הילדות שלו לא בקשר איתנו

גם וגם

אני אקסית של גבר אחד, נוכחית של איש מדהים אחר.
יחד 5 ילדים.
אין לי שום תפקיד חינוכי בחייהם של ילדיו. נכון, אני דמות בוגרת בבית, ואם אחד מילדיו של בנזוגי ינסה להכניס את היד לתקע החשמל אעצור את זה מיידית, אבל מעבר לכך, תפקידי הוא להיות מקור התמיכה של בן-זוגי. לא אתערב בקשר שבינו לבין ילדיו, ובוודאי שלא בקשר שבין הילדים לבין אימם, כפי שלא הייתי רוצה שזוגתו של האקס שלי תתערב בקשר ביני לבין ילדיי או בחינוכם.
בבחינת "מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך"
&nbsp
 
כרגיל, שני צדדים למטבע

יש גברים (הרבה יותר מנשים. פי מאות יותר) שלאחר גירושים *בוחרים* לצמצם את הקשר עם הילדים שלהם ו- *בוחרים* להוציא עליהם את המינימום האפשרי, עד כדי כך שהאשה צריכה להגיע להוצל"פ כדי לבל את הכסף עבור ילדיה. ולא בכדי פתחו מסלול מיוחד לגביית מזונות בהוצל"פ.
וכן, יש גברים שבתי המשפט פוגעים בקשר שלהם עם ילדיהם, פוסקים מזונות גבוהים ומאפשרים לאימהות "להתפרע" בהתנהלותן מול האבות של ילדיהן.
&nbsp
התגרשתי מהגבר הראשון המתואר מעלה, בנזוגי הוא הגבר השני המתואר תחתיו.
לכל מטבע יש שני צדדים.
 

Daharma1

New member
הילדות שלו לא בקשר איתנו

הבנות של בעלי לא בקשר איתנו חודשיים מאז הן (17, 14) עברו עם אימן ליישוב חצי שעה מאיתנו. לנו יש 2 ילדים משותפים (1.5, 4.5) והן בקשר מצוין עם הגדול שלנו. האחות הגדולה כמעט מתעלמת מאחיה הקטן ביותר. עברנו לאזור שכוח אל בארץ מיד אחרי שנישאנו כי הגרושה, בהודעה של שבועיים לפני תחילת לימודים (הילדות היו ביסודי) הודיעה שהיא עוזבת. הסכמי ה״משמורת״ היו בעל פה, על פי יחסים טובים ביי בעלי לגרושתו, יומיים בשבוע וכל שבת שניה איתנו. נאלצנו להשקיע את מיטב כספינו בעו״ד במקום בשמחתנו, בירח דבש. הסכמתי שנעבור מהמרכז בתנאי שהסכמי המגורים והלימודים יהיו מעוגנים על פי חוק, עם כל הקושי שבדבר. הגענו להסכם ולסוג של שקט יחסי. הגרושה, חייבת לציין, אשה לא יציבה בעבודות ובמערכות יחסים. עצם המעבר היה מפני שהכירה בו זוג פה. היא בלי זוגיות ונפרדה ממנו שנה אחרי ההגעה לכאן. מאז החליפה 4 דירות ויישובים עם הילדות, בשטח אותה מועצה. הרבה בין עבודות, הרבה עבודות משלוחים והרבה ללא עבודה כלל. מסתכסכת הרבה עם שכנים ושורפת גשרים. אנחנו השכרנו בית רחב ידיים, בו לכל בת חדר גדול משלה ופרטיות ושוקעים בהוצאות כלכליות, שלא מגמרות במזונות. תמיד עולה תחושה שהאם מרעילה אותן שמגיע להן יותר, שהאחים הצעירים הם המועדפים. אני ביחסים טובים איתן, לא קל לרוב ובטח שלא בגיל ההתבגרות. לפני חודש הודיעה שעליה לעזוב את הבית הנוכחי...שלא מצאה דיור חדש וזול יותר (שוב פוטרה) ובמקביל הבת הקטנה של בעלי, דיברה כבר מס. חודשים על פיתוח כישורי המגינה שלה, דבר האפשרי רק במועצה אחרת, זו שעברו אליה במסגרת לימודית. הגרושה ניצלה את הצורך של הילדה כמקפצה למעבר, כביכול, משלב לה את הצורך בבית זול וגם משרת את צרכי הילדה. לאחות הגדולה לא אכפת המעבר. נותרה לה שמ לסיים את התיכון והיא קיבלה רכב מהמשפחה של אמה, כך שהתכוונה לנסוע לאזורנו לביה׳ס הקודם כדי ללמוד. אז... מאז שעברו וכך ומשומקום החליטו שהן כועסות על בעלי. לא היה שום דבר מיוחד שקרה לאחרונה או לאןרך זמן. יש ביניהם יחסים טובים ביחס, כמובן לקשר בין הןרים ומתבגרים. לעתים כעסים, אי הבנות והוא לפעמים כןעס, משחרר לחץ. זה תמיד נגמר בחיבוק, בהומור. הוא אדם חם ומקסים ואוהב. ניסה לשאול ולברר, הן אומרות שתריכות זמן, שכועסות. דיברתי עם הצעירה. היא אומרת שהילסים עם אבא פוגעים בבטחונה העצמי! שהןא מעליב אותה ושנמאס לה לספוג. כואב לי כל כך! הסברתי לה שמרחק לא פותר בעיות, שיבואו לדבר, שיבוא אליהן למקום נייטרלי. מה שירצו. קיר אטום. שוחחנו כמה פעמים, הגדולה לא עונה לי. עכשיו הן לא עונות לשיוחות של שנינו. בעלי דיבר עם הגרושה, לא האשים וביקש שתדבר על ליבן. לדעתי היא מרעילה אותן, מקנאה מאוד בחייו החדשים. מעולם לא חינכה אותן לתת כבוד לאביהן, אני בטוחה שמשמח אותה שהן לצידה כשהיא מתבוססת בבדידותה ב״חור״ החדש שבחרה לעבור אליו. כמובן שהפעם כשעזבה אמר בעלי שלא ניקח חלק בהסעות ובתשלומים ובזמן הנסיעות בימים שהן צריכות להיות אצלנו. לא נפתרה מחלוקת זו, לא הסכמנו לרוץ אחריה למקום נוסף. על פי לוק נוכל לדרוש את הבנות להיות פה אבל זה לא מעניין את בעלי שרוצה שליבן ירצה להיןת פה. ליבו שבור ואנחנו לא רוצים לזרוק עוד כספים לעורכי דין. אשמח לעצות. אין ספק, סיפור מורכב. תודה למי שהיה איתי עד פה.
 

ornme1

New member
הבנות גדולות.

לא חושבת שהפעלת עורך דין יכולה לשנות משהו. מכירה מספר מקרים של ילדים מעל גיל 12 שהיו זכאים להחליט בעצמם אצל מי הם גרים.
באשר לביקורים אצלכם, גיל ההתבגרות עתיר פעילויות חברתיות ובכל מקרה ביקורים אצל ההורה הלא משמורן מתדלדלים.

הבעיה הקשה כאן הינה שהן אינן מדברות עם אביהן.
הייתי מנסה לקבוע פגישות לשיחות. אפילו אצל הגרושה בבית. פגישות של אב אם וילדות.
בשלב הראשון בלעדיך.
שבעלך ישוחח וינסה לברר מה קורה. אולי אפילו מספר פגישות.
ואם לא ילך אז יעוץ חיצוני בקרבת מגורי הגרושה.
לא לוותר.
לדעתי הוא צריך להיות היוזם והנוכח, לא את.
שיהיה בהצלחה לכם.
 
גם אני תוהה לגבי תפקידך פה

הנבות גדולות, ובפועל מחליטות לגבי עצמן.
אין ספק שהמעבר הנוכחי לא קל להן, והן משליכות עליכן, כי כך יותר קל.
לדעתי על אביהן להתמיד בקשר איתן, במשלוח סמסים תומכים בהם הוא מבע את רצונו להיפגש עימן.
בשלב ראשון רק הוא והן.
הן צריכות לדעת שהכל בא ממנו, מאבא שלהן, ולא ממישהי אחרת
לדעתי הן בוחנות אותו, כמה יהיה מוכן לעשות עבורן וכמה הן חשובות לו משסירב לעבור דירה לגור לידן, ולך אין תפקיד פה. זה ביניהם.
&nbsp
אגב, גם אני לא חינכתי את ילדיי לתת כבוד לאביהם. זה לא התפקיד שלי. לדעתי, התפקיד שלי כאם גרושה הוא לאפשר לאבי-ילדיי לבנות ולקיים קשר עם ילדיו. איך יראה הקשר ביניהם, והאם הילדים יכבדו את אביהם - זה כבר תלוי בו ובהתנהלות שלו מולם. יכולה להעיד שגם כשיש אקסית מאד מרעילה, כפי שיש לבנזוגי, ניתן ליצור קשר אוהב ומכבד כאחד.
 

koryz

New member
קודם כל- קחו נשימה. שנית טפלו בעצמכם.

הגרושה נשמעת לא יציבה- ואתם אולי עשיתם טעות שנסעתם אחריה, נראה ששניכם מודעים לכך וקצת מצטערים.- נסו להינחם בעובדה שכולם טועים, והבנות בגיל קשה.
כתבת על הלב השבור של בעלך ומה איתך? שני עוללים קטנים, נסעת חצי ארץ כדי להיות קרובה לבנות שלא בקשר איתכם, בזבזתם כספים על עו"ד בירח הדבש - אני מקווה שיש לך מישהו לשוחח איתו.

אפשר להבין את הקנאה של הגרושה, קצת. לה אין בן זוג ויציבות ואילו הגרוש שלה התחתן, הביא לעולם עוד שני ילדים נוספים ועוד יש לו מספיק כסף לשכור דירה עם חדר לכל אחת מהבנות!
את הקשיים הכלכליים שלכם לא בטוח שהיא רואה.

לא נראה לי שכדאי לכם ללכת על עו"ד בפרט שהבנות לא מדברות עם שניכם. יכול להיות- שהאמא חוששת שתפעילו עליה לחץ משפטי, ולכן "מרעילה" את הבנות. מבחינתה היא מתגוננת מפני בעלך! הוא אולי חם כלפי הבנות אבל נראה לי מדברייך שהוא כועס על גרושתו ואף נותן לה לדעת היטב על טעויותיה ועל כעסיו ועל כך שהפעם הוא אולי לא יסלח.
על מה הוא לא יסלח? על כך שאין ביכולתה למצוא מקום עבודה קבוע? על כך שהיא מסתכסכת עם שכנים? היא לא יציבה. והוא בהתנהגותו הזאת לא עוזר.
אולי היא בלחץ כלכלי, וחוששת להישאר לבד. בכל מקרה, הייתי מציעה לכם למצוא דרך לטפל בקשיים הנפשיים של עצמכם- אולי אפילו ע"י איש מקצוע כלשהו, ואחר כך להעביר מסר ברור לגרושה שלא תיקחו ממנה את הבנות בכוח בכל מקרה. ההצעה שלי היא לא לשקר אלא באמת שלא להתכסח איתה - לטובת כולם. (נראה לך שכדאי לכם להשקיע כספים נוספים בעו"ד בשביל לנסות לגדל בכוח שתי בנות בגיל העשרה שאינן רוצות אפילו לשוחח איתכם?)

רק אחר כך יש טעם לנסות ליצור קשר עם הבנות.
אני מציעה שתשתדלו להיות נחמדים לגרושה שלו, נסו לתאר לעצמכם איך החיים שלכם נראים מהצד שלה, ולעזור לה - אתם לא צריכים לרוץ אחריה למקום נוסף, אבל גם לא להשיב ב'מידה כנגד מידה', ובעיקר, לא לחפש את הצדק.
אם לבעלך חשוב הקשר עם הבנות- עליו להפנים שבמידה ויפעל בכוחניות כלפי הגרושה, הוא לא ישיג קשר טוב איתן, ולא משנה כמה חיבוקים יהיו בפגישות.
המפתח לשיפור הקשר שלכם עם הבנות הוא- שיפור הקשר עם גרושתו.
יכול להיות שזה לא מגיעה לה, ושהיא לא בסדר- אבל זה בדיוק המקום שלא בהכרח כדאי לצאת 'צודקים'.
 
הבנות מסרבות להגיע לבית האב ואשתו

הי שלום לך,
אין ספק שהמצב מורכב.
באותה מידה ברור שאת ובעלך עושים עבודה נהדרת עם הבנות ובכלל.
אני מבינה את הקושי ואת התסכול.

אני פוגשת כל כך הרבה זוגות בפרק ב', מלווה אותם בתהליכי אימון ובסדנאות, ואני חייבת לומר שפעמים רבות מערכות יחסים שהיו קרובות וטובות משתנות. אני נתקלת בהרבה מצבים בהם אחרי תקופה, אפילו של כמה שנים טובות, הילדים משנים את גישתם, ומתרחקים באופן לא ברור.

לפעמים משום שהגרוש/ה "מרעילים", לפעמים כי הם עוברים עם עצמם תהליכים של התבגרות, ולפעמים מתוך רצון לעמוד לצד האם או האב שנשארו לבד.
מטבעם של החיים הנסיבות משתנות, הילדים משתנים וגם אנחנו.

עכשיו השאלה באמת מה עושים עם זה?
מקבלים את הילדות כמו שהן.
לכעוס עליהן ,להתאכזב מהן, לריב איתן, ולגרום להן לייסורי מצפון לא ישרת אף אחד. לעומת זאת לשוחח איתן, ולהבין מה באמת מפריע להם (לא ססמאות), לשתף אותן בכאב הפרטי של האב (והוא צריך לעשות כן) על כך שהן לא מגיעות, ולהתייעץ איתן יחד מה אפשר לעשות אחרת, זה הפתרון.

בשום מקרה כהורים אנחנו לא מוותרים על הילדים שלנו.

המסר של בעלך צריך להמשיך להיות: זה הבית שלכם, יש לכן מקום פה, זה לעולם לא ישתנה, אתן יכולות לבוא מתי שאתן רוצות, להביא חברים, זה הבית שלכן תמיד ללא קשר לבחירתכן כרגע.

נשמע לי שהבנות חוות מצוקה - אולי אמא שמרעילה, אולי הקושי לראות את אמא "לא מסתדרת" ואת אבא כן. אפילו הגיוני שיקחו, לא במודע אפילו, את צד האם.
הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להקשות עליהן רגשית יותר.

ולכן, הן צריכות להרגיש שהכל בסדר. לא כועסים עליהן, כן מתגעגעים אליהן.
כן להמשיך להגיד להן כל הזמן שתשמחו אם הן תבואנה, וגם אם הן מסרבות להמשיך להציע שוב ושוב להגיע.

אם הן מבקשות עזרה - לעזור, אם הן רוצות רק להפגש איתו במקומות "כיפיים" כמו סרט, בית קפה - מצויין.
הם רק ילדים, אנחנו המבוגרים האחראים, הם יכולים ליפול , לקום, ללכת לחזור, לנו את את הפריבילגיה - אנחנו שם בשבילם בכל מצב.

כן היית מתייעצת איתם מה לדעתן אפשר לעשות אחרת, איך לדעתן אפשר לעשות שיהיה להן שוב טוב להגיע, מה הן מציעות.

ולגבי הגרושה, היא לא מעניינת, משום שאין לכם כל יכולת להשפיע עליה.
יכול להיות שהיא לא מחנכת לכבוד, אתם תראו דוגמא לאיך כן מתנהגים בכבוד - כי ככה אתם מאמינים.

יהיה בסדר!
קשר שהיה טוב בין אב לבנות לא יעלם, אולי רק ישתנה, וישתנה שוב חזרה. סבלנות.

אל דאגה, אם יתמיד בפגישות איתן ולא משנה איפה, בתשומת לב, באהבה, בעזרה, בחיוך, בתמיכה, בלהמשיך להגיד להן שהן רצויות ולא משנה מה, ובהתעניינות בהן גם אם הן לא עונות - הכל יסתדר.

את תתמכי בו, תשלחי להן ברכות מזל טוב והצלחה לשנה החדשה, ותהיי מקום חם ואוהב אליו תמיד יוכלו להגיע.
בעלך כדאי שימשיך ל"חזר" אחריהן .אין בכך השפלה, והן גם לא "יטפסו עליו וינצלו זאת" (כמו שהרבה הורים חושבים).

זו פשוט טבעה של הורות - סובלנות, הכלה וקבלה בכל מצב.
אתם העוגן בשבילן.

גלית הלר.
 
למעלה