אחד הדברים הכי עצובים בלהפרד זה לוותר על זמן עם הילדים
הייתי רוצה להיות 100% מהזמן עם הילדים שלי, לחוות איתם יותר חוויות ולהיות שם כשהם מגלים את העולם ואת עצמם.
מצד שני, לילדים שלנו יש עולם שהולך והופך עשיר יותר ככל שהם מתבגרים והתרומה של הרבה מבוגרים היא בדרך כלל לטובה, כשהמבוגרים המעורבים רוצים בטובתם של הילדים ואוהבים אותם. אני אומרת את זה, כי לדעתי אין שום בעיה בתינוק שיש לו שני בתים, כמו שתינוקות הולכים לגן ולמעון ועדיין יודעים היטב מי ההורים שלהם גם כשהם מבלים שעות רבות מחוץ לבית וגם ישנים שם. הבן שלכם ידע היטב מי הוריו, ואני לא מאמינה שתהיה בעיה מבחינתו בכלל. הבעיה תהיה בעיקר שלכם, כאב הלב והגעגוע בידיעה שהילד נמצא אצל ההורה השני.
הדרך היחידה להתמודד עם זה, היא ליצור מערכת יחסים סבירה עם ההורה השני. אז אפשר לדעת שהילד שלך נמצא אצל מישהו שאוהב אותו גם כשאת לא שם כדי לראות. לילד שלכם יהיה הרבה יותר טוב אם תוכלו לשחרר ולא לריב ביניכם. זה קל להגיד ומאד קשה לעשות, כי אותם הדברים המעצבנים שבגללם אתם רוצים להפרד ימשיכו להפריע לקשר טוב, לפחות בהתחלה. זה מאד קשה שמישהו שאת לא מעריכה מספיק או מחבבת מספיק כדי שיהיה בן הזוג שלך, קיים עבור הבן שלך כדוגמה. זה קשה לחשוב שאותם הדברים שהוא לא עושה נכון, לדעתך, ואת מתקנת כשאת רואה, יעשו מעכשיו כל הזמן, כשהתינוק לא איתך. בילד ראשון גם חושבים שהמצאנו את גידול הילדים ושחייבים לעשות דברים בדרך מסוימת אחת בלבד, ונוטים מאד להתעקש עליה.
אז לסכם, לתינוק שלכם יהיה בסדר, אם אתם תוכלו לעבור הלאה ולא להיות תקועים במריבות שלכם. אם אתם חושבים שעכשיו קשה להסתדר, אחרי הפרידה יהיה יותר קשה. אני מציעה למצוא מגשר או מתאם שיעזור לכם בהתחלה לישב קשיים יומיומיים (מי נשאר איתו כשהוא חולה, מה עושים עם חלוקה לחגים...). דברים שאתם לא יודעים שיעלו לכם על העצבים יצופו ויקשו מאד.
הכי חשוב, לנסות ליצור מצבים שבהם אתם מקטינים חיכוך, אם על ידי לקיחת והחזרת הילד למעון או בכל דרך אחרת.
 
 
