מאמר על תוקפנות בכלבים

noadotoo

New member
מאמר על תוקפנות בכלבים

העליתי מאמר חדש לאתר מרקר טריינינג, שדן (שוב) בסוגיית כלבים שנושכים את הילדים בבית. הנה לפניכם חלק ממנו. קריאה מהנה, ואשמח לתגובות (גם באתר!)!
--------------
כלב שנושך - מה זה אומר?

כמטפלת התנהגותית בכלבים פונים אלי לקוחות רבים המתלוננים שהכלב שלהם נשך או איים לנשוך את מי מבני הבית. הסיבות לכך יכולות להיות שונות ומגוונות, אך המשותף לרוב המקרים הוא שהבעלים לא מבינים מה בעצם גרם לכלב לנהום עליהם, וניגשים לפתרון הבעיה מנקודת מוצא לא נכונה. תיאוריית הלהקה/דומיננטיות נפוצה מאוד בתרבות הכלבנית ברחבי העולם, ולצערינו זה נכון גם לישראל. בשל תיאוריה זאת (שהופרכה כבר לפני עשרות שנים), בעלי כלבים ומאלפים רבים חושבים ש"אסור לכלב לנהום על אנשים בשום אופן", ופעמים רבות הם מייחסים בעיות כאלו ל"דומיננטיות" של הכלב או "בעיות בהיררכיה הביתית". כלומר, כלב ש"יודע את מקומו" לא יעיז לנהום על אנשים… ועליו לסבול בשקט את כל מה שבני האדם מחליטים לעשות לו (כולל דברים מוזרים, מפחידים ומכאיבים שאנשים – ובעיקר ילדים – לפעמים עושים לכלב). אם גם אתם מכירים את תיאוריית הלהקה, בואו תזרמו איתי רגע וננסה להסתכל על התופעה מנקודת מבט אחרת לגמרי, והגיונית הרבה יותר.

לפני שאפרט, חשוב לי לציין: אין ספק שאירועים של נהמה או נשיכה כלפי מי מבני הבית הם אירועים מפחידים ומלחיצים, ואף מסוכנים, ואין להקל בהם ראש. בכל מקרה כזה רצוי להתייעץ בהקדם עם איש מקצוע מתאים, כדי לטפל בבעיה כשהיא עוד קטנה וטריה ולא כאשר הכלב כבר תוקף ומוריד למישהו אצבע בכל פעם.
הכלב והבעלים – שני צדדים במשוואה

במהלך הקורסים למאלפי כלבים שמתקיימים בבית הספר למרקר טריינינג שבבעלותי, אנו שמים תמיד דגש על התייחסות לשני צדדי המשוואה בפתרון בעיות התנהגות: גם התייחסות לבעלים ולמה שהם צריכים, וגם לכלב ולמה שהוא צריך. נתחיל מהבעלים: בהרבה מקרים הם מרגישים שהכלב שלהם "הפר את האמון" שלהם בו: הרי זה כלב שהם מגדלים באהבה כבר שנים רבות, ויש ילדים קטנים ופגיעים בבית… מה פתאום שהוא יפגע בהם? בתור מאלפת ובתור אמא לשני ילדים קטנים, אני מבינה היטב את הסנטימנט הזה ואת הצורך להגן על ילדינו מפגיעה.

מהצד השני, חשוב להבין שהכלב מתקשר עם בעליו בדרך היחידה שהוא יודע: בכלבית. כלבים לא נושכים סתם (וזה כולל מבחינתי איום בנשיכה, כלומר נהמה), תמיד יש להם סיבה. התפקיד שלנו בתור ההורה/בעלים/מגדל של הכלב הוא לנסות להבין מה עובר על הכלב, מה הוא מנסה להגיד, ומה הוא רוצה – ואז לפעול בהתאם. וכאן נכנס המאלף לתמונה: הוא מבין "כלבית" טוב יותר, מבין לנפש הכלב, ותפקידו "לתרגם" לבעלים מה הכלב אומר ולנסות להבין ביחד איתם למה הוא אומר את זה.

המקרה של בוני – כלבה שנשכה ילד קטן:

הנה מקרה מהזמן האחרון: משפחה עם שלושה ילדים קטנים וכלבה גדולה בת 5. רוב הזמן הכלבה והילדים משחקים ונהנים והכלבה סובלנית מאוד כלפיהם, אך לאחרונה בוני חשפה שיניים על האמא כשהיא צעקה על הכלבה והעיפה אותה מהספה, ולאחר מכן נשכה את הילד הקטן (בן שנתיים) בלחי כשהילד נשכב עליה ומעך אותה. האמא פנתה אלי, נסערת, פגועה וכועסת על כך שבוני העיזה לפגוע בילדיה.

האם זה אומר שהכלבה מנסה לטפס במעמד מעל לילדים? האם היא מטילה ספק במנהיגות של האמא פתאום, לאחר 5 שנים בחברתה? בעיני, אין למנהיגות או דומיננטיות שום קשר למקרה הזה (וגם לא להרבה מאוד מקרים אחרים…). אז מה כן קורה כאן? במקרה הראשון, בוני ישנה לה להנאתה על הספה, כאשר פתאום הגיחה האמא, התנפלה עליה והעיפה אותה מהספה בצעקות. בוני, מרוב בהלה ובלבול, הוציאה נהמה מהפה עוד לפני שהבינה בכלל מה קורה לה ומה רוצים ממנה. במקרה השני, הילד הקטן שיחק איתה ואז החליט שיהיה כיף לשכב עליה. לבוני זה לא היה נעים, אך היא שכבה בשקט במשך 3 דקות שלמות, כי בכל זאת, זה האח הקטן שלה והיא אוהבת אותו… כשהתחיל להיות לה ממש לא כיף, היא ביקשה ממנו בכלבית מנומסת שירד ממנה: הסיטה ממנו את הראש, הסתכלה הצידה וליקקה את שפתיה בעצבנות, ואפילו קפאה בבירור כשהזנב שלה מכשכש בנוקשות – במילים אחרות, היא נתנה לו די והותר סימנים, בקשות, ואזהרות – אך זה לא עזר והילד לא ירד… ואז, בדיוק כשכבר עמד להימאס לה לגמרי, הילד זז קצת ושם לה מרפק בצלעות, וזה ממש כאב! אז היא נשכה אותו קלות בלחי, שילך כבר ויפסיק להכאיב לה.

אז מי אשם כאן? והאם זה בסדר שבוני נשכה ילד קטן, אם היתה לה סיבה טובה? בעיני, האשמה נופלת קודם כל על האמא, שלא השגיחה מקרוב על האינטרקציה בין הילד לכלבה, ולא הפרידה ביניהם בשלב מוקדם יותר. הרי תפקידנו כהורים הוא להגן על בני ביתינו ולחנך אותם! הילד לא צריך לסבול נשיכה, זה ברור, אך גם הכלבה היא חלק מהמשפחה והיא לא צריכה לסבול הצקות והכאבות מצד שאר בני הבית, גם אם בעיניהם זה רק משחק.

"בעיית דומיננטיות" או קצר בתקשורת?
את ההמשך תצטרכו לקרוא באתר

http://markertraining.co.il/articles/כלב-שנוהם-מה-זה-אומר
http://markertraining.co.il/articles/כלב-שנוהם-מה-זה-אומר

(מקווה שהלינק יעבוד, חלקו בעברית... במידה ולא, הכנסו לדף המאמרים ותראו את זה שם.)
 
איך ממשיך הסיפור של בוני?

מה עושים במקרה כזה?

קראתי את מה שכתבה האמא בפורום וקראתי את מה שאת כתבת (אני שמחה שהיא הגיעה אליך והמקרה מטופל
) ואני מבינה את מה שאת אומרת על הסימנים שהכלבה סימנה, אבל בבית שלי, אני רואה כלבה שגם אם ישכבו עליה ויתקעו לה מרפק בצלעות היא לא תנשך... כשנונה הגיעה אלנו, הקטן שלי לא חסך ממנה הצקות, כמובן שהשגחתי וכמובן שניסיתי למנוע וכמובן שדיברנו על זה המון עם הילד ואפילו הלכנו למאלף שיסביר לילד מה מותר ומה אסור ואיך להבין כלבית (תודה לאבנר
), אבל נונה מעולם לא נשכה אותו... למה כלב אחד נושך בסיטואציה כזאת ואחר לא? איך מלמדים כלב משפחה לא לנשוך גם בסיטואציה כזאת? איך נכון לנהל ילדים וכלבים יחד? (גיל שנתיים זה עוד לא גיל שהם לגמרי מבינים מה מותר ומה אסור ויש גבול למה שאפשר להסביר לילד כל כך קטן... מצד שני, קשה מאוד להשגיח 24 שעות ביממה על כל תנועה של התינוק או הכלב...

 
סליחה, רק עכשיו ראיתי שיש המשך בלינק ואת עונה

על השאלה הזאת...

תראי, שתינו אמהות, ואני מבינה את מה שאת אומרת על הבנת הסימנים שהכלב נותן וקריאה נכונה שלהם... אבל בואי ניקח לדוגמא ערב שיגרתי, שניים או שלושה ילדים מתרוצצים מסביב, נניח שהקטן תינוק והגדול בן 4 כשבאמצע מסתובב גם בן שנתיים... אמא מכינה ארוחת ערב, הכלבה שורצת במקומה ... ופתאום צעקה, הבן האמצעי ננשך... איך מונעים את הסיטואציה הזאת? האמא הייתה שם... היא טיגנה חביתות... יכול להיות שהכלב ליקק את השפתיים ונתן סימנים אבל בכאוס במטבח עם שלושה קטנטנים היא לא מסתכלת על הכלב כל רגע...

לדעתי העיצה שאת מציעה טובה אבל קשה ליישם אותה בחיי היומיום...

אניחנו פנינו לכיוון אחר שבו הילד הפך למקור האוכל והממתקים של הכלבה... בהחלט יש כאן פקטור של מנהיגות בצורה חיובית... הוא האכיל וחינך וזה עזר לו להבין יותר טוב את הכלבה ועזר לה להבין מאיפה הלחם מרוח... אבל גם זה אפשרי רק מגיל מסויים...
 

noadotoo

New member
זה לא כיוון אחר, זה אחד הכיוונים שאני מזכירה

כפי שאמרתי במאמר השלם (באתר), יש כמה וכמה דרכים לעבוד על בעיה כזאת (ואגב, המשפחה מהפורום לא הגיעה אלי, לצערי. אבל משפחה אחרת כן... עם מקרה כמעט זהה והם לא היחידים
).

אחת מהם היא ללמוד להתנהל נכון יותר, בצורה בטיחותית יותר - שזה אומר שכשהילדים משתוללים והאמא מכינה ארוחת ערב, אז הכלבה עסוקה עם עצם עסיסית בכלוב/חדר אחר. כפי שסיימון אמר, הם לא צריכים להיות ביחד 24 שעות ביממה


דרך נוספת היא כמו שאת אמרת (ומוזכרת אצלי בסוף המאמר) - לשנות את הצורך של הכלב להתגונן, כלומר ללמד אותו לאהוב את הילד/את המגע שמפריע לו. ושוב אני מסכימה עם סיימון, כי כל כלב הוא יחיד ומיוחד עם אופי משלו ועבר ייחודי לו, ולכן יהיו כלבים (כמו ברואין) שיסבלו הכל בשקט ובסובלנות ולעולם לא ינהמו על הילדים, ויהיו כלבים כמו אריק שינהמו, ויהיו כאלו שלא רק ינהמו אלא גם יגיעו לנשיכה די מהר. התגובה של הכלב, האופי והעבר שלו מכתיבים את דרכי העבודה ואת אחוזי השיפור שנראה.

ולגבי השאלה הראשונה שלך: הדרך הכי טובה היא למנוע את הבעיה מלכתחילה, כלומר להשקיע בתקופת הגורות בחשיפה נכונה לילדים (וכל דבר אחר שהכלב עתיד לפגוש בחייו), כך שהכלב יאהב אותם עוד לפני שהם מצטרפים אל משפחתו. ואם הוא מצטרף אל משפחה שכבר יש בה ילדים, אז נוהגים משנה זהירות מההתחלה - עם הפרדה והשגחה וכו' - ומלמדים את הכלב לאהוב את הילדים ולראות בהם מקור מעולה לדברים טובים וטעימים. זה בונה את הקשר של הכלב אליהם בצורה חיובית מההתחלה, ומונע המון בעיות. וכן, זה אפשרי גם עם כלב בוגר...
 
לא מסכימה ומאוד מסכימה


בואי נתחיל מהסוף, אני מאוד מסכימה איתך שהדרך הכי טובה היא למנוע את הבעיה ע"י חשיפה נכונה ואילוף בתקופת הגורות. אני גם מסכימה איתך שאין בעיה לעשות את זה עם כלב בוגר שמצטרף למשפחה... ברור שחשוב שאנשים יבינו את שפת הגוף של הכלב וילמדו לכבד אותה, והכי חשוב בעייני לחבב את הכלב על הילד ולהפך, בסופו של זו נקודת המפתח לדעתי כשמדובר על כלב משפחה...

לגבי ההפרדה בחדר אחר או סגירה בכלוב, אני ממש לא מסכימה איתך ועם סיימון, אני חושבת שהדרך הזאת תייצר רק תסכול נוסף אצל הכלב ולא תתרום כלום ליחסים בין הילד לכלב... כמו שכתבתי לסיימון, כולנו עסוקים ועובדים שעות ארוכות מחוץ לבית, בשעות האלה הכלב בודד, ואז כשמגיעים סוף סוף הביתה סוגרים אותו בכלוב? הרי אחרי ארוחת הערב יתחילו מקלחות והחלפת חיתולים ובקבוק לתינוק וכ"ו האמא תהיה עסוקה עד שהקטנים ירדמו במיטות שלהם... אם את כל הפעילות הזאת נעשה כשהכלב מופרד אז מה ההגיון בלגדל כלב? נוציא אותו מהכלוב רק כשנוח ויש זמן אליו? אולי בסופ"ש? יש מקרים שבהם אין ברירה וחייבים להפריד בשביל הפן הבטיחותי שבעיניין, אבל במקרים "רגילים" צריך לדעתי לנסות קודם את הפתרון החינוכי על פתרון ההפרדה... מגיל 3 או 4 כבר בהחלט אפשר לעבוד עם הילד וללמד אותו מה נכון ומה לא נכון בהתנהלות מול הכלב... ובכלל במקרה שהבאת, חשוב מאוד לדעתי, לשתף את הילדים בדיאלוג , בפתרונות ובתהליך האילוף...

 

noadotoo

New member
מסכימה לגמרי

התגובה שלי התייחסה למצב בעייתי, ממש לא לכל משפחה שמגדלת כלב!

גם ההפרדה, רצוי שתהיה תחומה בזמן (pun unintended
) ולא תימשך כל הערב! מבחינתי הייתי מציעה לתחום בזמן הכנת הארוחה, לשחרר כשאוכלים וכולם ביחד, ולנסות לא להפריד שוב באותו ערב אלא אם ממש צריכים. הכלב יכול להיות איתם בחדר בזמן ההנקה (למה בקבוק, למה?)/הרדמות/סיפור... וזה יתרום לבניית הקשר.

התחימה היא נקודתית למדי, וצריכה להתקיים כמה שפחות, בנקודות הבעייתיות ביותר.

אז אנחנו כן מסכימות
 

hagit139

New member
נעה יש לי שאלה

לי אין ילדים אבל יש לי אחיינים קטנים שבאים אליי המון.
הכלבים מאוד אוהבים אותם וגם אני בד"כ נותנת לאחיינים שלי לפנק אותם בחטיפים ובעצמות.
כמו שהגיבו כאן, באמת זה קשה לשמור על הפרדה בין הילדים לכלבים, הרבה פעמים הם יוצאים לחצר עם הכלבים ואני בבית. את אומרת שזה מסוכן ואסור לי להשאיר אותם לבד? הם ילדים קטנים ואחד מהם די שובב מן הסתם שהוא מציק לה לפעמים. אני מסבירה לו איך צריך להתנהג אבל ילדים לפעמים עושים דווקא...
אגב, הכלבים שלי (טפו טפו טפו) אף פעם לא תקפו בני אדם. על חץ (בן 8) אני סומכת בעיניים עצומות. הוא גם גדל עם ילדים בבית.
על קייסי (בת 2) קצת פחות. היא תקפה כמה פעמים כלבים - אבל ילדים היא ממש אוהבת.
מה הפתרון לא לתת לאחיינים שלי לשחק בחצר ?
 
עד כמה שזה נשמע מוזר

לבעלי חיים יש אישיוות אינדיבידואליות, ולכן אחד יגיב כך לסיטואציה מסויימת, והשני יגיב אחרת. אין זה עניין רק של אישיות אלא גם של רגישויות, וניסיון חיים נרכש של הכלב. לדוגמא: כלב יכול להיות רגיש פיזית באיזור מסויים, לכן יגיב בצורה שונה כאשר נוגעים בו באיזור זה, מאשר כלב שאינו רגיש באותו איזור, אך יגיב באותה דרך כשיגעו בו באיזור אחר בו הוא רגיש. כנ"ל לגבי רגישויות נפשיות.

נכון שאי אפשר להשגיח 24 שעות ביממה על כל תנועה של הכלב או התינוק, וגם לא צריך. בזמן שלא ניתן להשגיח, אזי יש להפריד בין הילד לתינוק. אין הכרח שישהו ביחד 24 שעות.

לגבי ההצקות שנונה קיבלה, הייתי מאוד משתדל לא להגיע למצב כזה, כשם שאמרת לא ניתן להסביר הכל לילד.
 
ההצקות היו בהתחלה ונפסקו מזמן, היום הם החברים

הכי טובים... אבל כן, הייתה הרבה השקעה ועבדנו קשה עם הילד כדי שזה יפסק... אני חושבת שהעבודה חייבת להיות גם עם הילד ולא רק עם הכלב וחשוב לתת לילד שליטה בכלב בעזרת חטיפים ותפקיד המאכיל.

לגבי הפרדה, זה מאוד בעייתי בעיניי, אני חושבת שהיד קצת קלה על ההדק בנושא הזה... במציאות של היום, כשרוב המשפחות נמצאות מעט מאוד בבית ורוב היום בחוץ (ההורים בעבודה והילדים במסגרות החינוך) במעט שאנחנו נמצאים בבית חבל להפריד את הכלב ולסגור אותו בכלוב... זה כמו להוריד צעצוע מהמדף כשיש זמן ונוח... וצעצוע על המדף עלול להשכח שם ולהעלות אבק...
 
אגב, לא דיברתי על כלוב

לא שאני נגד, לעיתים קרובות זה פתרון מצויין, אם מסגלים את הכלב לכלוב בצורה נכונה, הוא יכול להיות מקום מהנה ובטוח מאוד בשבילו, אך לא הצעתי זאת. להפרדה פנים רבות.העיקר הוא שילד וכלב יהיו בהשגחת מבוגר, או שיופרדו, ואם כבר העלית כלוב אז הוא בהחלט אופציה במגבלות שציינתי.
 

elin86

New member
מעניין מאוד..

האמת שלא קראתי את ההמשך.. אבל זה בהחלט נותן תקווה..
אני יודעת שמילי מפחדת מילדים קטנים.. היא יכולה לנהום אם מתקרבים אליה מדי..
 
מאמר חשוב ממליץ לכולם לקרוא

אכן הגיעה העת להפריך "אמיתות" שבעלי כלבים לא מעטים עדיין מחזיקים בהן.

מאמר מסביר בצורה ברורה את חוסר התקשורת העלול לנבוע בין הבעלים לכלבו, חוסר תקשורת שהבעלים רואה בה שלא בצדק מעין בגידה של הכלב בו ובבני הבית, בעוד הכלב רחוק מכך.

כשכלב נוהג בצורה תוקפנית או מה שנראה לבעלים כתוקפנות, אין זה סוף היחסים בין השניים, ולא בוגדנות חלילה, אלא תקשורת לקויה שניתנת במרבית המקרים לניתוב נכון. מה שזה כן אומר הינו לפנות לבעל מקצוע כדי שיתווה את הפתרון ויסייע במימושו.
 

elin86

New member
מעניין אם זה משנה

אם הכלב גדל עם הילד מרגע שנולד (הילד)
 

AllRed

New member
לא במיוחד...

אני מגיע לבתים שהתינוק גדל עם הכלב וברגע שהתחיל לזחול התעוררו הבעיות שנועה העלתה במאמר.

אני חייב לציין, שברוב המקרים רואים את הבעיה עוד לפני שהכלב תוקף...הרבה לפני. פשוט רוב האנשים לא יודעים כיצד להבחין בה.
 

Shfangen

New member
מעניין מאד

תודה רבה

ג'יני שלי נהמה כמה פעמים על יולי
זה באמת מאד מבהיל
כשזה קורה אני מרחיקה את יולי ממנה מיד
אני משתדלת להסביר ליולי מה מותר ומה אסור ולא להציק
אני גם מנסה לחזק את הקשר בינהם ונותנת ליולי להאכיל את ג'יני כך שתהיה גם מקור לדברים טובים.
לאחרונה התחילה גם לזרוק לג'יני את הכדור
זה עוד לא ממש זה אבל בדרך
כשזה יתפתח לדעתי זה יהיה עלית מדרגה ביחסים בינהם
הכלבה פשוט מטורפת על משחקים והיא מוכנה לעשות הכל כדי שילדים ישחקו איתה
 

noadotoo

New member
על תגיות זיהוי!

לברואין מגיע שרשור-מיני משלו, אז אני מעלה לכאן תמונות במקום לשרשורפלצת שבו התחלנו...

מי שראה בשרשור הקודם - לברואין יש תגית מ- Boomerang Tags האמריקאית שיושבת ממש על הקולר, בלי טבעת נפתחת שעלולה ליפול. יש להם כמה סוגים וריאציות של התגית הזאת, וגם כמה וריאציות שונות (גדלים וצורות) של תגיות "רגילות", שמתחברות עם טבעת.

כל התגיות שלהם מעולות! מחזיקות מעמד שנים, חרוטות היטב - דבר לא נמחק או הופך מטושטש (ראו תמונות של התגית שעליו כבר 4 שנים, וגם לחתול שלנו יש אחת שלהם ולמרות הגירודים שלו - התגית במצב מושלם), אין כתמים על המתכת או חלודה או כל פגם... פשוט אחלה תגיות!

מצרפת לכם כמה תמונות.
 

noadotoo

New member
תמונת תקריב

תראו כמה חד הכתוב, למרות שרואים שריטות על התגית!
(למקרה שזה לא ברור, הלבן זה מחיקה שלי כדי לשמור על פרטיות החצי השני שלי...)
 

noadotoo

New member
והחברה השניה שמומלצת מאוד היא...

Paw Print Pet Tags האוסטרלית. הן אמנם אצלנו רק מיולי, אבל הן יפות, חזקות, ונראה שיהיו עמידות למדי (כפי שאחרים כאן בפורום מעידים עליהן).

אפשר לראות אותן בתמונות שאני תכף אעלה - תתפנקו לכם על שרשורון ים
 
למעלה