סיור אופניים במערב ארה"ב - פניה לרוכב הישראלי
שלום לכולם
כן זה משהו שפונה לכולם. אשמח אם יתפתח סביבו דיון (תרבותי) מהסוג שמזמן לא נראה כאן.
התמזל מזלנו (זוהר צפון, גיל עצמון ואנוכי - אנשי קק"ל שעוסקים בתכנון וקידום שבילי אופניים בארץ) להיות מוזמנים ע"י שירות הייעור האמריקאי לשבועיים של שכרון חושים ב four corners , שהן ניו מכסיקו, אריזונה יוטה וקולורדו. אני מניח שברור לרוב האנשים שמדובר על אתרי הרכיבה מהיפים בעולם כמו סדונה, מואב, בולדר ועוד. אבל לא על זה רציתי לכתוב וגם לא לתאר את יופיים של המסלולים ואת חוויית הרכיבה. את זה עושה ומצלם אילן שחם בכשרון רב ממני, וכך גם אחרים. אנחנו נמצאים בעיצומו של הסיור (Flagstaff - Arizona) לאחר שהיה של 4 ימים בכנס עולמי של ארגון אופני ההרים העולמי הידוע בשם IMBA. מה שבולט לעין בכול הביקורים הפגישות והרכיבות עם האמריקאים היא מידת המחוייבות, ההתמדה וההתנדבות של הרוכב הממוצע לקידום תשתיות האופניים במקום מגוריו ובכלל.
אני קורה כאן למטה בפורום איך חברי הלל זוסמן מתחנן לכמה מתנדבים לקידום הפרויקט המופלא של שביל ישראל לאופניים. אני זוכר את ניסיונותינו בקק"ל לקדם את מבצעי "רוכבים ובונים" או כמו שיואב קרא להם בסופו של דבר "רוכבים ובוכים", ואין טוב מהשם הזה לתאר את הרוכב הישראלי המצוי (בלי לפגוע בדמויות יוצאות דופן גם כאן).
מי שחולל את מהפיכת תשתיות האופניים בארה"ב היו לא הרשויות אלא איגודי ומועדוני הרוכבים (ואני לא מדבר על איגוד האופניים אלא התארגנויות עצמאיות ו-NGO.
גם בארה"ב הגדולה רשויות הייעור, הפארקים (רט"ג), הערים המחוזות המדינות ויותר מכולם ארגוני שמירת הטבע ההתנדבותיים, שיש להם כוח עצום בארה"ב, עשו כול דבר (חלקם עד היום), בכדי למנוע קידום שבילי אופניים. התשובה הייתה התארגנות מקומית מדינתית וארצית להפעלת לחץ על מקבלי ההחלטות לשינוי המדיניות.
IMBA הוא בהחלט הבולט שבכולם הן מהבחינה המקצועית והן מבחינת תהליכי קבלת החלטות, אליו מצטרפים הארגונים המקומיים שפועלים מול הרשויות המקומיות.
רק כדי לסבר את האוזן: תהליך אישור שביל אופניים בארה"ב לוקח כ-5 שנים. (בארץ - חודשים ספורים ולעיתים פחות מכך). חלוקת השטחים בין עשרות רשויות וגורמים פרטיים הופכות את תהליך אישור השביל למסכת ביורוקרטית כמעט בלתי אפשרית, ואף על פי כן את סנטה - פה ופלאגסטאף בהן כבר ביקרנו עוטפים מערכות שבילים מדהימות עליהן רכבנו בימים האחרונים, העוברות שטחים בניהול שונה אשר אותם יזמו תכננו ובנו, בחלק גדול מהמקרים, (בפיקוח, אישור, לעיתים תקצוב חלקי של הרשויות) הרוכבים עצמם!!!!!.
בהמשך: הרוכבים הם שאחראים, ללא תמורה לאחזקת השביל, מפעילים סיור רכוב הכולל צוותי עז"ר, נקיון ועוד (לא פגשתי אף פנימית מתנדנדת על ענף).
ברכיבה קבוצתית גדולה של כנס IMBA על שביל וינדזור המדהים שיורד כ-1400 מ' לסנטה-פה, הדריכו עזרו כוונו, הובילו, הפיקו והאכילו אותנו עשרות מתנדבים מחוייבים של מועדון האופניים המקומי FAT TIRES, (כולל חילוץ מרשים של אחד מאיתנו שהשאיר חלק מהאף שלו על גזע עץ).
אפשר לכתוב על כך עוד המון אבל אני חושב שהנקודה מובנת. קל לקטר על הרשויות שלא עושות או מונעות מאיתנו שבילי אופניים.
מתי לאחרונה התגייסת לקדם שביל שכזה או לשמור עליו או לנקות או להעיף אבן שנפלה עליו.
אז מי מגיע לאירוע בניית שביל ישראל ליד מצפה רמון???
גידי, זוהר, גיל - קק"ל פלאגסטאף - אריזונה.
שלום לכולם
כן זה משהו שפונה לכולם. אשמח אם יתפתח סביבו דיון (תרבותי) מהסוג שמזמן לא נראה כאן.
התמזל מזלנו (זוהר צפון, גיל עצמון ואנוכי - אנשי קק"ל שעוסקים בתכנון וקידום שבילי אופניים בארץ) להיות מוזמנים ע"י שירות הייעור האמריקאי לשבועיים של שכרון חושים ב four corners , שהן ניו מכסיקו, אריזונה יוטה וקולורדו. אני מניח שברור לרוב האנשים שמדובר על אתרי הרכיבה מהיפים בעולם כמו סדונה, מואב, בולדר ועוד. אבל לא על זה רציתי לכתוב וגם לא לתאר את יופיים של המסלולים ואת חוויית הרכיבה. את זה עושה ומצלם אילן שחם בכשרון רב ממני, וכך גם אחרים. אנחנו נמצאים בעיצומו של הסיור (Flagstaff - Arizona) לאחר שהיה של 4 ימים בכנס עולמי של ארגון אופני ההרים העולמי הידוע בשם IMBA. מה שבולט לעין בכול הביקורים הפגישות והרכיבות עם האמריקאים היא מידת המחוייבות, ההתמדה וההתנדבות של הרוכב הממוצע לקידום תשתיות האופניים במקום מגוריו ובכלל.
אני קורה כאן למטה בפורום איך חברי הלל זוסמן מתחנן לכמה מתנדבים לקידום הפרויקט המופלא של שביל ישראל לאופניים. אני זוכר את ניסיונותינו בקק"ל לקדם את מבצעי "רוכבים ובונים" או כמו שיואב קרא להם בסופו של דבר "רוכבים ובוכים", ואין טוב מהשם הזה לתאר את הרוכב הישראלי המצוי (בלי לפגוע בדמויות יוצאות דופן גם כאן).
מי שחולל את מהפיכת תשתיות האופניים בארה"ב היו לא הרשויות אלא איגודי ומועדוני הרוכבים (ואני לא מדבר על איגוד האופניים אלא התארגנויות עצמאיות ו-NGO.
גם בארה"ב הגדולה רשויות הייעור, הפארקים (רט"ג), הערים המחוזות המדינות ויותר מכולם ארגוני שמירת הטבע ההתנדבותיים, שיש להם כוח עצום בארה"ב, עשו כול דבר (חלקם עד היום), בכדי למנוע קידום שבילי אופניים. התשובה הייתה התארגנות מקומית מדינתית וארצית להפעלת לחץ על מקבלי ההחלטות לשינוי המדיניות.
IMBA הוא בהחלט הבולט שבכולם הן מהבחינה המקצועית והן מבחינת תהליכי קבלת החלטות, אליו מצטרפים הארגונים המקומיים שפועלים מול הרשויות המקומיות.
רק כדי לסבר את האוזן: תהליך אישור שביל אופניים בארה"ב לוקח כ-5 שנים. (בארץ - חודשים ספורים ולעיתים פחות מכך). חלוקת השטחים בין עשרות רשויות וגורמים פרטיים הופכות את תהליך אישור השביל למסכת ביורוקרטית כמעט בלתי אפשרית, ואף על פי כן את סנטה - פה ופלאגסטאף בהן כבר ביקרנו עוטפים מערכות שבילים מדהימות עליהן רכבנו בימים האחרונים, העוברות שטחים בניהול שונה אשר אותם יזמו תכננו ובנו, בחלק גדול מהמקרים, (בפיקוח, אישור, לעיתים תקצוב חלקי של הרשויות) הרוכבים עצמם!!!!!.
בהמשך: הרוכבים הם שאחראים, ללא תמורה לאחזקת השביל, מפעילים סיור רכוב הכולל צוותי עז"ר, נקיון ועוד (לא פגשתי אף פנימית מתנדנדת על ענף).
ברכיבה קבוצתית גדולה של כנס IMBA על שביל וינדזור המדהים שיורד כ-1400 מ' לסנטה-פה, הדריכו עזרו כוונו, הובילו, הפיקו והאכילו אותנו עשרות מתנדבים מחוייבים של מועדון האופניים המקומי FAT TIRES, (כולל חילוץ מרשים של אחד מאיתנו שהשאיר חלק מהאף שלו על גזע עץ).
אפשר לכתוב על כך עוד המון אבל אני חושב שהנקודה מובנת. קל לקטר על הרשויות שלא עושות או מונעות מאיתנו שבילי אופניים.
מתי לאחרונה התגייסת לקדם שביל שכזה או לשמור עליו או לנקות או להעיף אבן שנפלה עליו.
אז מי מגיע לאירוע בניית שביל ישראל ליד מצפה רמון???
גידי, זוהר, גיל - קק"ל פלאגסטאף - אריזונה.
