רק עכשיו הבנתי מה בעצם את שואלת
וזה לקח כמה ימים, לכן כנראה שעוד אנשים לא הגיבו לשאלתך.
אם זה היה ילד שלי, הייתי קצת פחות משתפת פעולה, כי זה הבית שלו וצריך שיהיו לו מספיק עיסוקים אחרים וכד'. בגלל שזה ילד שמגיע לעיתים רחוקות יותר, הייתי משחררת קצת ולא מגבילה אלא במקרים שבהם זה ממש ממש מפריע - שנ"צ בשישי למשל, אחרי 22:00 ביום שצריך לקום לעבודה למחרתו וכד'.
בשביל יום וחצי בשבועיים הייתי מרשה, לא רואה איך זה יכול להזיק לו מבחינה חינוכית ויותר מזה, רואה איך אתם אוספים נקודות זכות שיעודדו אותו לרצות להיות אצלכם בשנים הבאות.
תאמיני לי שתוך שניה הוא יהיה מתבגר, עם עולם משל עצמו, שלא יסכים להשאר רחוק מהחברים בעד שום הון שבעולם, אם אני הייתי אבא שלו זה היה שובר לי את הלב.
חשוב ושווה להשקיע ביצירת חוויות משותפות, חופשות, בילויים, זמן 'משפחה' מהנה, בשנים האחרונות לפני שהם מתבגרים והם כבר לא ששים להשתתף. לי זה לא שינה אם זה הילדים שלי או שלו.
היום כשהם כבר גדולים אני מצטערת שלא עשיתי אז יותר.
ללי
