באחד האלוהים מהותו האלמותית בה הטוב הרע היקום האדם, הכול.
החומר שהם היקום והאדם מאומה לא רואים לא שומעים ולא מרגישים.
כי הם לא המהות. הם הבגד שלה.
אך ורק המהות האלמותית של האלוהים רואה שומעת ומרגישה.
מהותו האלמותית של האלוהים זה לא היקום לא האדם לא עיניהם ולא כל דבר אחר.
מהותו האלמותית של האלוהים זו נשמתו. רק האלוהים הוא האינסוף. רק הוא האדון על כולם וכולם עבדים לו.
כל דבר במהותו, כך האדם והיקום. מהותו וכל דבר בה עבדים לו.
כך שעבדי האלוהים כולם.
על עבדו בחירו אומר לנו האלוהים:
"הוא צלם של האלוהים הבלתי נראה, בכור כל בריאה. כי בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ, מה שנראה ומה שבלתי נראה, גם כיסאות ורשויות וגם ממשלות ושלטונות. הכול נברא באמצעותו ולמענו, והוא קודם לכול והכול קיים בו. הוא הראש של הגוף, כלומר, של הקהילה. הוא הראשית, בכור מבין המתים, למען יהיה ראשון בכול, כי כן היה רצון לשכן בו את כל המלוא ובאמצעותו לְרצות אל עצמו את הכול. הן מה שבשמים והן מה שבארץ," (קול' א' 15-20).