עצוב לי בנשמה

עצוב לי בנשמה

אני לא יודעת למי לפנות ועם מי לדבר ומה להגיד ... אני לא מצליחה להתאושש..
הייתה לי כלבה שהייתה כל עולמי במשך 10 שנים והיא נפטרה לפני שבוע
אני לא צעירה ויש לי בעל, עוד לא ילדים
ואני פשוט לא מצליחה להתאושש - כואב לי כ"כ , אני כל הזמן בוכה, אני מתגעגעת אליה, היא חסרה לי, החיבוקים שלה חסרים לי
אני חסרת אונים - כמה כאב............
 

marx04

New member
מצטער לשמוע

שלום לך,

מצטער לשמוע על מותה של הכלבה שלך.
אם את מעוניינת בכך, את מוזמנת להעלות כאן תמונות של הכלבה שלך, ולספר על החוויות שלכן ביחד.
שולח לך ניחומים מעומק הלב.

בברכה,

אורי.
 

פלכור

New member


הפרידה מהכלבים זה תהליך מאוד קשה. זה בן בית לכל דבר. קחי את הזמן שלך להתאושש. מנסיוני הבאת כלב/כלבה חדשה מאוד עוזרים כי כל הפוקוס עובר לכלב החדש ולצרכים שלו כך שפחות מתעסקים באין
 
אין סיכוי

אני לא יכולה להחליף אותה כאילו היא קופסת תכשיטים. זאת נשמה. וכל ניסיון להתחכות אחריה יסב לי עצב רב יותר
 

פלכור

New member
לא הבנת אותי כראוי

בשום אופן לא התכוונתי להחליף אותה. כל אחד מהכלבים הוא ככ שונה עם אופי ככ שונה ותקשורת שונה. התכוונתי שההתעסקות עם כלב חדש בדברים הקטנים איכשהו עוזרת.
הייתה לנו כלבה מדהימה (ממש כלבת קרקס)!!!! אבל מה? בולעת כל!!! דבר. על הדרך בלעה פעם רעל שפיזרה העיריה. עד שהבנו שמדובר הרעלה ורצנו לוטרינר כבר היה מאוחר מדי. היא בסה"כ הייתה בת 7. לקחנו אח"כ גור וכל ההתעסקות איתו (היה גם קצת חולה) קצת! השכיחה את הכאב. הוא ממש לא היה תחליף לכלבה שלנו (הוא היה די נעל והיא כנראה הייתה מעורבת עם ג'ק ראסל חכמה בטרוף).
מקווה שזה קצת עוזר ובכל מקרה לכל אחד יש את דרכי ההתמודדות שלו ומה שהתאים לי אולי לא יתאים לך את זה רק את יודעת.

ובכל מקרה שולחת המון
 

Tweety66

New member


משתתפת בצערך הכבד
חשוב שתתני לעצמך את הזמן להתאבל, ולא תתני לאף אחד להכתיב לך כמה זמן או לטעון בפניך שזה לא לגיטימי
(אמירות כגון "זו רק כלבה" באות ממקום של חוסר הבנה בסיסי ומאנשים שלא גידלו כלבים או שלא נקשרו אליהם רגשית)
 
אף אחד לא מעיז להגיד לי "זאת רק כלבה"

כל מי שמכיר אותנו יודע שהיא הייתה מעיין בת שלי
 

haych

New member
כ"כ מזדהה

ההודעה שלך מעלה לי דמעות, כי היא גרמה לי לחשוב על האובדן שלי, אבדן שאני מנסה להדחיק.
ברבי שלי נפטרה לפני 7 (!) שנים! היא הייתה איתי מגיל 10 ועד 23 והייתי מאוד קשורה אליה, למרות ששנתיים לפני פטירתה עזבתי את הבית (היא הייתה הכלבה של ההורים שלי) וכבר לא ביליתי איתה באופן יום-יומי.
אחרי שהיא נפטרה שמעתי בלופ שיר מסויים - עד היום אני לא מסוגלת לשמוע את השיר הזה. בטח שלא באופן מכוון ואם הוא ברדיו אני מיד מחליפה תחנה.
אני עדיין כואבת את לכתה, ועברו 7 שנים!
את עוד בשיא האבל. נכון שעכשיו נראה כאילו העצבות לעולם לא תרפה וכאילו לא תצליחי להתאושש - אבל זה קורה בסוף.
זה לא קשור לגיל או למצב משפחתי, את איבדת בן משפחה. זה לגיטימי להתאבל.
אני מקווה שתתאוששתי מהכאב הזה במהרה. להתואשש לא אומר לשכוח. אני ממשיכה את חיי, התחתנתי, יש לי כלבה שהיא הדבר הכי יקר לי בחיים - ואני עדיין מתגעגעת, חושבת וזוכרת את ברבי ואת כל הכלבים האחרים שגדלתי עליהם. הם היו חלק ממני והם ילוו אותי תמיד בזכרונות.
 

Roybit1

New member
מצטער לשמוע...

אני מבין מאוד לליבך, זה כואב...
אשתף אותך במקרה שלי,
לפני 6 שנים בערך אימצנו האסקי סיבירית מדהימה בשם קייסי מ-"רחובות אוהבת חיות", גילינו חברה מדהימה, מקסימה, רגישה וכל כך מלאת אהבה עד אין סוף... כ- 3 שנים לאחר האימוץ (כשהיא בת 5-6) נתגלה אצלה סרטן ואחרי בערך 5 חודשים של קרב מתיש וטיפולי כימותרפיה שעלו הון עתק, הגיע יומה וככה כאילו מעולם לא הייתה נפרדנו ממנה בהלם ובצער ענק.
לקח לנו המון זמן להתאושש מהמקרה, לפחות כמה חודשים רק כדי לעכל את העובדה ועוד הרבה מעבר לזה כדי שהנפש תחזור לעצמה איכשהוא... אבל בסוף זה קורה, לאחר זמן מה הכאב הולך וקטן ונשארים רק זיכרונות.
אני מקווה מאוד שתקופת ההתאוששות שלך תהיה מהירה וקלה יחסית ואני ממליץ לך לאחר תקופה זו, לשוב ו-"לגעת" בנושא, לדבר עליה, להיזכר בה, לראות תמונות שלה. לי אישית זה מאוד עזר.
מאחל לך רק טוב

 

marx04

New member
ושבו בנים לגבולם!
על השיתוף המרגש


שלום לך Roybit1,

ברוך שובך - כיף גדול לראות אותך שוב איתנו.
תודה רבה על השיתוף המרגש.
נראה שקייסי היתה כלבה מדהימה.

בברכה,

אורי.
 
תודה על השיתוף היפה

המקרה המצער שלי קרה לפני 11 ימים ואני לא רואה את היום שיגיע שאני ארגיש טוב יותר. זה כאב של חוסר אונים, המון דמעות ודקירות בלב.
עוד לא עברתי את שלב ההשלמה ואני מדברת אליה וקוראת לה בבית שתבוא לקבל ליטוף, חיבוק נשיקה...
 

pandidi

New member
רק הזמן יעשה את שלו.. וגם זה לא לגמרי..

קברתי את גבי שלי לפני שלוש וחצי שנים
לא יכולה להגיד לך שזה לא כואב היום אבל הכאב הפך לנסבל..

כשזה קרה ישבתי עליה שבעה.. לקחתי את כל הזמן שבעולם להתאושש.. הייתי בוכה בעבודה.. הייתי בוכה בבית..

זה החסרון היחיד שלהם, הם פשוט מתים מהר מדי

צר לי שאת עוברת את זה

השרשור של גבריאלה שלי

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=708&MessageId=160598593#160598593
 
להתאבל זה בסדר גמור

הזמן עושה את שלו. אין טעם לרוץ להביא כלב חדש. כדאי לחכות חודש-חודשיין. ההמלצה שלי היא לא להביא כלב דומה חיצונית לכלבה. כי אז מפתחים ציפיה סמויה שהיא תהיה דומה מבחינת אופי והתנהגות ואז מתאכזבים שוב ושוב. מה שכן, ניתן להנות מאד מכלב אחר בלי קשר לצער על הכלבה שמתה.
 

matanmatanb

New member
הכלב שלי מת אתמול בנסיבות טרגיות

יצאנו לטיול בבוקר.
אנחנו גרים במושב ובגלל שאין תנועה ערה של כלי רכב תמיד בזמן הטיול הוא בלי רצועה.
אחרי ממש דקה, עוד כשהיינו ליד הבית, יצא רכב מאחד השבילים, כלבים מהגינה לידנו נבחו עליו וצ'יף רץ לראות מה המהומה ואחרי שניה שמעתי מכה ויללת כאב.
לקח לי 5 שניות להגיע והוא פשוט נעלם.
התחלתי לחפש אותו ביחד עם האנשים שהיו ברכב ולא מצאנו אותו.
אני חששתי שהוא הלך למצוא לו מקום למות בשקט, אבל נהג הרכב אמר שצ'יף היה זה שנתקע בהם מהצד ולדעתו לא קיבל מכה חזקה כ"כ ופשוט ברח מתוך הלם ובלבול.
ממש קיוויתי שהוא צודק.
אחרי חצי שעה של חיפושים האנשים שהיו ברכב המשיכו לדרכם והמשכתי לבד בחיפושים.
אחרי חצי שעה נוספת החלטתי לעשות עוד סיבוב באיזור הגינה למרות שכבר בדקתי שם כמה פעמים.
הסתובבתי בגינה וקראתי לו ופתאום ראיתי אותו זוחל בקושי מאחד השיחים, ומצליח רק להוציא את הראש ומסתכל אלי.
ישר רצתי אליו, ראיתי שיש דימום ממש ממש קטן אבל לא הצלחתי לראות מאיפה, אבל מה שכן היה אפשר לראות בבירור זה את הנשימות הכבדות שלו.
ישר העלתי אותו לאוטו והתחלתי לנסוע למרפאה, והוא, למרות שבקושי נשם, התעקש לבוא מהמושב האחורי ולהניח את הראש על משענת היד צמוד אליי, כמו שתמיד היה עושה בנסיעות.
אז העברתי אותו למושב הקדמי והוא ירד ונשכב על הרצפה.
אחרי 5 דק' נסיעה ראיתי שמשהו לא בסדר איתו.
הוא הרים את הראש לכיווני , השעין אותו על מושב הכסא והסתכל אלי, ואז ראשו נשמט.
עצרתי בצד וראיתי שהוא לא נושם ואין דופק.
ניסיתי להחייות אותו, לעסות את הלב, אבל הרגשתי את הדימום הפנימי מציף לו את הריאות והבנתי שזה נגמר.

מאז זה כל פעם עולה מחדש, כל פעם הבזק אחר מאותם רגעים מקוללים, ונראה כאילו זה לא יעבור אף פעם...
 
למעלה