איך מטגנים סופגניה בשמן
- פותח הנושא water5
- פורסם בתאריך
זה לא העניין
אם רוצים לענות לכפירה כלשונה, ולנמק את עניין הבריאות, אפשר בהרבה דרכים.
אבל לשם מה?
הרי המזלזל בדברי אמונה של גדולים וצדיקים יודע היטב שלא מקבלים טרשת עורקים מכמה סופגניות שאוכלים פעם אחת בשנה, ואפילו ספוגות בשמן. טרשת היא הצטברות קבועה של בוץ בעורקים, ולא לכלוכם באופן חד פעמי.
וכן ידוע היטב גם לכופר, שאם השמן עמוק מאוד וחם מאוד (מבחן הגזר...) הסופגניה עצמה לא ספוגה בשמן אלא מטוגנת באופן חיצוני בלבד. וגם את זה הרי סופגים היטב בנייר סופג (עכשיו יהיו לו טענות על עלות הנייר הסופג, ואיך הוא פוגע בפרנסה...), וחסל טענות נגד טרשת...
שלא לדבר על תרומתה הרבה של השמחה הרוחנית בקיום מנהגי החג לבריאות הגוף והנפש, ואפילו על התרומה לבריאות הגלומה דווקא בחריגה לעיתים רחוקות מכללי אורח החיים הבריא (שהרי אין כלל רפואי אחד שטוב לכל בני האדם, ויש דעות רפואיות שונות והפוכות בנוגע לכללי הבריאות, ולכל אדם טוב כלל אחר).
אלא הרוצה לכפור באמונה הטהורה יבוא ויכפור. וגם אם יראו לו דעות רפואיות שמצדדות בהמלצת רבינו מימון, לא בגלל זה הוא יחדל ממנהגו לבוא בקוצר דעתו ובחוטמו הזב, ולנזוף ברבנו מימון...
הרוצה לזלזל בדברי חכמים לא יתרגש גם מהידוע לכל.
הרוצה לתלות הכל בטבע ולא לתת שום כוח לאמונה ולרוח (שהן בעצם מהות הכל. שלא לדבר על כך שהן יכולות גם לרפא ממחלות חשוכות מרפא ולקיים חיים שלמים על קב חרובים, ואפילו שנים ארוכות על פנכת מים דלוחים ופרוסת לחם אחת ביום, בתוספת ייסורים קשים ומרים...) - לא יהסס גם לשקר - לעצמו, לאחרים, למי שאתה לא רוצה.
אז מה הטעם לענות לו לגופם של דבריו?
אם רוצים לענות לכפירה כלשונה, ולנמק את עניין הבריאות, אפשר בהרבה דרכים.
אבל לשם מה?
הרי המזלזל בדברי אמונה של גדולים וצדיקים יודע היטב שלא מקבלים טרשת עורקים מכמה סופגניות שאוכלים פעם אחת בשנה, ואפילו ספוגות בשמן. טרשת היא הצטברות קבועה של בוץ בעורקים, ולא לכלוכם באופן חד פעמי.
וכן ידוע היטב גם לכופר, שאם השמן עמוק מאוד וחם מאוד (מבחן הגזר...) הסופגניה עצמה לא ספוגה בשמן אלא מטוגנת באופן חיצוני בלבד. וגם את זה הרי סופגים היטב בנייר סופג (עכשיו יהיו לו טענות על עלות הנייר הסופג, ואיך הוא פוגע בפרנסה...), וחסל טענות נגד טרשת...
שלא לדבר על תרומתה הרבה של השמחה הרוחנית בקיום מנהגי החג לבריאות הגוף והנפש, ואפילו על התרומה לבריאות הגלומה דווקא בחריגה לעיתים רחוקות מכללי אורח החיים הבריא (שהרי אין כלל רפואי אחד שטוב לכל בני האדם, ויש דעות רפואיות שונות והפוכות בנוגע לכללי הבריאות, ולכל אדם טוב כלל אחר).
אלא הרוצה לכפור באמונה הטהורה יבוא ויכפור. וגם אם יראו לו דעות רפואיות שמצדדות בהמלצת רבינו מימון, לא בגלל זה הוא יחדל ממנהגו לבוא בקוצר דעתו ובחוטמו הזב, ולנזוף ברבנו מימון...
הרוצה לזלזל בדברי חכמים לא יתרגש גם מהידוע לכל.
הרוצה לתלות הכל בטבע ולא לתת שום כוח לאמונה ולרוח (שהן בעצם מהות הכל. שלא לדבר על כך שהן יכולות גם לרפא ממחלות חשוכות מרפא ולקיים חיים שלמים על קב חרובים, ואפילו שנים ארוכות על פנכת מים דלוחים ופרוסת לחם אחת ביום, בתוספת ייסורים קשים ומרים...) - לא יהסס גם לשקר - לעצמו, לאחרים, למי שאתה לא רוצה.
אז מה הטעם לענות לו לגופם של דבריו?
אביו של הרמב"ם, רבנו מימון, כותב שזו סגולה לפרנסה -
לטגן סופגניות בהמון שמן.
"בשם רבנו מימון אביו של הרמב"ם: סגולה לפרנסה בשפע ולמי שיש לו חובות, לטגן סופגניות בהמון שמן, וזו לשונו: אין להקל במנהג אל ספינג' והם הצפיחיות בדבש והוא מנהג הקדמונים. וכשהם קלויים בשמן הרבה, תהיה לו ברכת פרנסה כל השנה, שנאמר: 'מאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך'. ומנהג הספינג' אין לבזותו וכל הזריז בו תבוא עליו ברכה ויקרעו שטרי חובותיו".
ספינג' זה בצק שמרים פשוט שמכינים מקמח ומים ושמרים (חפש מתכון לספינג' או לסופגניות). נותנים לבצק לתפוח, ואז לוקחים חתיכת בצק ומניחים בסיר שיש בו שמן עמוק מאוד (וגם חם מאוד, כלומר לחמם את השמן מראש, כי כך יותר בריא). לאחר שהבצק "משתזף" ותופח, מוציאים אותו וטובלים בסוכר/אבקת סוכר.
בוודאי שאין הכוונה לטגן בשמן סופגניות מוכנות קנויות. אז אין קשר לרולעדין. הכוונה להכין סופגניות בהמון שמן עמוק.
לטגן סופגניות בהמון שמן.
"בשם רבנו מימון אביו של הרמב"ם: סגולה לפרנסה בשפע ולמי שיש לו חובות, לטגן סופגניות בהמון שמן, וזו לשונו: אין להקל במנהג אל ספינג' והם הצפיחיות בדבש והוא מנהג הקדמונים. וכשהם קלויים בשמן הרבה, תהיה לו ברכת פרנסה כל השנה, שנאמר: 'מאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך'. ומנהג הספינג' אין לבזותו וכל הזריז בו תבוא עליו ברכה ויקרעו שטרי חובותיו".
ספינג' זה בצק שמרים פשוט שמכינים מקמח ומים ושמרים (חפש מתכון לספינג' או לסופגניות). נותנים לבצק לתפוח, ואז לוקחים חתיכת בצק ומניחים בסיר שיש בו שמן עמוק מאוד (וגם חם מאוד, כלומר לחמם את השמן מראש, כי כך יותר בריא). לאחר שהבצק "משתזף" ותופח, מוציאים אותו וטובלים בסוכר/אבקת סוכר.
בוודאי שאין הכוונה לטגן בשמן סופגניות מוכנות קנויות. אז אין קשר לרולעדין. הכוונה להכין סופגניות בהמון שמן עמוק.
סגולה לפרנסה פרשת המן
עושים מה שיכולים.
גם אני לא מטגנת סופגניות בהמון שמן, כי אין אצלי מי שיאכל את זה.
במקום סופגניות יש עוד סגולות לפרנסה.
אפשר לקרוא פרשת המן בכל יום, ובפרט ביום שלישי של פרשת בשלח.
תכתוב "סגולה לפרנסה פרשת המן" בגוגל, ותקבל את ההסבר, התפילות והפרשה בשלל אתרים שונים.
עושים מה שיכולים.
גם אני לא מטגנת סופגניות בהמון שמן, כי אין אצלי מי שיאכל את זה.
במקום סופגניות יש עוד סגולות לפרנסה.
אפשר לקרוא פרשת המן בכל יום, ובפרט ביום שלישי של פרשת בשלח.
תכתוב "סגולה לפרנסה פרשת המן" בגוגל, ותקבל את ההסבר, התפילות והפרשה בשלל אתרים שונים.
ואגב, יש לי סגולה אישית שאני מאוד מאמינה בה
שני דברים בעצם, שאני נוהגת לעשות -
1. להודות לקב"ה כל הזמן על כל דבר. כלומר להיות בהכרה ובהתבוננות לעיתים קרובות על כל הטוב שהוא משפיע עליך. להיות מודע (בזמן שאני הולכת ברחוב, למשל) לכך שאיבריי בריאים ושלמים, על יכולת התנועה שאינה מובנת מאליה, על שצאצאיי בריאים ומוצלחים, על שאין לי חובות ולא חסר לי דבר, על שיש תקרה מעל הראש וסורג במרפסת, על שלא איחרתי לעבודה, וכן הלאה.
אם אדם מודע לכמה הכרת הטוב הוא צריך להיות כלפי הקב"ה ושמח במתנות שקיבל, הקב"ה כביכול אומר: זה טוב? אני אראה לך מה זה טוב. כלומר משפיע עליו עוד יותר טובה.
ואגב, זה לא סותר שאפשר להתלונן ולהתבכיין בתפילה, ולתבוע לרפא כל מה שקשה - שאני רוצה עוד הרבה צאצאים, שאני מבקשת להיות יותר מאורגנת ולהקדים יותר לעבודה, שאני רוצה שהברכיים ישתפרו יותר ומבקשת ישועה בבריאות הנפש, שאני רוצה יותר רווחה כלכלית וכו'.
2. לא לזלזל בשום עשר אגורות. להרים כל מטבע שנפל, ולא להתעצל. לבדוק את החשבון בכל קנייה ולהעיר על טעות אפילו קטנה, ולא לזלזל בסכום כסף קטן. לא לריב בשביל זה, אבל לא לוותר בגלל זלזול או עצלות. לא לבזבז, לקחת בקבוק שתייה בתיק כדי לא להזדקק לקנות שתייה קרה ברחוב בסכום מופקע. וכד'.
אני מאמינה שאם אדם מחשב ושומר היטב על הפכים הקטנים שברשותו, הוא מראה לקב"ה שאפשר לסמוך עליו ולהפקיד בידיו את אוצרותיו.
שני דברים בעצם, שאני נוהגת לעשות -
1. להודות לקב"ה כל הזמן על כל דבר. כלומר להיות בהכרה ובהתבוננות לעיתים קרובות על כל הטוב שהוא משפיע עליך. להיות מודע (בזמן שאני הולכת ברחוב, למשל) לכך שאיבריי בריאים ושלמים, על יכולת התנועה שאינה מובנת מאליה, על שצאצאיי בריאים ומוצלחים, על שאין לי חובות ולא חסר לי דבר, על שיש תקרה מעל הראש וסורג במרפסת, על שלא איחרתי לעבודה, וכן הלאה.
אם אדם מודע לכמה הכרת הטוב הוא צריך להיות כלפי הקב"ה ושמח במתנות שקיבל, הקב"ה כביכול אומר: זה טוב? אני אראה לך מה זה טוב. כלומר משפיע עליו עוד יותר טובה.
ואגב, זה לא סותר שאפשר להתלונן ולהתבכיין בתפילה, ולתבוע לרפא כל מה שקשה - שאני רוצה עוד הרבה צאצאים, שאני מבקשת להיות יותר מאורגנת ולהקדים יותר לעבודה, שאני רוצה שהברכיים ישתפרו יותר ומבקשת ישועה בבריאות הנפש, שאני רוצה יותר רווחה כלכלית וכו'.
2. לא לזלזל בשום עשר אגורות. להרים כל מטבע שנפל, ולא להתעצל. לבדוק את החשבון בכל קנייה ולהעיר על טעות אפילו קטנה, ולא לזלזל בסכום כסף קטן. לא לריב בשביל זה, אבל לא לוותר בגלל זלזול או עצלות. לא לבזבז, לקחת בקבוק שתייה בתיק כדי לא להזדקק לקנות שתייה קרה ברחוב בסכום מופקע. וכד'.
אני מאמינה שאם אדם מחשב ושומר היטב על הפכים הקטנים שברשותו, הוא מראה לקב"ה שאפשר לסמוך עליו ולהפקיד בידיו את אוצרותיו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.