לילה טוב, והמשך כפי שהובטח.
ואיי איזו הודעה מרגיזה כתבת P:
הרי כל מה שניתן לראות, לשמוע, למשש, להריח,
להרגיש, לחשוב , לצפות או לדמות.
מצוי בדעתנו ולא במציאות.
ממש לא ברור לי כיצד נוצר ערבוב שכזה.
כל מה שניתן לראות, לשמוע, למשש, הריח, ולהרגיש קיים בדעת ולא במציאות? בדמיון? אם אני רואה כיסא מולי עכשיו, הוא לא קיים במציאות? אם אני ממש תפוח בידי, הוא לא קיים במציאות, אלא רק בדמיון שלי? אם אני מרגיש אהבה, היא לא קיימת במציאות אלא רק בדמיון שלי?
אז מה כן קיים במציאות? כלום?
אנחנו רק דמיון מהלך על שניים?
את ואחרים אולי, כן. חחחח.
ומצד שני, לחשוב , לצפות או לדמות. הם דברים שאכן קיימים רק בדעת, בדמיון. אם כי צפייה היא לפעמים נגזרת של תקווה. ותקווה היא מימד הנשמה ובהחלט קיימת במציאות. גם אם אי אפשר לגעת בה. בדיוק כפי שהחיים הם.
לגבי דעת, לפחות כפי שהיא משמשת בשפה בה אני מדבר. אז אפשר להבחין בכמה דברים. ביהדות למשל מבחינים בין חוכמה, בינה, דעת, שכל. אני לא מסתבך עם הגדרות מיותרות שמוסיפות עוד רכיבים מיותרים. בדיוק כפי שעושים עם החלוקה: נשמה, נפש, רוח. זה חורבן העולם. לחלק את האחד. להמציא רכיבים חדשים ומיותרים, ודמיוניים. ולהתחיל לראות את העולם דרך מבט לקוי מין היסוד.
אכן יש לדעת תפקידים רבים ומגווונים. והיא נחוצה, אחרת לא היינו מקבלים אותה. אך היא כלי עוצמתי, שיכול גם לצאת משליטה.ואכן חלק מתפקיד הדעת הוא ללמוד דברים בסיסייים. כמו לנגב את התחת. או כמו שחתול יודע לחפור ולעשות צרכיו שם, ולכסות אחריו. או ציפור יודעת לבנות קן.
אגב: וגם ציפור מצאה בית, ודרור קן לה. אשר שתה את אפרוחיה על מזבחותך ה', מלכי ואלוהי. אבחנה יפה של דויד. ושאלה טובה למי שדוגל באבולוציה כתהליך התפתחות מקרי, רנדומלי. של טעויות ומוטציות שקלעו במקרה בול במטרה. ונניח לממיד הפיסי. מה לגבי דעת ובינה? כיצד אלה התפתחו בבעלי החיים - במקרה?
למשל כיצד התפתחה הבינה אצל ציפורים לבנות קן? שהרי נניח היצור הראשון שהפך לציפור. היצור הראשון שבטעות ייצר ביצה כדרך רבייה. שכך במקרה התפתחה בו ביצה מושלמת, בלי הכנה מראש עבורו. אז אותו יצור חדש, מטייל ביער, והופ, משהו קרה. נפלה ממנו ביצה. הוא אפילו לא הטיל אותה. שכן הטלה משמע תהליך מודע. שהיצור לוקח בו חלק. פה הוא הראשון ובמקרה. פשוט נפלה לו ביצה.
למה שהיצור ישאר לידה? הוא לא. הוא אפילו לא מבין מה יצא ממנו. בשלב הבא, היו יצורים שבמקרה נפלה להם ביצה באזור מוגן יחסית. והגוזלים שלהם שרדו יותר. אבל איך זה הפך להיות - מודע? להטיל ביצים במקום בטוח, במקרה? ולא רק זאת, אלא שמבעוד מועד! ובתכנון מראש, היצור מתחיל לבנות מקום מוגן לביצים שיוטלו בעתיד. איך במקרה, במוטציה מקרית מתקבלת ההבנה לבנות קן מבעוד מעוד, בכדי להטיל במודע שם ביצים? וליצור מקום בטוח יחסית שיגדיל סיכויי השרדות.
איך? איך במקרה נעשתה קפיצה זו? נולדה ציפור עם מוטציה מקרית להתחיל לאסוף זרדים ולבנות קן? וגם שבמקרה נפלה ממנה הביצה שם? ואז עשתה אחת ועוד אחת? וגם הסבירה זאת לדור הצעיר? וכל זאת ללא שפה, אותיות, ומילים.
חרגתי מהנושא. אחזור אליו בהודעה אחרת.
מאמין שכתבתי המון גם ככה.
לילה טוב.