AnarchistPhilosopher
Well-known member
עכשיו אמרת מהי, במשפט הראשון שלך.
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מהי פילוסופיה - חלק 2 - התכנסות
- פותח הנושא Benny Marks
- פורסם בתאריך
Benny Marks
New member
זהו מאפיין אחד אפשרי (וחשוב) של הפילוסופיה
אך לא הגדרתה, או הגדרת מטרתה.
אגב - אם זכרוני אינו מטעני זו גם דעתך. האין זאת?
אך לא הגדרתה, או הגדרת מטרתה.
אגב - אם זכרוני אינו מטעני זו גם דעתך. האין זאת?
AnarchistPhilosopher
Well-known member
אני רק ציינתי שזה מה שהוא חושב שזו הגדרתה.
לא צריך להסתבך מאחורי הרבה מילים כפי שאתה עושה.
 
"פילוסופיה"- אהבת החכמה.
 
mental masturbation
 
לא צריך להסתבך מאחורי הרבה מילים כפי שאתה עושה.
 
"פילוסופיה"- אהבת החכמה.
 
mental masturbation
 
AnarchistPhilosopher
Well-known member
אז תציין את כל התכונות שלה.
אם זה לא יגדיר אותה, אני לא יודע מה יגדיר אותה.
 
אהבת החכמה זה ממצה, כל מה שבא אח"כ זה אוננות מחשבתית.
הרי אין לפילוסופיה סוף בגלל שהיא חובקת את כל תחומי הדעת.
 
אני חושב ש"אהבת החכמה" ממצה ואומר בדיוק מהי, כל מילה נוספת מיותרת.
הרי כל התכונות מתנקזות להגדרת המילה.
 
וכן פורנוגרפיה זה "כתיבת איברים". אתה יכול לכתוב על ההלשכות הפסיכולוגיות ועוד כמה דברים, אבל הגדרה צריכה להיות ממצה.
 
אם זה לא יגדיר אותה, אני לא יודע מה יגדיר אותה.
 
אהבת החכמה זה ממצה, כל מה שבא אח"כ זה אוננות מחשבתית.
הרי אין לפילוסופיה סוף בגלל שהיא חובקת את כל תחומי הדעת.
 
אני חושב ש"אהבת החכמה" ממצה ואומר בדיוק מהי, כל מילה נוספת מיותרת.
הרי כל התכונות מתנקזות להגדרת המילה.
 
וכן פורנוגרפיה זה "כתיבת איברים". אתה יכול לכתוב על ההלשכות הפסיכולוגיות ועוד כמה דברים, אבל הגדרה צריכה להיות ממצה.
 
Benny Marks
New member
אינני נמנה עליהם.
עמדתי אף מרחיקה ראות משלך, כפי שנובע בבהירות (straightforward - בתרגום מאולץ) ממטרת הפילוסופיה כפי שהצגתיה כאן.
אנסה להתמודד עם נקודה זו בפרק הבא של הדיון - מחר (אני מקווה).
עמדתי אף מרחיקה ראות משלך, כפי שנובע בבהירות (straightforward - בתרגום מאולץ) ממטרת הפילוסופיה כפי שהצגתיה כאן.
אנסה להתמודד עם נקודה זו בפרק הבא של הדיון - מחר (אני מקווה).
Benny Marks
New member
האם הפילוסופיה היא מדע, ומה מקומה בין המדעים? - 1/2
האם הפילוסופיה היא מדע? מה מקומה בין המדעים?:
1. הפילוסופיה חובקת את (או לכל הפחות מתכתבת עם) כל תחומי הדעת האחרים, והיא למעשה מקורם (AnarchistPhilosopher)
2. לפילוסופיה יש ראייה כוללת (אפלטון)
3. הפילוסופיה עוסקת בכל (אריסטו)
4. עניינה של הפילוסופיה היא ברוח ובשכל האדם (mind) (לוק, ברקלי ויום)
5. (קאנט)
1. הידיעה עצמה איננה בהכרח העולם כפי שהוא, אלא עיבוד תבוני של הנתונים החושניים
2. דבר זה הפך את ההכרה, התודעה והתבונה לעיסוק המרכזי של הפילוסופיה
6. כל ההכרה שלנו את העולם היא פרי המחשבה, וכי מכך נובע שהמציאות היחידה היא המדע. התפיסה הזו מציבה אותו (המדע) ואת היצירה הרוחנית של האדם במרכז העניין הפילוסופי (הניאו-קאנטיאנים)
7. אם מטרת הפילוסופיה היא מתן מענה על שאלת מהות האדם – על פי קאנט - באמצעות חקר היצירה הרוחנית שלו, אזי עליה לחקור את היצירה הרוחנית-תרבותית בכללותה, ולא את מדעי הטבע בלבד (הניאו-קאנטיאנים)
8. הפילוסופיה - שם כולל לשאלות שונות אשר לטענת השואלים - לא ניתנה עליהן עדיין תשובה מספקת (ויליאם ג׳יימס)
9. (הנרי סידג'ויק ואלפרד וויטהד)
1. הפילוסופיה היא "מדע המדעים".
2. מגמת הסתעפות ופיצול תחומי המחקר הביאה למצב בו כל ענף מדעי מתמקד בהיבטים ספציפיים של המציאות. כל מדען מכיר פיסת מציאות קטנה בלבד.
3. תפקידה של הפילוסופיה הוא לאחד בין הפיסות הזעירות לכדי תמונה כוללת ושלמה.
4. הפילוסופיה היא ענף מחקרי מאגד, מחבר, המוצא נקודות משותפות בין כולם - בסיס מאחד לכל.
10. הפילוסופיה היא עבודת המחשבה המכוונת לאחד את הידיעות של הניסיון היומי ואת התוצאות של החקירה המדעית להשקפת-עולם אחת שלמה מבלי כל סתירות וניגודים, המסוגלת לתת ספוק גמור לדרישות השכל ומשאלות הלב (וילהלם ירוזלם)
בפרק זה ננסה לענות על השאלות:
* האם הפילוסופיה היא מדע?
* מה מקומה בין שאר המדעים?
* האם היא מדע מדוייק?
בחינת המסקנות אליהן הגענו עד כה מספיק על מנת ליתן תשובה לשאלה הראשונה.
1. על פי תאור אופן פעולתה של הפילוסופיה, הרי שהיא כלי מחקרי הפועל על פי כללי ההגיון ומשתמש לשם כך בכלים לוגיים, ובראשם אנליזה וסינתזה רב שלביים, ולצידם לכל אורך הדרך נלווים כלי בדיקה ונסיונות הפרכה (ביקורת, סתירה וויכוח).
2. התחושה הרווחת היא כי עיסוקה של הפילוסופיה בכל מכל כל מציג אותה כאמורפית וחסרת מיקוד, ועל כן לא אפשרי להגדירה כמדע. תחושה זו אינה נכונה (לעניות דעתי), שכן מסקנותינו באשר למהות הפילוסופיה ומטרתה מראות כי על אף רוחב היריעה של הנושאים בהם היא עוסקת ושל הכלים בהם היא עושה שימוש, הרי שהפילוסופיה חוקרת נושא מוגדר וקבוע ממנו לא משה מעולם, וכך נכון גם לגבי מטרתה.
הפילוסופיה - אם כך, חוקרת נושא מוגדר, למען מטרה מוגדרת, ובאמצעים מדעיים.
הפילוסופיה היא מדע.
התייחסויותם של הפילוסופים השונים לעניין מקומה של הפילוסופיה בין המדעים אינה חדה וברורה, והיא נעה בין ״הכל״ כנקודת פתיחה לעת בה הפילוסופיה הכילה בקירבה את כלל תחומי המדע, דרך ציון חלקים הולכים ומצטמצמים אשר נותרו בה בעקבות פיצול המדעים ממנה, ועד חזרה הדרגתית ל-״הכל״ בעת החדשה.
פיצול המדעים השונים מן הפילוסופיה הפך הכרחי לנוכח רוחב היריעה ההולך וגדל של תחומי המחקר, וההתמחות הנדרשת בכל תחום. בעוד ידען של העת העתיקה היה בעת ובעונה אחת פילוסוף מומחה אך גם פיסיקאי, מתמטיקאי וביולוג, אמן ופסיכולוג, הרי שעושר הידע האנושי העצום ההולך ונצבר אינו מאפשר זאת עוד. תוצאות לוואי לפיצול המדעים כללו גם ניתוק מלאכותי של זיקתם הטבעית של המדעים אל אימם הורתם - הפילוסופיה ומקומם ביחס אליה,ערפול הסיבה המקורית לקיומם, ואיבוד היכולת לשלבם במסגרת כללית אחודה.
בעת האחרונה חוזרת אט אט ההכרה בקרב הפילוסופים כי על אף שניהול כל מדע כתחום נפרד הוא הנכון לעשותו (לנוכח האילוצים דלעיל), הרי שהפילוסופיה נותרה נשענת ונסמכת על כל אותם המדעים אשר פוצלו ממנה בכדי לבצע את חקירתה ולהגיע אל מטרתה. בלעדי המדעים והידע המופק מהם, הפילוסופיה מתרוקנת מתוכנה ונותרת כלי ריק למטרת התפלספות ותו לא.
אפלטון ואריסטו ראו בפילוסופיה תחום חשיבה בעל ראייה כוללנית, העוסק בכל. הפילוסופים לוק, ברקלי ויום צמצמו את עניינה של הפילוסופיה לרוח ושכל האדם, ואילו ויליאם ג׳יימס אף הגדיל לעשות בהציגו את הפילוסופיה כשם כולל לשאלות שונות אשר לטענת השואלים - לא ניתנה עליהן עדיין תשובה מספקת. ירידה הדרגתית זו בחשיבותה של הפילוסופיה תואמת את מהלכי פיצול המדעים השונים ממנה, ודילול תוכנה ותחומי עיסוקה, כל זאת תוך חיזוק חשיבותו של כל תחום מדעי כשלעצמו - על חשבונה. ניתן לאמר כי מעמדה של הפילוסופיה ממשיך ומתדרדר לאיטו בתפיסה הכללית הרווחת, וזאת בהובלתם של המדעים השונים, ובראשם המדעים המדוייקים.
בניגוד לתפיסה השלטת, הרי שבקרב הפילוסופים מגמה זו מתחילה להשתנות. קאנט בדרכו המרומזת והפתלתלה מציין את ״עיבוד תבוני של הנתונים החושניים״ כבסיס ממנו נגזר עיסוקה המרכזי של הפילוסופיה. זהו תיאור רומנטי משהו של … המדע.
חידדו את דבריו (תוך ניפוי הרומנטיקה) הפילוסופים הניאו-קאנטייאנים באמרם כי תפיסתו זו של קאנט מציבה את המדע ואת היצירה הרוחנית של האדם במרכז העניין הפילוסופי, ועליה לחקור את שניהם.
הגדילו לעשות הפילוסופים הנרי סידג'ויק ואלפרד וויטהד כשסיפקו הגדרה חדה למקומה של הפילוסופיה בין המדעים, ותיאור היחסים המדוייקים ביניהם (מפאת חשיבותם הריהם מפורטים שוב כפי שהופיעו ברישא של פרק זה):
1. הפילוסופיה היא "מדע המדעים".
2. מגמת הסתעפות ופיצול תחומי המחקר הביאה למצב בו כל ענף מדעי מתמקד בהיבטים ספציפיים של המציאות. כל מדען מכיר פיסת מציאות קטנה בלבד.
3. תפקידה של הפילוסופיה הוא לאחד בין הפיסות הזעירות לכדי תמונה כוללת ושלמה.
4. הפילוסופיה היא ענף מחקרי מאגד, מחבר, המוצא נקודות משותפות בין כולם - בסיס מאחד לכל.
הפילוסופיה היא מדע המדעים.
אין בהגדרה זו משום ציון עובדת היותה של הפילוסופיה אימם הורתם של המדעים אשר התפצלו ממנה בהדרגה. עובדה זו ידועה ומוכרת ואין עליה עורר. על פי סידג'ויק ווויטהד, יונקת הפילוסופיה מכלל המדעים את פיסות הידע שהם תוצאות מחקריהם, מוצאת נקודות השקה ומאחדת בין כולם לתמונה כוללת ושלמה. הגדרה זו מציבה את הפילוסופיה כמצע משותף למדעים השונים המסוגל לבצע סינתזה שלהם לתמונה אחת. זוהי עמדת כח בלתי מתפשרת, העומדת בניגוד מוחלט לתפיסתה המודרנית הרווחת של הפילוסופיה.
כשלעצמי הייתי מרחיק לכת אף יותר מכך.
מטרתה של הפילוסופיה, כפי שהגענו להגדרתה בפרק הקודם, היא חדה ומוגדרת היטב - מציאת הדרך המיטבית לפעולה למען שיפור רווחתנו וסיכויי הישרדותנו. מטרה זו הובילה את הפילוסופיה מראשיתה, עוד בעת שהכילה את המדעים בקירבה, ולא השתנתה גם בעקבות התפצלותם ממנה. למעשה - כל תחומי החקר בהם עסק האדם כחלק מן הפילוסופיה נועדו לשרת מטרה זו בלבד, ואין בילתה.
התפצלות המדעים המלאכותית לא שינתה את אותה מטרה בסיסית שביסוד האפיסטמולוגיה האנושית. כל מדע מדוייק חקר חלק מן המציאות, על מנת להכיר את הסכנות האורבות לנו מחד ואת החוקים אשר נוכל לנצלם לטובת הישרדותנו (באמצעות יצירת כלים ואופני פעולה) מאידך. בהתאמה חקר כל מדע ממדעי הרוח וההתנהגות את מגבלותינו וצרכינו על מנת שנוכל להתאים עצמנו לסביבה, ואותה לצרכינו.
לעיתים נדמה כי תכלית זו של המדעים התערפלה עם התפצלותם, והם פיתחו לעצמם מטרות יחודיות משלהם, המקטינות את הצורך במטרייה המאגדת, אשר מבקשת לבצע עיבוד נוסף לתגליותיהם הנאדרות והנהדרות (ללא כל ציניות).
עם זאת, כבר עתה מבצבצים להם במסדרונות המוסדות האקדמיים רעיונות המעלים על נס את היתרון הגלום בשילובם של מקורות ידע ממחלקות שונות לכדי תובנות רבות עוצמה הרבה יותר מתרומת חלקיהן. קולות שונים מעודדים ומשבחים מולטי-דיסיפלינריות בתוך מחלקות מדעי הטבע, ובעלי תעוזה אפילו שולחים יהבם לעבר פקולטות מדעי הרוח וההתנהגות (דוגמאות ניתן לראות בתחום הכלכלה, הכימיה ואפילו החלל). יש להודות כי רעיונות אלה נמצאים בחיתוליהם בקרב הממסד האקדמי, ועליהם לעבור כברת דרך רבה לפני שיגיעו למעמד והכרה רשמיים, אם כי כבר עכשיו הם נתפסים כחדשניים, והעושים בהם שימוש בולטים בקרב עמיתיהם.
המשך בפוסט הבא/...
האם הפילוסופיה היא מדע? מה מקומה בין המדעים?:
1. הפילוסופיה חובקת את (או לכל הפחות מתכתבת עם) כל תחומי הדעת האחרים, והיא למעשה מקורם (AnarchistPhilosopher)
2. לפילוסופיה יש ראייה כוללת (אפלטון)
3. הפילוסופיה עוסקת בכל (אריסטו)
4. עניינה של הפילוסופיה היא ברוח ובשכל האדם (mind) (לוק, ברקלי ויום)
5. (קאנט)
1. הידיעה עצמה איננה בהכרח העולם כפי שהוא, אלא עיבוד תבוני של הנתונים החושניים
2. דבר זה הפך את ההכרה, התודעה והתבונה לעיסוק המרכזי של הפילוסופיה
6. כל ההכרה שלנו את העולם היא פרי המחשבה, וכי מכך נובע שהמציאות היחידה היא המדע. התפיסה הזו מציבה אותו (המדע) ואת היצירה הרוחנית של האדם במרכז העניין הפילוסופי (הניאו-קאנטיאנים)
7. אם מטרת הפילוסופיה היא מתן מענה על שאלת מהות האדם – על פי קאנט - באמצעות חקר היצירה הרוחנית שלו, אזי עליה לחקור את היצירה הרוחנית-תרבותית בכללותה, ולא את מדעי הטבע בלבד (הניאו-קאנטיאנים)
8. הפילוסופיה - שם כולל לשאלות שונות אשר לטענת השואלים - לא ניתנה עליהן עדיין תשובה מספקת (ויליאם ג׳יימס)
9. (הנרי סידג'ויק ואלפרד וויטהד)
1. הפילוסופיה היא "מדע המדעים".
2. מגמת הסתעפות ופיצול תחומי המחקר הביאה למצב בו כל ענף מדעי מתמקד בהיבטים ספציפיים של המציאות. כל מדען מכיר פיסת מציאות קטנה בלבד.
3. תפקידה של הפילוסופיה הוא לאחד בין הפיסות הזעירות לכדי תמונה כוללת ושלמה.
4. הפילוסופיה היא ענף מחקרי מאגד, מחבר, המוצא נקודות משותפות בין כולם - בסיס מאחד לכל.
10. הפילוסופיה היא עבודת המחשבה המכוונת לאחד את הידיעות של הניסיון היומי ואת התוצאות של החקירה המדעית להשקפת-עולם אחת שלמה מבלי כל סתירות וניגודים, המסוגלת לתת ספוק גמור לדרישות השכל ומשאלות הלב (וילהלם ירוזלם)
בפרק זה ננסה לענות על השאלות:
* האם הפילוסופיה היא מדע?
* מה מקומה בין שאר המדעים?
* האם היא מדע מדוייק?
בחינת המסקנות אליהן הגענו עד כה מספיק על מנת ליתן תשובה לשאלה הראשונה.
1. על פי תאור אופן פעולתה של הפילוסופיה, הרי שהיא כלי מחקרי הפועל על פי כללי ההגיון ומשתמש לשם כך בכלים לוגיים, ובראשם אנליזה וסינתזה רב שלביים, ולצידם לכל אורך הדרך נלווים כלי בדיקה ונסיונות הפרכה (ביקורת, סתירה וויכוח).
2. התחושה הרווחת היא כי עיסוקה של הפילוסופיה בכל מכל כל מציג אותה כאמורפית וחסרת מיקוד, ועל כן לא אפשרי להגדירה כמדע. תחושה זו אינה נכונה (לעניות דעתי), שכן מסקנותינו באשר למהות הפילוסופיה ומטרתה מראות כי על אף רוחב היריעה של הנושאים בהם היא עוסקת ושל הכלים בהם היא עושה שימוש, הרי שהפילוסופיה חוקרת נושא מוגדר וקבוע ממנו לא משה מעולם, וכך נכון גם לגבי מטרתה.
הפילוסופיה - אם כך, חוקרת נושא מוגדר, למען מטרה מוגדרת, ובאמצעים מדעיים.
הפילוסופיה היא מדע.
התייחסויותם של הפילוסופים השונים לעניין מקומה של הפילוסופיה בין המדעים אינה חדה וברורה, והיא נעה בין ״הכל״ כנקודת פתיחה לעת בה הפילוסופיה הכילה בקירבה את כלל תחומי המדע, דרך ציון חלקים הולכים ומצטמצמים אשר נותרו בה בעקבות פיצול המדעים ממנה, ועד חזרה הדרגתית ל-״הכל״ בעת החדשה.
פיצול המדעים השונים מן הפילוסופיה הפך הכרחי לנוכח רוחב היריעה ההולך וגדל של תחומי המחקר, וההתמחות הנדרשת בכל תחום. בעוד ידען של העת העתיקה היה בעת ובעונה אחת פילוסוף מומחה אך גם פיסיקאי, מתמטיקאי וביולוג, אמן ופסיכולוג, הרי שעושר הידע האנושי העצום ההולך ונצבר אינו מאפשר זאת עוד. תוצאות לוואי לפיצול המדעים כללו גם ניתוק מלאכותי של זיקתם הטבעית של המדעים אל אימם הורתם - הפילוסופיה ומקומם ביחס אליה,ערפול הסיבה המקורית לקיומם, ואיבוד היכולת לשלבם במסגרת כללית אחודה.
בעת האחרונה חוזרת אט אט ההכרה בקרב הפילוסופים כי על אף שניהול כל מדע כתחום נפרד הוא הנכון לעשותו (לנוכח האילוצים דלעיל), הרי שהפילוסופיה נותרה נשענת ונסמכת על כל אותם המדעים אשר פוצלו ממנה בכדי לבצע את חקירתה ולהגיע אל מטרתה. בלעדי המדעים והידע המופק מהם, הפילוסופיה מתרוקנת מתוכנה ונותרת כלי ריק למטרת התפלספות ותו לא.
אפלטון ואריסטו ראו בפילוסופיה תחום חשיבה בעל ראייה כוללנית, העוסק בכל. הפילוסופים לוק, ברקלי ויום צמצמו את עניינה של הפילוסופיה לרוח ושכל האדם, ואילו ויליאם ג׳יימס אף הגדיל לעשות בהציגו את הפילוסופיה כשם כולל לשאלות שונות אשר לטענת השואלים - לא ניתנה עליהן עדיין תשובה מספקת. ירידה הדרגתית זו בחשיבותה של הפילוסופיה תואמת את מהלכי פיצול המדעים השונים ממנה, ודילול תוכנה ותחומי עיסוקה, כל זאת תוך חיזוק חשיבותו של כל תחום מדעי כשלעצמו - על חשבונה. ניתן לאמר כי מעמדה של הפילוסופיה ממשיך ומתדרדר לאיטו בתפיסה הכללית הרווחת, וזאת בהובלתם של המדעים השונים, ובראשם המדעים המדוייקים.
בניגוד לתפיסה השלטת, הרי שבקרב הפילוסופים מגמה זו מתחילה להשתנות. קאנט בדרכו המרומזת והפתלתלה מציין את ״עיבוד תבוני של הנתונים החושניים״ כבסיס ממנו נגזר עיסוקה המרכזי של הפילוסופיה. זהו תיאור רומנטי משהו של … המדע.
חידדו את דבריו (תוך ניפוי הרומנטיקה) הפילוסופים הניאו-קאנטייאנים באמרם כי תפיסתו זו של קאנט מציבה את המדע ואת היצירה הרוחנית של האדם במרכז העניין הפילוסופי, ועליה לחקור את שניהם.
הגדילו לעשות הפילוסופים הנרי סידג'ויק ואלפרד וויטהד כשסיפקו הגדרה חדה למקומה של הפילוסופיה בין המדעים, ותיאור היחסים המדוייקים ביניהם (מפאת חשיבותם הריהם מפורטים שוב כפי שהופיעו ברישא של פרק זה):
1. הפילוסופיה היא "מדע המדעים".
2. מגמת הסתעפות ופיצול תחומי המחקר הביאה למצב בו כל ענף מדעי מתמקד בהיבטים ספציפיים של המציאות. כל מדען מכיר פיסת מציאות קטנה בלבד.
3. תפקידה של הפילוסופיה הוא לאחד בין הפיסות הזעירות לכדי תמונה כוללת ושלמה.
4. הפילוסופיה היא ענף מחקרי מאגד, מחבר, המוצא נקודות משותפות בין כולם - בסיס מאחד לכל.
הפילוסופיה היא מדע המדעים.
אין בהגדרה זו משום ציון עובדת היותה של הפילוסופיה אימם הורתם של המדעים אשר התפצלו ממנה בהדרגה. עובדה זו ידועה ומוכרת ואין עליה עורר. על פי סידג'ויק ווויטהד, יונקת הפילוסופיה מכלל המדעים את פיסות הידע שהם תוצאות מחקריהם, מוצאת נקודות השקה ומאחדת בין כולם לתמונה כוללת ושלמה. הגדרה זו מציבה את הפילוסופיה כמצע משותף למדעים השונים המסוגל לבצע סינתזה שלהם לתמונה אחת. זוהי עמדת כח בלתי מתפשרת, העומדת בניגוד מוחלט לתפיסתה המודרנית הרווחת של הפילוסופיה.
כשלעצמי הייתי מרחיק לכת אף יותר מכך.
מטרתה של הפילוסופיה, כפי שהגענו להגדרתה בפרק הקודם, היא חדה ומוגדרת היטב - מציאת הדרך המיטבית לפעולה למען שיפור רווחתנו וסיכויי הישרדותנו. מטרה זו הובילה את הפילוסופיה מראשיתה, עוד בעת שהכילה את המדעים בקירבה, ולא השתנתה גם בעקבות התפצלותם ממנה. למעשה - כל תחומי החקר בהם עסק האדם כחלק מן הפילוסופיה נועדו לשרת מטרה זו בלבד, ואין בילתה.
התפצלות המדעים המלאכותית לא שינתה את אותה מטרה בסיסית שביסוד האפיסטמולוגיה האנושית. כל מדע מדוייק חקר חלק מן המציאות, על מנת להכיר את הסכנות האורבות לנו מחד ואת החוקים אשר נוכל לנצלם לטובת הישרדותנו (באמצעות יצירת כלים ואופני פעולה) מאידך. בהתאמה חקר כל מדע ממדעי הרוח וההתנהגות את מגבלותינו וצרכינו על מנת שנוכל להתאים עצמנו לסביבה, ואותה לצרכינו.
לעיתים נדמה כי תכלית זו של המדעים התערפלה עם התפצלותם, והם פיתחו לעצמם מטרות יחודיות משלהם, המקטינות את הצורך במטרייה המאגדת, אשר מבקשת לבצע עיבוד נוסף לתגליותיהם הנאדרות והנהדרות (ללא כל ציניות).
עם זאת, כבר עתה מבצבצים להם במסדרונות המוסדות האקדמיים רעיונות המעלים על נס את היתרון הגלום בשילובם של מקורות ידע ממחלקות שונות לכדי תובנות רבות עוצמה הרבה יותר מתרומת חלקיהן. קולות שונים מעודדים ומשבחים מולטי-דיסיפלינריות בתוך מחלקות מדעי הטבע, ובעלי תעוזה אפילו שולחים יהבם לעבר פקולטות מדעי הרוח וההתנהגות (דוגמאות ניתן לראות בתחום הכלכלה, הכימיה ואפילו החלל). יש להודות כי רעיונות אלה נמצאים בחיתוליהם בקרב הממסד האקדמי, ועליהם לעבור כברת דרך רבה לפני שיגיעו למעמד והכרה רשמיים, אם כי כבר עכשיו הם נתפסים כחדשניים, והעושים בהם שימוש בולטים בקרב עמיתיהם.
המשך בפוסט הבא/...
Benny Marks
New member
האם הפילוסופיה היא מדע, ומה מקומה בין המדעים? - 2/2
../המשך מפוסט קודם
מהן אותן מילות מפתח אופנתיות (buzzwords) (מולטי דיסיפלינריות, רב תחומיות) אם לא תיאורו של תהליך שילוב פיסות מידע לכדי תמונה כללית? מהן אם לא תיאורה של מהות הפילוסופיה הזקנה עצמה? יתכן והחשש לקרוא לגברת הכבודה בשמה נובע מהעובדה שיש בכך משום תחילתה של הודאה בסדר הנכון של המדעים. סדר על פיו הפילוסופיה היא זו הניצבת בראשם כבתחילה, ושאר המדעים יורדים מגדולתם היחסית וחוזרים למקומם הטבעי כמשרתיה ושלוחיה למטרת איסוף מידע בתחומי הבסיס עליהם היא נשענת לביצוע מחקרה היא.
אעיז ואומר זאת שוב - המדעים השונים הם שלוחיה של הפילוסופיה לאיסוף מידע באותם תחומים הנחוצים לה כדי לבנות תמונה שלמה, וממנה להגיע אל מטרתה - שיפור חיינו וסיכויי הישרדותנו.
ללא מילוי צו זה שלנו על ידי הפילוסופיה - מתייתרת תכליתם של המדעים השונים, וכך גם הצורך בהם. תובנה זו קשה לעיכול הן על-ידי הפילוסופים המדוכאים והן ובמיוחד על-ידי האקדמיה הממסדית של המדעים השונים. והנה קושי נוסף בעצם הדיון על הגדרתה של הפילוסופיה.
* האם הפילוסופיה היא מדע מדוייק?
ישנה יותר מנקודת מבט אחת לפיה נוכל לנתח ולנסח תשובה לשאלה זו, נדון באחרות במועד מאוחר יותר. לעת זו נוכל לקבוע כי מידת היותה של הפילוסופיה מדע מדוייק נובעת במישרין מהיות שלוחיה - המדעים השונים, מדוייקים.
רגל אחת עליה עומדת הפילוסופיה היא תחום המדעים המדוייקים - הם מדעי הטבע, אשר על אף כי מידת דיוקם אינה אחידה, היא מספקת על מנת לטוות תמונה מדוייקת למדי של הידוע לנו על המציאות.
הרגל השניה - זו העוסקת בנו, בני האדם היא תחום מדעי הרוח וההתנהגות. תחום זה נראה לכאורה כתחום מעורפל בהרבה, חסר נוסחאות, משוואות וחוקים נוקשים (אם כי כאלה נוצרים פה ושם, כגון משוואת פרייס באשר לאלטרואיזם), ומתאפיין דווקא בריבוי יוצאים מן הכלל המטשטשים את הכלל. אחת הסיבות האםשריות לכך נעוצה בעובדה שמדעי הרוח וההתנהגות פוצלו מהפילוסופיה אך במאה ה-19, והם צעירים בהרבה מאחיהם מדעי הטבע. עם זאת - רמת הדיוק במדעים אלו עולה בהתמדה ככל שנמשך המחקר, ותוך שילובם של תובנות מתחומים אחרים כמו מדעי החיים, סטטיסטיקה והסתברות, ואף תאוריית האבולוציה של דארווין.
גם הפילוסופיה עצמה מנסה להגדיל את רמת הדיוק שבה באמצעות השימוש בכלים לוגיים ומתן הגדרות מדוייקות יותר למושגי יסוד בהם היא דנה. כך למשל אנו מחפשים את הנוסחה לאושר, או מנסים ליצור חוקים ליישום הוגן של צדק.
ולסיכום:
* הפילוסופיה היא מדע.
* הפילוסופיה היא ״מדע המדעים״.
* היא מקורם של כל המדעים.
* היא העומדת בראשם של המדעים.
* היא משתמשת במדעים כשלוחיה למטרת איסוף מידע.
* היא הנותנת באמצעות החתירה למטרתה הצדקה לקיומם של המדעים.
* היא בעלת היכולת לשלב בין המדעים - ללא יכולת זו תועלתם מוגבלת.
* הפילוסופיה היא מדע מדוייק בתלות בדיוק המדעים שתחתיה.
../המשך מפוסט קודם
מהן אותן מילות מפתח אופנתיות (buzzwords) (מולטי דיסיפלינריות, רב תחומיות) אם לא תיאורו של תהליך שילוב פיסות מידע לכדי תמונה כללית? מהן אם לא תיאורה של מהות הפילוסופיה הזקנה עצמה? יתכן והחשש לקרוא לגברת הכבודה בשמה נובע מהעובדה שיש בכך משום תחילתה של הודאה בסדר הנכון של המדעים. סדר על פיו הפילוסופיה היא זו הניצבת בראשם כבתחילה, ושאר המדעים יורדים מגדולתם היחסית וחוזרים למקומם הטבעי כמשרתיה ושלוחיה למטרת איסוף מידע בתחומי הבסיס עליהם היא נשענת לביצוע מחקרה היא.
אעיז ואומר זאת שוב - המדעים השונים הם שלוחיה של הפילוסופיה לאיסוף מידע באותם תחומים הנחוצים לה כדי לבנות תמונה שלמה, וממנה להגיע אל מטרתה - שיפור חיינו וסיכויי הישרדותנו.
ללא מילוי צו זה שלנו על ידי הפילוסופיה - מתייתרת תכליתם של המדעים השונים, וכך גם הצורך בהם. תובנה זו קשה לעיכול הן על-ידי הפילוסופים המדוכאים והן ובמיוחד על-ידי האקדמיה הממסדית של המדעים השונים. והנה קושי נוסף בעצם הדיון על הגדרתה של הפילוסופיה.
* האם הפילוסופיה היא מדע מדוייק?
ישנה יותר מנקודת מבט אחת לפיה נוכל לנתח ולנסח תשובה לשאלה זו, נדון באחרות במועד מאוחר יותר. לעת זו נוכל לקבוע כי מידת היותה של הפילוסופיה מדע מדוייק נובעת במישרין מהיות שלוחיה - המדעים השונים, מדוייקים.
רגל אחת עליה עומדת הפילוסופיה היא תחום המדעים המדוייקים - הם מדעי הטבע, אשר על אף כי מידת דיוקם אינה אחידה, היא מספקת על מנת לטוות תמונה מדוייקת למדי של הידוע לנו על המציאות.
הרגל השניה - זו העוסקת בנו, בני האדם היא תחום מדעי הרוח וההתנהגות. תחום זה נראה לכאורה כתחום מעורפל בהרבה, חסר נוסחאות, משוואות וחוקים נוקשים (אם כי כאלה נוצרים פה ושם, כגון משוואת פרייס באשר לאלטרואיזם), ומתאפיין דווקא בריבוי יוצאים מן הכלל המטשטשים את הכלל. אחת הסיבות האםשריות לכך נעוצה בעובדה שמדעי הרוח וההתנהגות פוצלו מהפילוסופיה אך במאה ה-19, והם צעירים בהרבה מאחיהם מדעי הטבע. עם זאת - רמת הדיוק במדעים אלו עולה בהתמדה ככל שנמשך המחקר, ותוך שילובם של תובנות מתחומים אחרים כמו מדעי החיים, סטטיסטיקה והסתברות, ואף תאוריית האבולוציה של דארווין.
גם הפילוסופיה עצמה מנסה להגדיל את רמת הדיוק שבה באמצעות השימוש בכלים לוגיים ומתן הגדרות מדוייקות יותר למושגי יסוד בהם היא דנה. כך למשל אנו מחפשים את הנוסחה לאושר, או מנסים ליצור חוקים ליישום הוגן של צדק.
ולסיכום:
* הפילוסופיה היא מדע.
* הפילוסופיה היא ״מדע המדעים״.
* היא מקורם של כל המדעים.
* היא העומדת בראשם של המדעים.
* היא משתמשת במדעים כשלוחיה למטרת איסוף מידע.
* היא הנותנת באמצעות החתירה למטרתה הצדקה לקיומם של המדעים.
* היא בעלת היכולת לשלב בין המדעים - ללא יכולת זו תועלתם מוגבלת.
* הפילוסופיה היא מדע מדוייק בתלות בדיוק המדעים שתחתיה.
עוד כל מילה אמת
New member
הפילוסופיה דומה לתרבות של ילידי האי פיג'י = עולם הולך ונעלם
אחרי שנולדו מתוך העיסוקים הפילוסופיים הקדומים
המחקרים המסודרים והשיטתיים המבוססים על ממצאים
מה שנשאר כרגע לפילוסופיה זה המבט "פנימה" .
זה ניסיון מועט כלים להבין את פעולת המוח .
גם זה כבר שטח שחודרים אליו עם כלי מחקר .
אחרי שנולדו מתוך העיסוקים הפילוסופיים הקדומים
המחקרים המסודרים והשיטתיים המבוססים על ממצאים
מה שנשאר כרגע לפילוסופיה זה המבט "פנימה" .
זה ניסיון מועט כלים להבין את פעולת המוח .
גם זה כבר שטח שחודרים אליו עם כלי מחקר .
פילוסוף רוחני333
New member
הפילוסופיה עוסקת
בכל מה שאפשר לחשוב עליו, כי היא מדע החשיבה. זה כולל פילוסופיה של מדע, של אמנות, של שפה, של תודעה, של דת, של מוסר ויחסי אנוש ושל הפילוסופיה עצמה. למדתי קצת פילוסופיה במכללה פעם, נושא מעניין מאד.
בכל מה שאפשר לחשוב עליו, כי היא מדע החשיבה. זה כולל פילוסופיה של מדע, של אמנות, של שפה, של תודעה, של דת, של מוסר ויחסי אנוש ושל הפילוסופיה עצמה. למדתי קצת פילוסופיה במכללה פעם, נושא מעניין מאד.
Benny Marks
New member
מאפיינים נוספים של הפילוסופיה
מאפיינים נוספים של הפילוסופיה
בחלק זה אעלה לדיון נוסף כמה נושאים נלווים הנוגעים לאופייה והגדרתה של הפילוסופיה, בניהם תפיסות ותהיות אשר הועלו על-ידי פילוסופים בעבר כחלק מהנסיון לשרטט את תחומה ותכולתה של הפילוסופיה, ובחינת השפעתם והשקתם של תחומי מדע מקבילים לתחום הפילוסופיה.
הנה טעימה קטנה לשבת…
מאפיינים נוספים של הפילוסופיה
בחלק זה אעלה לדיון נוסף כמה נושאים נלווים הנוגעים לאופייה והגדרתה של הפילוסופיה, בניהם תפיסות ותהיות אשר הועלו על-ידי פילוסופים בעבר כחלק מהנסיון לשרטט את תחומה ותכולתה של הפילוסופיה, ובחינת השפעתם והשקתם של תחומי מדע מקבילים לתחום הפילוסופיה.
הנה טעימה קטנה לשבת…
Benny Marks
New member
הפילוסופיה במימד הזמן
הפילוסופיה במימד הזמן
היה זה הפילוסוף הגרמני הגל אשר בגישתו ההיסטוריציסטית טען כי הפילוסופיה היא דינמית במהותה ומתפתחת באופן תדיר במימד הזמן. הפילוסופיה הנוכחית - לתפיסתו, מאגדת את כל פילוסופיות העבר לכדי השקפת עולם אמיתית אחת, הנכונה לעכשיו. עם זאת אין זו אמת מוחלטת, שכן הפילוסופיה - כאמור, ממשיכה ומתפתחת.
דבר זה מסביר קושי נוסף בנסיון הגדרתה של הפילוסופיה, שכן לדברי הגל מאפייניה משתנים כל הזמן עם התפתחותה.
שילוב מוטיב הזמן כאמת מידה נוספת לבחינת היקפה ותכולתה של הפילוסופיה הינו חיוני ומוצדק, ומוכיח כי אכן השתנו אלו רבות לאורך העדנים. אולם מבט בוחן של שינויים אלו אל מול המסקנות אליהם כבר הגענו מראים כי לא חל שינוי כלשהו במהותה, מטרתה ואפילו דרך פעולתה של הפילוסופיה.
הפילוסופיה שואפת עדיין לאחד את ידע המדעים לכדי תמונה אחת, למען מציאת דרכי פעולה לשיפור איכות ואורך חיינו, והיא עושה זאת תוך שימוש בכלים לוגיים מדעיים.
אין זאת אלא שלמרות שילובו של מימד הזמן בתהליך בחינתה של הפילוסופיה, אין בו משום שינוי להגדרתה - זו נשארת בעינה.
הפילוסופיה במימד הזמן
היה זה הפילוסוף הגרמני הגל אשר בגישתו ההיסטוריציסטית טען כי הפילוסופיה היא דינמית במהותה ומתפתחת באופן תדיר במימד הזמן. הפילוסופיה הנוכחית - לתפיסתו, מאגדת את כל פילוסופיות העבר לכדי השקפת עולם אמיתית אחת, הנכונה לעכשיו. עם זאת אין זו אמת מוחלטת, שכן הפילוסופיה - כאמור, ממשיכה ומתפתחת.
דבר זה מסביר קושי נוסף בנסיון הגדרתה של הפילוסופיה, שכן לדברי הגל מאפייניה משתנים כל הזמן עם התפתחותה.
שילוב מוטיב הזמן כאמת מידה נוספת לבחינת היקפה ותכולתה של הפילוסופיה הינו חיוני ומוצדק, ומוכיח כי אכן השתנו אלו רבות לאורך העדנים. אולם מבט בוחן של שינויים אלו אל מול המסקנות אליהם כבר הגענו מראים כי לא חל שינוי כלשהו במהותה, מטרתה ואפילו דרך פעולתה של הפילוסופיה.
הפילוסופיה שואפת עדיין לאחד את ידע המדעים לכדי תמונה אחת, למען מציאת דרכי פעולה לשיפור איכות ואורך חיינו, והיא עושה זאת תוך שימוש בכלים לוגיים מדעיים.
אין זאת אלא שלמרות שילובו של מימד הזמן בתהליך בחינתה של הפילוסופיה, אין בו משום שינוי להגדרתה - זו נשארת בעינה.
Benny Marks
New member
מגבלות הפילוסופיה
מגבלות הפילוסופיה
בין התיחסויותיהם של הפילוסופים השונים למהותה של הפילוסופיה ניצבת בולטת וחריגה תפיסתו המיוחדת של הפילוסוף האוסטרי-בריטי לודוויג ויטגנשטיין. הגדרתו של ויטגנשטיין את הפילוסופיה כחקר השפה המדוברת ותו לא, נראית במבט ראשון כתרגיל מחשבתי פנטסטי, תלוש מבסיסו ומפליג אל מחוזות הדמיון.
במקום הפילוסופיה עצמה מניח ויטגנשטיין במרכז הדיון את השפה, וטוען כי:
1. השאלה הבסיסית של הפילוסופיה היא אילו ביטויים הם בעלי משמעות ואילו חסרים אותה. ביטויים שלא ניתן לבחון אותם באופן ניסיוני – הם חסרי משמעות.
2. לא ניתן לקיים דיון אמיתי על העולם, כיוון שהשפה מוגבלת בעצמה ואי אפשר לחרוג מתחום המושגים שהיא מגדירה לנו.
3. שאלות על מושגים ומהויות בעלות אופי לא מוגדר הן שאלות חסרות מענה.
על אף קשייהם בנסיונות הגדרת מהותה של הפילוסופיה, רובם המוחלט של הפילוסופים כוללים בה נושאי דיון נרחבים מתחומי מדעי הטבע ועד תחומי חקר האדם. הגדרתה כחקר השפה בלבד הינו יוצא דופן וקשה לעיכול, אלא אם כן ננסה להתחקות אחר הלך מחשבתו המיוחד של ויטגנשטיין ונגלה את יופיו.
כל חשיבה לוגית מתחילה בהגדרת מושגים ומציאת חוקים הפועלים עליהם. שני אלה נעשים בלעדית על-ידי שימוש במילים מוסכמות, הן לשיום והגדרת המושגים, והן לתאור החוקים. מכאן שכלי היסוד ההכרחי לשימוש בכל הליך חשיבתי לוגי הינו השפה.
בהשלכה לגילוייהם של פרופ׳ כהנמן וטברסקי בדבר שתי מערכות החשיבה שברשותנו (system 1 - האינטואיטיבית, ו-system 2 - הלוגית), הרי שהשפה היא המרכיב הבסיסי בעצם הפעלתו של מנגנון החשיבה הלוגי - system 2. בלעדיה בלתי אפשרי להגדיר את המושגים ואת הלוגיקה הקשורה בהם, ולפיכך לא אפשרי לבצע חשיבה לוגית כלל.
ויטגנשטיין טוען כי ההשלכה ההפוכה נכונה גם היא לאמר - כל שאינו ניתן לתיאור במילים, כל שאינו ניתן להגדרה - אינו בעל משמעות לוגית.
למעשה ויטגנשטיין מקצין וגורס כי:
* "מגבלותיה של שפתי מייצגות את מגבלותיו של עולמי."
* "ישנם דברים שאותם לא ניתן להביע במילים; הם מהווים את המסתורי."
* "גבולה של שפתי הוא גבול מחשבתי. אני יודע רק את מה שיש בכוחי להביע במילים."
משמען הכולל של אמירות אלו הוא - כל שאינו ניתן לתיאור מילולי, חורג מגבולות תפיסתנו והכרתנו, והינו חסר משמעות עבורנו.
כאן נאלץ אני לחלוק על ויטגנשטיין אשר מתעלם לחלוטין מכל אשר אינו הגיוני בתפיסת עולמנו - ובכללו קיומו של מנגנון החשיבה העיקרי שנתון לשימושנו, האחראי למירב המוחלט של החלטותינו ופועלנו, הלא הוא מנגנון החשיבה האינטואיטיבי (system 1 - כהנמן/טברסקי). מנגנון זה הוא רב הבעה בדרכים שונות שאינן זקוקות למילים לשם פעולתן, גם כשפעולה זו כרוכה באינטראקציה בינאישית. מנגנון החשיבה האינטואיטיבית מהיר בהרבה ממנגנון החשיבה הלוגית שלנו, והשימוש במילים היה למעשה מאיט עד מאוד את פעולתו.
ראיה נוספת לחוסר ההכרח בשפה מילולית בתהליך חשיבה ללא איבוד משמעותה נוכל לראות בעולם החי והצומח המקיים תקשורת ענפה ובעלת משמעות רבה להישרדותו ללא שימוש במילים כלל - כל זאת תוך שימוש במנגנון חשיבה אינטואיטיבי, או אינסטינקטיבי בלבד.
השימוש בשפה הכרחי בתחומו של מנגנון החשיבה הלוגי, ובו בלבד.
עם זאת, מסכים אני בהחלט עם קביעתו של ויטגנשטיין כי כל שאינו ניתן להגדרה - אינו בעל משמעות לוגית. מכיוון שהפילוסופיה הינה פעילות חשיבתית אישית ובין אישית המבוצעת באופן לוגי ומתודי ועם שימוש בכלי שיח לוגיים (כפי שכבר הגדרנו), הרי שכל שאינו ניתן להגדרה מילולית, ובעצם - כל שאינו הליך מחשבתי הנערך במערכת החשיבה הלוגית שלנו, אינו פילוסופיה.
נוכל לנסח זאת גם כך - הפילוסופיה היא תוצר בלבדי של מערכת החשיבה הלוגית שלנו - system 2. כל הנידון בה חייב להיות הגיוני, וכל אשר לא ניתן להגדרה - הדיון בו במסגרת הפילוסופית - חסר משמעות.
בניגוד למירב הפילוסופים אשר ניסיונותיהם לחפש את תחומה של הפילוסופיה באים מתוכה עצמה, ויטגנשטיין ניצב יחיד מחוצה לה, משם הוא מציבה במקומה, ומשם הוא משרטט את גבולותיה ומגבלותיה. זהו יחודו.
אמנם אין זו מגבלתה היחידה של הפילוסופיה, אך משמעותה של זו רבה, בין היתר בכך שהיא נותנת:
* חיזוק נוסף לקביעה כי הפילוסופיה היא מדע לוגי בהחלט.
* אמת מידה לקביעה מהו דיון פילוסופי ואיך הוא מתנהל.
* נקודת מבט נוספת לדיון בשאלה - האם הפילוסופיה מוגבלת לבני האנוש בלבד? (נדון בשאלה זו מאוחר יותר).
ולסיכום
* השפה הינה כלי הכרחי להפעלתו של מנגנון החשיבה הלוגי - system 2. בלעדיה לא יוכל מנגנון זה לפעול.
* בנובע מהגותו של ויטגנשטיין - הפילוסופיה הינה תוצר בלבדי של מערכת החשיבה הלוגית האנושית system 2, לפיכך הנושאים הנידונים בה ואופי הדיון בהם לוגיים בהכרח.
* כל שאינו ניתן להגדרה - אינו חלק ממנגנון החשיבה הלוגי, ובהכרח אינו חלק מהפילוסופיה.
* גישתו היחודית של ויטגנשטיין היא היחידה המשרטטת את גבולות הפילוסופיה מנקודת מבט שמחוצה לה.
מגבלות הפילוסופיה
בין התיחסויותיהם של הפילוסופים השונים למהותה של הפילוסופיה ניצבת בולטת וחריגה תפיסתו המיוחדת של הפילוסוף האוסטרי-בריטי לודוויג ויטגנשטיין. הגדרתו של ויטגנשטיין את הפילוסופיה כחקר השפה המדוברת ותו לא, נראית במבט ראשון כתרגיל מחשבתי פנטסטי, תלוש מבסיסו ומפליג אל מחוזות הדמיון.
במקום הפילוסופיה עצמה מניח ויטגנשטיין במרכז הדיון את השפה, וטוען כי:
1. השאלה הבסיסית של הפילוסופיה היא אילו ביטויים הם בעלי משמעות ואילו חסרים אותה. ביטויים שלא ניתן לבחון אותם באופן ניסיוני – הם חסרי משמעות.
2. לא ניתן לקיים דיון אמיתי על העולם, כיוון שהשפה מוגבלת בעצמה ואי אפשר לחרוג מתחום המושגים שהיא מגדירה לנו.
3. שאלות על מושגים ומהויות בעלות אופי לא מוגדר הן שאלות חסרות מענה.
על אף קשייהם בנסיונות הגדרת מהותה של הפילוסופיה, רובם המוחלט של הפילוסופים כוללים בה נושאי דיון נרחבים מתחומי מדעי הטבע ועד תחומי חקר האדם. הגדרתה כחקר השפה בלבד הינו יוצא דופן וקשה לעיכול, אלא אם כן ננסה להתחקות אחר הלך מחשבתו המיוחד של ויטגנשטיין ונגלה את יופיו.
כל חשיבה לוגית מתחילה בהגדרת מושגים ומציאת חוקים הפועלים עליהם. שני אלה נעשים בלעדית על-ידי שימוש במילים מוסכמות, הן לשיום והגדרת המושגים, והן לתאור החוקים. מכאן שכלי היסוד ההכרחי לשימוש בכל הליך חשיבתי לוגי הינו השפה.
בהשלכה לגילוייהם של פרופ׳ כהנמן וטברסקי בדבר שתי מערכות החשיבה שברשותנו (system 1 - האינטואיטיבית, ו-system 2 - הלוגית), הרי שהשפה היא המרכיב הבסיסי בעצם הפעלתו של מנגנון החשיבה הלוגי - system 2. בלעדיה בלתי אפשרי להגדיר את המושגים ואת הלוגיקה הקשורה בהם, ולפיכך לא אפשרי לבצע חשיבה לוגית כלל.
ויטגנשטיין טוען כי ההשלכה ההפוכה נכונה גם היא לאמר - כל שאינו ניתן לתיאור במילים, כל שאינו ניתן להגדרה - אינו בעל משמעות לוגית.
למעשה ויטגנשטיין מקצין וגורס כי:
* "מגבלותיה של שפתי מייצגות את מגבלותיו של עולמי."
* "ישנם דברים שאותם לא ניתן להביע במילים; הם מהווים את המסתורי."
* "גבולה של שפתי הוא גבול מחשבתי. אני יודע רק את מה שיש בכוחי להביע במילים."
משמען הכולל של אמירות אלו הוא - כל שאינו ניתן לתיאור מילולי, חורג מגבולות תפיסתנו והכרתנו, והינו חסר משמעות עבורנו.
כאן נאלץ אני לחלוק על ויטגנשטיין אשר מתעלם לחלוטין מכל אשר אינו הגיוני בתפיסת עולמנו - ובכללו קיומו של מנגנון החשיבה העיקרי שנתון לשימושנו, האחראי למירב המוחלט של החלטותינו ופועלנו, הלא הוא מנגנון החשיבה האינטואיטיבי (system 1 - כהנמן/טברסקי). מנגנון זה הוא רב הבעה בדרכים שונות שאינן זקוקות למילים לשם פעולתן, גם כשפעולה זו כרוכה באינטראקציה בינאישית. מנגנון החשיבה האינטואיטיבית מהיר בהרבה ממנגנון החשיבה הלוגית שלנו, והשימוש במילים היה למעשה מאיט עד מאוד את פעולתו.
ראיה נוספת לחוסר ההכרח בשפה מילולית בתהליך חשיבה ללא איבוד משמעותה נוכל לראות בעולם החי והצומח המקיים תקשורת ענפה ובעלת משמעות רבה להישרדותו ללא שימוש במילים כלל - כל זאת תוך שימוש במנגנון חשיבה אינטואיטיבי, או אינסטינקטיבי בלבד.
השימוש בשפה הכרחי בתחומו של מנגנון החשיבה הלוגי, ובו בלבד.
עם זאת, מסכים אני בהחלט עם קביעתו של ויטגנשטיין כי כל שאינו ניתן להגדרה - אינו בעל משמעות לוגית. מכיוון שהפילוסופיה הינה פעילות חשיבתית אישית ובין אישית המבוצעת באופן לוגי ומתודי ועם שימוש בכלי שיח לוגיים (כפי שכבר הגדרנו), הרי שכל שאינו ניתן להגדרה מילולית, ובעצם - כל שאינו הליך מחשבתי הנערך במערכת החשיבה הלוגית שלנו, אינו פילוסופיה.
נוכל לנסח זאת גם כך - הפילוסופיה היא תוצר בלבדי של מערכת החשיבה הלוגית שלנו - system 2. כל הנידון בה חייב להיות הגיוני, וכל אשר לא ניתן להגדרה - הדיון בו במסגרת הפילוסופית - חסר משמעות.
בניגוד למירב הפילוסופים אשר ניסיונותיהם לחפש את תחומה של הפילוסופיה באים מתוכה עצמה, ויטגנשטיין ניצב יחיד מחוצה לה, משם הוא מציבה במקומה, ומשם הוא משרטט את גבולותיה ומגבלותיה. זהו יחודו.
אמנם אין זו מגבלתה היחידה של הפילוסופיה, אך משמעותה של זו רבה, בין היתר בכך שהיא נותנת:
* חיזוק נוסף לקביעה כי הפילוסופיה היא מדע לוגי בהחלט.
* אמת מידה לקביעה מהו דיון פילוסופי ואיך הוא מתנהל.
* נקודת מבט נוספת לדיון בשאלה - האם הפילוסופיה מוגבלת לבני האנוש בלבד? (נדון בשאלה זו מאוחר יותר).
ולסיכום
* השפה הינה כלי הכרחי להפעלתו של מנגנון החשיבה הלוגי - system 2. בלעדיה לא יוכל מנגנון זה לפעול.
* בנובע מהגותו של ויטגנשטיין - הפילוסופיה הינה תוצר בלבדי של מערכת החשיבה הלוגית האנושית system 2, לפיכך הנושאים הנידונים בה ואופי הדיון בהם לוגיים בהכרח.
* כל שאינו ניתן להגדרה - אינו חלק ממנגנון החשיבה הלוגי, ובהכרח אינו חלק מהפילוסופיה.
* גישתו היחודית של ויטגנשטיין היא היחידה המשרטטת את גבולות הפילוסופיה מנקודת מבט שמחוצה לה.
Benny Marks
New member
הפילוסופיה ודארווין
הפילוסופיה ודארווין
לכאורה נדמה כי אין קשר ישיר בין הפילוסופיה לתיאוריית האבולוציה של דארווין, שתיהן פוסעות בנתיבים שונים ולעיתים אף סותרים.
בעוד הראשונה מציבה את האדם ושאיפותיו במרכזה, ועסוקה בבחירת דרך הפעולה המיטבית עבורו מתוך אינסוף אפשרויות הפתוחות בפניו, הרי שהשניה קשיחה ודטרמיניסטית ו״עיסוקה״ באדם שווה ל״התייחסותה״ לכל מרכיב אחר ביקום, יהא זה צביר כוכבים, לוויתן גדול סנפיר או גרגר חול בחופה של תל אביב. חלקו של האדם ב״תמונה הכללית״ זניח, השפעתו אפסית, וחופש הפעולה הנתון לרשותו - קטן עד לא קיים כלל.
נראה כי משמעותם של כל אותם נושאים רבי חשיבות הנידונים במסגרת הפילוסופיה, כמו ״מה משמעות חיינו?״, ״מהם הטוב והרע?״ ו״מה עלינו לעשות?״, זניחה בראייתה של האבולוציה, והתשובה עליהם פשוטה וחסרת פניות. אין משמעות מיוחדת לחיינו מעבר לזו של כל אטום אחר ביקום, אין ״טוב״ ו״רע״ אלא מנקודת ההשקפה הצרה של האובייקט המסויים, ומה שעלינו לעשות הוא להסתגל למציאות או להיכחד…
עם זאת - הצבתה של מטרת הפילוסופיה, כפי שניסחנו אותה קודם לכן, אל מול הציווי האבולוציוני הבלתי מתפשר מגלה תמימות דעים מלאה. אם הסתגלות והתאמה למציאות שסביבנו היא דרישה בלתי מתפשרת של האבולוציה להישרדותנו, הרי שמטרתה האחת והיחידה של הפילוסופיה היא מציאת אותן דרכי התמודדות אשר יאפשרו זאת.
עצם קיומה של הפילוסופיה הוא מילוי הצו ההישרדותי אותו מכתיבה לנו האבולוציה.
הדחף להישרדות הוא מאפיין משותף לכל החי והצומח שאנו מכירים (דוקינס מרחיק לכת ומתחיל את הרשימה בחומרים דוממים / דוממים למחצה). כל מין מתמודד עם המציאות סביבו תוך שימוש ביתרונותיו האבולוציונים המשתכללים מדור לדור, כמענה לאיומי אותה מציאות על הישרדותו. מנגנון החשיבה - ככל שהוא מצוי, נרתם אף הוא במלוא יכולתו עבור מטרה זו בלבד.
היכן שהחשיבה היא אקטיבית (בניגוד ל״חשיבה״ גנטית אבולוציונית, או חשיבה אינסטינקטיבית נמוכה), הרי שברובם המוחלט של המקרים אותם אנו מכירים היא אינטואיטיבית, ומבוססת על תחושות ורגשות לשם פעולתה. בתהליך אבולוציוני ארוך קם מנגנון המבוסס על יכולת צבירת חוויות והשלכותיהם על הישרדותו של הפרט, ושמירתם לצורך שיכלול יכולת קבלת החלטות עתידית - הלא הוא נסיון החיים, ומערך נרחב של רגשות שנועד לעודד (באמצעות משיכה או דחייה) לפעולה אשר על-פי נסיונו של הפרט תשפר את סיכוייו להישרדות.
בראשן של קשת הרגשות הנרחבת נהוג להציב את האושר, כמסמל את הנקודה הוירטואלית בה הישרדותו של הפרט (ו/או של הקבוצה או המין) היא מובטחת ומיטבית. האושר הוא רגש מורכב וקשה להגדרה, המכיל ומסכם בתוכו מינונים שונים ומשתנים של כל סוגי הרגשות האחרים. במנגנון החשיבה האינטואיטיבית (system 1) אשר דומיננטית בתהליך קבלת ההחלטות גם אצלנו, האושר מייצג באופן סימבולי את מקומו של המקום הבטוח, המנוחה והנחלה, ההישרדות המובטחת. השאיפה לאושר והחתירה אליו הן למעשה חיפוש מתמיד אחר הפעולות אשר יקרבו אותנו אליו.
האושר הוא כלי אבולוציוני מרכזי של מנגנון החשיבה האינטואיטיבי (system 1), הנועד למציאת הנכון לעשותו - למען שיפור והגדלת איכות וסיכויי הישרדותנו.
האין הגדרה זו מזכירה את מטרתה של הפילוסופיה?
כיוון שהפילוסופיה היא נחלתו של מנגנון החשיבה הלוגי (system 2) - הלא הוא יתרוננו האבולוציוני במאבקי הישרדותנו, ומטרתה זהה לזו של האושר, הרי שאיננו יכולים להימנע מהגיענו אל המסקנה הבאה:
הפילוסופיה היא כלי אבולוציוני מרכזי של מנגנון החשיבה הלוגי (system 2), הנועד למציאת הנכון לעשותו - למען שיפור והגדלת איכות וסיכויי הישרדותנו.
הגדרה זו אינה סותרת את התיאוריה האבולוציונית של דארווין. למעשה היא נובעת ממנה במישרין.
הפילוסופיה ודארווין
לכאורה נדמה כי אין קשר ישיר בין הפילוסופיה לתיאוריית האבולוציה של דארווין, שתיהן פוסעות בנתיבים שונים ולעיתים אף סותרים.
בעוד הראשונה מציבה את האדם ושאיפותיו במרכזה, ועסוקה בבחירת דרך הפעולה המיטבית עבורו מתוך אינסוף אפשרויות הפתוחות בפניו, הרי שהשניה קשיחה ודטרמיניסטית ו״עיסוקה״ באדם שווה ל״התייחסותה״ לכל מרכיב אחר ביקום, יהא זה צביר כוכבים, לוויתן גדול סנפיר או גרגר חול בחופה של תל אביב. חלקו של האדם ב״תמונה הכללית״ זניח, השפעתו אפסית, וחופש הפעולה הנתון לרשותו - קטן עד לא קיים כלל.
נראה כי משמעותם של כל אותם נושאים רבי חשיבות הנידונים במסגרת הפילוסופיה, כמו ״מה משמעות חיינו?״, ״מהם הטוב והרע?״ ו״מה עלינו לעשות?״, זניחה בראייתה של האבולוציה, והתשובה עליהם פשוטה וחסרת פניות. אין משמעות מיוחדת לחיינו מעבר לזו של כל אטום אחר ביקום, אין ״טוב״ ו״רע״ אלא מנקודת ההשקפה הצרה של האובייקט המסויים, ומה שעלינו לעשות הוא להסתגל למציאות או להיכחד…
עם זאת - הצבתה של מטרת הפילוסופיה, כפי שניסחנו אותה קודם לכן, אל מול הציווי האבולוציוני הבלתי מתפשר מגלה תמימות דעים מלאה. אם הסתגלות והתאמה למציאות שסביבנו היא דרישה בלתי מתפשרת של האבולוציה להישרדותנו, הרי שמטרתה האחת והיחידה של הפילוסופיה היא מציאת אותן דרכי התמודדות אשר יאפשרו זאת.
עצם קיומה של הפילוסופיה הוא מילוי הצו ההישרדותי אותו מכתיבה לנו האבולוציה.
הדחף להישרדות הוא מאפיין משותף לכל החי והצומח שאנו מכירים (דוקינס מרחיק לכת ומתחיל את הרשימה בחומרים דוממים / דוממים למחצה). כל מין מתמודד עם המציאות סביבו תוך שימוש ביתרונותיו האבולוציונים המשתכללים מדור לדור, כמענה לאיומי אותה מציאות על הישרדותו. מנגנון החשיבה - ככל שהוא מצוי, נרתם אף הוא במלוא יכולתו עבור מטרה זו בלבד.
היכן שהחשיבה היא אקטיבית (בניגוד ל״חשיבה״ גנטית אבולוציונית, או חשיבה אינסטינקטיבית נמוכה), הרי שברובם המוחלט של המקרים אותם אנו מכירים היא אינטואיטיבית, ומבוססת על תחושות ורגשות לשם פעולתה. בתהליך אבולוציוני ארוך קם מנגנון המבוסס על יכולת צבירת חוויות והשלכותיהם על הישרדותו של הפרט, ושמירתם לצורך שיכלול יכולת קבלת החלטות עתידית - הלא הוא נסיון החיים, ומערך נרחב של רגשות שנועד לעודד (באמצעות משיכה או דחייה) לפעולה אשר על-פי נסיונו של הפרט תשפר את סיכוייו להישרדות.
בראשן של קשת הרגשות הנרחבת נהוג להציב את האושר, כמסמל את הנקודה הוירטואלית בה הישרדותו של הפרט (ו/או של הקבוצה או המין) היא מובטחת ומיטבית. האושר הוא רגש מורכב וקשה להגדרה, המכיל ומסכם בתוכו מינונים שונים ומשתנים של כל סוגי הרגשות האחרים. במנגנון החשיבה האינטואיטיבית (system 1) אשר דומיננטית בתהליך קבלת ההחלטות גם אצלנו, האושר מייצג באופן סימבולי את מקומו של המקום הבטוח, המנוחה והנחלה, ההישרדות המובטחת. השאיפה לאושר והחתירה אליו הן למעשה חיפוש מתמיד אחר הפעולות אשר יקרבו אותנו אליו.
האושר הוא כלי אבולוציוני מרכזי של מנגנון החשיבה האינטואיטיבי (system 1), הנועד למציאת הנכון לעשותו - למען שיפור והגדלת איכות וסיכויי הישרדותנו.
האין הגדרה זו מזכירה את מטרתה של הפילוסופיה?
כיוון שהפילוסופיה היא נחלתו של מנגנון החשיבה הלוגי (system 2) - הלא הוא יתרוננו האבולוציוני במאבקי הישרדותנו, ומטרתה זהה לזו של האושר, הרי שאיננו יכולים להימנע מהגיענו אל המסקנה הבאה:
הפילוסופיה היא כלי אבולוציוני מרכזי של מנגנון החשיבה הלוגי (system 2), הנועד למציאת הנכון לעשותו - למען שיפור והגדלת איכות וסיכויי הישרדותנו.
הגדרה זו אינה סותרת את התיאוריה האבולוציונית של דארווין. למעשה היא נובעת ממנה במישרין.
האבולוציה לא יוזמת מאומה, לא דורשת ואין לה כלים.
היא מקרית. מיני חיים שורדים שלא כתגמול על מאמציהם להשרדות - אלא בשל צירוף מצבים בלתי מתוכנן ובלתי צפוי. הקשר היחיד העולה על דעתי בין פילוסופיה לאבולוציה הוא שהאבולוציה יצרה בני אדם שהתבונה שלהם יודעת לשאול שאלות אשר איננה יכולה להשיב עליהן. לתופעה זו אין שום ערך השרדותי הנראה לעין.
היא מקרית. מיני חיים שורדים שלא כתגמול על מאמציהם להשרדות - אלא בשל צירוף מצבים בלתי מתוכנן ובלתי צפוי. הקשר היחיד העולה על דעתי בין פילוסופיה לאבולוציה הוא שהאבולוציה יצרה בני אדם שהתבונה שלהם יודעת לשאול שאלות אשר איננה יכולה להשיב עליהן. לתופעה זו אין שום ערך השרדותי הנראה לעין.
Benny Marks
New member
הרי זה ברור, ועל כן הניסוח הזהיר
ברור כי האושר, או הפילוסופיה אינם כליה של האבולוציה. יש להבין את המשפט בצורה הבאה: ״האושר הוא כלי (אנושי אשר התפתח באופן) אבולוציוני״, וגם ״הפילוסופיה היא כלי (אנושי אשר התפתח באופן) אבולוציוני״.
בנוסף - השימוש בהאנשה - אם נעשה, מקובל לעיתים לצורך הצגת כוונתם של הדברים באופן פשוט, כל עוד מוסכם הבסיס עליו הם מושתתים.
אינני מסכים עם קביעתך שבהמשך. אמנם שרידתם של מיני החיים השונים אינה תגמול כל שהוא (אלא אם אתה נמנה על חסידי הבריאתנות), אך סיכוייהם לשרוד בהחלט מושפעים ואף משתפרים בזכות מאמציהם להתאים עצמם למציאות המשתנה - בכך הם מטים את קוביות הגורל מעט לטובתם.
גם באשר למקריות המוחלטת יש לי היסתייגות, לא הכל אקראי, שהרי יש ביכולתנו לנבא מקצתם של האירועים ולכוון פעולותינו בהתאם.
דעתך שבסיפא חשובה כמובן כשלי.
ברור כי האושר, או הפילוסופיה אינם כליה של האבולוציה. יש להבין את המשפט בצורה הבאה: ״האושר הוא כלי (אנושי אשר התפתח באופן) אבולוציוני״, וגם ״הפילוסופיה היא כלי (אנושי אשר התפתח באופן) אבולוציוני״.
בנוסף - השימוש בהאנשה - אם נעשה, מקובל לעיתים לצורך הצגת כוונתם של הדברים באופן פשוט, כל עוד מוסכם הבסיס עליו הם מושתתים.
אינני מסכים עם קביעתך שבהמשך. אמנם שרידתם של מיני החיים השונים אינה תגמול כל שהוא (אלא אם אתה נמנה על חסידי הבריאתנות), אך סיכוייהם לשרוד בהחלט מושפעים ואף משתפרים בזכות מאמציהם להתאים עצמם למציאות המשתנה - בכך הם מטים את קוביות הגורל מעט לטובתם.
גם באשר למקריות המוחלטת יש לי היסתייגות, לא הכל אקראי, שהרי יש ביכולתנו לנבא מקצתם של האירועים ולכוון פעולותינו בהתאם.
דעתך שבסיפא חשובה כמובן כשלי.
Benny Marks
New member
קשיים וכשלים בהגדרת הפילוסופיה
קשיים וכשלים בהגדרת הפילוסופיה:
במהלכו של הדיון ניסינו לזהות כמה מן הגורמים אשר הקשו (ועדיין מקשים) על העוסקים בדבר לנסח הגדרה פשוטה וברורה לפילוסופיה, תחום עיסוקה ומטרתה, וזאת בניגוד להגדרותיהם הישירות של תחומי מדע אחרים. ניתן לחלק את הגורמים לשני תחומים עיקריים, גורמים פנימיים הנובעים מתוך הפילוסופיה עצמה, וגורמים חיצוניים הנובעים מיחסי הגומלין שבין הפילוסופיה לעולם הסובב אותה.
הגורמים החיצוניים - מרוכזים בעיקר סביב מחלוקות באשר למעמדה, חשיבותה ומטרתה של הפילוסופיה, ומונים בין השאר:
* דתות
* השקפות עולם של שיטות ממשל (דמוקרטיה, מונארכיה, דיקטטורה)
* השקפות עולם כלכליות (קפיטליזם, קומוניזם, סוציאליזם)
* תורות ותאוריות התנהגותיות (מדיטציה וזן, תאוריית ״חייה את העכשיו״ של אקהרט טולה, והדומה לה ״חייה את הרגע״ - Carpe diem וכדומה…)
* השקפות עולם המבוססות כח (בעיקרן נחלת ההיסטוריה, אך קיימות גם היום)
* ועוד כהנה וכהנה דרכים שיטות ומדדים לקביעה מהי ״הצלחה״ ומהם חיים טובים.
הגורמים הפנימיים - ממקדים ספקנותם ביכולתה של הפילוסופיה לעמוד במשימתה, ולספק השקפת עולם אחידה וכוללת. בינם נמצאים:
מגוון סיבות אלו מתאר למעשה את ספקנותנו המתמדת ביכולתה של הפילוסופיה לעמוד ביעדים אותם אנו מנסים להשיג באמצעותה, ולהחליף בהצלחה מנגנונים רבי עוצמה בהם השתמשנו עד עתה לאותה מטרה עצמה - מציאת הנכון לעשותו. אין בזאת כדי לאמר כי אנו זונחים את מאמצינו להשגת אותה מטרה, שכן אלה נובעים מן הדחף ההישרדותי האבולוציוני המובנה בנו כשם שהוא קיים בכל מין חי אחר. חיפושנו המתמיד אחר הנוסחה להישרדות בטוחה ונוחה מתפרש לכל כיוון אפשרי, ויתכן שיחזור ויכלל אי מתי במסגרת דומה לזו שמציעה הפילוסופיה, אף אם תיקרא היא בשם שונה. חששותינו מיומרנותה או כישלונה של הפילוסופיה הוא הגורם לחוסר יכולתנו להגדירה בבהירות ובפשטות.
ואולם - בין אם תצליח הפילוסופיה להתגבר על קשיים אלו - אם לאו, אין בהם משום שינוי במטרתה, מהותה ודרך פעולתה, כפי שניתחנו אותם לעיל. אי לכך - עלינו להיות מסוגלים להגדיר את הפילוסופיה למרות קיומם.
קשיים וכשלים בהגדרת הפילוסופיה:
במהלכו של הדיון ניסינו לזהות כמה מן הגורמים אשר הקשו (ועדיין מקשים) על העוסקים בדבר לנסח הגדרה פשוטה וברורה לפילוסופיה, תחום עיסוקה ומטרתה, וזאת בניגוד להגדרותיהם הישירות של תחומי מדע אחרים. ניתן לחלק את הגורמים לשני תחומים עיקריים, גורמים פנימיים הנובעים מתוך הפילוסופיה עצמה, וגורמים חיצוניים הנובעים מיחסי הגומלין שבין הפילוסופיה לעולם הסובב אותה.
הגורמים החיצוניים - מרוכזים בעיקר סביב מחלוקות באשר למעמדה, חשיבותה ומטרתה של הפילוסופיה, ומונים בין השאר:
- התנגדות הממסד הדתי / מדעי - למעמדה של הפילוסופיה אל מול ההגמוניה השלטת (אלוהים והדת כמראי כיוון ומנחי דרך מחד, ונאורות המדעים על מסקנותיהם הנחרצות והוכחותיהם מאידך).
- התפצלות המדעים - אשר רוקנה חלק נכבד מתוכנה המעשי של הפילוסופיה עקב רוחב היריעה ועושרו של מאגר הידע האנושי, תוך ניתוקם של המדעים גם מן ההנחיה (Directive) וההצדקה לשמה הם קיימים.
- ריבוי פילוסופיות - השקפות עולם אלטרנטיביות אשר פועלות לכאורה בדרכים שונות בחתירתן לאותה מטרה, מביאות לפיקפוק והטלת ספק ביכולתה של הפילוסופיה לתת תשובות נכונות אחידות ויחידות. על אלה נמנים:
* דתות
* השקפות עולם של שיטות ממשל (דמוקרטיה, מונארכיה, דיקטטורה)
* השקפות עולם כלכליות (קפיטליזם, קומוניזם, סוציאליזם)
* תורות ותאוריות התנהגותיות (מדיטציה וזן, תאוריית ״חייה את העכשיו״ של אקהרט טולה, והדומה לה ״חייה את הרגע״ - Carpe diem וכדומה…)
* השקפות עולם המבוססות כח (בעיקרן נחלת ההיסטוריה, אך קיימות גם היום)
* ועוד כהנה וכהנה דרכים שיטות ומדדים לקביעה מהי ״הצלחה״ ומהם חיים טובים.
- שינוי והתפתחות הפילוסופיה במימד הזמן - עם התפתחות הידע האנושי, ובמיוחד בעקבות המהפכות הטכנולוגיות הגדולות, מהפכת הדפוס, המהפכה התעשייתית והמהפכה הטכנולוגית, התברר כי השקפות עולם פילוסופיות איבדו ומאבדות בקצב גובר והולך את רלוונטיות דרכן. נושאים אשר נידונו בעבר מועמדים שוב לבחינה, ומניבים דרכי פעולה שונות ברוח הזמן. מה שהיה נכון אתמול - אינו נכון כבר היום, ובוודאי שלא מחר. נראה כאילו מסקנות הפילוסופיה הופכות ארכאיות מיד עם הסקתן, עובדה המעלה תהיה באשר ליעילותה וכדאיות העיסוק בה. הגל ניסח את הבעיה וניסה להכילה בהגדרת הפילוסופיה, אך היה זה ויטגנשטיין אשר נתן לה פיתרון, גם אם באופן עקיף, כשטען כי הפילוסופיה אינה תורה, אלא פעילות, ובכך הצביע על הדינאמיות המובנית בה.
הגורמים הפנימיים - ממקדים ספקנותם ביכולתה של הפילוסופיה לעמוד במשימתה, ולספק השקפת עולם אחידה וכוללת. בינם נמצאים:
- * רוחב היריעה - מטרתה של הפילוסופיה היא הרכבת תמונה כללית מכלל האפיסטמולוגיה האנושית, במטרה לנסח כללי עשה ואל תעשה לשיפור חיינו. לשם כך על הפילוסופיה לחקור את המציאות על כל חלקיה מחד, ואת האדם, על כל רבדיו, צרכיו ושאיפותיו מאידך. רוחב היריעה ממנה שואבת הפילוסופיה את הנחוץ לה, עושר האפשרויות להרכיבם לכדי תמונה אחת, והצורך להתמודד עם קצב הולך ומתגבר של צבירת ידע נוסף, מקשים על ניהול מסגרת פעולה וחתירה למטרה מוסכמת.
- * איבוד בהירות המטרה - בעקבות הקשיים שהזכרנו, ובמיוחד רוחב היריעה, התפצלות המדעים והתאוצה הגוברת של מהירות צבירת הידע, גופים שונים השותפים להעשרת הידע, הבנתו ומציאת הדרכים להשתמש בו, רואים את מטרת המחקר באור שונה זה מזה, ולפיכך אוחזים שלא מדעת בפילוסופיה צרה התואמת את נקודת מבטם, ומחלישים אגב כך את בהירות מטרתה של תפיסת העולם הכוללת אשר מבקשת להשיג הפילוסופיה הכללית, ואת חשיבותה.
- * מציאת הנכון לעשותו מן הישנו - היא תמצית מטרתה של הפילוסופיה. ״יומרנותה״ של הפילוסופיה בנסיונה זה עומד אל מול הקושי עליו מצביע הפילוסוף דיוויד יום בנושא זה ממש - קושי הידוע בשם חוק יום, או הגיליוטינה של יום. פילוסופים רבים מפרשים את יום כאוחז בעמדה לפיה לא ניתן כלל להפיק טענות Ought to על בסיס ה-Is. אחרים גורסים כי יש לפרש את דבריו כטענה לפיה ניתן לעבור מתיאור המצוי לתיאור הראוי, אך ורק אם מביאים בחשבון את רצונות האדם. כך או כך - יעילות הפילוסופיה לספק דרך נכונה להגעה מהמצוי לראוי מוטלת בספק.
- * נקודת המבט - שממנה נערך הדיון הפילוסופי היא הגורם לאחד הקשיים הגדולים, של הפילוסופיה. בהציבה את ״האדם״ במרכז, אין הפילוסופיה מכריעה מי הוא אותו אדם שהיא מנסה להיטיב הישרדותו. האם זהו המין האנושי, או שמא זו קבוצה רלוונטית ממנו (על פי חתך אוכלוסיה כלשהו: לאום, מגדר, שיוך כלכלי, מאפייני גוף, השכלה או מוצא אתני ועוד כהנה וכהנה…)? אולי צריכה הפילוסופיה למקד מטרתה באדם הבודד ובטובתו, או אפילו הלאה במורד הביולוגיה עד לגן האנושי (על פי ריצ׳ארד דוקינס)? כל נקודת מבט על הרצף האנושי היא רלוונטית, וכל אחת תמציא בידינו מסקנות שונות, לעיתים אף סותרות, ושלל בעיות מוסריות הנובעות מכך.
אם ניקח לדוגמא את נושא הצדק, הרי שבניגוד לדעה הרווחת - מנגנון הצדק נועד לשרת ולשמר את ליכוד החברה, ולא לעמוד על שמירת זכויות הפרט. ברובם של המקרים האינטרסים של הפרט והקבוצה באשר לצדק חופפים, אך בעת התנגשות, יגברו שיקולי שימור איתנות הקבוצה על זכויות הפרט וצדקו.
משמעותה של בחירת נקודת מבט אחת על פני רעותה היא העדפת טובתו של מגזר אנושי מסויים על חשבונו של אחר. זהו קושי מובנה הבא לידי ביטוי כמעט בכל דיון פילוסופי, ומעורר כמובן התנגדויות מרות, חוסר הסכמה תמידי ובמקרים רבים חוסר יכולת לעצב כללי עשה/אל תעשה ברי קיימא. בכך ״נכשלת״ הפילוסופיה חזור והיכשל ב״מאמציה״ להוות כלי יעיל ושימושי לניסוח השקפת עולם כוללת.
מגוון סיבות אלו מתאר למעשה את ספקנותנו המתמדת ביכולתה של הפילוסופיה לעמוד ביעדים אותם אנו מנסים להשיג באמצעותה, ולהחליף בהצלחה מנגנונים רבי עוצמה בהם השתמשנו עד עתה לאותה מטרה עצמה - מציאת הנכון לעשותו. אין בזאת כדי לאמר כי אנו זונחים את מאמצינו להשגת אותה מטרה, שכן אלה נובעים מן הדחף ההישרדותי האבולוציוני המובנה בנו כשם שהוא קיים בכל מין חי אחר. חיפושנו המתמיד אחר הנוסחה להישרדות בטוחה ונוחה מתפרש לכל כיוון אפשרי, ויתכן שיחזור ויכלל אי מתי במסגרת דומה לזו שמציעה הפילוסופיה, אף אם תיקרא היא בשם שונה. חששותינו מיומרנותה או כישלונה של הפילוסופיה הוא הגורם לחוסר יכולתנו להגדירה בבהירות ובפשטות.
ואולם - בין אם תצליח הפילוסופיה להתגבר על קשיים אלו - אם לאו, אין בהם משום שינוי במטרתה, מהותה ודרך פעולתה, כפי שניתחנו אותם לעיל. אי לכך - עלינו להיות מסוגלים להגדיר את הפילוסופיה למרות קיומם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.