מפספסים את כל הרעיון. לגבי הצרכים על הנייר, שמע, להחזיק אותו בכח שיעשה צרכים על הנייר זו ממש לא דרך נכונה, כלב עושה צרכים במקום בו הוא מרגיש בטוח... אם אתה מחזיק אותו בכח, יש סיכוי שהוא יעשה צרכים מתוך פחד אבל בטח לא יבין את הרעיון ולא יחזור לעשות שם צרכים מיוזמתו... נראה שאתה מפחיד אותו והוא ינסה להסתיר ממך את עשיית הצרכים שלו כי הוא מפחד מהתגובה שלך... גור יכול להתאפק מספר שעות ששווה לגיל שלו, כלומר, גור בן 3 חודשים מסוגל להתאפק 3 שעות... מה שהייתי עושה במקומך זה מרגילה אותו מחדש לגדר הגורים - ברוח טובה עם חטיפים, ומשחק איתו בתוך גדר הגורים - לא בכח!!!, כדי שלא יעשה צרכים בכל הבית, ויסמן לעצמו מקומות שבהם הוא מרשה לעצמו לעשות צרכים (כלבים חוזרים לעשות צרכים במקומות שבהם הם עשו צרכים קודם), בתוך התיחום הייתי שמה פינה עם עיתונים שבהם הוא יכול לעשות צרכים. במקביל, הייתי מוציאה אותו החוצה (על מדרכה - לא על דשא או חול) הייתי לוקחת חתיכת עיתון שעליו הוא עשה צרכים מהתיחום, ושמה אותה בחוץ כדי שהוא יבין שזה המקום לצרכים... אם הוא לא עושה, אז תשאר הרבה זמן בחוץ עד שהוא לא יוכל להתאפק ויעשה... כשהוא עושה בחוץ לצ'פר אותו המון עם חטיפים, ללטף ולאהוב אותו... עם הזמן הוא יבין שמותר לו לעשות על העיתונים וגם בחוץ ובשאיפה הוא יגדיל את הפער בשעות שהוא עושה בפנים ועם הזמן יעשה רק בחוץ. שיטה אחרת, שהיא שיטה שבה אני מנסה לעבוד עם הגור שלי, שבה עושים צרכים רק בחוץ... אבל השיטה הזאת כרוכה בלהוציא את הגור כל שעתיים או שלוש שעות לצרכים. עדיין יש לנו פיספוס או שניים ביום אבל הוא בהחלט מבין שהמקום הנכון לצרכים הוא בחוץ. כשהוא מפספס בפנים אני לא מגיבה... לא צועקת ולא אומרת לו כלום, כשהוא עושה בחוץ אני נותנת לו המון חיזוקים חיוביים.
אני מעתיקה לך כמה מאמרים על חשיפה וגמילה, יש עוד המון מאמרים תחת הכפתור "כלים ומידע" בתפריט למעלה וגם באתר חיי כלב. (שהוא אתר מצויין ושווה לך ולקרא בו)

בהצלחה
 
חינוך לצרכים

חינוך לצרכים
מאת: נעמה - מאלפת כלבים פורסם: 27/04/2010 עדכון אחרון: 27/04/2010

בעקבות ריבוי שאלות בנושא צרכים (בפורום ומחוץ לו) כתבתי מאמר בנושא. מקווה שיעזור להרבה בעלי גורים, וימנע נסיונות חינוך אלימים ומזיקים.

חינוך לצרכים
מה לעשות על מנת שהגור/כלב ילמד לעשות צרכים בחוץ / יפסיק לעשות צרכים בבית? ולא פחות חשוב – מה לא לעשות.

ככל שננתב את הגור לעשות צרכים במקום הנכון ונמנע ממנו מלעשות בבית – כך תהליך הלימוד יהיה מהיר וברור יותר.
זה דורש סבלנות, במיוחד עם גור צעיר, ובעיקר, כדי ללמד גור ביעילות ובמהירות, יש לדעת מה לעשות להבין את הסיבות לכך.

פעם כל מורה בבה"ס היה מצוייד בסרגל רציני, להכות את ידי התלמידים לצורך "חינוכם". היום יודעים שהכאה או ענישה אינה מלמדת (מלבד לימוד פחד מאדם/יד/אובייקט מסויים).
פעם מאלפים היו מנחים "לדחוף את האף לצרכים", לכעוס ולהכות כלב (ביד או עם עיתון מגולגל...) משום מה, רעיון בלתי מוצלח בעליל זה "נתפס" חזק, וכמעט כל בעלים של גור שאני פוגשת ניסה ללמד את הגור בדרך זו. וזה בעיקר מאוד מאוד עצוב בעיני.

גור אשר התנסה ב"שיטת" ההכאה לא יאמר לעצמו "הבנתי! עשיתי צרכים בתוך הבית, בין הקירות, על הרצפה, ולכן כועסים/מכים אותי! מעתה אעשה רק בחוץ"
כלבים קושרים בין שני גירויים הסמוכים זה לזה, מה שהגור ילמד הוא אדם+צרכים=כאב/חוסר נעימות.
ז"א, מעכשיו הוא ימנע מלעשות צרכים בנוכחות בעליו.

במקרים רבים, הבעלים יוציאו את הגור לטיול ארוך, ימתינו בסבלנות, ישירו לו שירים, והקטן ימנע מלעשות צרכים כל עוד הם בסביבה. אך כשיגיעו הביתה וישחררו אותו – הוא ימהר ללכת לחדר אחד, לפינה נסתרת (מאחורי הספה למשל) וייתרוקן שם ללא הפרעה.

אז מה כן לעשות?
אם הגור החדש והמדהים שלכם עשה/עושה צרכים בבית לידכם – להתעלם.
גורים עושים צרכים במצבים הבאים (וכמובן, לא רק!)
כשמתעוררים משינה.
לאחר אכילה / שתיה
לאחר השתוללות, משחק, התרגשות.
כאשר גור מרחרח את הרצפה – סימן שתכף הוא ייתרוקן.

גורים כמו ילדים קטנים לא יודעים ולא יכולים להתאפק זמן רב, מבחינה פיסית ומנטלית (אפשר וצריך ללמד אותם – ועל כך, בהמשך) לכן יש להוציא גורים צעירים לעשיית צרכים בתדירות גבוהה.
באופן כללי גור כבן שלושה חודשים מסוגל פיסית להתאפק כארבע שעות, בגיל ארבעה חודשים כחמש שעות וכן הלאה (גיל הגור בחודשים+1=סדר גודל זמן בשעות שיכול ללמוד להתאפק בו), כמובן רק לאחר שלמד להתאפק.

הלמידה היא הדרגתית, וכמובן שיש להתחשב במצבים השונים שתארתי כאן למעלה (ז"א, גור יכול להשתולל/להתרגש וכו' ולעשות שוב צרכים רבע שעה אחרי שעשה).

לכלב בוגר עדיף מבחינה בריאותית לא להתאפק יותר מ 8-10 שעות במשך היום, אך כלבים עומדים גם בהרבה יותר בהתאם לאילוצי בעליהם...
גורים יכולים לא לעשות צרכים גם לילה שלם, הטוב ביותר הוא להוציא אותם במיוחד בימים הראשונים מספר פעמים גם במהלך הלילה.

יש להוציא את הגור החוצה, למקום שקט סמוך לבית, עם אדמה או דשא, גור באופן טבעי יעדיף מצע רך. יש ללכת בקביעות לאותו המקום, עד שיהפוך למקום מוכר ובטוח עבור הגור. אם נעזרים בעיתונים, (אפרט בהמשך) ניתן לקחת עיתון עם ריח הצרכים (מעט לח גם עובד, לא חייבים עיתון ספוג היטב...), ולהניח במקום המיועד.
כשהגור עושה צרכים כמובן שיש לשבח אותו, ולצ'פר בחטיף.

שני טיפים יעילים-
הראשון, אם בזמן עשיית הצרכים תקפידו לומר מילה מסויימת "פיפי/תעשה/טרקטור..." (כלבים לא מבינים עברית, פשוט בחרו במה שנוח לכם), ניתן יהיה להשתמש בהמשך במילה זו בכדי לעודד את הכלב לעשות צרכים בהתאם ללוח הזמנים שלכם, למשל לפני נסיעה ארוכה.

והשני, הצרכים צרכים להעשות מייד עם היציאה מהבית, ז"א לפני הטיול. וכן לפני החזרה לבית (אך לא להכנס הביתה מייד כשהגור סיים לעשות צרכים).

הערה לגבי הוצאת גורים לפני שסיימו את סדרת החיסונים-
וטרינרים רבים מזהירים מפני יציאה עם הגור מהבית לפני שסיים את סדרת החיסונים.
גור שלא ייחשף לעולם האורבני שלנו בצורה נכונה, בגיל צעיר, עד גיל 2.5-3 חודשים, לאנשים רבים/כלי רכב שונים ורועשים/כלבים וכו' וכו' סבירות גבוה מאוד שיהיה חסר ביטחון או בחרדה מפניהם.
זהו חלון הזדמנויות חד פעמי לחשוף ולהכיר לגור את נפלאות העולם כך שייקבל את הסובב אותו באופן טבעי וייתפתח לכלב בריא בנפשו.
ובנושא הצרכים – כמובן שככל שהגור יעשה צרכים בבית לאורך יותר זמן, הגמילה תיהיה ארוכה ומאתגרת יותר.

הרבה יותר גורים מתים/מורדמים כתוצאה מחשיפה לא נכונה בזמן הגורות מאשר מהדבקות במחלות גורים. נכון, יש כאן סיכון מסויים, אך בעיני הוא זניח. עם פלא, הגורה שלי, נהגתי כפי שמייד אסביר מגיל שישה שבועות.

אז איך מוציאים גור החוצה?
בזהירות..
מסתכלים על הגור כל הזמן, שלא ירחרח / יאכל צואה או כל דבר אחר בחוץ. יוצאים למקומות שאינם מלאים בכלבים ובצואה, ואם עוברים במקום כזה, מרימים את הגור על הידיים. מפגישים רק עם כלבים מחוסנים המסתדרים היטב עם גורים.

מה זה תיחום? למה הוא טוב, ואיך עושים אותו? (+הסתייגות)
אפתח דווקא בהסתייגות –
תיחום הוא כלי מעולה כאשר יש את הידע הנכון לשימוש בו. הדרך הנכונה לשימוש בתיחום, במיוחד בתא הטסה הוא לימוד באופן פרטני עם מאלף/מטפל התנהגותי בכלבים ובהתאם לגור הספציפי.
במאמר הזה אציג כללי מפתח כלליים בלבד לשימוש נכון בתיחום, אבל הוא אינו יכול להחליף לימוד נכון ופרטני של הבעלים והגור (שיעור אחד או שניים של כשעה עד שעתיים בד"כ).

תיחום הוא הגבלת השטח בו משחררים את הגור. יש לו ייתרונות רבים כגון מניעת תלותיות בבעלים, מניעת "הסתבכות בצרות" של הגור- הרס ולעיסת חפצים/רהיטים למשל ועוד
בחינוך לצרכים יש באופן כללי שתי דרכים מומלצות לתיחום, בהתאם לגיל וגודל הכלב, ולזמנים בהם הבעלים נמצאים בבית. תיחום בגדר גורים או בכלוב הטסה, הטוב ביותר ברוב המקרים אצל גור צעיר הוא שילוב של שניהם.

"גדר גורים"- ניתן לרכוש גדרות יעודיות או לאלתר. שטח הגדר צריך להיות 1-2 מטר רבוע בהתאם לגודלו של הגור.
כללי מפתח בתיחום:
להכניס את הגור כאשר הוא עייף לזמנים קצרים ההולכים ומתארכים
להוציא את הגור רק כשהוא שקט ורגוע וביוזמתכם.

כאמור, כלב קושר בין שני גירויים. אם הגור ינבח/יילל/יקפוץ/ינסה לצאת ובתגובה יזכה ליחס/מבטים או ישוחרר– הוא יאמץ לעצמו את ההתנהגות הבלתי רצויה לנו ובפעם הבאה ינהג בה ביתר מוטיביציה.

למקם את הגדר במקום מרכזי בבית, הבעיה העיקרית בשימוש בתיחום בשרותים/מקלחת וכו' היא הבידוד החברתי אותו אנו כופים על הכלב (אך אם אין כל אפשרות לשימוש בגדר, כמובן שזה עדיף מכלום).

בתיחום יש לשים צעצוע או שניים שהגור מאוד אוהב להתעסק בהם, עצם ללעיסה, קונג או צעצוע אחר ממולא כל טוב (טחינה גולמית/שימורים+בסקוויטים לכלבים למשל, ניתן להקפיא להארכת זמן הפירוק).
מיטה (או הטוב ביותר את כלוב ההטסה פתוח – יעזור מאוד לשימוש עתידי).
מים – בהתאם לזמן בו הגור סגור, כמובן שאם יצאתם למספר שעות יש להשאיר מים טריים ולא לצפות שגור צעיר יתאפק.

בתיחום בגדר גורים הגור יעשה צרכים בזמנים בהם אינם יכולים להוציאו, אך כמובן שככל שימעיט בכך – עדיף. אם תקדימו את הגור ותוציאו אותו לעשות צרכים בחוץ, בזמנים בהם אתם יכולים, כך תקצרו את התהליך.

תחילה יש לפזר שכבה עבה של עיתונים על שטח גדול יחסית בתיחום, לאחר שהגור עשה את צרכיו, יש לצמצם את שטח העיתונים בהדרגה לפינה הרחוקה ביותר מהמיטה/כלוב, ולהשאיר את אחד מהעיתונים מהשכבה הפחות רטובה הלח מעט משתן. כן, יש גורים שיפרקו וייפזרו אותם לכל עבר, רק עם הגורים הללו, ניתן לבדוק שימוש דומה בחתיכת קרטון.

כלוב הטסה
בשימוש נכון, למי שנמצא רוב הזמן בבית בתקופת הגורות, באמצעות כלוב ההטסה אפשר לחנך לצרכים ללא הגדר. אך שוב – יש ללמוד קודם בדיוק כיצד.

כלבים ובמיוחד גורים, אוהבים מקומות סגורים, מוגנים, רוב הגורים באופן טבעי ייכנסו מתחת שולחן, ספה או מקום סגור ומוגן אחר שישמש להם "מאורה". לכלוב תפקידים רבים בחינוך הגור ובראש ובראשונה הוא צריך להוות מקום אהוב ובטוח.

השלב הראשון בשימוש בכלוב צריך להעשות במשך כשבוע, ראשית יש להסיר את דלת הכלוב, לשים בתוכו כרית/שמיכה מפנקת.
יש להאכיל בפיזור בתוך הכלוב (להוציא את המצע הרך בזמן האכלה למניעת לעיסתו), להכניס פנימה משחקים/עצמות לעיסה.
אין להכריח את הכלב להכנס לכלוב! או לסגור אותו בפנים, לא בדחיפה ולא במשיכה, על מנת לא ליצור
 
התקופות הקריטיות בהתפתחות הגור

התקופות הקריטיות בהתפתחות הגור
מאת: אבנר רז ``הלוחש לכלבים``-מומחה להתנהגות כלבים. פורסם: 06/09/2005 עדכון אחרון: 06/09/2005


התקופה הראשונה
מיום ההמלטה ועד היום ה- 21, סיום תקופה זו יכול לנוע מהיום ה- 19 עד היום ה- 21, ותלוי בכל גור. בתקופה זו הכלב עדיין חסר חושים מפותחים, אינו רואה ושומע, תנועותיו מוגבלות וכל תפקידו הוא לקיים את עצמו בחיים. בתקופה זו תלוי הגור לחלוטין באמו, היא המספקת לו את המזון, ניקיון, טפול בכאבי הבטן, שמירה, והחשוב- חמימות האם. במשך תקופה זו מתפתחים החושים כשחוש הראיה מתחיל בימים בין ה- 9 וה- 13. לקראת סוף התקופה מגיעים גם חוש השמיעה והריח להתפתחותם המלאה.

התקופה השניה
משתרעת מהיום ה- 21 עד היום ה- 49, כלומר עד לגיל של 7 שבועות בערך. זוהי אחת התקופות החשובות ביותר בהתפתחות הגור, משום שאז מתחילה תקופת הסוציאליזציה של הגור – ההסתגלות החברתית שלו. בתקופה זו יוצר הגור את הקשר עם בני מינו הכלבים, הוא מתרגל לחברת כלבים, לחיים בחברתם ולכללי החיים הקשורים בכך. כלב שיחסר חברת כלבים בתקופה זו לא יזהה את עצמו עם חברת הכלבים. אם יופרד גור מהשגר בגיל 3 שבועות ויגדל בחברת בני אדם בלבד, הוא יזהה את עצמו כאחד מחברת בני האדם וכל התייחסותו החברתית, כולל ההתייחסות המינית, תהיה כלפי אנשים. המדענים קוראים לתופעה זו החתמה על בני אדם. כלב מוחתם על אנשים, אינו מגלה עניין בכלבים אחרים, הוא אפילו דוחה את חברתם. גם הכלבים האחרים מרגישים בכלב כזה ואינם מוכנים לקבלו לתוכם. בכלב כזה עלולות להתעורר בעיות בקשר להרבעה משום שהוא עלול להיות משולל כל זיקה מינית כלפי כלבות.
בתקופה השניה מתפתחים כאמור היחסים בין הכלבים בתוך השגר. הגורים משחקים זה עם זה, נלחמים זה בזה ונוצרת כבר ההיררכיה המעמדית בתוך השגר כשבד"כ הזכר הגדול ביותר מבין הגורים הוא השליט, ובאם השגר מורכב מנקבות בלבד, השליט היא הנקבה הערנית ביותר. במשך תקופה זו הגור חסר עדיין את הביטחון העצמי לצאת לעולם הרחב והוא זקוק להגנה של אמו. בד בבד עם התפתחותו החברתית, מתפתחת בתקופה זו מערכת העצבים של הגור, כך שבגיל 7 שבועות הגור הוא בעל יכולת שכלית זהה לכלב המבוגר והי הוא מוכן לעמוד במצבים חדשים כראוי. גיל 7 שבועות הוא הגיל הטוב ביותר כדי להפריד את הגור מאמו. גור שלא יבלה את מלוא התקופה של 7 שבועות בחברת האם עלול לסבול מחוסר יציבות בהתפתחותו הנפשית. יש לקחת עובדה זו בחשבון בשעה שמוסרים את הגורים הצעירים לקונים.

התקופה השלישית
נמשכת מגיל 7 שבועות עד 12 שבועות. זוהי התקופה המתאימה ביותר ליצירת הקשר בין האדם והכלב. הניסיון שירכוש הגור ביחסיו עם בני האדם בתקופה זו יקבע את כל צורת ההתייחסות שלו לבני אדם, למשך כל חייו. בתקופה זו יש להניח את הבסיס לחינוכו של הכלב, יש להרגיל את הכלב לשיתוף פעולה בעבודה בינו לבין האדם. בגיל זה כל מוחו של הגור פתוח ללמוד דברים חדשים, יש להרגילו ללמוד תרגילים קלים. גור שהיה בעל ניסיון למידה בתקופה זו לא ישכח את הדברים שלמד במשך כל ימי חייו, אם לטוב ואם לרע. לכן יש להיזהר ביותר כדי לא להשאיר השפעות שליליות על הגור בתקופה זו.


התקופה הרביעית
נמשכת מגיל 12 שבועות עד 4 חודשים. זוהי תקופה של התפתחות גופנית מואצת, הגור מתחיל לקבל אופי מעוצב יותר. הוא מוכן לחיים עצמאיים. בגורי שגר הממשיכים לחיות יחד קיים בתקופה זו מאבק של המנהיגות. מאבק דומה מנהל הגור שהופרד מהשגר עם בעליו. חשוב ביותר בתקופה זו להבהיר לכלב באופן חד וברור כי הבעלים הוא המנהיג אשר להוראותיו יש להישמע. במקרים רבים בהם בעלי הכלב מוכנים למלא את כל דרישותיו, נוצר מצב בו הכלב תופס למעשה את המנהיגות, דבר היוצר בעיות מרובות, בייחוד לאחר התבגרות הגור כשהוא מגיע לגודל וכוח פיזי עצום. בתקופה זו ממשיך הגור לפתח את חשיבותו העצמית ויש להיזהר כדי לא לשבור את מעמדו של הגור בפני עצמו. כלב בעל חשיבות עצמית יהיה מוכן, לאחר התבגרותו, לבצע עבודות הדורשות אחריות ותושייה. גם בתקופה זו אפשר עדיין להרגיל את הגור לאימון ע"י הקניית מספר תרגילים שמפתחים בגור את הרצון לבצע שרות עבור בעליו. גור שלא יצור קשר עם בני אדם עד לאחר גיל 4 חודשים לא יוכל יותר, לעולם, לרכוש בגיל מאוחר יותר את הניסיון הדרוש לו כדי לפתח מערכת יחסים נכונה עם בני האדם וכושר יחסיו עמם יהיה תמיד לוקה בחסר.


• יש להבין כי לא תמיד התקופה מוגדרת בדיוק לפי ימים ויש הבדלים של יומיים-שלושה לכאן או לכאן. דבר נוסף שצריך לדעת הוא כי התקופות אינן רודפות אחת את השניה, אלא החל מהתקופה השנייה קיימת חפיפה של כשבוע בין תקופה לתקופה. לדוגמא אם הזכרנו שבתקופה השנייה מתרחשת הסוציאליזציה הכלבית ובתקופה השלישית בגיל 7 שבועות מתרחשת הסוציאליזציה עם בני אדם, הרי למעשה יכולה הסוציאליזציה עם בני אדם להתחיל כבר בשבוע ה- 6 בחיי הגור ולהמשיך בתוך תקופה שלישית.

התקופות הנ"ל הן החשובות והקריטיות בהתפתחות הגור. שלבי ההתפתחות שלו יהיו כדלקמן:

5-6 חודשים – תקופת התהוות המעמד בלהקה
בתקופה זו לומד הגור לחיות בעדר. בגיל זה מתפתחות תכונות הציד (ציד חיות גדולות נעשה בקבוצה ונקבעים יחסי מעמדות בתוך הקבוצה). בתקופה זו יש לשחק הרבה עם הגור, ללמד אותו להביא חפצים, ללכת בעקבות וכו'. זהו הגיל שבו הכלב צריך לקבל את בעליו הקבוע.

7-12 חודשים – גיל ההתבגרות
בחודשים אלה מנסה הכלב לקבוע שוב מיהו האדון. יש להיות חזק ועקבי במיוחד בחינוכו. אפשר אפילו להכאיב לו מעט (בטבע יש מלחמות רבות בין כלבים צעירים). זוהי תקופה של מצבי רוח וחוסר יציבות.
רק אחרי גיל שנה נעשה הכלב יציב באופיו, הוא מקבל את ביטחונו העצמי, מסוגל לשמור על בעליו ועל ביתו ולבצע באמינות את הנדרש ממנו.

• הכרת התקופות הקריטיות מלמדת אותנו מהם הזמנים הטובים ביותר לחינוכו של הגור. אנו רואים כי בתקופה הראשונה הגור למעשה כמעט ואינו לומד כלום מגירויי הסביבה ואילו בתקופות אחרות קליטתו יעילה ביותר. ע"י הקניית הניסיון הנכון בתקופה המתאימה נוכל להגיע למלוא ההתפתחות של הגור. ברור הוא ששום כלב לא יוכל לפתח תכונות שאינן קיימות במטען התורשתי שלו, ומובן מאליו שאין להזניח את הצד התורשתי בגידול הכלבים.

• אך במחקרו של סקוט הוכח כי גם כלב בעל מטען תורשתי מעולה לא יוכל להגיע למלוא כושרו אם לא יירכש את הניסיון המתאים עוד בהיותו גור. ויותר מכך, ניסיון גרוע באחת התקופות הקריטיות של הלמידה יכול להרוס כלב כזה לגמרי.
אבנר רז.
 
חשיבות תהליכי חשיפה וחיברות בחיי הגור

חשיבות תהליכי חשיפה וחיברות בחיי הגור
מרגע הגיחם לאוויר העולם, גורים זקוקים לחשיפה בריאה ונכונה לגירויים שונים ומשתנים.
השקעה מוקדמת ככל הניתן בתהליכי חיברות, חשיפה ואילוף חיובי, תיטיב עד מאוד עם כלבנו ועמנו.
לתהליכים אלו השפעה ישירה על התנהלותו העתידית של הכלב.
שלושת החודשים הראשונים בחייו של הגור הם התקופה המשמעותית ביותר- חודשים אלו הם ”חלון הזדמנויות” אולטימטיבי עבור תהליך חשיפה יעיל ואיכותי. בתקופה זו מעצב הגור את תפיסת וחוויית העולם הגדול על כל מרכיביו. בחודשים אלו יעוצבו יכולות התקשורת הכלבית, אופן האינטראקציה עמנו – בני האדם, מידת הביטחון העצמי ויכולת הסתגלות לשינויים.
שימו לב, יש וטרינרים שמורים לכם לא להוציא את הגור הקטן לטיולים מחוץ לבית, בטרם קיבל את שלושת חיסוני המשושה, בגלל סכנת הדבקות במחלות.
אנחנו מרגישים חובה להפנות אתכם לפאנל שקיימנו עם וטרינרים, מאלפים ומטפלים התנהגותיים, בנושא זה, ואשר שוללים כולם עמדה זו. את החשיפה והטיולים בתקופה שלפני סיום פרוטוקול החיסונים צריך לעשות בצורה מבוקרת וזהירה. כלבים רבים יותר מתים בבגרותם כתוצאה מאי חשיפה, מאשר גורים שנדבקו במחלות בזמן חשיפה נכונה וזהירה.
לפניכם נייר העמדה של ארגון הוטרינרים האמריקאים AVSAB ביחס לחיברות וחשיפת גורים צעירים מחוץ לבית:
המקור (באנגלית)
התרגום לעברית

חשוב שנזכור כי גם גור בוגר יותר, שלא זכה לחשיפה וחיברות בשלושת החודשים הראשונים לחייו, יוכל ליהנות מיתרונותיה של חשיפה אינטנסיבית המגובה בחיזוקים חיוביים, אם כי זה מצריך עבודה והשקעה רבה ועקבית.
[כלב מרחרח גור קטן בגינה] מומלץ לא להפריד גור כלבים מאמו ומאחיו לפני גיל חודשיים. עד הגיל הזה הגור לומד דברים חשובים מאמו ומהאחים שלו לשגר שקשורים בקוד ההתנהגות בחברת כלבים כמו גם אלמנטים פיזיולוגיים שטרם בשלו בו.
כלב שהופרד בגיל צעיר מדי (פחות מחודשיים) מאמו ומאחיו – עלול לסבול כתוצאה מכך מבעיות התנהגות. כלב שלא מצוי בחברה כלבית בשבועות הראשונים לחייו לא ידע כיצד להתנהג בחברת כלבים.
אם יופרד גור מהשגר בטרם עת ויגדל בחברת בני אדם בלבד, הוא יזהה את עצמו כאחד מבני האדם ויגיב חברתית, מינית ותקשורתית, בעיקר, אם לא רק, כלפי אנשים.
לתופעה זו קוראים החתמה – באופן טבעי, צאצאים של בעלי חיים, לא רק כלבים, מחתימים את המטפל העיקרי שלהם בפקחם עיניים כתוצאה מאינסטינקט הישרדותי.
גור בא אל העולם ומזהה את ההורה האחראי להשרדותו, האב או האם, במקרה שלנו הכלבה.
גור רך שגדל בחברת בני אדם בלבד, יזהה אותם כאובייקט בלעדי לחיקוי וללמידה.
גורים משחקים זה עם זה ונלחמים זה בזה וכך נוצרת התפתחות חברתית, תנועתית ועצבית – פיזיולוגית. זו תקופה בה האם עדיין מניקה את גוריה, מלקקת ומעסה אותם ומעניקה להם חום.
גור שלא יבלה את מלוא התקופה של שבעת השבועות הראשונים לחייו בחברת האם, עלול לסבול מחוסר יציבות רגשית.
כאשר מחליטים מתי למסור גורים צעירים כדאי לזכור את כל הנקודות הללו ולהפריד גור משגר אחיו ומאמו רק בהגיעו לגיל 7 שבועות לפחות.
אנחנו חייבים לציין כי צוות האתר מתנגד נחרצות להרבעות כלבים בלתי מבוקרות, וכמובן להמלטות ביתיות של גורים מעורבים נוספים שעלולים להכנס גם הם למעגל הבלתי נסבל של אלפי כלבים שאינם מוצאים בתים, וכתוצאה מכך ננטשים, משוטטים, נכלאים בהסגרים, ומומתים ע”י הרשויות.
יחד עם זאת, אם כבר יש ברשותכם גורים, טפלו בהם בצורה נכונה ונאותה כדי שלא יצטרפו גם הם לאותו מעגל אימה מחריד.
בכדי שנגדל כלב מאוזן רגשית וחברותי, עלינו לעשות כל מאמץ על מנת לחשוף אותו אל מגוון גירויים רחב: בני אדם, בעלי חיים מאולפים, מקומות שונים, מצבים משתנים, ריחות, צלילים ורעשים.
יש לעודד גור לסקרנות, לחקירת הסביבה ולאינטראקציה עמה.
ניתן להעשיר את הכרות הגור עם סביבה משתנה באמצעות חשיפה לגירויים מגוונים כדוגמת צעצועים ומשחקים אינטראקטיביים, טקסטורות מצע משתנות (כגון דשא, אספלט, חול ומים ועוד), מיקומים וחללים מסוגים שונים (כגון רצפה משופעת, מדרגות, מעברים צרים ועוד).
רצוי שהגור יתלווה אלינו על בסיס קבוע לנסיעות במכונית, ברכבת ובאוטובוס על מנת להרגילו כיאות.
כמו כן, קיימות קבוצות אילוף מודרכות לגורים המסייעות בחשיפה משמעותית למגוון גירויים ותורמות לקליטת פקודות וציות להן מגיל צעיר.
שיעורים מסוג זה מתקיימים בסביבה נקייה ונוחה בכדי למנוע הדבקה במחלות וזיהומים שונים (גינות כלבים ופארקים, אינם מומלצים למטרה זו בגיל גורות, מחשש לנגיעות גבוהה מאוד של גורמים מפיצי מחלות, המסכנים את בריאות הגורים בטרם השלימו את סדרת החיסונים).
יש לבסס את תהליך אילופו של הגור על מתן חיזוקים חיוביים בלבד כגון ליטופים, צעצועים, חטיפים ומילות חיבה. בהשוואה בין כלבים שאולפו בשיטות אילוף חיוביות לבין כלבים שאולפו בשיטות המערבות דומיננטיות מצד הבעלים וענישה, נמצא כי הראשונים הציגו רמת ציות גבוהה יותר ואחוזים נמוכים יותר של בעיות התנהגות.
[גור קטן על שטיח] במקביל לחשיפת הגור לגירויים חיצוניים עלינו לעודדו לפעילות עצמאית ולהעסקת עצמו, זאת כדי להפחית את סיכוייו לפתח בעיות התנהגות הנובעות מתלות מוגזמת בבעליו ומחרדה בהיעדרם.
לשם כך עלינו להקצות עבורו פינה פרטית, מרגיעה ובטוחה בה יוכל לשחק לבדו בצעצועים או לנמנם. ניתן למקם בפינה הייעודית מיטת כלבים, כרית או שטיחון.
תא הטסה יכול גם הוא לשמש לגור פינה אהובה, מוגנת ושקטה למשחק ומנוחה.
במידה ובחרנו באפשרות זו, יש להרגיל את הגור לשהות בתא ההטסה באופן הדרגתי, יש לבצע זאת בהדרכתו של מאלף מקצועי.
לשימוש בתא ההטסה יתרון נוסף – כלבים המורגלים מגיל צעיר לתא הטסה חווים שהייה בתא בעקבות אשפוז, נסיעה או טיסה, באופן רגוע יחסית.
במידה וכלבכם מגלה סימני פחד או אגרסיביות – אל תמתינו! היוועצו עם מאלף מקצועי המומחה בפתרון בעיות התנהגות.
 

Black Stain

New member
גורים זה מתיש

לא הרבה יודעים את זה, אבל גור זה המון המון המון עבודה מאוד מאוד קשה, אבל משתלמת, ומאוד זמנית.
הוא רק בן 3 חודשים.. זו התקופה שהוא מעצבן ובודק גבולות ותפקידך הוא ללמד אותו מה מותר ומה אסור.
עושים את זה עם אסרטיביות, נחישות ויישור קו עם כל מי שבבית.. תסכימו על חוקים וכללים ולא עוברים עליהם. לדוג' אם ההורים שלך לא מרשים לו לעלות על המיטה ואתה כן מרשה לו הגור יתבלבל ולא יבין מה נדרש ממנו..
לי הייתה תקופה נורא קשה ומאתגרת עם הגור שלי.. אבל עכשיו שנה וחצי אחרי הוא הכלב הכי מדהים בעולם וכל העבודה הקשה השתלמה.
ואולי באמת כדאי לקחת מאלף ל2,3 שיעורים רק בשביל לכוון אתכם.. או ללכת לכיתת גורים שזולה יותר וגם תוכל לעזור..
יש גם המון מדריכים באינטרנט וסירטונים של מאלפים ביוטיוב שיכולים לנסות לעזור לך אם אין לך כסף למאלף..
שיהיה בהצלחה!! אל תוותרו!
 

beawolf5

New member
תראה זה הוא נושא לא פשוט אך יש לכך פתרון

האמתי שהיה לי בדיוק מקרה כזה שמצד אחד מאוד נקשרתי ורציתי לגרום לזה להצליח אך מצד שני לא יכולתי להתעלם מהסיוט שהחמודי שלי גרם לי.. עם יד על הלב מה לא ניסיתי.. עד שהגעתי איכשהו אל הבנאדם הזה http://www.dr-doggy.com/ שי פשוט הציל לי את הכלב מומלץ בחום מנסיון..
 

giri

New member
יכול להיות, אבל אני יכולה להעיד על המאלף הזה

שי גרינר היה המאלף שלנו עם נובה כשהיתה גורה לפני 11 שנה, ועשה עבודה מצויינת בלאלף אותנו
למדנו איך לתקשר ולקרוא שפת גוף, ואת הבסיס לאילוף.
יש דברים שלמדנו מאוחר יותר, בשנים האחרונות, ששינו את תפיסת האילוף שלנו קלות. עם זאת, רפרוף על האתר של שי מראה שהוא דוגל בשיטות שאני מאמינה בהן, ואם אני מצליבה את זה עם החוויה שהיתה לנו איתו בזמנו, הייתי ממליצה עליו בשקט.
 

ayaht

New member
עכשיו זה בדיוק הזמן. הזמן הנכון לאילוף.

היתה לי אותה בעיה עם הגור שלי.
לא להאמין איך מאלפת שמדברת בשקט ונותנת חטיפים על התנהגות טובה יכולה לשנות התנהגות מהקצה אל הקצה.

בחורה קטנה ועדינה הצליחה להשתלט בכמה דקות על גור שהשאיר את כל שיני החלב נעוצות ברגליים שלי..

גור בן שלושה חודשים, הוא סה"כ תינוק, וכמו כל תינוק צריך ללמד אותו שפה חדשה.
 

barakwtf

New member
ועוד שאלה

האם זה מסוכן להוציא את הכלב מחוץ לבית? הבית שלי סמוך לפארק ובשכונה שלנו(חדשה מאוד) יש הרבה כלבים. המאלפים בעד להוציא את הכלב החוצה מבחינת התפתחות התנהגותית אולם הווטרינרים לא בעד משום שהוא לא עשה משושה שלישי. האם כדאי להתחיל להוציא את הכלב החוצה כבר או לחכות עד לחיסון השלישי(דבר שיקרה ביום שישי הזה)?
הכלב כבר כמעט בן 4 חודשים ועדיין לא יצא לו לצאת החוצה. זה נשמע לי מאוד בעייתי.
 
למעלה