היי זועמת
ניסיתי לחשוב מה הייתי מרגישה ועושה במקומך, והסתבכתי.
אני יכולה להבין מה את כותבת ואת הזעם שלך, אך וודאי שאינני יכולה לדעת מה הייתי עושה במקומך או מה הכי כדאי לך.
אני יכולה לכתוב מה שאני חושבת כאדם מבחוץ וניטרלי.
השתדלתי לבחון את הדברים בצורה אובייקטיבית ומזווית הראיה שלכם
כמה הערות לדברייך
1.הבעיות הן לא של הבן עם הבעל (ולא משנה אם אתם נשואים או לא, מבחינתי שניכם זוג נשוי לכל דבר ולכן אכנה את בן זוגך גם כבעלך). הן נובעות מחוסר דיאלוג מוצלח שלך עם בעלך, החל מחוסר הסכמה על איך להתנהג מול הילד (דבר שוודאי מבלבל גם אותו), חילוקי דעות שלך עם בעלך בחינוך ובכלל - (בעלך נראה שמוכן 'לגייס' אפילו עזרה בתשלום בשביל "שקט" - ודווקא הילד הוא זה שמואס בסבלנות כביכול של האבא). והאב נעדר רוב הזמן כך שאפילו אין כתובת שאליה הבן יכול להפנות את האכזבה והכעס ושאר הרגשות כולל הרגשות החיוביים שהוא זקוק. אל תשכחי שאת בחרת בבן זוגך הנוכחי ואילו הילד קיבל אותך כנתון בחייו בלי שהוא יכול לעשות שום דבר בנידון. אל תחשבי שרק את סובלת מההתעלמות של בעלך. רק שאת מתנהגת כמבוגר וסובלת בשקט ואילו הילד לא משלים עם ההתעלמות כפי שאת רואה הוא מחפש אולי דרכים לתשומת לב של אביו, וגם שלך - אין לי ספק שההתנהגות שלו אינה נובעת משמחת חיים - אך גם לא בהכרח משנאה כלפייך. נסי להבין שזה לא אישי - אלא שאת בניגוד לאביו זו שבתכלס יותר בסביבה - גם זה יכול להיות מתסכל עבור הילד. הילד הוא זה שצריך טובות מאדם שאיננו מסתדר איתו את יכולה בוודאי לתאר שהוא בקונפליקט פנימי גדול.
ולמה הוא דחה את הגיוס? יכול להיות שיש דברים חשובים שקרו שאת לא מודעת להם?
2. כתבה (ב לפני השינה) שהבן מרגיש דחוי - ואת טוענת שלא כך הוא כי האב משקיע. בן זוגך לא משקיע בלברר מה מפריע לבנו ולטפל במקור הבעיה. הוא מספק את המינימום כדי להמשיך כרגיל - רק על פני השטח.
3. המצב שלכם אמנם לא מזהיר אך הוא גם יכול להידרדר!
המצב כבר גרוע יותר מהפעם האחרונה שכתבת.
את כותבת:
הבן: האוכל שאמאחורגת מגעיל ומקולקל והיא לא מנקה לי טוב. האבא: אה, אין בעיה, אז נשכור לך משרתת פרטית בן יקר, העיקר תשאר איתנו ואל תעבור לאמא, שגם אתה לא באמת רוצה לגור איתה(שם לא תהיה ל יחדה פרטית) וגם היא לא ממש ששה שתעבור אליה
אולי את מקנאת בהתנהגותו של בעלך לבנו (לכאורה בעלך מכבד אותו, את רצונותיו) אך תביני שמבחינת הילד זה יכול להתפרש כעלבון.
הוא מנסה הכל כדי לקבל תשומת לב ישירות מאביו. הבעיה של הילד היא לא הניקיון - הקיטורים שלו הם רק התירוץ. אולי הוא היה רוצה לטייל עם אביו לבד או לצפות איתו ביחד בסרט. המשמעות יכולה להיראות בעיני הילד כך:
"אין לי זמן לסרט, קח 100 ש"ח ותלך תראה לבד או עם חברה" (מכיוון שמדובר בניקיון אז הוא מציע "עוזרת"). זוגך מתייחס לילד כמו לעוד עול, ולצרכים שלו כמטלות שצריך לטפל. הוא בוודאי אוהב את הילד אבל אני לא בטוחה כמה מזה הילד מרגיש ממנו. מזל, שיש לו טענות גם כלפי האמא החורגת, במקרה זו את, כך לפחות בטענותיו לאביו כלפייך הוא לא מקבל הצעות של תחליפים מזויפים.
הוא מעליל עליך שקרים אבל לא בהכרח שונא אותך. יכול להיות שזו הדרך היחידה שהוא מסוגל או יודע כדי להשיג ממך תשומת לב. (ובכך הוא הצליח - את כרגע מוטרדת מאוד עד כדי כך שכתבת שוב בפורום).
מעניין אם היית יכולה להסב את הרגש של המוטרדות שלך ממנו - כלפיו.
במקום להיות מוטרדת מה תגיד המשפחה לנסות לדמיין כמה מוטרד צריך להיות ילד כדי ללכת כל כך רחוק כדי להרגיש אהוב ושייך או אפילו רק בשביל להרגיש תשומת לב, גם אם שלילית.
אני מבינה את הפתרון ההגיוני כביכול שתעזבי אם לבן יש בעיות, אבל מצד שני אתם זוג לכל דבר, ואם הוא היה בנך בוודאי שלא היית שוקלת לעזוב את הבית למרות חילוקי הדעות וגם אם המצב היה קשה. אולי גם לילד של בן זוגך יש מקום מסוים בליבך שאת אינך מכירה
ונכונותך להילחם על הקשר רק מוכיחה כמה שאת שותפה אמיתית בזוגיות שלכם ולא פחות גם בגידול הילדים של שניכם. כשיש קשיים שאולי 80% אחרים היו מרימים ידיים את ממשיכה להילחם - ולכן גם ציינתי שלדעתי לא רלוונטי מה אחרים עושים. אני רואה שאת מעוניינת להצליח בקשר ואת מוכנה לקחת אחריות ולכן המסקנה שלי שיש אפשרות לשינוי.
4. לפי דברייך אין אפשרות כרגע לטיפול משפחתי מסיבות שונות. ובמקביל, אין סיבה להניח שדברים ישתפרו לבד אם לא תבצעו שינוי מתוך בחירה ומודעות. גם כשרוצים שינוי מדובר בתהליך לא קל ולא תמיד מהיר. ואם לא רוצים? למרות כל האפשרויות התאורטיות הילד הוא זה שפעל - הוא עירב את המשפחה !
יש מקרים בהם אנשי מקצוע בנסיבות מסוימות מציעים לערב את המשפחה ביוזמתם. המצב הוא שכבר יידעו את המשפחה ללא יוזמתך ואני שואלת אותך - אולי אפשר לשתף אותם גם בצד שלך בסיפור
את לא צריכה להתחבא יש משהו שאת מתביישת ממנו? כבר עכשיו הם לא שומעים דברים מחמיאים עליך רק שכרגע את ממלאת את תפקיד הקורבן שהכין בשבילך הילד!
ואת יכולה גם כן לשתף, להסביר את הצד שלך, להודות שיש בעיה ואולי גם אם לא יצא משם טיפול (למרות שיתכן שלחץ מהמשפחה ישפיע על הנכונות שלהם לגשת) אולי בפגישה משפחתית שבה יועלו הבעיות של כולם יוכל להימצא פתרון משותף.
ובנוסף חשוב שידעו שהילד במצב קשה מאוד כשהוא משקר ברמה כזו, לדעתי מכיוון שהם במילא מעורבים הם צריכים להיות גם שותפים לאחריות לשלומו. כשאת מונעת מהם מידע - אינך אפשרת להם להבין את חומרת המצב ובכך אולי להתערב בעצמם, לערב את בן זוגך וגם לא לעזור לך.
5. כדאי לעלות בדיון כלשהו הנושא של מה מותר לך לומר לילד.
פחות משנה מה אתם כזוג מחליטים כל זוג עם החיים שהוא בוחר
אבל - אם משהו לא עובד צריך להיות איזה רגע, שעוצרים ומחפשים פתרון אחר.
את זועמת כי את מרגישה שקולך לא נשמע. כלפי הילד יש לך כביכול מחויבות לפי גרסתו של בן זוגך אבל לילד אין שום מחויבות כלפייך, ואת מצידך לא יכולה לדבר על כך אפילו עם האבא - אתם לפעמים מדברים אבל לא נראה שהוא מבין עד כמה זה מפריע לך. את מרגישה שאין לך מקום בקבלת החלטות בבית שלך ושלא מכבדים אותך וזו בעיה שעוד לא נפתרה לשביעות רצונך, ונשמע שאת כואבת את חוסר ההבנה הזה הרבה מאוד זמן ללא פתרון ממשי וזה יוצר גם תסכול וכעס שמקשים עליך אפילו לחבב את הילד כיוון שהוא המקור לכל הבעיות.
קיבלת תשובות מאוד מנומקות והגיוניות
אני חושבת שהפתרון טמון בחלקו להפסיק לחפש אשמים ופתרון 'קבוע'
ויותר בכיוון של, להבין שלכל אחד יש קושי מסוג אחר
האבא צריך לעבוד הרבה ואולי חסר אנרגיות
את יותר מתחזקת את הבית אבל גם זו שלקחה את התחזוקה הרגשית בבית
הילד נשמע ממש במצוקה. הוא ננטש על ידי אימו בשביל גבר אחר, והיא לא רוצה בו אם אני זוכרת נכון. האבא לא מקדיש לו תשומת לב כמעט ויש לו רק אותך.
ואיתך הוא כמעט שלא מסתדר
אם היית יכולה למצוא בליבך פינה של הבנה כלפי הקושי שלו
כל מה שהילד עושה כלפייך הוא לא במטרה לפגוע בך אלא מתוך מצוקה
לדעתי הדבר שהכי יקדם את היחסים ביניכם טמון ברגשות שלך
כרגע יש בך המון כעס. את חייבת להתחיל עם ההבנה דווקא כלפי עצמך
כעסים הם לגיטימיים והם חשובים - וגם הבנה שלכולכם קשה - נדרשת חמלה
כשתתחילי לרחם על עצמך ועל המצב שנקלעת אליו אולי יהיה לך קל יותר
גם לרחם על הבן. ועל הבן זוג. ואולי גם על הבנות שלך שנקלעו לטווח האש.
חשבת, שאולי לבן של בן הזוג כואב לראות את החמימות שלך כלפי בנותייך
ואולי הוא דווקא רואה את החביבות שלך כלפיו והוא בודק אותך
האם תמשיכי לחבב אותו ולהשקיע כלפיו גם כאשר יהיה בלתי נסבל
או שאולי תעזבי אותו כמו אימו..
הילד בא בעסקת חבילה יחד עם בן הזוג שבחרת את יודעת
אני חושבת שהאהבה האמיתית לבן זוגך היא לקבל את בנו
כפי שאת מקבלת את שאר החלקים שלו. והוא מקבל אותך עם בנותייך
