זה לא עניין של אמונה, מדובר בדבר מוכח
זה גם לא עניין של אמונה, מקסימום בחירה. בחירה בגישה שמדברת אל ליבנו.
עכשיו שיהיה ברור - ענישה עובדת, ועובדת היטב! אבל חשוב גם להבין את ההשלכות שבצידה, כולל ההשלכות על מערכת היחסים שאנו מבקשים לייצר עם הכלב. ענישה יוצרת הרתעה, הפחדה, מניעה (אחרת איננה עובדת), ולכן גם בהכרח מייצרת מערכת יחסים שמבוססת בין השאר גם על האלמנטים הללו. חיזוקים חיוביים לעומת זאת מייצרים שיתוף פעולה ומוטיבציה, ולכן גם מערכת היחסים שתתרקם על הבסיס הזה תהיה מבוססת יותר על אמון ועל שיתוף פעולה.
בנוסף, ענישה ומניעה גורמת לנו תמיד להיות על המשמר, בתפקיד השוטר. לעומת זאת אם נגיע לאותן תוצאות מתוך שיתוף פעולה של הכלב ומתוך מוטיבציה פנימית שלו - לא נצטרך להיות תמיד על המשמר. לא נצטרף להיות תמיד שוטרים שפוקחים עין.
גבולות אפשר לייצר גם מתוך שיתוף פעולה, ואם הם מגיעים מתוך מוטיבציה פנימית של הכלב - הם גם יישמרו לאורך זמן רב יותר ויהיו עמידים יותר, שכן אנחנו - נכון, במניפולציות שלנו - הבאנו את הכלב
לבחור בהם, במקום לכפות אותם על הכלב.
האילוף המסורתי, קצת בדומה לחינוך המסורתי של ילדים, התמקד תמיד בשלושה אלמנטים: הוא שם דגש פחות על הרגש של הכלב ובמה שמניע אותו, ויותר דגש על ההתנהגות שלו נטו (שכמעט תמיד נובעת מהרגש או ממה שמניע אותו), הוא שם דגש פחות על בחירה נכונה של הכלב ועל התנהגות שלו מתוך שיתוף פעולה ויותר על כפייה ועל "אם לא - תיענש/תינזף", והוא באופן כללי שם יותר דגש על מה
לא במקום על מה
כן. יותר על מה
אסור לעשות ולא על מה
לעשות במקום.
האילוף המסורתי יביא את הכלב למצב שבו הוא "טועה", ויתקן (=יעניש) אותו על כך, אילוף מבוסס חיזוקים חיוביים יביא את הכלב למצב אחד רגע
לפני שהוא טועה ויחזק אותו על בחירה נכונה, על התנהגות אחרת, חלופית, בין אם הכלב מציע אותה בעצמו ובין אם אנחנו מלמדים אותו את ההתנהגות החלופית.
למשל, אם הכלב רואה כלב שהוא איננו אוהב, עומדות בפניך שתי אפשרויות: להביא את הכלב למצב שבו הוא טועה (=תוקף) ואז "לתקן" (=להעניש) אותו על זה. בבחינת - אסור. אבל מה כן? ומה על הרגש שחש הכלב ביחס לכלב שהוא שונא ובעיקר - מה על הרגש שחש הכלב ביחס למי שמעניש אותו?
אפשרות שניה - להביא את הכלב למצב של רגע לפני שהוא תוקף, למקום שבו הוא מבחין בכלב, נדרך, אבל לא תוקף, לא טועה עדיין, ופה, מהמקום הזה, לעבוד על שני אלמנטים במקביל - אחד, על הרגש שהוא חש כלפי אותו כלב, מעוינות לרגש חיובי יותר, ואת זה עושים בהתניה קלאסית באמצעות אוכל, ושני - ללמד אותו התנהגויות חלופיות במידה והוא נפגש עם הכלב (למשל לפנות אחורה או לזוז במקום לתקוף, למשל לבוא אליך במקום ללכת אל הכלב וכיוצ"ב). אתה משיג פה שלושה אלמנטים חשובים שאינך משיג באפשרות הראשונה: עובד על הרגש הבסיסי שמניע את הכלב ביחס לכלב הזר ומשפר את הרגש הזה באמצעות התניה קלאסית, מלמד או מחזק אצל הכלב תבנית התנהגות חלופית ומחזק אותה, ושלוש: בונה מערכת יחסים בינך לבין הכלב של "יש על מי לסמוך" מאשר "יש מפני מי לפחד".
בדרך הראשונה אינך מטפל ברגש שמניע את הכלב לפעולה, ולכן לא מטפל בבעיה מהשורש. בדרך השניה - כן.
האילוף המסורתי יצא מגישה מדעית
מוטעית שהובנה כבר לפני כעשרים שנה כשגוייה, לפיה הזאבים (וכפועל יוצא הכלבים) חיים בלהקות מבוססות היררכיה. אלפא-מייל ואלפא-פימייל. חוקרי הזאבים עצמם הבינו כי תצפיותיהם היו שגויות, כי הזאבים בטבע חיים בעצם במבנים להקתיים דמויי משפחה שאינם מבוססי היררכיה של כוח אלא יותר היררכיה מתוקף הורים וגוריהם. ההבדל - אין פה עניין של מאבקי כוח, מאבקי שליטה ומאבקי מעמדות תמידיים. פשוט אין.
ברגע שמבינים את מבנה הלהקה הזה, הכל פתאום נראה אחרת, גם תורתו של סיזר מילאן.
וגם כמנהיג הכלב עלינו לזכור תמיד: אחרי מי בשדה הקרב, תחת אש, חיילים ירוצו בעיניים עצומות? אחרי המפקד שעליו הם סומכים? או אחרי המפקד שממנו הם מפחדים?
מצרף שני מאמרים מאירי עיניים בנושא:
http://dogcat.org/על-תיאוריית-הדומיננטיות-והתעללות-בכל/
http://www.markertraining.co.il/articles/כלב-דומיננטי-כלב-אלפא-לא-מה-שחשבת
אגב, בתחום חינוך הילדים החינוך המסורתי היה רווח עד לפני כחמישים שנה, היום אין לו עוד כמעט זכר במדינות מתקדמות. חינוך כלבים מפגר מאחור בכחמישים שנה, אבל מצמצם פערים מהר מאוד.
ודבר אחרון, מאחר והזכרת רכיבה על סוסים, דווקא רכיבה על סוסים מפגרת הכי רחוק מאחור לצערי, גם הרחק מאחורי אילוף כלבים. רק בשנים האחרונות מתחיל להתפתח תחום המרקר טריינינג (אילוף ורכיבה ממועטי כפייה עד כמה שאפשר) גם בתחום הסוסים.
אם זה מעניין אותך, בקרוב תפתח סדנת מרקר טריינינג לסוסים!
מצרף קישור גם לזה
http://https://www.facebook.com/pho...99641346.38572.100003692706650&type=1&theater
