תחקיר- "מעלה-עקרבים".

תחקיר- "מעלה-עקרבים".

אחרי בדיקת מקורות שונים כולל מאמרים עדויות וכתבות (כולל מקורות סותרים), להלן תמצית התרחשות האירוע: לקראת חגיגות חמש שנים לשיחרור אילת, ירד אוטובוס אגד מקושט בכרזה לכבוד אילת. למרות שבשנת 1953 כבר סללו את הכביש לאילת דרך מצפה רמון, הדרך התחברה ממכתש רמון לערבה רק ב-1958, כך שבתאריך הארוע המשיכו לנסוע לאילת דרך מעלה עקרבים, כאשר החל מ-1951 נפתח קו אגד סדיר בקו תל-אביב אילת, כאשר מהלך תנועת הרכב על הקו היה כיום שלם. הנהוג באותם ימים שחוליות הכוונה ישבו בתחילת וסוף הדרך כדי להבטיח שהתנועה תהיה חד סיטרית כיוון שהתנהלות התחבורה היתה איטית מאוד ובעייתית בגלל 18 העקלתונים. באוטובוס הנוסע לאילת היו סך הכל 18 נוסעים (כולל העיתונאי זאב אלתגר שחזר באותו ערב צפונה, אבל למחרת שב וסיקר את האירוע) ועוד 3 חיילים מלווים, ואילו בחזרה היו באוטובוס 11 נוסעים כולל 4 חיילי ליווי. האוטובוס ת-1383 חל לעלות במעלה עקרבים כאשר נוהג בו נהג המשנה קלמן עשרוני ואילו אפרים פירסטנברג ואשתו חנה ישבו במושב הראשון ואילו הילדה מירי התרוצצה באוטובוס. תוך כדי עליה בעקלתונים, אמר אפרים שהם יעצרו ליד העמוד (אנדרטת חיל ההנדסה) והוא יספר להם מה רואים משם. עם התקרבם לאנדרטה, פתחה חוליית מסתננים שהסתתרה מאחורי האנדרטה באש על האוטובוס . המסתננים שכללו כנראה 12 איש בראשות סעיד אבו-באנדק משבט העזאזמה בנגב, ירו על האוטובוס ללא הפסק. עשרוני נפגע, אולם הצליח לעצור את היתדרדרות האוטובוס לואדי בכך שכיוון את חלקו האחורי אל צלע הגבעה בה הוא נבלם., עשרוני הצליח לקום ממקומו ולפתוח את הדלתות ולקרוא לאנשים להימלט, אלו שניסו לעשות זאת כולל עשרוני נורו ונהרגו. אפרים שלף את אקדחו וניסה להשיב אש, אולם נהרג, ואילו חיילי הליווי לא הצליחו לעשות דבר כיוון שנשקם היה מוטל על מדפי תאי המטען של הנוסעים מעל לראש, חייל אחד סוכך על נוסעת וחייל אחר סוכך בגופו על הילדה מירי ובכך הציל את חייה. המסתננים עברו בין הנפגעים וערכו וידוי הריגה, ירדו מהאוטובוס אחרי שהשליכו את אשת הנהג החוצה וגדעו את אצבעותיה כדי לגנוב את טבעת הנישואין, גנבו נעליים וחפצים אחרים, פתאום שמעו את בנו של הנהג חיים קורא לאחותו, חזרו וירו לו בראש, בה הם לא הבחינו. כעבור זמן, עבר במקום רכב צבאי ג'יפ או קומנדקר ומחשש שהמסתננים עוד במקום נמלטו מהמקום ונסעו למשטרה הצבאית באר שבע לדווח. (החיילים הועמדו לדין בגין נטישת הפצועים). זמן מה אחר כך עבר קומנדקר של חברת האשלג , בדק את הנמצאים, אסף את שלושת הפצועים והילדה שלא נפגעה, ונסעו לבאר שבע. הכוחות שהגיעו למקום אספו את הגופות והסיעו אותן לבאר שבע (האוטובוס נשאר במקום כיוון שספג פגיעות ברדיאטור והמתין לגרר שהגיע רק למחרת בצהרים) , אולם התקבלה החלטת ממשלה, וניתנה הוראה להחזיר את הגופות למקום כולל עיתונאים במטרה לצלם שיחזור של האירוע לצורך פירסום בעולם, ואכן התמונות צולמו בלילה, ובאחת התמונות שלא פורסמה אז נראה בהחלט שהגופות לא הוצבו במקום בו באמת היו. בתאריך 28-29.3.1954 , 11 יום אחרי האירוע הופעל מבצע אריה שמטרתו גמול על רצח השומר במגדיאל והרצח במעלה עקרבים בהתקפה על הכפר נחלין בו נהרגו 10 אנשי לגיון ונפצעו 19. 1955 יחידת סיירת שקד עוברת מפיקוד מרכז לפיקוד דרום ויחד עם הסגן עמוס ירקוני (הוא עבד-אל-מג'יד חאדר-אל-מאזראייב) פיתחו את נושא המרדפים אחרי המסתננים ברחבי הנגב, עד שביום 10.11.1968 הצליחו לתפוס את אבו-בנדק מסתתר במערה, הוא שסרב להיכנע וחוסל. מה קרה לנוסעים? אפרים "פיסק'ה" פירסטנברג, נהג האוטובוס, ישב ליד אשתו במושב הקדמי ונהרג בעודו מחזיק באקדח. קלמן עשרוני נהג המשנה שנהג בעת האירוע, למרות שנפגע ודמו זרם, הצליח לסובב את ההגה ולמנוע מהאוטובוס להיתדרדר לתהום אלא להיעצר בדופן הגבעה, קם ממקומו וקרא לאנשים להימלט, נורה ומת. חנה פירסטנברג אשתו של הנהג "פיסק'ה", נהרגה, גופתה הושלכה החוצה נעליה נגנבו ואצבעותיה נגדעו כדי לגנוב את טבעת הנישואין. חזן אברהם נוסע שנהרג. עזרא משה נוסע שנהרג פוליטי קלמן נוסעת שנהרגה קירשנבוים חנה נוסעת, אשת חבר אגד שנסעה לבדה, בת 31, נהרגה. קרובה של פירסטנברג. חיים פירסטנברג ילד בן 10, בנו של הנהג פיסקה, נפצע אנושות גם מוידוי הריגה, היה צמח כל חייו, נפטר 8.9.1986 מירי פירסטנברג ילדה בת 5, בתו של הנהג פירסטנברג, היחידה שלא נפגעה בזכות חייל שסוכך עליה. היחידה שחיה מכל נוסעי האוטובוס. מרים לסר נוסעת שנפצעה ונשארה בחיים תודות לחייל שסוכך עליה. אחרי האירוע ירדה מהארץ. נפטרה 2002. אסתר לוי חיילת בת 19, נפצעה קשה מאוד באירוע, בגלל התחושה שהשלטונות נטשו אותה, ירדה מהארץ, חלתה בסרטן, ציוותה להיקבר בארץ, נפטרה 2003 דיין יוסף, בוקסנבאום ראובן, משולם ברוך, רועג (ליבוביץ) אליהו ( סגן שויתר על דרגותיו כדי להישאר עם חבריו) ארבעת חיילי הליווי שנישקם היה בתא המטען מעל המושבים, לא מצאתי תשובה אם בכלל הספיקו לתפעל אותם. לא הצלחתי עדיין למצוא תשובות: 1. האם הנהג פיסקה הספיק לירות 2. האם חיילי הליווי הספיקו לירות 3. היכן היו חוליות ההכוונה 4. האם באמת הפדאיון היו כולם בדואים משבט העזאזמה 5. מחפש את הכתבה של זאב אלתגר.
 
חיילי הליווי נהרגו כולם

משולם ברוך, נפצע וכנראה הצליח לתפעל את הנשק אולם נפטר במקום האירוע.
 
התמונה שלא פורסמה

שימו לב שסימני הדם לא במקום הגופות. אלה צילומים משוחזרים בלילה.
 
מאיר, ../images/Emo51.gif רבה , כרגיל יסודי עד

הסוף. תמיד נשמח להחכים מידיעותיך ומחקריך. על נכונותך לחלוק עם אחרים את ידעותיך, מגיע לך יישר כח גדול, אשרינו שזכינו בחבר ועמית למקצוע בדמותך!
 
היכן האנדרטה

למאיר שלום, כל הכבוד על המאמר והתמונות פעם, לפני שנים, ממול אנדרטת הזיכרון היה שלט זיכרון לטבח, השלט נעלםת היכן השלט.
 
תדרוך לי על היבלות ביידא

איזה טיפש מצוי חשב שאם מציבים מצפה , אפשר להסיר את השלט. מיקום השלט ישנו שקע רבוע ושם בדיוק הצבתי את האוטובוס בתמונה האחרונה. הכעס שלי על הזילזול, כיוון שהשלט הצביע על נקודת הפגיעה והבלימה של האוטובוס בצלע הגבעה, היום מורי דרך לא יודעים היכן זה קרה בדיוק, וזו הסיבה העיקרית שהפצתי את תמונות השיחזור לשם כך גם נסעתי במיוחד לשם לצלם וגם הצאתי עם חברים את האוטובוס ת-1383 מחניון המוזיאון של אגד לרחבה חיצונית כדו לצלם (בנסיעה...צילמתי סרט כיצד אנחנו נוסעים באוטובוס הזה, תקנאו) הענין הוא שבזכות השלט היכרתי את מירה פירסטנברג שנהגה כל יום שנה לבוא לנקות אותו, וכך יכולתי להפתיע מטיילים בקביעת טיול למעלה עקרבים לתאריכים של 17.3 והנה בא טיפש אחד וקילקל הכל. אגב, לאנדרטה פעם לא היה שלט שיש (יש לי תמונה) אחר כך היה שלט עם תאריך השיפוץ, ואחר כך הוסיפו גדר והחליפו שלט שיש בלי תאריך השיפוץ.
 
למעלה