עצה מנסיונכן

[השביעיה]

עצה מנסיונכן

הי
חוכמת ההמוניות
עזרו לי... לא מצליחה להתרגל גם אחרי כמעט 4 שנים של מגורים משותפים לפערים בין הימים שהילדים שלו נמצאים לימים שהם לא נמצאים. לא מצליחה להכיל את הרעש, הבלגאן, האכילה הבלתי פוסקת של הבנים הדיבור הקולני, השאלות, הבקשות והחפירות. אני יודעת שזה אצלי, בסהכ מדובר בילדים שמתנהגים כמו ילדים (הם לא מופרעים, הם עם טמפרמנט של בנים) ואילו ילדיי שלי ככ שקטים ושלווים ועצמאיים. כל פעם שהם נכנסים בדלת הם מביאים איתם "רוח סערה" ואני רק סופרת את השעות שילכו לישון ויחזרו לבית אימם.
אני באמת מבקשת עצה, אני רוצה להרגיש טוב שהם מגיעים, יש לי עוד הרבה שנים עד שיגדלו ולא בא לי לסבול. מבינה שזה המחיר שאני משלמת על הבחירה באהבת חיי אבל אשמח לשמוע איך אתן מצאתן את הדרך להתגבר. (מה גם שהסופש הזה כולם אצלנו ...) תודה

 

[ornme1]

להכין מה שאפשר מראש.

כל מה שהם אוהבים לאכול, כך שיוכלו לקחת לעצמם את הרוב בלי להעסיק אותך. ולייעל את התהליכים, כמו למשל: מגשים חד פעמיים לפיצות, עוגות, כנ"ל לגבי כלי הגשה מרכזיים, בקבוקי שתיה אישיים במקום כוסות (אפשר גם למלא, לא חייבים כל פעם לקנות), וכך הלאה - לחשוב מה במיוחד מכביד עליך ולנסות למצוא דרך יותר קלה.
לשים להם סל כביסה מרכזי גדול כך שלא תצטרכו לזחול לאסוף כביסות מכל מיני מקומות.
להקפיד על פחי אשפה גדולים בחדרים...
בעניין הרעשים והטמפרמנט - לחשוב על הפעלות. כל אחד וענייניו, רק שיהיה מעניין ומשולב עם ילדייך, אם אפשר. זה כמובן תלוי בגילאים, ובהתאם ישנן המון תעסוקות יצירתיות אפשריות.
(לדוגמא? עם בני 13-16 עשינו פירות מרציפן, טיסנים, עפיפון, למדנו משחקי מחשב. וישנן גם תעסוקות מחוץ לבית, כידוע. כאן בסביבה ישנן הפעלות במוזיאונים, צריך לברר במקום מגורכם)
לדעתי אין פסול גם מידי פעם בלשבת ולצפות בתוכניות טלוויזיה, לא כתעסוקה אינטנסיבית.
מאחר ועכשיו קיץ, אפשר לשלב ארוחות בחוץ, כמו פיקניקים על שפת הים, ואז אין הרבה ליכלוכים בבית.
ועוד משהו - יכול להיות מאוד נחמד אם אביהם ייקח אותם לתעסוקות אנרגטיות כמו משחקי כדור, ביחד איתו. זה גם מקרב וגם מעייף וגם בריא, להם ולאבא. ואם זה כולל מישהו מילדייך, זה יכול לקרב ביניהם.

אם הם מגיעים לכמה ימים, אני ממליצה לשלב עם לינה בחוץ, אנחנו נעזרנו בזמנו בשכירת בונגלו בנחשולים, שהיה במחיר סביר ואיפשר לכולנו בילוי כייפי על שפת הים. זה הפך לחוויה משפחתית שדובר עליה רבות, משהו ששווה לחכות לו לקראת הקיץ. (כמובן, קשור לגילאי הילדים, כי מגיל 16 ואילך זה כבר לא ממש מעניין)

 

[ב לפני השינה]

אני מוצאת שהבנים הם הרעשניים ביותר בגילאים

8-12. אח"כ הם נרגעים. מתחילים עם שתיקות רועמות, אבל אין השתוללות.