אני מבינה
את ההבדל שיכול להיווצר מאלמנות או מגירושין.
 
אני בכלל לא אדם חולה אהבה ולא חושב. כל נושא כלכלי אפשרי נידון אצלינו.
אני והוא מדברים על כל אספקט כלכלי כלשהוא בחיינו. מאוד בבוטות. מאוד.
לגבי ירושות, החלטנו לדחות את הנושא, כי זה מאוד תיאורטי, מאוד לא רלוונטי בזמן הקרוב, מי יודע מה נירש ומה יהיה מצבינו. אולי נשתמש בזה לעצמנו? מי יודע?
אז את נושא הירושות שמתי בצד. בעיניים פקוחות.
את הנושא של מה יקרה אם ניפרד... חרשתי. הסכמנו. הלכנו לייעוץ בנושא וסגרנו.
 
אני האדם הכי לא בוטח בזולת ביקום. ועם זאת, החלטתי בגלל הרבה סיבות לא להסתכל על הכל דרך החור שבגרוש. ולנסות לתת אמון באדם שדבק בי ברע הרבה יותר משאפשר.
 
אני לא אחיה בבית שבו בעלי מיוסר ייסורים לגבי עתיד ילדיו בלי שאוכל לסייע לו.
וזה לא כמו ללי. כי הוא קורע את התחת בשביל כולנו. וממש כמעט לא מבקש לעצמו.
יש לנו אותה השקפת עולם כלכלית. פחות או יותר
 
אני גם לא אחיה בבית כשלבן שלי יש הכל. ואני מתכוונת הכל כרגע. כולל בגדי מותגים וצעצועים וחוגים ומה לא. ובחדר ליד, יחיה ילד שלא! מעבר לכלכליות, יש כאן בני אדם! אז לא כל חולצה שקניתי לבני אקנה לבנים שלו אבל בהחלט יש עשייה למלא גם את הצרכים היותר שמנתיים. כי אפשר. זה מותרות נטו.
 
אנחנו לא מכירות
ואת העבר שלי גם את לא מכירה. ואני אומרת לך, אין מצב שכסף ישחית אותי לדבר הזה. אין מצב לשוני כזה בבית אחד. אין.
 
ובגירים זה בגירים, ההורים מחליטים אולי איפה יש צורך ביותר עזרה.
 
אני לא אמא של ילדיו ואפילו לא קרוב לזה. עם הגדול שבצבא כרגע יש לי יחסים מצוינים ועם הקטן בן ה14 יש לי שלום קר. דאגה נטו לצרכים לא נפשיים
לא מתחברת אליו מעבר.
 
אבל הקשר של ה2 לאחיהם הקטן מעולה. ועם כמה שהאמא של הילדים צעקה להם שאבא שלהם לא אוהב אותם יותר בגלל הקטן, ושהוא אוהב רק את הקטן ועוד מיני אמירות... מחרידות... שהם מספרים... הצלחנו גם שם. יש אהבה מטורפת.
 
הנה למשל דוגמא. למרות שבעלי שילם מזונות, הילדים היו אצלה לרוב, היא ביקשה עוד ועוד ועוד. הרבה מעבר להסכם. והולדת בננו, התחרפנה טוטאלית וגרמה ל2 בניה לעזוב אותה לחלוטין. אני, שראיתי הכל, בחיוך יש לציין, ראיתי את בעלי מיוסר, לא נעים לו כבר להגיד לי מה היא ביקשה. כבר מעולף, אמרתי לו, בחיאת, ילדים שלך, תקנה מה שצריך! מה שצריך! שאני אתן לו להרגיש מנוצל כל הזמן? גם ככה זה מה שהיא רוצה מבלי לדבר איתה פעם אחת בחיי. לבסוף אחרי תקופה קשה שברנו את זה. לא הצליחו להגיע אליי ולשבור אותי דרך כסף. לא יצליחו גם. אישה אחרת הייתה אומרת לבעלה, מה, עוד דבר ועוד דבר, היא חורגת מכל הסכם, למה אתה סמרטוט? הגיוני. גם אני רציתי להגיד לו
אבל... ראיתי מעבר לכסף הזה מניפולציה. והזדמנות שלי לשבור את הרצף.
 
הילדים שלו עזבו מרצונם את בית אימם. אחד חזר לקשר איתה והשני עוד לא. מקווים שכן.
לטובתו.
 
כסף זה עניין... שצריך לראות שהוא סמל להרבה בחיים. הרבה. הרבה נשלטים בגללו והרבה שולטים. הרבה חרא הוא גורם.
 
וכן, אני חריגה ביחס שלי לכסף. אני יודעת.
 
 
