לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
3943339,433 עוקבים אודות עסקים

פורום כלבים

ברוכים הבאים לפורום כלבים,

הפורום הוא מקום מפגש לאוהבי כלבים בכלל ולבעלי כלבים בפרט, והוא נועד לשמש במה להחלפת ידע, ניסיון, חוויות ועצות בנושא כלבים, גידולם, אילופם ודרכי הטיפול בהם.

הפורום נועד גם לעודד אוהבי כלבים לסייע ולתמוך בהצלת כלבים נטושים, לעודד טיפול אחראי ויחס הוגן לכלבים, ולעודד עיקור וסירוס כלבים.

הפורום נועד לשרת אותנו הגולשים, ועל כן חשוב שתשרור בו אווירה נעימה וחברית.

לכן כל אחד מוזמן לבטא את עמדותיו ולהביע את דעתו בחופשיות, יהיו עמדותיו אשר יהיו, אך יש להקפיד על תרבות דיבור נעימה וראויה בפורום.

בפורום לא יותרו שימוש בשפה בוטה, ואף לא השמצות או התקפות אישיות כנגד גולשים או כנגד אנשים או גופים, אף אם אינם גולשים בפורום.

הנה קישור לתקנון הפורום המלא - נא קראו אותו.

 גלישה נעימה.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום כלבים

ברוכים הבאים לפורום כלבים,

הפורום הוא מקום מפגש לאוהבי כלבים בכלל ולבעלי כלבים בפרט, והוא נועד לשמש במה להחלפת ידע, ניסיון, חוויות ועצות בנושא כלבים, גידולם, אילופם ודרכי הטיפול בהם.

הפורום נועד גם לעודד אוהבי כלבים לסייע ולתמוך בהצלת כלבים נטושים, לעודד טיפול אחראי ויחס הוגן לכלבים, ולעודד עיקור וסירוס כלבים.

הפורום נועד לשרת אותנו הגולשים, ועל כן חשוב שתשרור בו אווירה נעימה וחברית.

לכן כל אחד מוזמן לבטא את עמדותיו ולהביע את דעתו בחופשיות, יהיו עמדותיו אשר יהיו, אך יש להקפיד על תרבות דיבור נעימה וראויה בפורום.

בפורום לא יותרו שימוש בשפה בוטה, ואף לא השמצות או התקפות אישיות כנגד גולשים או כנגד אנשים או גופים, אף אם אינם גולשים בפורום.

הנה קישור לתקנון הפורום המלא - נא קראו אותו.

 גלישה נעימה.

x
הודעה מהנהלת הפורום
נא  קראו  את  תקנון הפורום  לפני  שאתם  מתחילים  לכתוב  בו !
 
קחו את העצות הניתנות בפורום בעירבון מוגבל. זכרו כי העצות עלולות להתברר כשגויות ולא נכונות.
בכל מקרה, העצות הניתנות בפורום אינן מהוות תחליף להתייעצות ולביקור אצל וטרינר, או לפניה לבעל מקצוע מיומן ומנוסה.
 
המשך >>

לצפיה ב-'מה דעתכם על שירשור הכרות אבל הפעם של הכלבים'
מה דעתכם על שירשור הכרות אבל הפעם של הכלבים
08/12/2010 | 13:52
155
148
אז אני יתחיל
שמי מישמיש אומצתי ממשפחה במזכרת בתיה
אמא שלי פאג מעורבת בטרייר ואת אבא שלי אני לא מכירה
אני בת חודשיים וחצי התחלתי סדרה של חיסונים
ומאוד כיף לי איפה שאני :)
גרה בבית פרטי בכפר בילו
כלבים >>
לצפיה ב-'ניקו בת בערך שלוש'
ניקו בת בערך שלוש
08/12/2010 | 13:59
3
לברדורית מעורבת גרגרנית ושובבה.
אומצה לפני שנתיים ממה שהיה אז חבר לי (בגן מאיר).
שוחררה ע"י גלילה מהסגר עם המון טראומות- מאוד מפחדת מילדים וזרים.
גרה בר"ג בדירת שני חדרים.
כלבים >>
לצפיה ב-'טוב, אז אני מישמיש (המקורי)'
טוב, אז אני מישמיש (המקורי)
08/12/2010 | 15:53
6
אני בן 3 (גיל משוער). מצאו אותי מסתובב ברחובות של נתניה כשהייתי בן  8 חודשים, ואז בילית חודשיים בהסגר העירוני.
הוט' העירוני או המחוזי או השד יודע איזה, כבר היה מוכן עם מזרק שלוף, כשמתנדבת חמודה ביקשה ארכה של יומיים כדי לקחת אותי ליום אימוץ ב-SOS.
שם הגיעו שני האבים החמודים שלי וכל השאר היסטוריה.
רק לאחרונה קיבלתי דרכון גרמני, והיערות בגרמניה הרבה יותר גדולים וסבוכים מאשר בישראל. הם גם הרבה יותר לחים, ולא נראה לי שיש סיכוי שהם יישרפו, אבל מה אני מבין, אני עוד מתגעגע לטיולים שהייתי עושה בכרמל...

כלבים >>
לצפיה ב-'צ'ילי'
צ'ילי
08/12/2010 | 17:00
3
2
אני צ'ילי פודלית ננסית בצבע מישמיש דהוי
אני עוד חודש יחגוג יום הולדת שנה
אני מאוד אוהבת לשחק בכדור ולאכול נקניקיות
אני אוהבת לישון עד הצהריים וגם כמה שנ"צים לא יזיקו לי במהלך היום
כלבים >>
לצפיה ב-'ג'יל'
ג'יל
<< ההודעה הנוכחית
08/12/2010 | 17:38
16
ג'יל, בת שלוש בערך. אני מגזע Grand Pure Suki Shtrasse
או בעברית "גמשם" שזה גזע משובח מאד. ככה, בכול אופן טוענת
השבויה העיקרית.
שני טיפוסים ראו תמונה שלי (השבויה העיקרית והשבוי הראשי)
ובאופן הגיוני ביותר – התאהבו בי והחליטו שאני הכלבה שלהם.
כדי לקבוע עובדות הם גם טרחו והופיעו לפני חודש ב"רחובות אוהבת חיות"
ולקחו אותי. מאותו רגע שהם לקחו אותי אני בעיקר עסוקה בטוויית קורים
ומפילה את כל רואי, כמו זבובים, ברשתי.
במקצועי אני בלרינה במשקל כבד  אבל לאחרונה פרשתי לגמלאות.
אני אוהבת טיולים
אני לא מבינה למה צריך שיהיו עוד כלבים וחתולים, אבל לא משנה באיזה אופן
אני מנסה להסביר את זה לטיפוסים שלי, הם קצת כבדי תפיסה (מסכנים)
אני שונאת את שואב האבק. הוא גם מרעיש גם מתחרה בי בגובה וגם ב...שאיבה.
כלבים >>
לצפיה ב-'מהממת!!!'
מהממת!!!
10/12/2010 | 09:31
1
5
לצפיה ב-' היא מוסרת "חן חן"'
היא מוסרת "חן חן"
10/12/2010 | 11:19
1
לצפיה ב-'מילי'
מילי
08/12/2010 | 17:51
1
4
גרה לה בכיף בדירה ברחובות. נוסעת מדי פעם לסופשים בדרום שם נהנת עם עוד שני כלבים של ההורים
בת כמעט 3, אצלינו שנתיים וכמה חודשים
כלבה מדהימה בכל רמח איבריה, אוהבת טיולים ומפגשים עם כלבים רק שלא יהיו המוניים
נמנעת באלגנטיות מזרים ומשחקת אותה קשה להשגה
יפיפיה מלאת שיער
כלבים >>
לצפיה ב-'אני רואה שכולם סיפרו גם על העבר אז מוסיפה'
אני רואה שכולם סיפרו גם על העבר אז מוסיפה
09/12/2010 | 14:05
3
מילי נולדה כנראה באיזו המלטה ביתית, ניסו למצוא לה בית בטענה שהיא פודל.. בעלת עמותה מסוימת השתכנעה מהתמונה וקנתה אותה ב1000 ש"ח.. כשהכלבה הגיעה אליה הבינו שאין פה שום פודל גזעי ושעבדו עליה.. עד גיל 10 חודשים מילי או בשמה הקודם תותי בילתה בחצר הבית של בעלת העמותה.. היו שם עוד הרבה כלבים, כמה חתולים ואפילו חמור שגר ליד.
מיומנה של מילי: זה היה ביום שישי אחד, יום רגיל, הייתי בחצר, השתוללתי ורצתי ופתאום הגיעו לבית שני אנשים.. הבחורה נכנסה לחצר וכולנו רצנו אליה.. בעצם לא כולנו.. אני הייתי הראשונה.. קפצתי עליה וניסיתי להגיד לה שאני רוצה לבוא איתם הביתה. אני! היה לה ריח של כלבים והיא ליטפה אותנו.. ידעתי שזו ההזמדנות שלי... אחריה נכנס איזה בחור.. הוא היה פחות נחמד אבל גם עליו קפצתי.. הם עמדו והסתכלו אחד על השני ואז עלי.. ואמרו משהו שלא הבנתי.. האישה ששמרה עלי עד אז יצאה ודיברה איתם.. אני עמדתי בסבלנות וחיכיתי.. פתאום שמו לי רצועה על צוואר.. מאוד פחדתי לא הבנתי מזה ולא הסכמתי ללכת.. הבחור הרים אותי בידיים ולקחו אותי לכלי כזה גדול מברזל ונכנסתי.. לא הבנתי מה קורה אבל הבחורה החזיקה אותי וליטפה אותי והיה לי נעים..
אחרי זה נסענו לאיש אחד שבדק אותי ועשה לי זריקה, גם שם לא הסכמתי ללכת ולקחו אותי על הידיים.. לא ממש אהבתי את זה אבל גם פחדתי ללכת לבד כי משהו שלא הייתי רגילה אליו היה מחובר לי לצוואר.
משם נסענו לאיזו חנות וקנו לי כל מיני דברים, צעצועים וקולר ורצועה חדשים..
ואז הגענו הביתה.. הכניסו אותי ישר למקלחת.. שטפו וסיבנו ושוב סיבנו.. אמרו שהייתי ממש מלוכלכת.. מה אתם רוצים אני כלבה?!
לא הבנתי מה קורה סביבי... שמו לי שמיכה וצעצועים ואוכל.. הייתי בלחץ.. שוב יצאנו לטייל ואז הסכמתי ללכת קצת יותר, לקחו אותי לפארק ועוד כל מיני מקומות שלא הייתי בהם עד אז.. כשהייתי בבית כל הזמן ניסיתי להבין מאיפה יוצאים, קפצתי על הדלת ועל החלונות.. לקח לי כמה ימים להבין שמכאן לא יוצאים. אחרי שבוע לקחו אותי שוב באוטו.. פחדתי שיחזירו אותי ואז נסענו להכיר עוד שלושה כלבים.. סיפרו לי שהם כמו אחים שלי ואחנו הולכים להגיע לכאן מדי פעם אז שאני אתנהג יפה.. זה היה בית נחמד ואפילו היתה בו גינה שיכולתי לרוץ, לחפור ולהשתולל שם. שם פגשתי את ריץ' החתיך שלא כ"כ שם עלי, את רייסה החוצפנית שכל הזמן מחפשת ליטופים מהאמא שלי, היא לא מבינה שהיא רק שלי?! היא גם נכנסנת לחדר שלי ורוצה לאכול מהאוכל שלי.. אני לא ממש אוהבת אותה ואני דואגת להראות לה את זה. לפעמים יש לי מצב רוח אז אנחנו משחקות.. היה שם גם כלב קטן וזקן, קראו לו צ'רלי הוא כל הזמן ישן.. ניגשתי להריח אותו, אחרי זה לא ראיתי אותו יותר. היו שם גם אנשים נחמדים שלטפו אותי ועוד איזה סבא שאני קצת מפחדת ממנו אז אני נובחת כשהוא מגיע, להתריע לאמא שלי שהוא בא..
מאז אני חיה לי בכיף עם הבחורה והחבר שלה.. ד"א הוא כבר ממש אוהב אותי ואפילו נותן לי נשיקות, כל הזמן אומרים לי כמה אני יפה וכמה אוהבים אותי. מסרקים אותי ואפילו מצחצחים לי שיניים, קונים לי חטיפים ועצמות..לוקחים אותי לטיולים ונותנים לי לרוץ, אמא כל הזמן מנסה למצוא לי חברים כלבים.. אני מנסה להסביר לה שזה לא כ"כ חשוב לי אבל היא לא מוותרת.. מדי פעם אפילו אנחנו נוסעים באוטו לכל מיני מקומות שם אני ממש נהנת ורצה לחפש שאריות מעניינות.  
תכלס אני מרוצה נראה לי שיצא לי טוב
זאת אני ביום הראשון שלי בבית
כלבים >>
לצפיה ב-'נלה'
נלה
08/12/2010 | 17:54
2
3
אני נלה, אומצתי לפני כמעט שנתיים מצער בעלי חיים ב"ש. הייתי בכלוב שנה שלמה ואין לי מושג למה.

הכי הרבה אני אוהבת פינוקים וליטופים. ואני כבר בת 5 :)
כלבים >>
לצפיה ב-'מהממתתת'
מהממתתת
08/12/2010 | 17:55
1
1
לצפיה ב-'תודה'
תודה
08/12/2010 | 18:13
1
לצפיה ב-'אוזן...'
אוזן...
08/12/2010 | 18:11
3
2
על העבר שלי עד גיל שנתיים אני לא מדברת. מבחינתי החיים האמיתיים התחילו ממש במקרה, רצתי לי כהרגלי לחפש אוכל ואהבה באמצע כביש ראשי ופתאום עצרה בצד מכונית, משם יצאה אמא שלי (כיום) וקראה לי. אני כמו כלבה מחונכת שמחתי לבוא קפצתי למושב האחורי, התיישבתי ליד החלון הימני (פרטי חשוב) ונסענו משם.
ברגע שיצאנו מהמכונית הצלחתי לגרור את אמא שלי ברחוב עד שהיא כיוונה אותי לדירתה. אמא היתה אחרי משמרת לילה וגמורה מעייפות אז היא פשוט נתנה לי שאריות מהמקרר והלכה לישון. אני בינתיים הכרתי את הבית, עליתי לגג שמש והשארתי לה שם מתנה (זו היתה הפעם היחידה אי פעם).
אח"כ שאמא קמה היא עשתה טלפונים והתחילה לחפש את ההורים שלי בגלל שהיה לי תג כלבת מעודכן. לצערה ולמזלי היה חופש פסח אז לא היה ניתן להגיע לבעלים. בינתיים אמא העלתה מודעה פה בפורום לחפש את הורי ולמצוא לי בית (ומאז נשארה בפורום). אני  אקצר כי הסיפור עוד ארוך- אמא גילתה שההורים שלי לא רצו בי והעבירו אותי להורים אחרים שהרביעו אותי לפחות פעמיים ושאני בת שנתיים. לא יודעת למה אבל איך שהחבר של אמא הסתכל עלי הוא החליט לשנות את שמי ממוקה לאוזן. לי לא ממש אכפת השם, העיקר שיקראו לי לליטוף.
בפסח השנה אחגוג 3 שנים עם הורי, כל מי שמכיר אותי מתאהב ישר ומשבח על כמה שאני טובה, מה שהם לא יודעים זה שלפעמים אני עושה צרות להורי בטיולים אבל זה מתגמד לעומת שאר הדברים.
עד היום כשאני נכנסת לאוטו אני יושבת אך ורק במושב הימני ליד החלון ולא מוכנה לזוז משם, אם משהו עובד לא מחליפים אותו...
כלבים >>
לצפיה ב-'איזה סיפור מקסים!'
איזה סיפור מקסים!
08/12/2010 | 19:52
1
1
אוזן חמודונת..
כלבים >>
לצפיה ב-'תודה'
תודה
08/12/2010 | 20:42
2
אוזן היא באמת סיפור אהבה גדולה.
כלבים >>
לצפיה ב-' אהבתי מקסים'
אהבתי מקסים
09/12/2010 | 03:38
3
לצפיה ב-'נעים מאוד, וויסקי'
נעים מאוד, וויסקי
08/12/2010 | 18:12
7
3
לברדורית בת 8.5 חודשים.
נולדתי במושב גדרון בעמותת חבר על ארבע לאמא לברדורית יפיפייה ואבא אלוף הארץ או שקר כלשהו אחר.
אימצו אותי זוג מגן יבנה שמצפים לילד ואין להם מושג איך אני ואחי הקטן נסתדר.
בינתיים אני מעבירה את הזמן בטינוף הבית שלהם ע"י לעיסה ופירוק לחתיכות קטנות של כל צעצוע שהם מביאים לי .
האבא החורג שלי הוא נודניק כזה, בכל פעם שבא לו לפנק אותי בנקניקיות/חטיפים אחרים הוא מתחיל עם "ארצה, שבי, סיבוב, למקום" ועוד כל מיני פקודות מפגרות... יאללה תן כבר ת'נקניקיה וסתום !

כלבים >>
לצפיה ב-'הוא גם טמבל...'
הוא גם טמבל...
08/12/2010 | 18:15
6
7
שוכח לצרף קובץ
כלבים >>
לצפיה ב-'ואוו יפיוף'
ואוו יפיוף
08/12/2010 | 18:18
3
לצפיה ב-''
08/12/2010 | 18:25
1
לצפיה ב-''
08/12/2010 | 18:30
1
לצפיה ב-'שטיח?? בבית עם לברדור??'
שטיח?? בבית עם לברדור??
09/12/2010 | 11:34
2
9
איך זה מסתדר?
כלבים >>
לצפיה ב-'אילפנו לכך שהיא לא עולה על השטיח'
אילפנו לכך שהיא לא עולה על השטיח
09/12/2010 | 15:44
1
7
זה עובד בצורה כמעט מושלמת
כשאנחנו בבית, היא לא עולה כמעט, חוץ מרגל פה רגל שם שמונחת בנונשלנט בצירוף מבט תמים ובוחן לראות מה התגובה שלנו .
כשאנחנו לא בבית או בלילה, אני יכול רק לקוות שהיא מתמידה עם האיסור לעלות על השטיח.
אשתי ואני צוחקים על זה שכשאנחנו לא בבית, היא נשכבת על השטיח, משתוללת, מתגלגת ומתגרדת עליו כדי לעשות לנו דווקא
בשאר המקרים (אם היא עולה)... המציאו דבר מהפכני... שואב אבק
כלבים >>
לצפיה ב-''
09/12/2010 | 16:30
2
לצפיה ב-'פאקו'
פאקו
08/12/2010 | 18:13
1
37
לילד שלי קוראים פאקו
הוא נולד בשם זורו ויש לו עבודת שורשים שמגיעה עד להורי סביו, לדעתי, אבל אין טעם לנסות לגנוב לנו אותו כי הוא מסורס :P
הוא הגיע לפני שנתיים מקומה רביעית בחיפה ממשפחה בעלת שני ילדים דו רגליים, הורים גרושים וחוסר זמן בגיל שנתיים וחצי.
מאז אנחנו מברכים כל יום - בהפסקות של קריזות בגין סחיבות בטיולים ועויינות זכרים - על המזל שהניח את המודעה שלו מול בעלי, ועל כמה שהאלפק הזה כל כך טוב מזג ומושלם וילד טוב ועדין ומתוק וחתיך...
כלבים >>
לצפיה ב-'ליסי'
ליסי
08/12/2010 | 18:22
2
בת שנה וחודשיים, ליס הטונפה הגיע משגר של "בולדוג אנגלי" שמישהי שלא יודעת להבדיל בין זכרים ובין נקבות התנדבה למצוא להם בתים כשהבית של אם נסע לחו"ל או סתם רצה להפטר מהם... בעלי אמנם היה נחוש להשיג בולדוג אנגלי, אבל אי אפשר להגיד לא לגורים. הוא פשוט בחר את היפה מבין כולם והביא הביתה. חודשים היה עסוק בלתהות איך היא תיראה כשתגדל - ג'ק ראסל? ביגל?...

אותי זה הצחיק כי אי אפשר לדעת, ומה, זה משנה, הרי לא באמת תעיף אותה אם תהיה אחרת ממה שדמיינת ובכלל...

קרויה ע"ש גיבורת "סיפורה של ליסי" של סטיבן קינג, חובבת חפירות וקפיצות אינדיאניות על הראש של אחיה הגדול, ומפחדת מכל מה שהוא לא ההורים שלה.  אחי - הדוד האנושי שלה - אומר שהיא מעורב כנעני - בדיוק בגלל זה :P
נה, אני מניחה שאת החיבה לחפירות היא קיבלה ממני.

אבא שלה אומר שבכל אופן, לפאקו יש את הפלאף של אמא שלו
כלבים >>
לצפיה ב-'אני מיקי הגעתי בגיל ארבעה חודשים באחד בלילה '
אני מיקי הגעתי בגיל ארבעה חודשים באחד בלילה
08/12/2010 | 18:37
2
1
בזמן מלחמת לבנון 2006 כדי שלא יתפסו אותנו קטיושות. אותי זרקו בתל אביב קשור על אי תנועה יחד עם אחותי, מאז אני חרד מאוטובוסים ומעלים שעפים ברוח, אבל רוטוויילרים לא מפחידים אותי.
אחרי שנה ששגעתי את ההורים שלי והאחים על שניים הביאו לי אחות  (ליידי ) שאני אשגע אותה.
היום אני כבר בן ארבע, אני חכם, מתוק מפונק וכלב מדהים - זה לפחות מה שאימא שלי חושבת.
ממשיך לשגע את המשפחה שלי קצת, בעיקר בערב כשאני מתחרפן, אבל מאד ממושמע בשאר היום.
כלבים >>
לצפיה ב-'ואני אחותו של מיקי ליידי. הגעתי בגיל שנה '
ואני אחותו של מיקי ליידי. הגעתי בגיל שנה
08/12/2010 | 18:50
1
1
לבית של מיקי בעזרתה של מירי המדהימה מצער בעלי חיים באר שבע, לאחר שאין ספור פעמים נזרקתי החוצה.
אימא שלי ניסתה לפרסם אותי לאימוץ, לאחר שלא הצליחה, (כי כנראה שהייתי מיועדת אליה) החליטה לצרף אותי למיקי
אמנם לקח לי הרבה זמן להבין שמפה לא יזרקו אותי יותר ולא חשוב כמה פיפי אני עושה על המיטות, אבל זה בדרך כלל אם לא מורידים אותי מיד כשפותחים את העיניים, או אם שוכחים דלת פתוחה. אצלי פירצה קוראת "לגנב". אם הדלת פתוחה סימן שמותר אחרת שיסגרו.
אהבה נוספת שלי זה לפזר את כל הנייר טואטלט בשירותים ולחפש שם אוצרות. שלא נדבר על פירוק התיק של האח שלי שהולך על שתיים, כשהוא שוכח איזה סנדוויץ בתיק . אם הוא לא רוצה למצוא את כל התיק שלו מפוזר בכל הבית אז שיתן לי  מראש וזהו, ואני לא אצטרך לפרק.
אבל הכי חשוב זה שלמרות שמיקי פי שניים ממני אני מסנג'רת אותו  והוא שומר עלי בקנאות רבה.
גם אני בת ארבע (קטנה ממיקי בארבעה חודשים) אז שלא יעשה לי פוזות
אבל כי כייף לי כשמיקי משחק לקחת לו את הצעצוע, לא שאני צריכה אותו, אחרת שלקחתי זה כבר לא מעניין, אבל לקחת לו ולעצבן אותו זה ממש ממש כייף

כלבים >>
לצפיה ב-'ועוד אחת של שנינו יחד '
ועוד אחת של שנינו יחד
08/12/2010 | 18:52
תראו איך מיקי משחק את האדיש, אבל שלא יעבוד אלי, הוא משוגע עלי
כלבים >>
לצפיה ב-'כשנולדתי קראו לי סנדי'
כשנולדתי קראו לי סנדי
08/12/2010 | 18:58
1
1
אבל עכשיו קוראים לי קוויני.

היו לי בעלים כשהייתי גורה, אבל הם "ויתרו" עלי כשנולד להם ילד. הבעלים הגבר, שפגש במקרה את הבעלים הנוכחיים שלי, סיפר לה שהוא העביר אותי לחבר ושהחבר זרק אותי לרחוב אחרי כמה זמן, ושם מצאו אותי. אני לא יודעת. כל מה שאני יודעת זה שהייתי חודש בהסגר נורא בצב"ח תל אביב, ולא יצאתי מהתא שלי חודש שלם- לא לטיולים ולא לכלום. גם לא נגעו בי כמעט. הייתי מדוכאת מאוד ואיבדתי הרבה ממשקלי. אחר כך הייתי שבוע בתא "רגיל", שגם שם לא טיילו איתי כמעט בכלל, אבל למרבה המזל הבעלים שלי עכשיו, אמא שלי, ראתה אותי באחד הטיולים הנדירים שלי לגמרי במקרה, ומייד קפצה ואימצה אותי. אמנם לקח עוד כמה ימים עד ששחררו אותי מהמקום הנורא ההוא, כי לא הסכימו לשחרר אותי בלי עיקור, אבל במהלך הימים האלו האמא החדשה שלי באה לבקר ולטייל איתי כל יום, אז היה פחות נורא.

במרץ אהיה בת 5. אולי. זה מה שהיה כתוב בשבב, אבל לא הייתי סומכת על הבעלים המקוריים שלי בכלום, בטח לא בלדעת בדיוק מתי נולדתי. אז אהיה בת 5 פחות או יותר.

אני גרה בתל אביב, בדירה קטנה, עם אמא שכל הזמן מנשקת אותי ואומרת לי שאני החיים שלה. אני יוצאת לטיולים כמה פעמים ביום, ויש לי כמה אוכל וחטיפים שאני רוצה. טוב, כמעט כמה שאני רוצה, לא בדיוק, כי כשזה נוגע לחטיפים, אני כמו בור ללא תחתית, או ככה לפחות אמא אומרת
כלבים >>
לצפיה ב-'אה, שכחתי לציין'
אה, שכחתי לציין
08/12/2010 | 19:07
4
אני פה כבר כמעט שנתיים וחצי. אתם חושבים שזה אומר שאולי הפעם לא יזרקו אותי? אולי אפילו כל החיים???
כלבים >>
לצפיה ב-'לולה לוליטה שלוליתה בולילה כלבובה קובבה '
לולה לוליטה שלוליתה בולילה כלבובה קובבה
08/12/2010 | 19:40
6
3
חוליתה ככה קוראים לי אבל אני גם עונה ל-בואי, כל עוד יש בקצה השני חטיף או גירוד בגב
לפי מה שהאנשים הטובים מספרים, הסיפור שלי מתחיל בעיר הדרומית אילת. כנראה שנולדתי או חייתי מגיל צעיר מאוד ברחוב עד שנלכדתי והושמתי אחר כבוד בהסגר למשך פרק הזמן המינימלי לפני שליחתי לשקט הגדול
אנשים טובים קנו לי כרטיס טיסה למרכז ושם ביליתי עם עוד כמה כלבים עד שהגעתי לחווה שקוראים לה לורילנד. ממש לפני שכולם נסעו הגיעו 3 בנות שנראו לי קצת חשודות באוטו ירוק שנראה לי חשוד. אחת מהן הצביעה עלי עוד מהשביל מרחוק.
יצאתי מהמתחם הכיפי עם כל הכלבים לטייל איתן ובינתיים נשנשתי על קצת חצץ חול וזרדים. כשהגעתי אליהם הביתה פגשו אותי עוד שניים שאחד מהם טען שהוא לא משתף פעולה ושהוא מוחה על הגעתי לכאן (בסוף הוא השפוט הכי גדול שלי, כמובן :))
עברתי מקלחת זריזה ובלילה לימדתי אותם איך באמת מנקים את הבית אחרי שקישטתי להם אותו ב7 מקומות שונים בקקי בצבעים ומרקמים שונים. אחרי כמה ימים גם לעסתי אחת מהן, את האצבע הזאתי שהצביעה עלי לפני כן, לא לימדו אותה שזה לא מנומס להצביע? אבל זו היתה אי הבנה והכל נסלח. במיוחד אחרי אותו יום שהתגנבתי החוצה ושיחקתי בדשא שמול הבניין, זה שקרוב מאוד לחיות מהמתכת שרצות נורא מהר ומפליצות פיח כל הזמן. יכולתי לטייל ולחקור את סביבתי אבל העדפתי לשחק עם פרפרים ולקפוץ על חרקים סוררים עד שבאו לקחת אותי בחיבוקים ודמעות ותשבוחות. וכל מה שעשיתי היה לקפץ ולשמוח לי.

אני אוהבת שמש, אוכל, ליטופים, גירודים בגב, את כרית החימום של אמא שלי (אפילו שהיא לא עובדת עלי ואני יודעת שהיא בכלל לא פועלת. אני אוהבת לשבת עליה), לנוח, לנבוח, לגרגר כשאני משחקת ולהשפיט את 'בת דודתי' הציפלוחית שאוהבת לתפוס לי בשפם וללקק לי את הפה. אבל אני אגן עליה בחורמה כי לאף אחד אחר אסור להשפיט אותה או להסתכל עליה עקום.
אני מפחדת מגברים (חוץ מאותו אחד שאני מסובבת על קצה זנבי המתוק) ולא אוהבת את כל מה שנוסע על שתיים במיוחד אם יש עליו איש מפחיד. אני לא כל כך אוהבת לנסוע באוטו ומקשטת אותו לעיתים קרובות בכל מה שאכלתי קודם
עוד מעט ימלאו לי 4 שנים בבית, ולמרות שאני גרה עם אמא שלי לבד אנחנו עדיין מבקרות אצל סבא וסבתא ועושות כיף חיים יחד כשאנחנו לא ישנות

וככה נראיתי כשרק הגעתי
כלבים >>
לצפיה ב-'ואני פיונה. כן, זאתי משרק. פעם הייתי קולה...'
ואני פיונה. כן, זאתי משרק. פעם הייתי קולה...
08/12/2010 | 20:12
5
4
אני כאן בפורום מאז שנפלתי לחיקם של מלאכים טובי לב שדאגו לטפח ולגדל אותי וזוג אוזניי עד שהגעתי לבית משלי. אני חושבת שנזרקתי איפשהו ברחובות תל אביב לפני שהתמזל מזלי להינצל מהרחובות הרשעים, אבל על כך יוכלו לספר האנשים הטובים שהצילו אותי.
ביליתי לי חודשיים ספורים בבית אומן כשאני משמשת מקור תעסוקה לתפלצת מקיאוולית, ושיננית לרוטווילר מאוד מאוד מסוכן ומאיים שמחבק אנשים בסדרתיות. היתה איתי עוד איזו שמש אחת בגנון, שטיח נרגן שבכלל לא היתה שטיח וגננת מסורה שעונה לשם הכי לא הגיוני - נזק.
ביליתי את ימי בחפירות ובניקוי שיניים וגידלתי בעיקר זוג אוזניים לתפארת. הייתי הקולה לצ'יפס והתוססת שאימצה כל אחד שעבר בדרכי. לפעמים רצו לקחת אותי לתקופת נסיון של חופש גדול, ולא הבינו שאני לא התמחיתי בלשמור על ילדים אלא בניקוי אבן שן...
במשך חודשיים היתה לי סטוקרית עקשנית שאפילו פגשה אותי פעם אחת אבל אני הייתי עסוקה בשנת גורים משובחת מכדי לטרוח להכיר אותה.
אחרי שביקרנו במקום הזה עם החול והמיים המסריחים ועם המציצים המוזרים שצילמו איזה סרטון הזוי וכמעט ואימצתי איזה זוג נחמד מהם, הלכתי עם דודה שלי לסוף שבוע ובסוף נשארתי.
אני גרה אצל ההורים שלה ואחותה היא האמא החדשה שלי. הספקתי לחקור אצלם את הבית מכל הכיוונים ואפילו עיצבתי אותו קצת לטעמי.
בינתיים בנוסף לאוזניים גידלתי זוג רגליים ארוכות לתפארת בלט לאומי עד כדי כך שרצו לקרוא לי בשם של דוגמנית או נסיכה ובסוף נתקעתי עם הירוקה ההיא משרק
אני מאוד מאוד אוהבת לחקור כל דבר שנקרא בדרכי ולאמץ כל הולך על שניים שברדיוס של עיניי. אני קצת חוששת מכלבים אחרים אבל יש לי שומרת ראש מוצקה ונאמנה שרצה לעזרתי בכל פעם שאני מפחדת קצת.
אני מאוד אוהבת לנשנש לה את הרגליים והשפם ולבדוק אם נשארו לה שאריות אוכל בשיניים ובכלל להציק לה, במיוחד אם היא ישנה/אוכלת/משחקת עם צעצוע או כל פעילות אחרת.
יש לי חיבה עזה למכוניות ואני מאוד אוהבת לצאת לטיול באוטו, לא אכפת לי לאן כל עוד נוסעים.
פעם חשבו שאני אהיה גדולה אבל בסוף עבדתי על כולם ונשארתי מיניאטורית, ככה אני יכולה גם להשתחל לכל מיני מקומות שלא דמיינו ולעשות ככל העולה על רוחי ועוד לצאת מזה בחינניות ואצילות של נסיכה
כאן אני מדגמנת חול ואוזניים
כלבים >>
לצפיה ב-''
08/12/2010 | 20:30
לצפיה ב-'אבוי איזה מבט תמים'
אבוי איזה מבט תמים
08/12/2010 | 20:34
1
כמעט הטעה אותי לרגע..
כלבים >>
לצפיה ב-' את קולה שהייתה בצב"ח ר"ג????'
את קולה שהייתה בצב"ח ר"ג????
08/12/2010 | 22:54
2
3
זו שחלמתי עליה בלילות...?  
וואי, איזה יופי!!!!
באמת נשארת מיניאטורית, מיניאטורית יפיפיה

אם אמא שלך גרה באזור נתניה, טאו טאו תשמח להיפגש איתך ועם לולה. היא מאוהבת בכלבים מיניאטורים, בייחוד שחורים.

כלבים >>
לצפיה ב-'כן, זו קולה המפורסמת מצבח ר"ח שהזלתי עליה ריר'
כן, זו קולה המפורסמת מצבח ר"ח שהזלתי עליה ריר
08/12/2010 | 23:09
1
2
במשך חודשיים שלמים עד שסוף סוף היה לי אומץ להכיר אותה למשפחה שלי בסופש אחד
למחרת קיבלתי מהם טלפון ושאלו אותי אם אנחנו יכולות להגיע שוב לביקור ושבוע אחרי כן היא כבר היתה רשמית שלנו. ישששששש!
הכל היה בעקבות חלום מאוד ורוד שאני ישנה עם לולה בצד אחד ופיונה בצד השני. באותו הסופש הוא התגשם, היא ישנה אצלי לילה אחד ובאמת לולה היתה מצד אחד ופיונה מצד שני.
מי אמר שחלומות לא מתגשמים

אנחנו גרות בהרצליה ונשמח להיפגש עם הכלבה הפנטסטית שלך. ואם טאו טאו (מתה על השם) תרצה אני מאמינה שנוכל לשכנע את גודמן ואולי גם את בבה להצטרף אלינו. ברור שלולה גם תבוא, איך אפשר שלא.
אז לטאו טאו יהיו שתי כלבות שחורות מיניאטוריות לשחק איתן :)
כלבים >>
לצפיה ב-'מעולה!!! היינו כמה פעמים בגינה בגורדון'
מעולה!!! היינו כמה פעמים בגינה בגורדון
09/12/2010 | 07:52
בהרצליה, אחלה גינה :))))

כלבים >>
לצפיה ב-'"אני באנג'י והחיים בזבל"'
"אני באנג'י והחיים בזבל"
08/12/2010 | 19:45
15
3
אבל כמובן שהאישה תבחר תמונה שבה אני נראית שמחה לרגע, כדי שלא כולם יראו כמה אני סובלת.

אני בת 3, מגיעה מהנגב ואחד מההורים שלי היה סאלוקי-רוח-מדבר-יבשושית-נכנס-לי חול לעין שאופייני לנגב. ההורה השני נחת על כדור הארץ רק לרגע, בדרך למקום הרבה יותר מעניין מפה, ו.. נו, הנה אני היום. גרה בחור בנגב והאישה מכריחה אותי לצאת לריצות אחרי האופניים שלה, בשדות, כל יום. שתחכה שחללית האם שלי תחזור ואני אראה לה מה זה לרוץ.

כשהייתי קטנה, הלכתי לאיבוד ברחובות ב"ש. ניפחתי טוב טוב את הבטן והלחיים כדי להראות עגלגלה וחמודה, נו זה מה שעושה לכם טוב, והאישה נפלה בפח כמו כלום. רק אח"כ כשהיא ראתה איזה אף ורגליים צומחים לי מכל הכוונים, כבר היה מאוחר מדי וכל מה שנשאר היה לעמוד עם הוטרינרית ולגרד בראש בתמהון. ככה זה. גם היום כשאנשים רואים אותי הם לא בדיוק מצליחים להחליט מה הם רואים, אם זה כלב או צבוע או חייזר.
יש לי כל מני תחביבים. אני נוהגת להסתבך בצרות איומות ורק בנס הגעתי עד למרום שנותיי עם כל הגפיים. נכנסתי במכונית (באמת שלא ראיתי מאיפה היא באה) ברחתי והסתבכתי בגדר תיל (מאיפה היא צצה אין לי מושג), תקעתי את הלסת התחתונה בתוך עצם בקר ככה כמו טבעת ולא הצלחתי לסגור את הפה, ושיחקתי בחצר עם כמה חיות עוקצניות עד שהראש שלי התנפח (תרתי משמע). מזל שהאישה תמיד מחלצת אותי. אילפתי אותה כמו שצריך - לפעמים אני אפילו גאה. לא רק שהיא מחלצת אותי - אני מצליחה לגרום לה להרגיש אשמה על ההסתבכות שלי מלכתחילה..
לפעמים כדי להיות קצת פחות חייזרית, אני מעמידה פנים שאני כלב ובאה ומכשכשת בזנב (ברפיון, שלא יחשבו שאני מתלהבת מהם) או מלקקת להם את העין כשהם ישנים (הנהמות האומללות שלהם משעשעות אותי). אני אפילו מביאה להם את החבל העלוב שקנו לי כדי שימשכו קצת ויהיה להם כיף. לפעמים אני חופרת בחצר כדי לעשות להם טובה - זה ברור שהם לא מבינים כלום בגינון. פעם הייתי צריכה לעקור שורה שלמה של שתילים ולמקם אותה מחדש בערבוביה בבור שלי! המין האנושי מאוד מעורר רחמים בעיני..




כלבים >>
לצפיה ב-'חחח!'
חחח!
08/12/2010 | 19:50
6
קרעת אותי, באנג'י!
כלבים >>
לצפיה ב-''
08/12/2010 | 20:09
אני יושבת וצוחקת כמו ית מול המחשב
כלבים >>
לצפיה ב-'הרגת אותי'
הרגת אותי
08/12/2010 | 20:12
2
לצפיה ב-''
08/12/2010 | 20:18
5
1
והיא לא נראת כמו חייזר
היא יפהפיה!! איזה שלל צבעים.
צודקת! למה לבחור אחד או שנים כשאפשר
כמעט את כולם?
כלבים >>
לצפיה ב-'במיוחד בשבילך'
במיוחד בשבילך
08/12/2010 | 20:27
4
2
באנג'י מקטרת על משהו..
כלבים >>
לצפיה ב-'היא לא מקטרת...היא מתאמנת על'
היא לא מקטרת...היא מתאמנת על
08/12/2010 | 20:33
1
אריה מתוך "כרמן"  הנה תשמעי
כלבים >>
כתובות אינטרנט מצורפות:
לצפיה ב-'נראה לי שהיא יכולה לעשות דואט עם בשמתי'
נראה לי שהיא יכולה לעשות דואט עם בשמתי
09/12/2010 | 09:15
2
2
לצפיה ב-' זה בהחלט יהיה מעניין'
זה בהחלט יהיה מעניין
09/12/2010 | 12:58
2
לצפיה ב-'גם אוזן מהשרות...'
גם אוזן מהשרות...
09/12/2010 | 16:18
1
לצפיה ב-''
08/12/2010 | 20:30
הקהל דורש בלוג! או לפחות טור שבועי בפורום
כלבים >>
לצפיה ב-'נג'לולה היפה והפולניה משהו '
נג'לולה היפה והפולניה משהו
08/12/2010 | 20:51
1
ואת אישה, נטשת את הצפון ומאז את הפולניה לא רואים ולא שומעים

שולחת גדול לך אישה ולפולניה המנומרת
כלבים >>
לצפיה ב-'LOL'
LOL
08/12/2010 | 21:00
1
לצפיה ב-' חחחחח אחלה חוש הומור יש לך באנג'י'
חחחחח אחלה חוש הומור יש לך באנג'י
08/12/2010 | 22:07
2
לצפיה ב-'הורסת!!! '
הורסת!!!
08/12/2010 | 22:57
2
לצפיה ב-'חחחחח אין על סיפורי באנג'י '
חחחחח אין על סיפורי באנג'י
09/12/2010 | 13:12
הכלבה הכי מצחיקה בפורום
כלבים >>
לצפיה ב-'שלום שמי סופי'
שלום שמי סופי
08/12/2010 | 19:51
2
1
אני בת 4 וגרה בכפר סבא. אומצתי בגיל חודשיים וגרתי איתה ביפו, עד שעברנו לכפר סבא לפני שנה.

ממש כיף בעיר הזאת, אין פה רעשים מוזרים כמו שהיו ביפו, ויש פה הרבה ירוק.
אבל היום אחר הצהריים, כיוון שהתגעגעתי מעט, לקחו אותי לטיול בים ביפו, רצתי וחפרתי בחול, היה כל כך כיף.
חזרתי עייפה ומאושרת.
כלבים >>
לצפיה ב-'סופי יפיופה .איזו פרווה נהדרת.'
סופי יפיופה .איזו פרווה נהדרת.
09/12/2010 | 14:40
1
לצפיה ב-'תודה '
תודה
09/12/2010 | 18:16
3
לצפיה ב-'אני בוטן'
אני בוטן
08/12/2010 | 19:57
3
2
הייתי ממש מסכן ואומלל באס. או. אס. ומיכאל בא ולקח אותי.
איך שהגענו ישר דחף אותי למקלחת! איזו השפלה!! ואח"כ עוד שם עלי איזה חומר מהזה מסריח שהבריח את כל החיות הקטנות והמגרדות שהיו עלי.
בהתחלה לא הבנתי בכלל איפה אני. חשבתי שאני בכלוב גדול ובמשך יומיים ניסיתי בכל הכח לברוח ממנו. אחרי יומיים התחיל ליפול לי האסימון והבנתי לאיזה גן עדן נחתתי. מאז יש לי את החיים הטובים - אוכל ומים תמיד, 3 מיטות שאני יכול לבחור בינהן, פינוקים ואהבה.
בתמונה רואים אותי כשמיכאל הרשע הזה העיר אותי מהשינה כדי לצאת לסיבוב בחוץ. לא רק שהוא העיר אותי הוא גם סינוור אותי עם הטלפון שלו! פויה!!
כלבים >>
לצפיה ב-'איזה טמבל המיכאל הזה'
איזה טמבל המיכאל הזה
08/12/2010 | 19:59
2
7
אפילו לצרף תמונה הוא לא מצליח.
איש מחשבים אעלק
כלבים >>
לצפיה ב-'מה יהיה?'
מה יהיה?
08/12/2010 | 20:02
1
1
לצפיה ב-'איזה איזה מתוקי!!!'
איזה איזה מתוקי!!!
08/12/2010 | 20:21
1
אף פעם לא אשבע מלראות את הטריירים המתוקים האלו,איין מילים.
כלבים >>
לצפיה ב-' קוראים לי פוגה'
קוראים לי פוגה
08/12/2010 | 20:29
3
אני סאלוקית מעורבת, יפהפיה ואצילית.
אני אמנם דומה מאוד לכלב רוח, אבל אל תטעו, אני עוזבת את הספה רק לאוכל וליטופים.
הגעתי לבית הנוכחי ככלבת אומנה בתחילת השבוע, ואני מחפשת בית חם ובעלים עדינים וסבלניים במיוחד.
כלבים >>
לצפיה ב-'נעים להכיר - שיפרה'
נעים להכיר - שיפרה
08/12/2010 | 21:13
2
7
למרות שאמא שלי מנהלת את הפורום הזה, היא אף פעם לא מעלה תמונות שלי, ובכלל מזניחה אותי באופן כללי. ככה זה - הסנדלר הולך יחף.

זה הסיפור שלי: נולדתי בבאר שבע וגדלתי אצל בחור נחמד שטיפל בי יפה, עד שיום אחד, כשהייתי בערך בת 5 חודשים, הוא החליט שאין לו כל כך חשק לטפל בי. אז הוא הכניס אותי לאוטו, נסע לקצה השני של העיר והשאיר אותי שם    בגלל שהייתי צעירה ותמימה, לא ממש הבנתי את הרמז והחלטתי להיות כלבה טובה ונאמנה ולחזור הביתה בכוחות עצמי. אז חזרתי. בדרך פגשתי מפלצות מפחידות ורועשות (אמא אומרת שקוראים להן מכוניות) שניסו לפגוע בי והפחידו אותי נורא. אבל לא הפסקתי לרוץ ובסוף הגעתי הביתה. שמחתי מאוד. הבחור הנחמד שמח קצת פחות
מסתבר שאני כלבה עם מזל. לא הייתם מנחשים את זה מהפסקה הקודמת, אבל זה נכון. יש לי מזל, כי לבחור הנחמד היתה שכנה, שבדיעבד הסתבר שהיא הרבה הרבה יותר נחמדה ממנו. היא ראתה שחזרתי, והחליטה לא לחכות עד שהבחור הנחמד יקח אותי לעוד טיול ברכב. היא פתחה את השער של החצר שלה, ונתנה לי להכנס. בחצר מצאתי חיה מוזרה - כלבה? צבוע? חיזר? לא ברור. בכל מקרה, היא היתה נחמדה כמעט כמו הבחורה שלה, וגם קצת דומה לי, לפחות בצבע אם לא בגודל, ושמחתי להשאר שם.
גרתי בחצר ההיא חודש בערך. מבחינתי, הייתי שמחה להמשיך לחיות שם לנצח. אבל יום אחד הגיעו שני אנשים חדשים. הם נתנו לי חטיף (אחרי שהדגמתי כמה יפה אני יודעת לשבת ולבקש). ואז הם לקחו אותי לאוטו שלהם, ונסענו. קצת פחדתי כשעצרנו כולנו בתחנת דלק - חשבתי שהם ישאירו אותי שם ויעלמו, כמו שהבחור הנחמד עשה. אבל זה לא קרה.

מאז עברו כבר שנתיים וחצי. איך הזמן רץ כשנהנים אני חיה עם ההורים החדשים שלי, אלו שלקחו אותי מהאישה הנחמדה, ועם שני חתולים שגידלתי במו ידי (נו, אמא עזרה קצת) ולפעמים עם איזה מיצי מזדמן. הספקתי לטייל בחצי מדינה בערך, כולל מקומות שכלבים אחרים לא שמעו עליהם. אפילו שמו אותי פעם בתיק וגלשתי ממצוק אמיתי. אני רצה הרבה אחרי האופניים של ההורים שלי, או סתם אחרי כדור. ולמרות שאני לא מספרת את זה לאף אחד, אני חושבת שהחיים שלי די טובים. אם רק מישהו היא מעיף מהרחובות את כל המפלצות המפחידות (נו, מכוניות וכאלה) החיים לי היו מושלמים לגמרי. (אמא, אולי נלך לגור עם ההורים של פנדה על ההר ההוא בצפון? שקט שם)
כלבים >>
לצפיה ב-'יו, עוד כלבה רב גונית עד מאד'
יו, עוד כלבה רב גונית עד מאד
08/12/2010 | 21:34
חייבת לציין שהתרשמתי עמוקות מכל הסט
הכלבה, החתול ו....הספה. מושלמים יחד!
כלבים >>
לצפיה ב-'שיפשיפ תמיד מוזמנת '
שיפשיפ תמיד מוזמנת
09/12/2010 | 10:33
אני בטוחה שפנדה תשמח
כלבים >>
לצפיה ב-'גריזלי - וואו, כמה זמן לא קראתי את זה...'
גריזלי - וואו, כמה זמן לא קראתי את זה...
08/12/2010 | 22:26
12
6
נולדתי בפברואר  2007, גור רביעי מבין 8 אחים, בן לאמא מעורבת שחורה ואבא לא ידוע. גרנו עם אמא אצל משפחה ממוצעת, מאוד נחמדים, תמיד אמרו לי שאני הכי חמוד והכי יפה מכל הגורים. נולדתי קצת גדול, ותמיד הייתי הכי מפותח לגילי, כבר מגיל צעיר קראו לי הענק העדין.
כשמלאו לנו חודשיים המשפחה שלנו לקחה אותנו לטיול, כ"כ שמחתי, אף פעם לא נסעתי באוטו לפני זה. הם אמרו לנו שנוסעים לאיזור שבין רמת גן לתל אביב, כ"כ התרגשתי, לטייל בארץ נראה לי מגניב!!
ואז הם אמרו שהגענו ועצרו את האוטו, לא כל כך הבנתי לאן הגענו אבל אמא תמיד אמרה שטיול זה טוב אז שמחתי. הם קשרו לאמא את הרצועה והיא קפצה והשתוללה כמו שהיא עושה תמיד לפני טיול, אבל אז הם קשרו אותה שם בחוץ, לא הלכו לשום מקום. היא הסתכלה להם בעיניים, הם אמרו שהם מצטערים, והורידו אותנו אחד אחד מהאוטו והניחו אותנו ליד אמא. כל אחד מאיתנו קיבל ליטוף, נשיקה ומילת פרידה.והם נסעו.
היה לי קשה להירדם, היה לי קר והמון רעש ובלי המיטה שלי, אבל בסוף הצלחתי. ופתאום לא יודע בדיוק את השעה עשו לנו השקמה. באו אנשים שאני לא מכיר והעירו אותנו, הם שאלו איך הגענו לשם ומי הביא אותנו, לא ענינו להם (אמא לימדה אותנו שעל אנשים שאוהבים לא מלשינים, וגם שאסור לדבר עם זרים). הם אמרו שזה הבית החדש שלנו ושהמקום נקרא צער בעלי חיים רמת גן והסביבה. הם לא היו נחמדים כ"כ, היה להם טון עצבני על זה שמישהו קשר שם כלבה עם 8 גורים, ואמא ניסתה להסביר להם שזה בסדר, ושהם היו אנשים טובים שלא באמת רצו למסור אותנו, פשוט לא יכלו לטפל בנו יותר.. אבל הם לא הבינו אותה, הם לא מדברים בשפה שלנו.
אחרי שבדקו אותנו, וראו שאנחנו בריאים ושמנמנים, הם הכניסו אותנו לכלוב וחשבו על שמות בשבילנו. רציתי להגיד להם שכבר יש לי שם, אבל אמא אמרה שחבל על המאמץ, הם גם ככה לא מבינים אותנו.
לי הם קראו ג'רמי, אמרו שזה שם יפה לכלב הכי יפה, הסמקתי..
שאלתי את אמא מה קרה פה בדיוק, והיא הסבירה לי שפיטרו את אב המשפחה שלנו מהעבודה והם לא יכלו להמשיך לטפל בכולנו ובגלל שלא רצו להפריד בינינו העבירו אותנו לפה, את כולנו יחד. איזה כיף חשבתי, התעודדתי לרגע, ואז בא ה"אבל", אני לא אוהב "אבל". אמא המשיכה להסביר לי שבצער בעלי חיים מחפשים משפחות חדשות לכלבים, ונדיר למצוא משפחה שרוצה לאמץ 9 כלבים ולכן ניאלץ להיפרד, אבל זה יהיה לאט כל פעם ייבחר מישהו אחר שיזכה למשפחה. והסבירה לנו איך להתנהג בבית החדש שנקבל. שצריך לכשכש בזנב ולקפוץ מאושר כשהבעלים שלנו חוזרים הביתה לא משנה מאיפה ולא משנה לכמה זמן הם הלכו, ללקק להם את הפנים אם הם נראים לנו קצת עצובים, לנבוח אם אנחנו שומעים מישהו זר מחוץ לדלת ולשמור על הבית ועל המשפחה שלנו מכל רע. היא הסבירה לנו גם שאסור לעשות פיפי וקקי בתוך הבית, אבל היא אמרה שבהתחלה ייסלחו לנו כי אנחנו עדיין גורים, היא הסבירה לנו הכל!!! בתמורה יהיו לנו תמיד אוכל ומים ויד מלטפת והכי חשוב חבר טוב לכל החיים!!
ואז היא הסבירה לנו איך לגרום לאנשים לרצות לקחת אותנו, לימדה אותנו כל מיני טריקים כמו לשבת, לשכב, לתת יד, וגולת הכותרת לשכב על הגב ולעשות עיניים תמימות שמחכות לליטוף.
את האחים הקטנים שלי אימצו מהר, היה קשה להיפרד, אבל אמא אמרה שאין ברירה ושצריך להתנהג כמו ילדים גדולים ולאחל בהצלחה אחד לשני, אז זה מה שעשינו. ואז אמא הסבירה לי שתמיד לוקחים קודם את הכלבים הקטנים, ובגלל שאני "הענק העדין", אני אאלץ טיפה להמתין. בינתיים גם האחים הגדולים שלי אומצו, ונשארנו רק אני ואמא. ידעתי שאמא לא תעזוב אותי, תמיד היא אמרה לי שאני הגור הכי יפה והכי מוצלח (למרות שבטח כשישנתי היא אמרה את זה גם לאחים שלי, בכל זאת אמא זאת אמא), אבל האמנתי לה, רציתי משפחה. כל פעם שנכנסו אנשים לעמותה עשיתי את כל הטריקים שאני מכיר, אבל כבר הייתי גדול וזכרתי שאמא אמרה שתמיד לוקחים קודם את הקטנים.
באיזשהו שלב כבר הפסקתי לספור את הימים...
יום אחד נכנסה משפחה, הם נראו מקסימים, כ"כ רציתי שייקחו אותי, הראיתי להם כל מה שאני יודע לעשות. הסתובבתי רגע ובלי ששמתי לב, הם הוציאו את אמא לטיול. איזה כיף חשבתי לי, הרי ידעתי שאמא לא תעזוב אותי, אנחנו החברים הכי טובים בעולם אני ואמא. שמעתי אותה צועקת עליהם ואומרת שהיא לא מוכנה לעזוב בלי הבן שלה, אבל שוב, הם לא הבינו את השפה ולקחו אותה. אמא תמיד אמרה שבמצבים כאלה צריך להתנהג כמו ילדים גדולים, אז איחלתי לה בהצלחה. וזהו , נשארתי לבד, זוכר שתמיד לוקחים קודם את הקטנים, ואני כבר ממש ענק.

איבדתי כל תקווה וכל אמון. בכולם. אפילו באמא שאמרה שלא תעזוב אותי ובאנשים שתמיד אמרו לי שאני כזה יפה ואני בטח יהיה הראשון שיימצא בית. נראה שגם החבר'ה בצער בעלי חיים כבר התייאשו, ושמו אותי עם עוד כמה כלבים יותר בוגרים ופחדנים בכלוב האחרון, כאילו כדי שנהיה האחרונים שרואים. הם תמיד אמרו שזה כי הם אוהבים אותנו וכי יהיה להם קשה להיפרד מאיתנו, אבל איך אני יכול להאמין למי שהבטיחו לי שאמצא בית כבר לפני כמעט שנתיים...
חודש הבא יש לי יומולדת, בטוח אמא חושבת עליי ועל האחים שלי.
עוד יום הגיע, ציפיתי ליום רגיל של מבטים וחיוכים, אוכל, שתייה, טיול, פיפי ולישון. אבל אז, שעה לפני הסגירה הגיעה בחורה. היא אמרה שהיא ראתה את התמונה שלי באינטרנט ושהיא רוצה לראות אותי במציאות. לרגע חשבתי שאני לא שומע טוב, ניערתי את הראש, הרי תמיד רוצים את הקטנים. אני זוכר שהיא סיפרה שיש לה חתולה בבית ושאלה אם אני מסתדר עם חתולים, צעקתי לה שכן, שאני חולה על חתולים. היא ביקשה להוציא אותי לטיול, ואמרה שהיא מחכה בחוץ. מרוב התרגשות והתלהבות ברחתי החוצה בשנייה שפתחו את הכלוב. ישר רצתי אליה ועשיתי את הטריק שאמא אמרה שעובד הכי טוב, נשכבתי על הגב ורמזתי לה בעדינות שתלטף אותי בבטן. בשנייה שהיא ליטפה אותי, נראה שהיא התאהבה, ואמרה שהיא לוקחת אותי איתה הביתה. אני מראש אמרתי לה שאני לא מוכן להתחייב לשום קשר רציני, שעד היום רק אכזבו אותי, כולם.
כשנכנסנו לאוטו היו לי זיכרונות מעורפלים, כאילו כבר הייתי שם פעם. הבחורה החליטה לשנות לי את השם והסבירה לי שמשנה שם – משנה מזל, ובגלל שאני גדול ושעיר ומזכיר קצת דוב, היא קוראת לי "גריזלי", ואז היא אמרה לי שמהיום היא משנה את השם שלה בשבילי, ושאני יכול לקרוא לה "אמא".
כלבים >>
לצפיה ב-'אני רוצה רק לציין שהסיפור הוא לגמרי מהראש '
אני רוצה רק לציין שהסיפור הוא לגמרי מהראש
08/12/2010 | 22:28
3
2
לאור העובדה שאת גריזלי הכרתי כשהיה בן שנתיים
כלבים >>
לצפיה ב-'ג'רמי היה אחד הכלבים האהובים עלי בצב"ח ר"ג|לב'
ג'רמי היה אחד הכלבים האהובים עלי בצב"ח ר"ג|לב
09/12/2010 | 15:53
1
אכן "הענק העדין"
והסיפור שכתבת נוגע ללב, גם אם לא אמיתי...
הוא בטוח אמיתי להמון כלבים אחרים
כלבים >>
לצפיה ב-'אגב, מה שלא אמיתי זה סדר האימוצים, אבל גיליתי'
אגב, מה שלא אמיתי זה סדר האימוצים, אבל גיליתי
09/12/2010 | 16:12
1
את זה בדיעבד... אמא שלו, ג'מה (תמונה מצורפת) בכלל אומצה ראשונה
כלבים >>
לצפיה ב-'טוב הרסת לי את הבריאות'
טוב הרסת לי את הבריאות
09/12/2010 | 21:52
3
את כותבת ממש יפה, איזה נשמה מדהימה הגריזלי הזה..

לא ברור איך השלמות הזו לא נחטפה לפני, כנראה שחיכה לבית שלו

כלבים >>
לצפיה ב-'גפן'
גפן
08/12/2010 | 23:02
2
3
נולדתי לפני אוטוטו שנתיים (יש לי יומולדת ב-20 לחודש, לא לשכוח מתנות) בהונגריה. את השם שלי קיבלתי בערך באותו הזמן על ידי אישה מקסימה בישראל. עשיתי עלייה בגיל 4 חודשים, והגעתי לבית עם מלא כלבים, טוב נו, לא מלא.. אבל נראו כולם אותו הדבר, זה מבלבל.. לבנים (ואחת שחורה), ועכשיו עוד רוצים שאני אלמד להבדיל ביניהם..
גדלתי לי לאט לאט, אבל בגלל שחייתי עם ווסטים וטריירית/פודלית/יורקית/משהו לא ברור אני עד היום בטוחה שזה הגודל שלי, למרות שאני הכלבה הכי גבוהה בארץ
השתתפתי בתערוכות, זכיתי במקומות ראשונים, אבל זה לא הפך אותי לשחצנית.. אני עדיין אוהבת לשחק בבוץ ולהירטב בגשם.
פעם פנתה לאישה שקנתה אותי (שעד לא מזמן היתה אמא שלי), בחורה ושאלה לגבי המלטה ממני, נאמר לה שלא מתוכננת לי המלטה. מאז יש לי מעריצה!! היתה מטרידה את אמא שלי כל הזמן שתעלה תמונות שלי, ומסרה לי חיבוקים, נשיקות ולבבות... אגב, גם אני כל היום מחלקת נשיקות ומצליפה (סליחה מכשכשת) בזנב.
לפני מספר חודשים אמא שלי חלתה, ולא יכלה יותר לקחת אותי לרוץ ולהשתולל כמו שאני צריכה (בכל זאת כלבת רוח), לאט לאט נהייתי מתוסכלת, והתחלתי לפגוע בעצמי.. כשאמא שלי ראתה את זה, היא הבינה שזה לא נכון בשבילי, והתקשרה למעריצה שלי, דיברה איתה, הסבירה לה, ושאלה אם היא רוצה אותי. ממה ששמעתי ברקע דרך הטלפון, לא שמעתי אפילו היסוס.. וזהו, לפני חודש וחצי עברתי מהמושב לדירה בעיר, יש לי אח מגניב (גריזלי)שאנחנו עושים תחרות מי מפונק יותר. יש לי גם אחות מוזרה שלא יודעת לנבוח אבל בהחלט מנהלת פה את הבית (גרייס), ביחד אנחנו טריפל G
כלבים >>
לצפיה ב-'ויש לה גם אחים מעופפים לא?'
ויש לה גם אחים מעופפים לא?
08/12/2010 | 23:05
1
לצפיה ב-'אותם היא מנסה לאכול אז אני לא יודעת כמה לקרוא'
אותם היא מנסה לאכול אז אני לא יודעת כמה לקרוא
08/12/2010 | 23:12
3
להם אחים
כלבים >>
לצפיה ב-'וואוווווווווווווווווו'
וואוווווווווווווווווו
09/12/2010 | 13:52
3
יש לך את זה לגמריייייייייייי
נכנסתי לסיפור לחלוטין!
אני על סף דמעות!
עוד תמונות בבקשה!
כלבים >>
לצפיה ב-'ככה גריזלי נראה ביום שהגיע לצב"ח'
ככה גריזלי נראה ביום שהגיע לצב"ח
09/12/2010 | 16:18
2
2
יש לי תמונות של כל 8 האחים
כלבים >>
לצפיה ב-'והדובון היום...'
והדובון היום...
09/12/2010 | 16:21
לצפיה ב-'איזה צבעים משגעים!'
איזה צבעים משגעים!
09/12/2010 | 21:55
3
לצפיה ב-''
09/12/2010 | 16:21
לצפיה ב-'באיחור אלגנטי, אני גודמן'
באיחור אלגנטי, אני גודמן
08/12/2010 | 23:39
2
8
ואני רשמית הכלב הכי סקסי בפורום. אפילו אמרו עלי שאני סמל מין

אני לא יודע בן כמה אני. מעריכים שאיפשהו בין 4 ל-8 שנים. אני לא זוכר הרבה מהשנים הראשונות מחיי. אני רק יודע שהייתה תקופה שהייתי כלב משוטט באיזור אשדוד, נלכדתי, והגעתי להסגר שבו פועלת "רחובות אוהבת חיות", שם הייתי 4 חודשים.

ביום האימוץ ישבתי לי, קול כמו תמיד, ובכל זאת באו ואימצו אותי. מאז, גיליתי מהם החיים הטובים (רק אל תגלו שאני אומר את זה- אני חייב לשמור על הפאסון!).

קנו לי המון צעצועים, יש לי חתולים בבית להתכרבל איתם, ולוקחים אותי הרבה לטייל ולשחק עם כלבים אחרים. הייתי בחיפה, בכינרת, באשקלון ובעוד מקומות. למדתי לנסוע באוטובוס, ברכבת, וגם כשיש לאמא שלי טרמפ- באוטו.

אני ג'נטלמן ומארח למופת. גם לחברים שבאים הביתה, וגם לכלבי אומנה, שאמא שלי מתעקשת להביא.

קשה לי להאמין שעברו רק שנתיים מאז שהגעתי הביתה- אני מרגיש כאילו הייתי כאן מאז ומעולם.

והנה תמונה שלי משחק עם חברים
כלבים >>
לצפיה ב-' ככה יאה לכלב אלגנטי ביותר '
ככה יאה לכלב אלגנטי ביותר
09/12/2010 | 00:05
6
באמת חיכינו שתופיע :)
אחרי שראיתי אותו אתמול עם הווסט הזוהר וככלב הצלה אני חייבת להציע שגודמן יידגמן לליין של מעילים/ווסטים לכלבים!
מי אמר ששחור זה לא יפה? לא פגשתם את גודמן!
כלבים >>
לצפיה ב-'אהוב ליבי!!!!!!!!!'
אהוב ליבי!!!!!!!!!
09/12/2010 | 13:57
3
לצפיה ב-'שלום, אני בבה, ואני הכלב עם האוזניים'
שלום, אני בבה, ואני הכלב עם האוזניים
08/12/2010 | 23:51
1
6
הכי ארוכות בפורום!

אני בן 8. בהתחלה הייתי גור קטן ומתוק, וכולם אהבו לשחק איתי ועם האוזניים שלי. אבל היה לי קשה, ולאנשים שלי קשה, אז העבירו אותי מבית לבית. בפסח מצאתי את עצמי בהסגר, והתקשרו לאשה עם כלבה דומה לי, שבאה ולקחה אותי.

היא אהבה אותי, אבל גם לה היה קשה, אז כל בוקר היא הייתה פותחת לי את הדלת והייתי מטייל לבד. בדרך כלל הייתי הולך לכנרת (אני אוהב את הכנרת!) כי גרתי קרוב.

יום אחד, כשהלכתי לכנרת, מצאתי שם חבורה של אנשים מגניבים עם כלבים מגניבים. שיחקתי איתם כל היום, עד שבערב הם התקשרו לאשה שהייתי ישן אצלה בלילה. היא אמרה להם שהיא לא רוצה אותי ושהם יכולים לקחת אותי

לא הבנתי מה קורה, אבל מצאתי את עצמי באוטו, שהוריד אותי יחד עם גודמן (ההוא מההודעה הקודמת) בבית במרכז הארץ. בפעם הראשונה בחיי, שמו לי גבולות וניסו ללמד אותי כללי התנהגות, כמו לא לנהום על אנשים שמתקרבים לדברים שלי. הם אפילו שלחו אותי ל"טירונות" אצל אבנר רז, "הלוחש לכלבים".

כשסיימתי את הטירונות אצלו, חזרתי לבית של גודמן בהרצליה. וגם שם ממשיכים להקפיד איתי שאתנהג יפה
מצד שני, אני מקבל הרבה טיולים, וגם ליטופים (אבל ממש ממש לא מספיק ליטופים!)

מספרים לי שאני אורח, וגם אני רוצה בית שיהיה רק שלי. שבו אקבל כמה ליטופים שרק ארצה!
בנתיים, פתחו לי דף בפייסבוק, ומבקשים שיפיצו אותי כדי שאמצא את הבית המושלם.
הנה הדף שלי, עם הרבה הרבה תמונות שלי!
http://www.facebook.com/baba.basset

ולטעימה- הנה תמונה אחת שלי (ושל האוזניים). נכון שאני יפה?
כלבים >>
לצפיה ב-'אתה חתיך!... '
אתה חתיך!...
09/12/2010 | 16:26
1
לקחתי את הסיפור למודעה בפייסבוק.
כלבים >>
לצפיה ב-'נעים להכיר, אני צ'אנס'
נעים להכיר, אני צ'אנס
09/12/2010 | 00:46
2
3
טרייר מעורב בן 12 וחצי.

כשהייתי גור מצאו אותי ברחוב והביאו אותי למרפאה וטרינרית, שם טיפלו בי יפה וחיפשו לי בית (אולי בגלל זה כולם צוחקים עליי שאני הכלב היחיד בעולם שאוהב ללכת לוטרינר?...).
יום אחד באה ילדה קטנה עם אמא שלה למרפאה. בדיוק חזרתי מטיול בחוץ ומאוד שמחתי לראות אותם.
קפצתי על הילדה בהתרגשות.
אח"כ הילדה והאמא נכנסו לוטרינר. הם באו לשאול אותו מה צריך לדעת לפני שמאמצים כלב.
הוטרינר אמר להם שאני מחפש בית בדחיפות, והן השתכנעו לקחת אותי.


מאז עברו כבר יותר מ-12 שנה. זכיתי לבית אוהב ומפנק.
בינתיים הילדה כבר התבגרה והשתחררה מהצבא, ואני גם התבגרתי, את רוב זמני אני מבלה בשינה.
לפני קצת יותר משנה, אמא שלי הייתה חולה מאוד. הרגשתי שמשהו לא בסדר איתה ולא זזתי מהמיטה שלה.
לאחר זמן מה לקחו אותה לבי"ח. נבחתי ובכיתי המון באותו היום. באותו הלילה ישנתי ליד דלת הכניסה לבית, חיכיתי שתחזור.
אבל היא לא חזרה מאז. הסבירו לי שהיא כבר לא תחזור יותר. אני לא מאמין להם, אני עדיין מחפש אותה, מתגעגע...

לפחות הילדה עדיין איתי.
אני מאוד אוהב לקבל פינוקים (ליטופים וצ'ופרים טעימים), לצאת לטיולים ארוכים (חוץ ממתי שיורד גשם...) ולישון עם הילדה במיטה.
כלבים >>
לצפיה ב-''
09/12/2010 | 07:46
משתתפת בצערך.. עצוב
כלבים >>
לצפיה ב-''
09/12/2010 | 16:29
1
לצפיה ב-'אני ג'יני, הבת הבכורה מבין 5 ילדים על 4'
אני ג'יני, הבת הבכורה מבין 5 ילדים על 4
09/12/2010 | 01:35
1
1
אימא מצאה אותי לפני כ 14 וחצי שנים במחלף שפירים לאחר תאונת פגע וברח, עצרה את התנועה ואספה אותי בעדינות לכלבנוע שלה, עשתה פרסה ולקחה אותי לבית החולים הוטרינרי בבית דגן, שם טיפלו בי מאוד יפה, ניתחו אותי ועיקרו אותי, אימא ביקשה שיחפשו לי בית חם, היא מוכנה לשלם עבור הטיפול, אבל כשבאה לבקר אותי עם אחי על 2, הוא התאהב בי וקרא לי לילה וביקש שאשאר בבית, כך נשארתי, אחותי על 2 שלמדה בחו"ל לקחה אותי איתה לשם לאחר שאחותי הגדולה בובה מתה שם בגיל 17, ושם החליפה לי את השם לג'יני, כי השכנה שלה היתה סטודנטית מאירן וקראו לה לילה.
מאז אחותי סיימה את הלימודים, חזרנו לארץ, אני גרה היום עם אמא, אבא ועוד 4 אחים ואחיות. אני עיוורת, למרות זאת מסתדרת מצויין, האחים/יות שלי מכבדים אותי מאוד, למרות שאני רבגזעית. הם יודעים שרק אני יושבת ליד אמא בכלבנוע והם יושבים מאחור.
רק לי יש סדרה של סוודרים ולהם אין, רק לי יש ריתמה ולהם יש קולרים.
כלבים >>
לצפיה ב-'אנחנו האחים והאחיות של ג'ינקל'ה'
אנחנו האחים והאחיות של ג'ינקל'ה
09/12/2010 | 01:45
7
צ'אמפי, אני בן 13, אחותי הביאה אותי לאמא מהונגריה, אמא לא רצתה אותי, כי היא לא אהבה כלבים קטנים ולבנים, היא אהבה גדולים וכהים, אבל אף אחד לא רצה אותי, אז נשארתי בבית, היום אני חרש, אבל לא מפריע לי, כששעת האוכל מגיעה, אמא מחפשת אותי ולוקחת אותי בידיים לקערית האוכל שלי.

כוכבי, אני כבת 6 וחצי ואני הבת של צ'אמפי, נולדתי בהולנד, אני הכי אהובה בבית (שששש.... שהאחרים לא ישמעו) אבא אומר שאני בכלל לא טריירית, כי אני לא בעלת אופי של צייד, אני מדברת עם האוזניים שלי, אני אוהבת לשחק עם ג'יני בתחרות ריצה, אבל ג'יני מצחיקה היא נתקלת כל הזמן בדברים.

כלילוש, אני כבת 5 וחצי, אימא הביאה אותי מהולנד, אני מנהיגת הילדים על 4, על פי ישק דבר, לכן אימא תמיד נותנת לי לאכול אחרונה שלא אתפוס תחת כמו שהיא אומרת. הכי אני אוהבת לישון מתחת למיטה של אימא. ואני מאוד אוהבת לנסות לצוד, לפעמים אני מצילחה ואז אימא מאוד מאוד כויסת עלי.

זרי, אני עוד מעט בת 4, אימא הביאה אותי מפינלנד, אני כל הזמן מתגרה בכלילוש, כי אני רוצה להיות המנהיגה וכליל לא מסכימה אז לפעמים אנחנו מגרגרות אחת על השניה עד שאימא נותנת צעקה שכל המושב שומע.
הייתי מאוד קשורה לגפנונה שלנו, היו לי שבועיים קשים כשגפנונה נפרדה מאיתנו והלכה לאימא חדשה וקיבלה אח חדש.
אבל הבנתי אותה, היה לה מאוד קשה בבית, היא התחילה לאכול את עצמה, והבנתי שזה בשביל הבריאות שלה.

אני אוהבת כשבאים אורחים, כי הם לא מבדילים ביננו, הם תמיד שואלים את אימא, איך את מבדילה בינהם? הם כולם אותו דבר, איזה שטויות, אני הכי יפה!!! מה, לא?
כלבים >>
לצפיה ב-'אני לבבוני '
אני לבבוני
09/12/2010 | 01:41
6
9
או אהובוני או שטותי או תנין מופרע או כל שם אחר שאמא קוראת לי בו העיקר שהקול שלה מחייך ואני יודעת שזה הזמן לבוא בריצה... (ריצה בסלואו מושן אבל ריצה)

אני ליידי בנפשי מה שאומר שאף אחד לא יודע מה הגיל האמיתי שלי (למרות שאמא מציקה כל הזמן לווטרינר שינחש) אבל למרות שאני עדינה ומפונקת בשניה שאני רואה משהו שאני רוצה אני הופכת להיות טנק לבוב ומנסה להשיג אותו בכל דרך אפשרית (לרוב אני רוצה את העצם או הצעצוע שהאח שלי אוכל והוא תמיד מוותר לי, דביל שכמותו) הכל בזכות העובדה שאני יודעת לעשות את עצמי חולה וגם להחוויר לפי פקודה.  לפני שההורים שלי אימצו אותי ועשיתי ברית דם עם אבא הייתי שייכת לצער בעלי חיים בירושלים ושם גרתי המון זמן עד שעברתי לגור אצל אישה נפלאה בשם אדלה  ומורן ואוסי פירסמו את הסיפור שלי וחיפשו לי בית. קצת אחרי שאבא ואמא הביאו אותי הביתה אמא הציקה שהיא רוצה כלב שרירי וחתיך ושאני לא מספיקה לה (מה לעשות שיש לי שרירי קוטג', לפחות אני יפה) ואחרי חודשיים של הערצה לכלב בשם קובי (מי קורא לכלב קובי?! קובי זה שם של אבא!) היא לקחה אותי לרחובות אוהבת חיות להכיר את האח החדש שלי.  מזל שהיא התאהבה  ברכיכה, בשניה הראשונה שנשארנו לבד הסברתי לו שאני מוכנה לתת לו להרגיש מלך הבית העיקר שאני אמשיך לקבל את החיבוק הראשון בבוקר ואת הנשיקה האחרונה לפני השינה.  הוא הסכים, טוב כבר אמרתי שהוא לא ממש חכם.  האמת היא שהמון דברים טובים יצאו לי מזה שיש לי אח, הוא לימד אותי לשחק עם כלבים אחרים.  הוא לימד כלבים אחרים להכיר אותי וסוף כל סוף מתייחסים אליי.  אז מה אם בשביל זה הייתי צריכה לחלוק איתו כמה עצמות, לפחות עכשיו יש לי חבר'ה וגם כולם מכירים אותי בתור לב של קול שזה כמעט טוב כמו אבי הטחול.   אבא ואמא כל הזמן מפנקים אותי בחתיכות נקניק ובצ'אנקים של חמאת בוטנים שאחריהם יש לי חשק ומרץ לרוץ ולקפוץ ואפילו קצת להשתולל, קול אמר לי כבר כמה פעמים לבדוק לפני שאני אוכלת כי נראה לו שהם שמים לי שם כדורים אבל מה איכפת לי? הסברתי לו: לא בודקים אוכל שמקבלים במתנה.  אבל הוא פחדן, מזל שיש לו אותי שתשמור עליו
כלבים >>
לצפיה ב-'אני קול'
אני קול
09/12/2010 | 01:44
2
7
אמא קוראת לי גם lol או לולי ובעוד אלפי שמות שביקשתי ממנה לשמור בינינו.
הגעתי לרחובות אוהבת חיות ואמא שלי התאהבה בי מהשניה הראשונה שהיא ראתה את התמונה שלי.  היא טוענת שהיא התאהבה בי עוד לפני ושהיא חלמה על כלב כמוני עוד בימים שG האח הגדול שלי והאהוב הגדול שלה עוד היה בחיים.  היא הציקה לכל העולם לגביי במשך חודשיים (אבא טוען שזה נראה לו כמו לפחות שנה) עד שבסופו של דבר היא, אבא ולבבוני באו לקחת אותי. שהגעתי לבבוני הכירה לי את הבית ואת השכונה ומהר מאוד עשינו בינינו חלוקת עבודה.  אני אחראי על יחסי החוץ וחברויות עם כלבים בשכונה והיא אחראית על בטחון הבית ומעדכנת אותי כל פעם שעובר כלב מתחת לבית.  כל החברים שלנו בגינה ובכלל מכירים את הבית שלנו כי אני ולבבוני יושבים על החלון (אני עומד בפוזת הרצל הידועה שלי) ומחכים לאקשן.   אני אוהב מאוד טיולים ומשחקים ובעיקר מקלות, עצים ויונים.  אבל אני הכי נהנה להכיר גורים חדשים וללמד אותם לשחק.  יסדתי את האקדמיה על שם LG בה אני מלמד איך לשחק נכון בארבעה שיעורים ויש לי בוגרים מצטיינים, כולל כיתה ללימודי בוגרים (בה אני מלמד כלבים בוגרים שלא יודעים לשחק).  אמא אומרת שעדיין לא נולד הכלב שאני לא אצליח לשחק איתו ואני אומר שעד שלא ראיתי את הלבן של אכילס (כלב לבן שאני לא אוהב) מקרוב אי אפשר לדבר.  
כלבים >>
לצפיה ב-'חייבים להפגיש אותו עם מילי'
חייבים להפגיש אותו עם מילי
09/12/2010 | 07:51
1
2
היא תמות עליו... איזה חתיך קול! לא מזמן נתקלתי במודעה שהכנו כשהוא נמצא כדי לתלות, לא האמנו שמישהו זרק אותו.. הוא היה כזה ביתי ומושלם!
כלבים >>
לצפיה ב-'הוא ישמח, וגם אני '
הוא ישמח, וגם אני
09/12/2010 | 20:58
3
אני לא חושבת שהוא היה ביתי כל כך ואני גם לא חושבת שזרקו אותו...  
אבל בכל מקרה אנחנו מברכים כל יום על המזל שלנו שזכינו בו ומחזיקים אצבעות לפטרה, שייקה וברוס (וכמובן גם לשאר המדהימים) שגם ימצאו בית מעריץ בקרוב


בתמונה קול עושה את הדבר שהוא הכי אוהב (גלגלון בגינה)
כלבים >>
כתובות אינטרנט מצורפות:
לצפיה ב-' להחוויר לפי פקודה '
להחוויר לפי פקודה
09/12/2010 | 07:09
4
מעולה!
כלבים >>
לצפיה ב-' מתוקה...!'
מתוקה...!
09/12/2010 | 16:34
לצפיה ב-'וואו, מזמן כבר שכחתי כמה כייף לקרוא אותך'
וואו, מזמן כבר שכחתי כמה כייף לקרוא אותך
10/12/2010 | 06:08
1
לצפיה ב-'נעים מאד אני מרלין'
נעים מאד אני מרלין
09/12/2010 | 03:15
4
אני פודל סטנדרטי, ומשום מה כולם פה חושבים שאני גולדנדודל, אני לא. קוראים לי מרלין, כי אבא מאמץ ואח הולך על שניים אוהבים לקרוא על קמלוט, ואמא חשבה שזה נס שאבא מאמץ הסכים שיהיה כלב בבית. הוא אף פעם לא אהב כלבים, אבל שלא תגידו לו, הוא מאוהב בי לגמרי, רק לא רוצה להודות בזה. אני נולדתי במרץ 2009, בקונטיקט לאבא ואמא שהם גם פודלים כמוני. אבא פודל מספר שהוא זכה בתערוכות, אבל הוא רברבן.

אני אוהב לטייל, ולשחק בחצר שלי, ולהציק לאמא מאמצת כשהיא עושה שעורים, ולאחות ההולכת על שתיים. אני רק רוצה שיזרקו לי כדור, וייתנו לי כמה שיותר תשומת לב, אבל רק כשאני רוצה. אחרת תעזבו אותי בשקט. המים הכי טעימים זה מים של אסלה! ואח"כ צריך לנב את הפה בנייר טואלט ולסחוב את זה מסביב לכל הבית, כדי שהפה יהיה ממש יבש. בכלל אני שובב גדול ואוהב לשחק, ולישון, ולשחק. לא כל כך לאכול, צריך לשמור על הפיגורה.

אה, ספרתי לכם שאני גר בארה"ב? אני מדבר רק אנגלית, והכי אוהב את החורף. ממש לא מבין איך אמא מאמצת לא אוהבת להתפלש איתי בשלג! הלבן שלי על רקע השלג זה כל כך הולך ביחד! אני בטוח שאמא פודלית אהבה את השלג כמוני! אח הולך על שניים אוהב את השלג כמעט כמוני, אבל הוא בכלל שובב כמוני.

כשהגעתי לבית זה היה קצת טראומה בשבילי כי אמא מאמצת באה לבד ולקחה אותי מאמא ואבא שלי ומהאח ואחיות הפודלים שלי. אבא פודל שלי משוגע כמוני, אמא מאמצת ראתה! בקיצר, נסענו באוטו נסיעה נורא ארוכה, ועצרנו ליד חנות מוזרה שנתנו לי להכנס לשם כדי שאבחר את הרצועה שלי. אני הקאתי שם. מאז אני מקיא באוטו, ולא ממש אוהב אותו. אמנם פגשתי את אמא מאמצת קודם, וגם את האח הולך על שניים ואת אבא מאמץ, אבל אז הם עזבו, וחשבתי שזהו אני לא אראה אותם יותר. כמו כל שאר האנשים שבאו והלכו.

אני אוהב את איפה שאני גר, שקט פה. יש מספיק דברים לנבוח עליהם, וסם, שהוא טרייר בא לבקר לפעמים רק חבל שלא משחררים אותו לשחק איתי. יוצא לי לשחק משוחרר רק עם ג'ספר אבל אני לא רואה אותו הרבה, וצריך לנסוע לשם. יש לי שכן קצת יותר קטן ממני אבל הוא בחצר שלו, ואני בחצר שלי. פעם היינו משחקים יחד, אבל היום הוא מפחד ממני. האח שלו הולך על שניים בא לבקר פה לפעמים, אבל הוא לא מביא אותו. האחים שלנו יכולים לעבור בין החצרות, אנחנו לא.

זהו עלי, אני עייף מלכתוב. אני רוצה ללכת לרוץ אחרי כדור (אמא מרשה בבית, אבא לא כל כך, אבל הוא נשבר ומרשה לי, אבל אז נותן לי לקחת את הכדור לחצר)!
כלבים >>
לצפיה ב-'שמי נזק.'
שמי נזק.
09/12/2010 | 07:09
5
3
אני בן שנה וחודשיים צ'יוואווה מעורב עם ג'ק ראסל.
גר בלוס אנג'לס:)
ישר שנולדתי אימצה אותי משפחה שממש התאהבה בי,אבל כנראה שזו היתה אהבת קיץ.
אחרי 5 חודשים הם הפסיקו לאהוב אותי ושמו אותי במחסן, לבד בחושך :( לא אהבתי את זה וכנראה שגם חבר של ההורים שלי לא....הוא בא ולקח אותי והביא אותי לזוג נחמד שהכרתי בעל האש לפני כמה חודשים.
מסתבר שהזוג הזה ממש אהב אותי מהרגע הראשון שהם ראו אותי, ככה שהגעתי אלהים הם היו מוכנים אליי:)
היום אני יוצא 3 פעמים ביום וגם עושה כושר:)
משחקים איתי כמה שאני רוצה ויש לי חטיפים בשפע.
והכי חשוב זה שיש לי בית אוהב:)
כלבים >>
לצפיה ב-'וככה נראיתי אז'
וככה נראיתי אז
09/12/2010 | 07:10
1
לצפיה ב-'אגב לפני כמה חודשים הייתי אצל הווטרינר'
אגב לפני כמה חודשים הייתי אצל הווטרינר
09/12/2010 | 07:13
ושמו לי שם צ'יפ כדי שיוכלו למצוא אותי למקרה שאני אלך לאיבוד אם אני אחליט לרדוף אחרי סנאי או משהו:)
כלבים >>
לצפיה ב-'איזה עטלף פירות חמוד אתה '
איזה עטלף פירות חמוד אתה
09/12/2010 | 11:44
2
9
לצפיה ב-'ששש אל תגלי לאף אחד'
ששש אל תגלי לאף אחד
09/12/2010 | 18:08
1
כולם חושבים שאני כלב:)
כלבים >>
לצפיה ב-''
10/12/2010 | 09:45
לצפיה ב-'שלום, אני שטיח '
שלום, אני שטיח
09/12/2010 | 07:36
8
1
ואני בלונדינית בלי הרבה שכל בראש.

כשהייתי תינוקת לקחו אותי מאמר שלי לבית גדול ומוזר. הייתי גוש קטן לבן ושעיר, וכולם אמרו לי שאני נורא מתוקה, אז האמנתי.
אבל אז התחילו לכעוס עליי כשעשיתי פיפי... וגם הרביצו לי קצת. לא הבנתי - אם אני מתוקה, למה מרביצים לי?
אחרי כמה ימים האישה של הבית התחילה לצעוק "נמאס לי לנקות". הכניסו אותי לאותה קופסא עם גלגלים מוקדם בבוקר. ישבתי כהרגלי על הברכיים של מישהו, כישכשתי בזנב ונבחתי על מה שקורה בחוץ. הגענו למקום מאוד ירוק, אני הייתי עסוקה בלנבוח על אישה על אופניים כשפתאום הוציאו אותי מהחלון וזרקו אותי החוצה, בלי לעצור בכלל. זה כאב, אז בכיתי
למזלי האישה על אופניים ראתה את זה וישר אספה אותי וחיבקה אותי עד שנרגעתי. נסענו לרופא ששם לי גבס על הרגל. שמעתי שמועות שהאישה הזו מצאה לי בית חדש, אבל ברגע האחרון לא הצליחה להפרד ממני... לכו תדעו אם זה נכון.

חייתי איתה כמה שנים מאושרות... קודם במקום שקוראים לו קיבוץ שם הייתי הולכת איתה לעבודה כל בוקר ונובחת על הפרות (הידעתם ששליות של פרות זה יאמי? ) ואח"כ עברנו למקום מלא מכוניות ובלי ירוק בכלל. שם האישה הייתה משאירה אותי המון שעות לבד. אבל אני כ"כ טיפשה שלא ידעתי שאפשר אפילו לפתח חרדת נטישה... או בכלל בעיה כלשהי. אני בלונדינית מושלמת  
שם במקום הזה לאמא שלי היה שותף, שהיה "משאיל" אותי כדי ללכת לטייל ולהתחיל עם בחורות. כולנו הרווחנו - אני הרווחתי טיולים כיפים ואוכל מתחת לשולחן של בתי הקפה, והאיש... טוב, אמא אומרת שלא יפה לנקוב בשם של מה שהוא הרוויח.

ואז יום אחד הגיעה חתולה הביתה, מישהו הביא אותה. בחיים שלי לא ראיתי חתול בתוך בית... כאילו... חתולים חיים בחוץ, מי שמע על חתול בתוך בית? בחוץ אני תמיד הייתי נובחת על חתולים (אמא לא הייתה מרשה לי לרדוף)... ופעם אחת חתולה תקפה אותי אז בכלל פחדתי מהם. ופתאום חתולה בתוך הבית... פתאום אני לא בת יחדה. התבאסתי, אבל הסתגלתי.

ואז עברנו דירה, ונוסף לי גם אבא. ופתאום לא הרשו לי לישון על המיטה... לפחות קנו לי מיטות כלבים שוות.
כמו שאתם שמים לב - החיים שלי נהיים גרועים משנה לשנה.
עם האיש הגיע חתול. ג'ינג'י, כמעט בגודל שלי, ומפחיד רצח (אני אלשין ואספר לכם שגם אמא שלי פחדה ממנו... היא לא הייתה נכנסת לחדרים כשהוא היה חוסם את הכניסה....), ואז עוד חתול. ועוד חתול. חלקם נשארו, חלקם הלכו. אבל פה כבר התחלתי להבין שאלו הם חיי מעכשיו והלאה. לא עוד בת יחידה. אז הסתגלתי.

ואז הגיע איזה ייצור חום גדול ומופרע... ונשאר.
זו הנקודה בה התחילו המחשבות על למצוא לעצמי משפחה חדשה... אבל כאמור, השכל שלי נורא קטן, המחשבות בורחות מהר.

עכשיו אני כבר לא שומעת (וזה טוב, כי מרשים לי לעשות מה שאני רוצה), ולא ממש רואה (מי בכלל רוצה לראות את כל הייצורים הקטנים שמתרוצצים פה?). אני מחכה לרגע בו אספיק להרגיש, ואז לא אצטרך לברוח למיטה אחרת כל פעם שמישהו מהם מנסה להתכרבל איתי...

אלו הם חיי... עצוב, לא?
אבל לפחות אוהבים אותי יותר מאת כל האחרים... גם זה משהו
כלבים >>
לצפיה ב-'אני חייבת להודות'
אני חייבת להודות
09/12/2010 | 07:58
2
1
שריגשת אותי על הבוקר

שטיח תמיד מזכירה לי את מידאס (שעירה, א-סוציאלית, חובבת שיליות)
כלבים >>
לצפיה ב-'קוראים לי מוקי'
קוראים לי מוקי
09/12/2010 | 08:29
1
2
כשהייתי קטן כבן חצי שנה זרקו אותי בחורף גשום וסוער בפארק
הסתובבתי שם מנסה לחזור הביתה כשכולי רטוב ורועד מקור עד שבחורה מצאה אותי, לקחה אותי הביתה והתחילה לחפש לי בית כי ההורים שלה לא הסכימו שיהיה להם עוד כלב
היא לקחה אותי לשכנה שלה שלא הכי הסכימה כי בדיוק מתה להם הכלבה שחיה עד גיל 19.5 ולא היה להם כח וחשק לקחת עוד כלב וגם היה להם ילד קטן בן 2 שרוב היום היה אצל הסבים ולא היה מי שיטפל בי
הבחורה ביקשה להשאיר אותי רק לחצי שעה והיא הבטיחה לחזור ולקחת אותי אם באמת לא ירצו
האשה הסתכלה עלי, הייתי מאוד מתוק וחמוד והיא התחילה להתאהב בי, ניצלתי את ההזדמנות והתחלתי לחקור את הבית עד שהגעתי לחדר של הבן וראיתי על הקיר תמונה גדולה של 2 חתולים, מאוד נבהלתי והתחלתי לנבוח עליהם ולא הבנתי למה האישה צוחקת, בדיוק בעלה חזר עם הילד מהגן ושניהם ישר התאהבו בי והחליטו כולם ביחד שאני נשאר
הבחורה שהביאה אותי חזרה אחרי שעה והאישה אמרה לה שאני נשאר
מאותו יום נהיו לי שני בתים כשבצהרים עד הערב הייתי עובר לבית של הסבים עד שהורי היו חוזרים בערב כך שזכיתי להמון פינוקים ואחרי שהבן גדל אני נשאר אתו בבית שלנו, אפילו נוסף לי עוד אח כלב שגם ניצל בבחוץ ואני כבר אצלהם 13.5 שנים
כלבים >>
לצפיה ב-''
09/12/2010 | 17:12
2
לצפיה ב-'שלום, אני נזק, הכלב בעל אלף הפרצופים '
שלום, אני נזק, הכלב בעל אלף הפרצופים
09/12/2010 | 08:04
2
3
וזה לא אשמתי, אני נשבע!
אם הם לא היו קוראים לי ככה זה היה חוסך להם אלפי שקלים!
אבל ככה זה אנשים, לא יודעים מה טוב בשבילם.

אז נתחיל מההתחלה...
כשהייתי קטן לקחו אותי מאמא שלי ישר איך שסיימתי לינוק. קראתי לאחרונה שזה לא בסדר. אז עכשיו יש לי עוד תירוץ להתנהגות שלי... אתם רואים? זה לא אשמתי.
הייתי באותו בית עוד חודש בערך ואז הם התחילו לשים הכל בקרטונים. קשרו אותי בשרשרת על הגג ונסעו. היה חורף, היה לי קר, הייתי רעב... אז בכיתי במשך יומיים. ביום השלישי נכנסו דרך החלון אנשים עם כובעים כחולים והוציאו אותי. רצו לקחת אותי להסגר אבל האנשים שהתקשרו אליהם ביקשו שישאירו אותי אצלם ושהם ימצאו לי בית.

הם לקחו אותי הביתה, ניגבו אותי מהגשם, נתנו לי לאכול. הייתי כ"כ אסיר תודה שלעסתי בשבילם את הכבלי מתחת לשולחן העבודה. שלא יפריעו להם לעבוד.
בלילה גם עיצבתי מחדש את הסלון, שיהיה יפה ויתאים לפרווה שלי.  גם ניקיתי את השולחן בסלון מכל מה שהיה עליו, ואת ערימת הכביסה הנקייה פיזרתי להם כריפוד בסלון, שלא יהיה להם קר ברגליים. נכון שאני כלב נחמד?

אז על הבוקר קיבלתי את השם שלי... נזק. אז התחלתי לעשות נזקים, איזו ברירה הייתה לי?
בכלל, השמות שנותנים בבית הזה זה משהו מזעזע. אני מרחם על כל כלב חדש שמגיע, שלא יפול ליום של מצברוח יצירתי...
את החודשים הראשונים שלי העברתי שלהציק ולמשוך בתלתלים לגוש הבלונדיני השעיר שהם קוראים לו "שטיח". ובלעשות פיפי בבית.
יום אחד הגיע איזה בחור, שלפי מה שהבנתי היה אמור לחנך אותי. פחחחחח.
לימדתי אותו לתת לי נקניקיות, ולימדתי אותו שאני יכול לתאת מכל כלוב ותא שהוא ישים אותי בו. אז את השנים הבאות העברנו שצורה שמקובלת על שני הצדדים - אני הורס, האנשים מנקים אחריי. הגיוני, לא?
לפעמים הגיעו לפה גורים, ואז הייתי יכול להאשים אותם

לפני שנתיים וחצי היינו אצל סבתא שלי, השאירו אותי לבד אז ניסיתי לצאת דרך חלון הקומה השלישית.  ההורים שלי נורא נבהלו.  כמה ימים אחרי זה הגיע איש אחד. ולקח אותי איתו.  בהתחלה הוא נראה נחמד, אפילו מאולף כבר לתת נקניקיות לפי פקודה.  אבל הוא לא ויתר לי שלא רציתי לתת לו פקודה לתת נקניקיות. הוא גם הכניס אותי לכלוב ולא נבהל כשצעקתי שיוציא אותי משם. וצעקתי המון!
אמא ניסתה להסביר לי שזה בשביל שאני לא אנסה שוב להרוג את עצמי, אבל לא האמנתי לה. בטח היא הביאה כלב אחר במקומי (ובסוף גיליתי שזה נכון, כשחזרתי הביתה היה שם איזה ביגל זקן ומעצבן!).
היום אני הכי אוהב את הכלוב שלי בעולם, ואני והאיש ההוא החברים הכי טובים. כל פעם שהוא מגיע הביתה אני רוקד לכבודו

בשלב מסויים פתחתי גנון באופן רשמי. אני אוהב גורים. לאחרונה לא תמיד יש לי סבלנות אליהם, אבל בשביל זה אני מחזיק עוזרת.
זה כיף לחנך גורים.. אני מספר להם בסוד איך לנהל לבעלים שלהם את החיים... מפידבקים שאני קורא במייל של האישה שלי - הולך לי לא רע!

טוף, אני חייב לסיים, צריך להעיף פה איזה גור חצוף מהכלוב שלי.
כלבים >>
לצפיה ב-'שלום, אני צ'יפסי '
שלום, אני צ'יפסי
09/12/2010 | 08:35
3
(או צ'יפס, או שיפ, או שיפי, או שיפ-שיפ או...)

נולדים לפני פחות משנתיים, ועוד כשהייתי תינוק חתכו לי את הזנב. כאילו... הם לא שמעו שהזנב או אחד האיברים החשובים בתקשורת של הכלב? איך אני אמור לתקשר ככה?
כשהייתי בן כמעט ארבעה חודשים האנשים שלי לקחו אותי לרופאה כי צלעתי קצת. היא אמרה להם שיש לי בעיה באגן, אבל לא חמורה מידי, אבל שאני בכלל לא רוטווילר גזעי. אז הם כעסו ולקחו אותי להסגר, למרות שהם ידעו שיהרגו אותי שם. אבל הכלבן הנחמד השיג לי הארכה של יום, ועוד באותו ערב אמא שלי באה ולקחה אותי משם.

שמעתי אותה המון מדברת בטלפון ומסבירה לאנשים עליי, וכל פעם קיוותי מחדש שלא ירצו אותי כי טוב לי פה. בינתיים התחלתי להרגיש לא טוב, רזיתי נורא, שילשתי וצלעתי. עשינו המון בדיקות וטיפולים, ועד עכשיו אני בטראומה ממזרקים ותרופות וידיים לא רואים. למרות שעובדים איתי הרבה ואני משתפר, זה תמיד יישאר במידה כלשהי.

אני גם שונא חתולים. כל פעם שאני רואה חתול מופיעים לי בעיניים... וכשגרים עם שישה חתולים בבית זה לא קל. למזלי אני אוהב לעבוד ולבצע פקודות אז לא מפריע לי שעובדים איתי המון על זה. היום אני כבר לא ממש תוקף אבל מאוד מפחיד אותם וזה נורא מפריע להורים שלי. אני לא מבין את זה... בסה"כ חתולים... מה הסנטימנטים?

אבל כלבים אני מאוד אוהב. בכל גודל ובכל צורה, העיקר שישחקו איתי. מזל שכל פעם שהגורים פה מתעייפים ממני מביאים לי חדשים
לשחק עם אח שלי נזק (כשיש לו סבלנות אליי) זה הכי כיף בעולם. הוא הכלב היחיד שאני יכול ממש לשחק איתו עם הרבה ביסים וקפיצות ורעש - כמו ששנינו אוהבים (למרות שאמא טוענת שזה עושה לה חור בראש... ניסיתי לחפש את החור ולא מצאתי).

גם אנשים אני אוהב. הפקודה האהובה עליי היא "חיבוק". אבל חוץ מאנשים שנועצים בי מבטים. אותם אני לא אוהב וגם מנסה להבריח. אני גם יודע מתי מפחדים ממני ואז מתנפח ונראה יותר מפחיד. למי שנחמד אליי אני דווקא מאוד ידידותי, וכבר חיבקתי אפילו אנשים שלפני שהכירו אותי נורא פחדו מרוטווילרים.

אבל אמא אומרת שבתוך תוכי אני חתלתול (איכס!) קטן, ועם גישה נכונה אני אהיה כלב מושלם. אני לא ממש מבין את זה... הרי אני כבר מושלם!
כלבים >>
לצפיה ב-''
09/12/2010 | 13:30
נזק אתה כותב מעולה..
כלבים >>
לצפיה ב-''
09/12/2010 | 08:08
1
לצפיה ב-''
09/12/2010 | 21:01
1
לצפיה ב-'נעים להכיר- אני טימי, הכלב הכי יפה בעולם'
נעים להכיר- אני טימי, הכלב הכי יפה בעולם
09/12/2010 | 08:14
5
112
לפי אמא שלי. אהבה הגדולה שלה( אחרי אבא), גם אבא אומר את אותו הדבר, אבל רק כשאף אחד לא שומע, אפילו מגניב לי נשיקות :)
עד גיל בערך שנה לא זכור לי הרבה, רק זכור במעורפל שהיה לי קולר דוקרנים וזה כאב. נזרקתי לרחוב והגעתי להסגר עירוני רחובות. לשחתי לא ביליתי שם הרבה זמן- משפחה צעירה באה לאמץ אותי...ואז חשבתי איזה כיף לי, זה בטח לכל החיים..אך לצערי טעיתי. הם הקדישו לי הרבה תשומץ לב ואני התחלתי להרוס להם את הבית( הרי משעמם לי, אז מה אני אעשה? )..ואז הלכתי לפנסיון אילוף אצל גיא תיכון( אני מאוהב בו עד עצם היום הזה) .חזרתי הביתה כלב ממושמע ורגוע( שלא אופייני ללברדורים). ואז נולדה לי אחות על 2 ולאמאבא פתאום לא היה זמן וכח בשבילי, 10 דקות טיול ביום, הרבה אוכל- המתכון להפוך לכלב עם עודף משקל. כשאחותי על 2 הגיע לגילו שנה הם החליטו למסור אותי לטובתי, דיברו עם "רחובות אוהבת חיות", אך למזלי לא הסכימו להחזיר אותי לכלביה, אז חיכיתי אצלהם לאמא החדשה.והיא הגיעה...ערב אחד אבא הקודם שלי הוציא אותי לטיול ובא איזה זוג נחמד שאמר שאני מאוד שמן( רק זה אתם רואים? מה עם היופי הפנימי?), הראתי להם את כל מה שגיא לימד אותי לעשות והם תאהבו. שבוע אחרי זה הבנתי שאני עובר אליהם, הם באו עוד כמה פעמים ובסוף עברתי אליהם סופית.בהתחלה דיי הייתי פדלאה ואנטיפט, אבל לוקחים אותי לגינות, עושים לי הליכות ואפילו ירדתי 5 קילו( שזה אני לא ממש אוהב, הרי מרעיבים אותי במנות קצובות,הליכות של שעה..עדיף מיטה חמה עם צלחת אוכל מלאה 24/7). פעם לא ממש אהבתי חתולים.....עד שאמאבא שלי הלחיטו שהגיע זמן לדייר חדש בבית. הביאו את ה פ ו ש ע. מאז הוא מתעולל בי קשות..ומה נותר לי לעשות? לשבת לבד בחדר חשוך לתת לו לבצע את זממו.
כלבים >>
לצפיה ב-'קוראים לי שוקי אני אח של מוקי שפורסם למעלה'
קוראים לי שוקי אני אח של מוקי שפורסם למעלה
09/12/2010 | 08:55
4
12
מצטער שאין לי תמונה כי כל התמונות עם המשפחה שלא רוצה להתפרסם
לא כל כך זוכר מה עברתי לפני שהגעתי למשפחה שלי אלא רק שהתעללו בי, הייתי קשור ומקבל מכות, אחרי זה ברחתי וחייתי ברחוב במשך 5 שנים כשכל פעם לוכד הכלבים רודף אחרי ואני רק הייתי רואה אותו הייתי נעלם לכמה ימים שיחשוב שהלכתי וחוזר ושוב וככה במשך 5 שנים הוא לא הצליח ללכוד אותי
נראיתי נורא, רזה מאוד, מלא קרחות בגוף בגלל שהייתי מלא פרעושים ונהיתי אלרגי אליהם, כולם קראו לי המכוער של השכונה
עד שיום אחד ראיתי בחורה שבאה עלי עם אוכל, לא בטחתי בה הרי כולם רעים, התעללו בי וגם הלוכד הזה מנסה לתפוס אותי לכן ליתר בטחון תפסתי מרחק, אבל היא השאירה לי את האוכל והלכה
ישר טרפתי את הכל הרי לא אכלתי כמה ימים, ושוב בערב ראיתי אותה שוב עם אוכל, היה קשה לי לאמין שיש אנשים טובים לכן העדפתי להשאר באיזור ולחכות שהיא תשים את האוכל ותלך הרי אי אפשר לבטוח באנשים
אחרי כמעט חודש שהיא משאירה לי אוכל והולכת התחלתי קצת לבטוח בה ולתת לה לגעת לי בראש, פעם ראשונה שליטוף היה כל כך טוב ונעים לכן התחלתי לבטוח בה יותר ויותר עד שיום אחד קיבלתי מכה חזקה ברגל והרגל התנפחה וידעתי שאפשר לבטוח בבחורה לכן באתי אליה עד הדלת כשכולי מפוחד ופעם ראשונה שאני נכנס לבניין של אנשים אבל היא הכניסה אותי הביתה, ניגבה אותי כי הייתי רטוב מהגשם, טיפלה בי ברגל, עשתה לי אמבטיה והוציאה לי את כל הפרעושים והקרציות
היייתי מאוד מפוחד כי בבית היו עוד אנשים ועוד כלב שלא הכי אהב שהגעתי וכל היום היה נוהם עלי עד שהלכנו כמה פעמים מכות והראתי לו שאני יותר חזק אבל אחרי זה ויתרתי לו כי הוא הראשון בבית
לקח להם הרבה זמן ללמד אותי איך ללכת עם חגורה, הרי שהייתי קטן הייתי קשור והתעללו בי לכן חגורה בשבילי היא דבר רע ומפחיד, כל הזדמנות הייתי בורח הביתה כי הם רצו לעבור איתי ליד אנשים, ילדים ואני יודע שכולם רעים ומתעללים
אבל עכשיו אחרי 4 שנים שאני אצלהם, השמנתי נהיתי חתיך, לא קוראים לי יותר המכוער, הפסקתי לפחד מכולם ואפילו אני משחק עם החברים של הבן, הולך יפה עם חגורה והם נתנו לי בטחון שיש גם חיים יפים
חוץ מאח שלי שכל היום נוהם עלי ומנסה להראות לי מי הבוס הגיעה גם חתולה שנותנת כפות, בחוץ הייתי הורג חתולים כאלו אבל פה אסור לי וגם בחוץ אמרו לי שאסור לכן התרגלתי
כתבתי זאת כשאני שוכב במיטה של הבן, לידי אח שלי שלמרות שנוהם עלי כל היום הוא חולה עלי והחתולה יושנת על השידה, אכן יש גם חיים טובים ואני מאושר
כלבים >>
לצפיה ב-''
09/12/2010 | 17:22
לצפיה ב-'איזה סיפור נוראי '
איזה סיפור נוראי
09/12/2010 | 18:13
2
כל הכבוד לכם שאימצתם כלב שנראה כ"כ "לא מושך"
כלבים >>
לצפיה ב-'היה שונה אבל עכשיו הוא הכלב הכי חתיך בשכונה'
היה שונה אבל עכשיו הוא הכלב הכי חתיך בשכונה
09/12/2010 | 19:06
1
בהתחלה היה שלד עם אוזנים ענקיות ומלא קרחות בגוף חח
ולא הכי מושך, ידעתי שיהיה קשה למצוא לו בית והשארתי אותו אצלי

עכשיו הוא יפיוף עם אופי שעוד לא הכרתי אצל כלב
מאוד חכם, מבין מהר מה מתכננים לעשות, מספיק להגיד לו אפילו מילה אחת והוא ישר מציית
ממש ג'נטלמן וחמוד, לא פלא שבחוץ כל הגורים והכלבות ישר רצים אחריו ולא עוזבים אותו
מעריך כל דבר אחרי שהרגיש מחסור והתעללות
עדין יש לו קצת טראומות כמו לא מוכן להכנס לרכב אלא אחרי שלוקחים אותו בכח, מפחד מאנשים עם מקלות ביד כמו בל"ג בעומר שרק רואה ילדים עם קרשים ישר בורח הביתה, מפחד מצעקות, אבל חוץ מזה טפס בטחון ומשחק עם חברים של בני והשתנה לגמרי מאז שהגיע ואני חולה עליו
כלבים >>
לצפיה ב-''
09/12/2010 | 21:38
1
לצפיה ב-'קלי'
קלי
09/12/2010 | 09:27
1
שלום לכולם

נעים מאוד, אני קלי .

נמצאתי ברחוב בגיל 10 ימים ביחד עם אמא ועוד 7 אחים (האמת היו עוד 8, אבל אחד נפטר).

הסיפור שלי לא ארוך במיוחד.. הגעתי לצב"ח ר"ג כמו שאמרתי, בגיל 10 ימים. בתור גורה אומצתי ומסיבות שבאמת לא תלויות בי, החזירו אותי, אפילו לא הסבירו לי למה... נראה לי שזה קשור לזה שעשיתי פיפי בבית..

אנשים חסרי אחריות שכנראה חשבו שכלב זה כמו נעל או חולצה, ואם לא רוצים אפשר להחזיר.. שכחו שגם לי יש רגשות...

ב- 18/12/10 אני אחגוג יומולדת שנתיים, ואני עדיין בעמותה, מחכה..

קצת מיציתי פה!! למרות שמאוד אוהבים אותי!!

אני מחפשת משפחה שבנויה לקשר רציני, שמתחייבת לדאוג לי עד יומי האחרון (שעם קצת מזל יהיה עוד המון המון זמן). בתמורה אני מתחייבת לתת מלא אהבה וליקוקים..

בבקשה תוציאו אותי מהכלוב...

הכתובת שלי כרגע: צער בעלי חיים ר"ג, רח' חפץ חיים 4, נחלת יצחק, ת"א

והטלפון של מורן, מנהלת בית המחסה: 054-2031977



כלבים >>
לצפיה ב-'עוד תמונה'
עוד תמונה
09/12/2010 | 10:56
1
לצפיה ב-'נסטי'
נסטי
09/12/2010 | 11:05
3
1
באו לקחת אותי מאס.או.אס לפני יותר מחצי שנה מאיזה זוג שהיה הולך בבוקר וחוזר בערב..הייתי נורא לבד. הם גם כנראה לא חשפו אותי טוב לכל העולם שבחוץ אז אני די פחדנית מאנשים ומכלבים ומכל דבר שהוא לא הבעלים שלי..
אבל היי! אני משתפרת מייום ליום. אני כבר הולכת טיולים שלמים בלי לסחוב כל הזמן את אמא שלי הביתה.
בהתחלה לא הייתי בטוחה שהמשפחה החדשה שלי תאהב אותי ..רק הילדה שבחרה אותי . ומה עם עוד 5 אנשים שגרים בבית??
אז כשנכנסתי האבא בכלל לא היה מוכן להיות איתי באותה קומה בבית. עכשיו - הוא לא יכול בלעדיי
לאט לאט נכנסתי להם ללב והם בחיים לא יעזבו אותי. הם לוקחים אותי איתם לכל מקום שהם רק יכולים..דואגים לי הכי בעולם. אין ספק שהכנסתי להם אור ושמחה לבית האפור שהיה להם.

מחר יש לי יום הולדת שנה!!!!
כולם מתרגשים כמו משוגעים ואני רק נהנת מזה!

אין ספק שאני המלכה של הבית!
כלבים >>
לצפיה ב-'מזל טוב לנסטי!'
מזל טוב לנסטי!
09/12/2010 | 11:25
לצפיה ב-'מזל טוב!!'
מזל טוב!!
09/12/2010 | 11:53
איזה אזניים יפות יש לך!
כלבים >>
לצפיה ב-''
09/12/2010 | 17:27
לצפיה ב-' מאנץ' '
מאנץ'
09/12/2010 | 11:51
1
166
תכירו את החתיך בן השלוש.
מאנץ' חולק את הבית וההורים שלו עם חתוליגן בן 7 שגם אחרי שנתיים ביחד הוא לא מצליח להבין מתי הוא משחק ומתי הוא מתעצבן. אין לו בעיה עם חתולים, אבל לחתול הזה כנראה יש כמה בעיות משל עצמו...
את מאנץ' מצאנו בצב"ח ר"ג לפני שנתיים. הוא היה הכלב הכי עדין והכי שקט בכל הכלבייה, אבל הוא הסתכל לי בעיניים והמיס אותי.
כנראה שעברו עליו חיים לא קלים, כי הוא מפחד מכל מה שזז וגם ולפעמים גם ממה שלא זז. ממה שהבנתי הוא היה אצל אישה עיוורת שלא הצליחה לחנך אותו לצרכים ונמאס לה.
כשהבאנו אותו מאנץ' היה מבועת מבני אדם, כלבים, חתולים, זבובים, עלים... בתוך שעה הוא נקשר אלינו, נדבק לנו לרגליים, ומאז לא הרפה
לאט לאט מאנץ' מתקלף מהפחדים שלו, כנראה שחלקם ישארו לנצח אבל היום הוא כבר מסוגל להסתובב ברחוב כשהזנב המפואר שלו מורם בגאווה, לפגוש כלבים חדשים (לא תמיד לשחק איתם, אבל לפחות הוא לא בורח הביתה), להכיר אנשים חדשים וללכת איתנו למקומות שונים.
מתחת לחרדות שלו, מאנץ' הוא הכלב הכי חמוד, אוהב, קשוב, נאמן ועדין שיש. משוגע על משחקים (בעיקר איתנו) וצריך קירבה או מגע כל הזמן, אחרת הוא תוקע לנו את המבט הכי פולני בעולם.
מאנץ' הוא הכלב הכי ממושמע וצייתן בעולם, לא מאולף אבל קשוב אלינו יותר ממה שחשבנו שאפשר. מספיק שאני מסתכלת עליו קצת עקום בשביל שהוא יקפוץ ממקומו ויעשה מה שצריך כדי לרצות אותי. מובן לי שזה לא בא ממקום בריא, אבל זה חלק מהאופי שלו כיום, וזה חלק ממה שעושה אותו לכלב המקסים שהוא

כלבים >>
לצפיה ב-'מתוק! '
מתוק!
09/12/2010 | 17:29
1
לצפיה ב-'נעים להכיר אני נונה '
נעים להכיר אני נונה
09/12/2010 | 20:26
3
עד גיל 3 גדלתי בישראל, המשפחה שלי עשתה רילוקיישן לארה"ב והם לקחו אותי איתם... ציפיתי לניסים ונפלאות מהחיים בארה"ב אבל הסתבר שהשנה הראשונה לא הייתה קלה עבורי... הגעתי בקיץ והיה נחמד מאוד אבל אז התחיל חורף קר מאוד... הרבה יותר קר מהחורף בישראל... אצלכם נופלים מים מהשמים בחורף, אבל כאן נופל הדבר הלבן והמוזר על הרצפה זה הלהיב אותי והפחיד אותי... חפרתי למצא את האדמה החומה עם כל הריחות המעניינים... אמא שלי הביאה עוד גור אנושי הביתה חוץ מהגור האנושי שהביאה שנתיים לפני כן, כשעוד היינו בישראל... לא היה לה זמן אלי ובחוץ היה קר מידי לשני הגורים שלה... נראה לי טפשי שגורים של אנשים נולדים בלי פרווה. הייתי כל היום בבית, הוציאו אותי לעשות צרכים בבוקר ובצהרים ובערב אבל הטיולים היו ממש קצרים... אני אפילו לא מכירה את השכנים בשכונה ההיא... לעומת זאת בבית היה מעניין, הבת שלהם נהגה להפיל על הרצפה את כל הדברים המעניינים והטעימים... ציריוס, פיצה, אורז וכ"ו... אכלתי שם כל כך הרבה שכבר בקושי יכולךתי לזוז.

בסוף השנה הם ארזו שוב הכל בארגזים, רגע רק הגענו, אני אפילו לא מכירה את הכלב החתיך שגר ממול, אבל מסתבר שהם שכרו דירה בשכונה אחרת, יותר טובה לילדים ולאמא אבל דירה שאסור להכניס אליה כלבים... ומה איתי?

יום אחד הגיעו שתי נשים לבקר אותי, זרקו לי כדורים ודברו רק עלי... אח"כ אחת הנשים הגיעה עם בעלה ושני ילדים (יותר גדולים מהילדים שגדלתי איתם) הם לקחו אותי או אימצו אותי ומאז אני איתם... הם אוהבים אותי מאוד ואני מאוד אוהבת אותם. כבר כמעט שכחתי את הבית הקודם... פתאום גיליתי שבאמריקה לא רע בכלל, לוקחים אותי כל יום לרוץ חופשי בפארק ויש לי המון חברים, כל יום הילדים הולכים בבוקר וחוזרים אחרי כמה שעות אבל לפעמים יש יומיים רצופים שבהם הם לא הולכים למקום הזה... אני אוהבת את היומיים האלה כי בהם יוצאים לטיולים ליערות ולאגמים וזה הכף הכי גדול בעולם... עכשיו מתחיל להיות שוב מאוד קר... עוד מעט ירד הדבר הלבן...



אה... לפני כמה זמן, לפני שהיה קר, הם יצאו יום אחד וחזרו עם גור קטן עם אוזניים ארוכות... הם קוראים לה ארנבונת ונותנים לה חסה... בהתחלה רציתי לצוד אותה כי אני הרבה יותר גדולה וחזקה... אבל הם הסבירו לי שהיא חלק מהלהקה שלנו... אני מריחה אותה ומלקקת בכל הזדמנות אבל כבר לא מנסה לצוד אותה...
כלבים >>
לצפיה ב-'הנה אני עם החברה החדשה שלי'
הנה אני עם החברה החדשה שלי
09/12/2010 | 20:28
1
1
לצפיה ב-'איזו תמונה...'
איזו תמונה...
09/12/2010 | 21:48
3
לצפיה ב-'מאוהב|ונה נושנוש שליייייייייייי'
מאוהב|ונה נושנוש שליייייייייייי
12/12/2010 | 12:53
7
לצפיה ב-'הכירו את קונץ'
הכירו את קונץ
09/12/2010 | 21:07
2
3
אז אני קונץ (שעושה קונצים),
כלב מעורב בכל מיני, למרות שהסברה העיקרית היא שיש לי איפושהו שורשי כנעני ובורדר קולי (אבל אין לנו מושג באמת).

אני גר בבית עם גינה גדולה, ואחת האהבות הגדולות שלי היא לשבת בחוץ ולתצפת על אנשים עוברים ושבים.
נולדתי במושב בצפון, ואני מגיע משושלת של כלבי צאן. כשאמא ראתה אותי בפעם הראשונה, היא לא הייתה מוכנה להשאיר אותי שם, ולקחה אותי איתה הביתה (שהוא עוד יותר צפוני!)
נסענו שעה וחצי, והייתה לי בחילה נוראית, אז גם הקאתי קצת כשהגעתי הביתה =/
מאז ההורים שלי יודעים שאני לא כלב שבנוי לנסיעות...

אני הכלב הראשון של המשפחה שלי, והם לא ממש ידעו מה לעשות איתי בהתחלה,
אז הם הזמינו את מעיין לכנר, מאלפת כלבים, שתסביר להם למה אני מתכוון כשאני נובח :)

אני מאוד מפונק, סבתא שלי כל הזמן מוזגת לי מרק על האוכל (כשאמא לא רואה), וסבא שלי מתעקש שאני אשב איתו ואראה חדשות כשהוא חוזר מהעבודה.
אני מאוד אוהב לכרסם גזר, אבל הרבה יותר אני אוהב את כל הקישוטים האלה שסבתא מפזרת בבית על הרצפה.

יש לי המון חברים ברחוב, ואני כל הזמן מחפש עוד חברים לשחק איתם (במיוחד גורים כמוני, שיש להם הרבה מאוד מרץ) אז אם אתם מאיזור כרמיאל - תנבחו :)


כלבים >>
לצפיה ב-'ועוד תמונה מצעירותי'
ועוד תמונה מצעירותי
09/12/2010 | 21:09
2
התמונה הקודמת היא מעכשיו, בגיל המופלג 5 חודשים,
אני מצרף תמונה מצעירותי, מגיל חודשיים :)
כלבים >>
לצפיה ב-'איזה מותק!!!'
איזה מותק!!!
10/12/2010 | 09:29
1
לפי דעתי, הוא מעורב עם בורדר קולי ללא ספק.
עוד תמונות!
כלבים >>
לצפיה ב-'שרשור שמח עצוב'
שרשור שמח עצוב
09/12/2010 | 22:05
4
1
סיפורים נוראיים עם סוף טוב בזכות אנשים מדהימים

(אמא לא יכולה לתת לי לדבר בלי לחפור קצת קודם...)

אני טורנדו (כן כן כמו המזגן) הזכרון שלי לא משהו... זוכר רק שכשהייתי קטן, אמרו שאני חמוד ואימצו אותי. ההורים הקודמים שלי נתנו לי חופש ורצתי והשתוללתי עם החברים בשכונה. יום אחד רצתי כהרגלי ופתאום מצאתי את עצמי בבית חולים! אני לא יודע מה קרה אבל ממש כאב לי ברגל אחרי זמן מה כאב לי פחות אבל נהייתי ממש גרוע בכדורגל ובתופסת, כולם עוקפים אותי! יום אחד ההורים הקודמים שלי הביאו אותי למקום עם המוווון חברים! כל כך התרגשתי כי רציתי לשחק עם כולם! אבל לא יכולתי להגיע אליהם, כי גדרות ברזל הפרידו ביני לבינם וההורים הלכו, בלי ששמתי לב. שמו אותי בכלא, אבל לא עשיתי כלום! עד היום אני לא מבין את זה... עד שהכרתי את החברים לתא, שוב לקחו אותי, הפעם לתא אחר, הייתי שם בודד לפעמים בחורה בשם מירב היתה באה ולא מספיק שהייתי בכלוב, גם הייתי צריך לעבוד בשביל נקניקיות.
יום אחד בא לפנסיון איזה פולני, חשבתי שהוא בא לבקר את אחד הפודלים אבל למרבה הפלא, הוא רצה לראות אותי (מה לי ולפולנים?!) שיחק שיחק והלך... טוב נו, הרבה אנשים עוברים פה בפנסיון.
חיכיתי וחיכיתי לחנינה (שכחתי לספר לכם ששמעתי בטעות שאמרו שאני נדון למוות) והפולני חזר! והביא עוד לבנה ועוד מישהי שנראית כמו כלב אבל אני עדיין לא בטוח מה היא כי היא לא ממש נראית או מתנהגת כמו כלב. מירב אמרה לי שברגע שאעשה כל מה שהיא רוצה, אני אקבל חנינה והפולני ייקח אותי הביתה! מלא התלהבות, למדתי מהר מהר, עשיתי הכל מושלם וחיכיתי...
והפולני חזר!
לקחו אותי לבית חדש, רק מה, שני הטמבלים שעכשיו הם ההורים שלי (שיש להם את החוצפה לקרוא לי טמבל!) שכחו את שני התיקים שלהם בפנסיון אז היה לי גם זמן להכיר את הסביבה עד שהשגנו מפתח לבית...
עכשיו אני חי לא רע... חבל רק שלא נותנים לי לאכול את כל הדברים הטעימים ברחוב ולבדוק מה זה לעזאזל חתול. אני אוהב לשחק עם כולם! חבל רק שהיצרה החומה שהם קוראים לה כלבה לא לומדת לשחק. אני מנסה ללמד אותה, אפילו מביא לה כדור אבל היא רק מושכת לי בשפתיים במקום לשחק.
אני לא אוהב מים אבל אבא לא קולט (זה שלא נכנסתי לים, לא היה רמז מספיק עבה?!), לאחרונה הוא לוקח אותי כל הזמן לאיזה מקום שבו אני צריך ללכת בתוך מים. ולא מספיק זה, הוא גם לא לוקח אותי להשתולל עם החברים שלי. (אז מה אם קצת כואב, לי זה לא מפריע!) בקיצור, באסה...
כלבים >>
לצפיה ב-'נושי'
נושי
09/12/2010 | 22:37
1
למה אני תמיד שנייה?!

נולדתי לפני שנתיים בבית שבו חיה אמא שלי ועוד כלבה והרבה אנשים. בבית היו 3 ילדות קטנות שאהבו אותי ושיחקו איתי הרבה וחוץ מזה יכולתי להסתובב בחצר ובסביבה אבל לא פינקו אותי יותר מידי וגם לפעמים אמא והכלבה השנייה היו משמינות ואחרי זמן מה היו מופיעים עוד כלבים בבית. פעם איזה כלב נדבק אליי ואח"כ גם אני התחלתי להשמין. נולדו לי 3 גורים אבל הם לא ממש עניינו אותי.
יום אחד לקחו אותי ואת אמא שלי ואת הכלבה השלישית ועשו לנו ניתוח, דווקא לא היה נורא, התאוששתי מהר ויותר כלבים לא נדבקו אליי וגם לא השמנתי יותר.
לא הרבה זמן אחרי, אחד האנשים בבית, לקח אותי באוטו שלו והביא אותי למקום שאין בו חצר ולא כלבים אחרים, רק עוד בחורה אחת. חייתי ממש טוב! ליטפו אותי ופינקו אותי בחטיפים ואף אחד לא הציק לי. אבל מסתבר שדברים טובים לא נמשכים לאורך זמן, כעבור חודש הביאו הביתה איזה ענק שחור שהם קוראים לו כלב (מי שמע על כלבים בגודל הזה?!), הוא לא נותן לי לישון, קופץ עליי ודוחף אותי עם האף הענקי שלו. (הוא חושב שאני משחקת איתו כשאני נושכת, הוא לא חכם במיוחד) אני גם לא מבינה איך הוא מרים את כל הכדורים הענקיים האלה שזרוקים בבית, ניסיתי לקחת אותם בפה כמה פעמים אבל אני לא מצליחה! גם הטיולים נהיו ממש מעצבנים. במקום לעשות פיפי ולחזור לישון, עושים סיבובים גדולים בשכונה ופוגשים עוד ענקים כמו השחור. אפילו קנו לי סוודר ורוד מזעזע כדי שלא יהיה לי קר. מה אתם לא קולטים?! הכניסו אותי הביתה ולא יהיה לי קר! הכי אני אוהבת לישון, במיוחד כשאבא לוקח את היצור הגדול ליום שלם ואז אני נשארת רק עם האמא האנושית והיא מפנקת אותי.
אני יודעת שלא שמתם לב אבל גם אני מופיעה בתמונה, מימין. מרוב שהוא ענק, לא רואים אותי.
כלבים >>
לצפיה ב-'איזה חתיך!'
איזה חתיך!
10/12/2010 | 10:14
1
1
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
10/12/2010 | 11:34
אני משתדל לעשות כושר :)
הייתי מעלה תמונות חדשות אבל אמא לא טענה את המצלמה ואי אפשר להוציא אותן...
כלבים >>
לצפיה ב-'וואו, הוא מהמם! '
וואו, הוא מהמם!
10/12/2010 | 15:43
וגם הקטנה נראית מותקית כזאת
כתבת יפה!
כלבים >>
לצפיה ב-'אני טאו טאו'
אני טאו טאו
10/12/2010 | 10:14
7
1
יש לי שם מדליק, אני נקראת ע"ש טאו טאו, דב הפנדה הקטן (http://www.youtube.com/watch?v=WeP-_QyndvU).
אמא שלי רצתה להתפלצן ולקרוא לי "שיין", מזל שאבא שלי התערב והציע את טאו טאו |מזיע בגלל הצבעים היפים שלי (למרות שבפרווה שלי, בשונה מאצל טאו טאו המקורי, יש גם בלונד, אפור, ואדמוני) ובגלל הגובה שלי וכפות הגפיים (וטרינרים שונים אמרו להורים שלי ולבחורה שמצאה אותי שאני אגדל להיות גדוללללהה).
אני מעורבת עם בורדר קולי, והייתי גור מדהים במתיקותו (כולם אמרו לי את זה!!!) ובשובבותו. כשעברו החודשים, במקום להתרחב, רק גבהתי וגבהתי, והיום אני ממש גבוהה. אני גבוהה וצרה, ואמרו לי שאני מעורבת גם עם כלב רוח. יש לי שוונצ'ים באוזניים וזנב מפואר ופרווה כפולה שמריחה מעולה מטבעה. אני חטובה מאוד ואוכלת רק בשביל לשרוד. אני עסוקה מדי בשביל לאכול הרבה :)
אני שואלת מה זה כל הערבובי גזע האלו, אבל אמא ואבא אומרים שזה הכי יפה שיש. הם בעצם מעורבבים, אז הם חייבים להגיד את זה נראה לי.
אנשים תמיד דאגו לי ושמרו עליי בימים שגרתי ברחוב. אני לא זוכרת מתי נפרדתי מאמא שלי ומהאחים שלי, אבל בערך בגיל חודשיים איזה סטודנט מצא אותי, ואח"כ התגלגתי לאיזו בחורה בשם נופר והכרתי את החבר שלה יניב. הם היו מאוד נחמדים אליי, אבל הכלבה של הבחורה, לא כ"כ. הם שילבו אותי כמה ימים גם אם איזה גור כלבים חמוד אחר, אבל לא הכי הסתדרנו, נראה לי שנהגתי לקחת לו מהאוכל. זה היה בימים שהייתי רעבה כל הזמן, אז כל הזדמנות שהייתה לי - הסתערתי על האוכל.
בגיל 3 חודשים הגעתי למשפחה שלי, והיום אני בת שנתיים ושלושה. אבל באופי של אני עדיין גורה. אז מה? אמא שלי אוטוטו בת 30, ולעיתים היא מתנהגת כמו teenager (ועל אבא בכלל אין מה לדבר, הוא משחק איתי כמו ילד קטן), אז גם לי מותר :)
בבית אני כמו ליידי, ואני לא נוגעת בכלום. יש לי כ"כ הרבה משחקים וגאדג'טים כך שאין לי צורך. גם יש לי 3 מיטות, כך שהמיטות והספות של אבאמא לא מעניינות אותי בכלל. אני גם מומחית בלרוץ בכל החדרים, בלי להפיל כלום. גם כל מני ואזות שאמא שלי אוהבת.  
אני מאוד אנרגטית. אני אוהבת לרוץ ולהשתולל עם כלבים אחרים, ומבחינתי שזה יהיה כל יום. אני הכי אוהבת לעייף את שאר הכלבים שמשחקים איתי עד שהם נמרחים על הרצפה ומלחיתים, ואז אני ממשיכה להסתער ולדרוש שימשיכו לשחק איתי. מה, הם צריכים להיות בכושר. הבעלים שלהם רק יודו לי על כך. אני בטוחה.
בוער בי לעזור לזולת, וקשה לי לראות כלבים שלא מוצאים את עצמם בגינה. אתם יודעים, כאלו שיש להם חרדה חברתית או שקשה להם ליצור אינטראקציה עם כלבים שהם לא מכירים. אז אני תמיד מסתכלת עליהם ופועלת. אם אני רואה אחד כזה, אני ישר רצה עליו ומדובבת אותו. יש לי הרבה סבלנות וכושר שכנוע, והכלב משתחרר ומתחיל לשחק איתי. אחרי שאנו משחקים לבד כמה דק', אני מעלה את דרגת הקושי, ומובילה אותו למשחק בשלישיה או רבעייה. אחרי כמה דק', כשאני רואה שהוא מסתדר, אני עוזבת אותו עם שאר הכלבים והולכת לחפש לי חבר חדש למשחק. הכינוי שלי הוא ice breaker, אז אני חייבת להצדיק אותו :)
אני מאוד חכמה ובגיל 3 חודשים אבא לימד אותי שלל פקודות ולמדתי אותם במהירות הבזק. טוב, אז גם רציתי שיראה איזו מדהימה אני, שלא יתחרט אחרי שסוף סוף מצאתי בית ומישהו קבוע שישפשף לי את הבטן. ישר גם קלטתי את העניין של הצרכים, זה ממש פשוט האמת. אני חושבת שההורים שלי יכולים לספור על כף יד אחת את כמות הפספוסים שהייתה לי everאני חושבת שהאופי שלי מגניב, אפילו הצדדים הפחות סבביים שלי, למשל זה שאני עקשנית. צריך לאתגר את ההורים שלי כי לפעמים הם קצת עצלנים, אז שיעבדו יותר קשה, מה יש? לטווח הארוך הם יודו לי על כך, אני יודעת.

טוב, אבא חזר מהקצב עם עצמות בקר, אז אני חייבת לעוף. היום בלילה יש לי דייט לוהט עם בוקסרית ופירנאי בגן מאיר, ועד אז יש לי גם ישיבת צעצועים, אז חיייבת לעוף. אדיוס.

אני בגיל 3 חודשים
כלבים >>
לצפיה ב-'תמונה יותר עדכנית שלי '
תמונה יותר עדכנית שלי
10/12/2010 | 10:23
6
1
לא רואים כאן כמה אני ארוכה וכמה ארוך המקור שלי, אבל תסמכו עליי :))))

XOXO,
טאו טאו
כלבים >>
לצפיה ב-'WOW בשבע שפות! '
WOW בשבע שפות!
10/12/2010 | 10:42
1
לצפיה ב-'סרטון שלי משחקת'
סרטון שלי משחקת
10/12/2010 | 11:39
2
עם חברה בגן מאיר בשעת לילה מאוחרת (בגלל זה הסרטון חשוך)
  http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=377280...
כלבים >>
לצפיה ב-'טוב, נו. אז WOW ב 9 שפות'
טוב, נו. אז WOW ב 9 שפות
10/12/2010 | 13:23
1
אני גם מקנאה קצת. מחכה לרגע שגי'ל תשחק ככה...עוד יבוא היום!
כלבים >>
לצפיה ב-'זה יקרה. אתם הבית שהיא חיכתה לו הרבה זמן'
זה יקרה. אתם הבית שהיא חיכתה לו הרבה זמן
10/12/2010 | 15:19
וטאו טאו מוסרת תודה על המחמאות :))))
כלבים >>
לצפיה ב-'אכן מדהימה הקטנה'
אכן מדהימה הקטנה
10/12/2010 | 14:30
1
2
לצפיה ב-'היי '
היי
10/12/2010 | 15:21
כן, תכלס היא צפלוחה (בערך 19 ק"ג). וכן, היא מדהימה .
כלבים >>
לצפיה ב-'במבי'
במבי
10/12/2010 | 13:21
10
היי.
אני במבי.
בת כמה חודשים (לא יודעת במדויק), גרה בצפון.
פודל ננסי, חייכנית, שובבה, וטובת לב.
לפעמים קצת מציקה לפנג, אבל כל זה מאהבה.
אוהבת לשחק בבובות שלי, ובכדור, שונאת להתקלח ולהסתרק.
כלבים >>
לצפיה ב-'במביבובה'
במביבובה
10/12/2010 | 13:24
1
לצפיה ב-'פנג'
פנג
10/12/2010 | 13:29
6
7
היי,
אני פנג, גולדן רטרייבר ב-25 במרץ אהיה בן 12.
אוהב את הבית שלי, לישון על המגבת שלי, ולאכול.
אוהב את הים, ושונא שלוקחים אותי לוטרינר.
הביאו לי את במבי, שלא מבינה שאני כבר סבא, ואין לי כוח כל הזמן לשחק, אבל לאט לאט היא תבין.
כלבים >>
לצפיה ב-'אני ציקי ואני כלבון קטן ועדין'
אני ציקי ואני כלבון קטן ועדין
10/12/2010 | 14:15
4
1
עד גיל חצי שנה אף אחד לא יודע מה עבר עלי, ואז מצאו אותי וטיפלו בי באהבה ברחובות אוהבת חיות במשך חצי שנה נוספת.
אבא הכיר אותי בפייסבוק וזאת היתה אהבה ממבט ראשון.
לחיות איתי זה לא קל, אני מאד אוהב בני אדם, אבל מלא כלבים זכרים מכעיסים אותי על כל שטות, ויש בי תוכנה שישר מפעילה אותי ורוצה שאני אטרוף אותם.
אבא מאד כועס עלי כשזה קורה, ואנחנו מנהלים דו שיח עיקש בנושא. הוא לא מוותר לי, ואני, מצידי, עקשן לא קטן.
בינתיים אני חי במקום מקסים בתל אביב, קרוב למפגש כלבים, חוף כלבים, פארק כלבים, בקיצור, מלא חברים וחברות.
אני מאד מסור ונאמן, והתנדבתי לשמש כלב שמירה של הבית, למרות שלא ביקשו ממני, ואף אמרו לי שלא צריך שאהיה שומר.
זה פשוט בגנים שלי, ואני לא יכול להיות מישהו אחר.
מאד אוהבים אותי, חוץ מאלה שמפחדים ממני, למרות שאני כזה קטן ועדין:).
בהזדמנות זאת אני מבקש למסור דש חם לחברי וחברותי מהעמותה המדהימה רחובות אוהבת חיות, בזכותם אני כאן.


כלבים >>
לצפיה ב-'ציקי!!אנחנו אוהבים אותך ציקי!'
ציקי!!אנחנו אוהבים אותך ציקי!
10/12/2010 | 14:27
ותאמין לי הלוואי על כל אחד מהכלבים בכלביה אבא כמו שלך!!
כלבים >>
לצפיה ב-'נשיקות וחיבוקים'
נשיקות וחיבוקים
10/12/2010 | 14:37
באמת קטן ועדין.. מה הם רוצים ממך?!
כלבים >>
לצפיה ב-'איזו מניאטורה...עד....'
איזו מניאטורה...עד....
10/12/2010 | 15:13
1
שמצאתי את זכוכית המגדלת
כלבים >>
לצפיה ב-'LOL!'
LOL!
10/12/2010 | 15:24
לצפיה ב-'לנו יש בעיה הפוכה'
לנו יש בעיה הפוכה
10/12/2010 | 14:54
1
הלברדור רוצה לשחק כל הזמן והקטנה רק רוצה נחת. (על אף שהיא צעירה) נושי מוסרת לפנג את הזדהות עמוקה
כלבים >>
לצפיה ב-'!!!'
!!!
10/12/2010 | 15:23
1
1
לצפיה ב-'היי אני ליצ'י'
היי אני ליצ'י
11/12/2010 | 17:42
3
אני בת 8 וחצי.
אמא שלי היא טריירית ואבא שלי הוא פודל.

גדלתי בפתח תקווה יחד עם אמא ואבא שלי עד גיל 3 חודשים.שבזמן הזה
היו מרביצים לי הבעלים הקודמים

אומצתי למשפחה מדהימה שאיבדה את הכלבה שלהם בתאריך 22.07.2002
מאז..אני גרה בהוד השרון בדירת 2 וחצי חדרים עם המשפחה המדהימה שלי,
שאוהבת אותי ומפנקת אותי מאוד מאוד.
אני אוהבת לישון במיוחד מתחת לשמיכה ועל הכרית
כלבים >>

הודעות אחרונות

11:14 | 31.03.20 אורחים בפורום
22:31 | 23.03.20 אורחים בפורום
21:48 | 23.03.20 אורחים בפורום
13:06 | 20.03.20 סרינה5
15:35 | 18.03.20 סרינה5
15:22 | 09.03.20 סרינה5
09:38 | 09.03.20 Gabriel34
17:19 | 06.03.20 אורחים בפורום
21:23 | 03.03.20 אורחים בפורום
19:24 | 28.02.20 אורחים בפורום
14:29 | 27.02.20 אורחים בפורום
07:29 | 27.02.20 אורחים בפורום
21:28 | 25.02.20 B55555

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ