היושש, מכירים את המאמר הזה?

[פאלאדה]

היושש, מכירים את המאמר הזה?

http://www.abiliko.co.il/index2.php?id=1467&lang=HEB
נראה לי שמכל החרטא שמופיעה ברשת לגבי הפרעת קשב וריכוז, זה אחד המאמרים האמינים התקפים והמיהמנים והממצים שיש.

יש המון חומר ברשת על הפרעות קשב וריכוז, אבל רובו הוא מטעם אנשים שמנסים לשווק לך משהו.

על כן המאמר מנוסח באופן מניפולטיבי, כפרסומת:

"אתם חשים קופצניים, תזזיתיים? הכינסו את הפרטים שלכם , תנו את כרטיס האשראי וניצור עמכם קשר"....

המאמר זה חובר ע"י עובד סוציאלי בשם אריה סעדה.
כלומר, עובד שירותי הרווחה, עובד מדינה, לא איזה מובטל שהפך את עצמו ל"מאמן מעצים לבעלי הפרעות קשב וריכוז".

כלומר, אדם שכבר יש לו תחום עיסוק, פרנסה, מקצוע, ולא עומד להתפרנס ממי שיקרא את המאמר הזה.

המאמר הזה מכיל אינפורמציה, ורחמנא ליצלן, אפילו קישורים למאמרים אקדמאים אמיתיים של אנשים שהם אמנם לא "מומחים הכי גדולים בעולם" אלא סתם אקדמאים שקרעו את התחת באוניברסיטה בשביל מחקר.

המאמר הזה אינפורמטיבי.

הוא לא עושה עליך מניפולציות ומספר לך על "שיטות" מהתחת ל"ניהול ההפרעה". מחבר המאמר אינו קוסם ואינו מושיע. הוא נותן אינפורמציה.

לטובת הקהילה.

ודווקא מהאינפורמציה ניתן להשכיל, ולממש.

עבורי, כמופרעת קשב, דווקא לקרוא מאמר אינפורמטיבי ולא מניפולטיבי ומכירתי עוזר לי להתמודד עם ההפרעה.

בעצם הזיהוי של עצמי בששת אשכולות המאפיינים של הפרעת הקשב, אני יודעת מה שייך להפרעה ולא לי, ועל כן לא פועלת על פיו.

טוב, ואיפה אתם רואים את עצמכם בתוך התסמינים האלו? (ששת אשכולות המאפיינים של הפרעת הקשב?)


נ.ב. לחמאס יש הפרעת קשב קשה, ואי עמידה קשה במשימות. הבטיחו פיגוע מגה פיגוע ענק בנתב"ג ב 6 בבוקר. בטח השעון שלהם לא צלצל.
אם רק היינו שכנים של שוודיה היינו מקבלים כבר ב 6 בבוקר פיגוע בנתב"ג, עם רקטות משאריות של חומרי יצור רהיטים מאיקיאה. אבל אנחנו במזרח התיכון, וילה בג'ונגל, וצריכים להתמודד עם שכנים מופרעי קשב כמו חמאס

 

[FOR THE LD]

איפה?..... איפה לא....

המאמר לא מוכר לי, אבל מה שכתוב בו מוכר גם מוכר.
למען האמת, אין פה חידושים והמצאות, כשקוראים את הכתוב בכל אשכול ואשכול. "תפקודים ניהוליים", לדוגמא, זהו מושג שכבר דובר בו רבות, עוד לפני שנכתב המאמר הזה.
אבל, בכל זאת משהו צד את עיני בחלק האחרון של ההתאמות הסביבתיות: "עבור אנשים כאלו, חוק השיקום משנת 1973 וחוק האמריקנים עם הנכויות משנת 1990 (חוקים אמריקנים שנועדו למנוע הפליה של אנשים עם מוגבלויות) מספקים הגנות והתאמות במוסדות לימוד ובמקומות עבודה. ההתאמה הנפוצה ביותר עבור אנשים עם הפרעת קשב היא זמן ממושך יותר להשלמת משימות במקום העבודה". מעניין אם גם בישראל, קיימת התאמה שכזאת המעוגנת בחוק, עבור מופרעי קשב וריכוז במקום עבודתם.
הייתי שמחה לקבל הארכת זמן, במסגרת העבודה שלי. כמה שקשה לעמוד בלו"ז.... אבל מצד שני, אולי עדיף להשאיר את הדברים כפי שהם ("עד לנקודה שבה המשימה נתפסת בעיניהם כמצב חירום"), שכן במקרה של דחיינית כרונית שכמותי, ההתאמה הזאת תיצור את הצורך בהתאמה מסוג חדש: "הארכת זמן שלב 2", שגוררת את משך השלמת המשימות, ממש כמו גרורות סרטן במצב מתקדם, שמדרדר משלב לשלב.
לכן אני גם לא תמיד ממליצה למופרעי קשב וריכוז ואחרים, להשתמש בהתאמה הזאת של "הארכת זמן" באופן אוטומטי, אלא לאחר הפעלת שיקול דעת, והסקת מסקנות בעקבות התנסות בשימוש בהתאמה בכל הקשור למשימות לימודיות שונות (הגשת עבודה, מבחן, פריסת לימודים וכו'). זה לא משהו שמתאים לכל אחד, ויותר שמועיל, יכול גם להזיק.

 

[פאלאדה]

טכניקה שעוזרת לי בנוגע לניהול זמן מטלות בעבוה

נניח שהבוס הקציב לך שבוע למטלה,
או 4 שעות.

מה שהייתי מציעה זה לקחת יוזמה, ולחלק את המטלה לתת מטלות קטנות, ולכל מטלה לקבוע זמני ביצוע.
לדוגמא אם מדובר במטלה שדורשת 4 שעות, לחלק אותה לחלקים, ולכל חלק להקציב זמן ולכוון את הפלפון עם הסטופר.

זה מאד מאד עוזר.
באופן אישי אני לא בעד הארכת זמן
משום שיש מחקרים שמלמדים שאנו מסתדרים תמיד עם מסגרת הזמן והתקציב שיש לנו (למעט כאשר מדובר בתקציב/זמן שחורגים מכל סבירות)

אני זוכרת שהייתה תקופה שגרתי רחוק ממקום עבודתי
והייתה לי שכנה שנסעתי איתה בטרמפ כל יום
והייתי צריכה לצאת מוקדם מן העבודה
את יודעת מה קרה?
לראשונה סיימתי מוקדם פרוייקט
משום שידעתי ש ב 2 וחצי אני טסה מהעבודה.
כשהייתי נשארת עד 10 בלילה לא הספקתי כך.

במילים אחרות, לעיתים מסגרת זמן עוזרת.

אני יודעת שגם בחיים הפרטיים שלי, כשאני מקציבה זמן למטלות, הראש מתכוונן לשם.

אני לרוב מורחת מקלחת על שעות, כי כיף לי. במלחמה עם עזה לא רציתי להתפס באזעקה רצה למקלט עם מגבת או משהו.
ולמדתי להתקלח ב 5 דקות.

איכשהו גם בטירונות הצלחתי לעמוד בזמנים כי עמדו לי על השכל.

אני חושבת שהכיוון צריך להיות - שאם מקציבים לך בעבודה זמן למטלה, חלקי אותה לתת מטלות והקציבי זמן לכל תת מטלה.

שוב, כמו כל דבר בחיים, אין כללים ברורים. לפעמים זה עובד ולפעמים זה לא. תלוי בסוג המטלה. את צריכה לעשות סוג של 'ניסוי וטעיה' על עצמך ולבדוק באילו מטלות עוזר לך לעשות לעצמך סטופר. יש מקרים שזה פשוט מטריד ומפריע.


******

ולגבי החוק. חפשי בגוגל. גם בישראל ישנו חוק שיווי זכויות לבעלי מוגבלויות.
אבל תמיד תזכרי שבכל חוק יש הבדל בין החוק לבין היישום שלו. כשמעסיק רוצה להעיף עובד עם הפרעת קשב, הוא יעשה הכל כדי לאכוף את החוק. חוקים לא מצליחים להעלים אפליה מן השטח. באירופה, מאז מלחמת העולם השניה, יש חוקים נגד שנאת יהודים. ושנאת היהודים בוערת שם עכשיו, במובן הכי אנטישמי נאצי של המילה, כאשר הנאצים הישנים תופסים טרמפ על המוסלמים החדשים.

אני חושבת שאסטרטגית זה לא נכון לספר לבוס שיש לך הפרעת קשב, אלא אם כן הוא מלאך.
עדיף לנסות לפתח אסטרטגיות לריכוז.

אם מקום עבודתך הוא ממשלתי/ציבורי אולי אפשר להסביר את זה למעסיק.
אבל אם זה מקום פרטי, לא הייתי סומכת על ההגינות של הבוס.

אולי תנסי להסביר כאן מה הקושי שלך עם הלו"ז בעבודה, ואולי ננסה להעלות פתרונות?

ממה שלמדתי על התמודדות עם הפרעת קשב, אין פתרונות קסם, אין "שיטה". אבל היצירתיות של הפרעת הקשב מאפשרת למצוא פתרונות למצבים שההפרעה יוצרת. אז נסי אולי לפרט את הקושי וננסה להעלות פתרונות...

פלאדה

 

[FOR THE LD]

הסנדלר הולך יחף

תודה לך פלאדה על התגובה המפורטת.
זה לא שאני לא יודעת מה צריך לעשות. אני יודעת טוב מאוד מה יכול לקדם ומה יכול לעכב, אבל כשיש לך כל כך הרבה על הראש, אתה צריך ליצור לעצמך סדרי עדיפויות, כשחלק מהדברים ידחו למועד לא ידוע, אחרים שמתנהלים פחות או יותר כמתוכנן, ויש כאלה שתמיד ישארו לדקה האחרונה, כמו הדו"חות האלה שצריך להגיש לקראת הישיבה. כל המסביב הזה, הניירת הזאת, הטפסים שצריך למלא בלי סוף, תמיד ישארו אצלי לסוף שבסוף, לשניה האחרונה שנותרה. זה לא ישתנה, כי מבחינתי זה פחות חשוב וגם די מעצבן, ממש כמו תופעת לוואי, לדברים החשובים באמת שאני עושה בעבודה. גם בבית, אותו כנ"ל, ישנם דברים שאי אפשר בלעדיהם, כמו לדאוג שיהיה אוכל במקרר ובמזווה, בניגוד לכלים שיושבים לי עכשיו בכיור, ויכולים לחכות למשיח... או שלא.
הלוואי ויכולתי לעשות הוקוס פוקוס, ולטפל בכל משימה שנכנסת לי לרשימה וללוז באופן מיידי, אבל זה לא יקרה בחיים, בשל מה שנכון וחשוב בעיני, מבחינה סובייקטיבית ולעיתים גם אובייקטיבית, וגם משום שיש כל כך הרבה מטלות, עניינים מחוייבויות, כשאתה איש משפחה, הורה לילדים, שצריך לדאוג גם לעניינים הקשורים אליהם, ולניהול השוטף של הבית, בלי כל הדברים הבלתי צפויים, שפתאום תידרש לטפל בהם. נוסיף לזה גם עבודה ו"שאר ירקות"..... אין, אין סוף למטלות!
כנראה שהעייפות מדברת מגרוני, לאחר שסיימתי בשעות האחרונות להבריק 50% מן הבית, ועוד מעט אני אשמע גם את כל אותן זמירות שקראתי להנאתי בכתבה, על הדברים הכי מעצבנים שילדים אומרים בחופש (אני רעב. משעמם לי, תקני לי וכו'...).
אז לסיכום, עם כל הברברת הזאת שלי והשתפכות הנפש, אני מודה לך על העזרה והתמיכה!