בעניין המונח 'דעת' (עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע) בראשית ב' ט'

בובה בגן עדן


 
בעניין המונח 'דעת' (עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע) בראשית ב' ט'

 האם ייתכן כי המונח 'דעת' צופן היבט בעייתי שהתנ"ך ביקש להסתירו מעיני הבריות ?
 האם ייתכן כי אותו היבט בעייתי נוגע לתכנים שאינם עולים בקנה אחד עם רעיונות שבני אדם נוהגים לייחס לכתבי הקודש ?
 האם אפשר כי המקרא מכיל תובנות העלולות להתברר כקשות לעיכול עבור מי שרגילים לאכול מן הפשט, אך זרים לטעמו של הסוד ?
 על מנת להשיב על הקושיות הללו יש לשוב אל פרק ב' שבספר בראשית ואל "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע", ולהתבונן בסדרת העונשים שהוּשְתה על מי שהיו מעורבים ב – 'גניבת הדעת':
הנחש נענש ב: "עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב".
חוה נענשה ב: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ".
אדם נענש ב: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם".
 הווה אומר כי מי אשר שלחו ידיהם לגנוב מן ה – 'דעת', ספגו עונשיי גוף ! לא עונשיי ביזוי ולא עונשיי השפלה. אף לא עונשיי בושה. אלא כאב פיזי.

 מכאן עולה כי:
ה – 'דעת' היא משאב המאפשר הבחנה בין טוב לרע.
תוצאת ההבחנה בין טוב לרע היא מוּדעוּת.
המודעות מעניקה חירות ובחירה חופשית.
מחיר אותה בחירה חופשית הינו סבל פיזי.
 לפתע מתברר כי קהלת התכוון לדברים כפשוטם כאשר אמר: "יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב". דהיינו, ה – 'דעת' עולה לו לאדם בבריאותו ולאחר מכן בחייו.
 ומי נמנע מן הסבל וחי חיי נצח ? ציפור אשר שמה הוא 'עוף החול' (הפניקס). במה זכתה ? בזכות זה שלא טעמה מעץ הדעת. ראה: בראשית רבה פרשה י"ט. בבלי סנהדרין ק"ח ב' רש"י.
 האם ייתכן כי ל – 'דעת' מעין זו התכוון בעל ספר יצירה ? האם אפשר כי מפניה הזהיר כאשר אמר: "בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר, שוב למקום...".
 ואם כך עשה, האם ייתכן כי ראה בתכניי ספר יצירה סוג של 'דעת' שעלול להמיט סבל פיזי על הטועם ממנו ?
 שהרי איפכא מסתברא כאשר אותו קהלת אומר: "וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ".
 אם כך, מה נכון ? "יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב" או שמא "וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ". הראשון מכאיב (קהלת א'), השני מחייה (קהלת ז').
 האם ייתכן כי המקרא מכיר מספר סוגיי דעת, כמו גם דעת במספר רמות ?
 נראה כי התשובה היא בספר משלי (י') לאמור: "חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה". (מחתה = שבר = חורבן).
 הווה אומר, חכמים נוצרים את ה – 'דעת' בליבם, בעוד פיות האווילים מביאות עליהם את חורבנם.
 

hieroso

New member
ספגו רק עונשי גוף?

אבל אין שם איזה סיפור של גירוש ממרומי העדן לשפל שבשפל, לאדמה, ועוד עם הציווי לחיות ולעבוד שם, ובכך לחנוך למעשה את ההסטוריה של המין האנושי עלי אדמות תחת אות הקללה והחטא?
אם אלה לא מהווים השפלה וביזוי, אינני יודע כבר מה כן...

מוזר על כל פנים כמה המעשיה הזאת של שעת האפס יכולה להיתרגם במונחים מודרנים לגמרי כתיאור עמוק ומדויק של קללת המצב הקיומי האנושי: הדעת קורעת מן החיק העדני, 'הטבעי' המאושר, כי בכל זאת, אמור להיות די נחמד שמה, ומפילה את הבריות הישר אל תוך הכלוב של הנבדלות והעצמיות, כי הרי, אם במודעות מדובר, אזי היא הכלי להמצאת מה שהמודרנים יקראו לו 'הסובייקט', ומעתה ואילך כל איש לעצמו, ובחשכתו.
כלומר, עוד הרבה לפני דקארט וה'אני חושב, משמע אני קיים' שלו, התרחשה כבר מזמן הדרמה החונכת: 'אני בר דעת, משמע אני נבדל'.
עצוב, באמת...

אגב, וזה אחד המוטיבים הרעיוניים המרכזיים של התפלגות הנצרות מתוך היהדות, ישו היה אמור בסופו של דבר לבטל את החטא ('הקדמון', בהגה נוצרית) פשוטו כמשמעו, ולפעול נמרצות לקידום מעמד בני אנוש לקרבה אפשרית ומחודשת לאל.
עד להודעה חדשה, האם היהודים בחרו להישאר עם הקללה והחטא, בסרבם בכל תוקף לקבל את הישועה שהציע 'המושיע'?
 
אכן רק עונשי גוף !

'השפלה ו - 'ביזוי' בעיני מי ?
להזכירך, אוכלוסיית העולם מונה 2 אנשים.
 

hieroso

New member
בעיני עצמם, איזו שאלה! הרי הם מעכשיו ברי דעת

כלומר מודעים לעצמם ומפוכחים אודות מצבם, שהיה לאין ערוך יותר טוב לפני כן.
ובכלל, הנפילה מגן העדן לשפל של האדמה היא השפלה, תרתי משמע...
 
אממממ.... לא !

יש מובאות או שאתה מנחש ?
אני מתכוון לזה שהם חשו מושפלים ומבוזים....
 

hieroso

New member
שום ניחוש, הלא זה תועד

הסתכל עליהם, בוכיה, נואשים ואבודים מפאת הגזירה: המשלח (בורא עולם) העיף אותם זועם: 'עופו לי מהפרצוף, לא רוצה לראות אתכם יותר!"

העונש על החטא היה אף יותר מקללה והשפלה: הרי גם בגזר דין מוות מדובר, כי הנפילה מעדן פירושה חזרה לאדמה; משמע? 'כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב'.
כלומר, אנו עוסקים פה בהחלת ההסטוריה של המין האנושי עלי אדמות כבריה מעתה ארעית וברת מוות, שכל יעודה הוא לסבול ולהיעלם, בשל הפריווילגיה האדירה של היות אדם מודע ובר דעת, מאורע לכל הדיעות מכונן, אם כי עגום במיוחד, ואתה מדבר על 'עונשי גוף', אפשר ממש לחשוב על כמה מלקות על התוסיק, 'נו נו נו'... ובזה נגמר העניין.
גישה בכל זאת קצת תמוהה לדעתי...

 
אמממממ...... לא !

1. הגירוש מגן העדן מגיע לאחר עונשי הגוף כפי שכתבתי ברישא.
2. סיבת הגירוש אינה ענישה אלא (התקרב למסך ומקד את מבטך...עוד טיפה..עוד טיפ-טיפה קטנה..כן ככה):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.
3. אמור מעתה: סיבת הגירוש אינה ענישה אלא פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם.
נ.ב. לזה קוראים מובאות
 

hieroso

New member
לחלוטין לא מסכים

הגירוש מגן עדן הוא מימוש העונש, כי הענישה עצמה, ביצוע הגזירה לא יכולים הלא להתבצע בגן עדן.
'בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה', זאת בגן עדן??
במילים אחרות, כל עוד העונש לא מומש הוא עדיין אינו חל ; ביצועו הוא חלק אינטגרלי ממנו עצמו; הגירוש אם כן הוא הפעלת הגזירה, משמע הוא העונש במלואו.
לי זה נראה כל כך ברור שאני פשוט לא מבין על מה יש פה להתווכח...
 

hieroso

New member
כבר? מה לעשות גלבוע

שגם הסיפור המקראי דורש קצת חשיבה, והסקת מסקנות, אף אם אלמנטריות...
 
שמע בדיחה שקראתי אצל דרויאנוב


מספרים על רבי אחד שהיה ספון בתוך עגלה שטיפסה אל ראש הר רתומה לסוסים.

לפתע, ירד הרב מן העגלה וצעד לצד הסוסים, כשהוא מסביר כי ליבו נכמר וחס על הבהמות שצריכות לשאת את כובד משקלו.

אמר לו העגלון: "כבוד הרב, לכבוד גדול ייחשב לסוסים אם יישאו על גבם איש אשכולות כמוך".

השיב הרב: "אין לי ספק כי אם הסוסים יתבעוני לדין, אזכה בקלות והם יפסידו. אלא שאין לי חשק להתדיין עם סוסים".
 

hieroso

New member
כל אחד על פי הבנתו

הלא אם מדובר באותם סוסים עם סכי עיניים, הייתי נשבע שאני פה הוא הרב.
עלה והצלח בהבנת הנקרא.
 
כל מה שכתבת הוא בזוית דעת

בעצב תלדי בנים = מובטח לך שה-ולד יכיל את אורו של האב .
עב +צ .
זעת אפיך ...
בעולם שבירת האורות או מרחב המציאות האור שלך ייצר בשבירת אורות לחם בפורמט מסויים , כתוצאה מאכילת עץ הדעת , דהיינו סטלה מטאפיזית המשפיעה על התנהלותך המטאפיזית לפיזית בעולם שקרי .
הדברים אינם עונש אנחנו לא נוצרים ,
זה הסבר למסטול איך הסטלה עובדת .
ולא עונש .
אז בנית מגדלים יפים של דעת , במקום המסורת , ואולי קיבלת מסורת דעת .
דוד
 
למעלה