ספגו רק עונשי גוף?
אבל אין שם איזה סיפור של גירוש ממרומי העדן לשפל שבשפל, לאדמה, ועוד עם הציווי לחיות ולעבוד שם, ובכך לחנוך למעשה את ההסטוריה של המין האנושי עלי אדמות תחת אות הקללה והחטא?
אם אלה לא מהווים השפלה וביזוי, אינני יודע כבר מה כן...
מוזר על כל פנים כמה המעשיה הזאת של שעת האפס יכולה להיתרגם במונחים מודרנים לגמרי כתיאור עמוק ומדויק של קללת המצב הקיומי האנושי: הדעת קורעת מן החיק העדני, 'הטבעי' המאושר, כי בכל זאת, אמור להיות די נחמד שמה, ומפילה את הבריות הישר אל תוך הכלוב של הנבדלות והעצמיות, כי הרי, אם במודעות מדובר, אזי היא הכלי להמצאת מה שהמודרנים יקראו לו 'הסובייקט', ומעתה ואילך כל איש לעצמו, ובחשכתו.
כלומר, עוד הרבה לפני דקארט וה'אני חושב, משמע אני קיים' שלו, התרחשה כבר מזמן הדרמה החונכת: 'אני בר דעת, משמע אני נבדל'.
עצוב, באמת...
אגב, וזה אחד המוטיבים הרעיוניים המרכזיים של התפלגות הנצרות מתוך היהדות, ישו היה אמור בסופו של דבר לבטל את החטא ('הקדמון', בהגה נוצרית) פשוטו כמשמעו, ולפעול נמרצות לקידום מעמד בני אנוש לקרבה אפשרית ומחודשת לאל.
עד להודעה חדשה, האם היהודים בחרו להישאר עם הקללה והחטא, בסרבם בכל תוקף לקבל את הישועה שהציע 'המושיע'?