רוע ועונש

אופירA

New member
מנהל
לכל ה"כוכבים" המנצלים את היעדרו של מנהל הפורום

ומפציעים פה כדי לדחוף את דעותיהם הכופרות ביהדות -
זה פורום לשאלות הלכה, כאשר מונח בבסיסו הסכמה על עיקרי היהדות ואמונה באלוקים.
פה מבקשים אינפורמציה הלכתית.
אין פה מקום לערעור על האמונה ולשאלות על צדקת ההלכה.
המקום לוויכוחים בסגנון זה הוא בפורומים אחרים.
אז תגובותיכם מסוג זה הן לא לעניין ולא במקום המתאים. קצת יושרה...
אין לי בעיה לארגן את מנהל הפורום למחוק את הודעותיכם, אבל בשביל מה לכם? זה לא פורום תוסס כל כך שכדאי לכם לבזבז את האנרגיה שלכם עליו...
 

Atlantis9

New member
במידה בה אדם מודד בה מודדים לו

לכן אין לה עולם הבא ולו רק בגלל שלשיטתה אין לו.
 

Atlantis9

New member
מצחיק שבפורום לשאול את הרב אין רב

וזה נכון גם כשמנהל הפורום נמצא מכיוון שמנהל הפורום אינו רב.
 
רוע ועונש

יצא לי להכיר אדם מיוחד במינו, במובן הרע של הביטוי. אדם רע ביסודו.
יודע יותר טוב מכולם למצוא את הנקודות הרעות באחרים, להבליט אותן ולהתעכב עליהן, למצוא את החולשה, את החיסרון, את העקום. רואה קלקול גם כשאין או שאינו משמעותי כלל, אדם ביקורתי, עוקצני, פוגעני, מרושע. נהנה מהרשעות עצמה בלי לבחול באמצעים. נהנה לפגוע באנשים.
ההורים שלו היו ניצולי שואה חרדים שיצאו בשאלה עם כל אחיו ואחיותיו אחרי המלחמה.
הם החליטו לצאת בשאלה גם בגלל השואה, בנוסף, אימא שלו סיפרה ש"הקש האחרון" היה שרצתה לקבור את אימה שחלתה במחלת ריאות ומתה, והרב ביקש סכום כסף תמורת קבורתה, מה שהרתיח אותה לצאת בשאלה כמה שיותר מהר.
הוא סיפר שפעם אימא שלו לקחה אותו וכמה מאחיו לרב (בישראל) - ובאמצע הפגישה היא ירקה לו בפנים. היא לימדה אותו לשנוא חרדים, לשנוא את הדת, לשנוא את ה'. ולהיות אדון לעצמו.
אותו אדון לעצמו לא מאמין בכלל בעולם הבא. "אין לי עולם הבא" הוא אומר, "אני לא מאמין שיש בכלל עולם הבא".
כל חייו הוא עושה רע. החיים שלו דווקא - טובים. יש לו חיים שקטים, עם אישה ו - 2 ילדים (אחת נשואה, התחתנה חתונה אזרחית בחו"ל עם קיבוצניק) טס לחו"ל לפחות פעמיים בשנה, יש לו הרבה כסף ובשנים האחרונות - גם פרסום.
הוא נהנה וממצה את החיים בעולם הזה - בלי ה'. אז אין לו עולם הבא. הוא הבהיר שלא אכפת לו. למדו אותו להיות אדון לעצמו, להיות אדון לגורל שלו. אין עולם הבא. אין מצפון, אין חשבון נפש.
חשבתי: אולי הוא למעשה חי מצוין, כי אי אפשר לאיים עליו? איומי התורה ואיומי ה' לא קיימים בעיניו.
לעומת זאת, אני סובלת, אין לי רבע ממה שיש לו בעולם הזה, ואני מאמינה בה'. ואני עושה חשבון למתן הדין בעולם הבא.
ומי אמר שיש לי בכלל עולם הבא? הוא רשע פרודוקטיבי שיש לו עולם הזה, אני סתם אחת, מאמינה בה', סובלת מהחיים האלה, מחשבת שקל לשקל, מתקשה למצוא עבודה, ללא משפחה, לא מרשה לעצמי חופשות, להשתחרר, להינות.
אולי הוא צריך לקבל איתות שלא משתלם לפגוע בזולת? שגם אם "מחקת" את ה' - יש מחיר לעוול. הוא כבר אדם מבוגר ולא נראה שהוא סבל ממשהו רציני בחיים שלו למרות כל הגופות שהשאיר מאחוריו.
 

אופירA

New member
מנהל
מה הקשר בין הדברים שאת עושה ביניהם הקשר?

מה הקשר בין החיים שלך לבין חייו של אדם אחר?
 

אופירA

New member
מנהל
אז את צריכה רפואה לטראומה.

אבל מה הקשר בין מה שהוא מאמין או מי שהוא שונא, וההתנהלות של החיים שלו והכסף שיש לו והמשפחה שיש לו, לבין החיים שלך, האמונה שלך והגורל שלך?
כמות הכסף שלך תלויה בכמות הכסף שיש לו? הגמול שלך בעוה"ב תלוי במעשים שלו ובאמירות שלו?
מה הקשר בין הדעות שלו לבין האמת האלוקית?

לפי מה את מחליטה שאין לבן אדם הזה עונש בעולם הבא? לפי מה שהוא אומר?
הייתי מציעה לך ללמוד ממקורות יותר הגיוניים על העולם הבא...

התורה האלוקית אומרת שיש לך עולם הבא. באחריות. העולם אינו הפקר, האדם אינו הפקר ואינו יכול לעשות כל מה שבא לו. הכל מושגח מלמעלה ומכוון ע"י החשבון האלוקי העצום, שאין לנו יד ורגל בו, ולכן אין שום קשר בין גמולו ומעשיו של אדם אחד לבין גמולו ומעשיו של אדם אחר. כל אחד ירד לעולם עם חשבון פרטי לחלוטין משלו, ואף אחד לא נוגע במה שיש לזולתו.

אדם פגע בך קשה, אז את חושבת שאלוקים היה במילואים ולא ראה?
הכל מכוון מלמעלה, בחשבון עצום ורחב, ואנחנו לא צריכים להתעסק בחשבונות ולא לעשות את חשבונות נפשם של אלו שפגעו בנו. זה לא מביא לנו שום תועלת, וזה מביא לנו המון נזק של עיוות הראייה הנכונה של האמת האלוקית והטוב האלוקי.
הכל לטובה. המכות שניחתו עלינו נועדו כדי לאפשר לרוחנו ולנשמתנו לגדול בעולם המעשה כדי שנשמתנו תנוח במקום הראוי לה בעולם הבא באופן המושלם ביותר.

זו סוגיה רחבה ועמוקה - צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.
אולי אין לך פניות ללמוד אותה, אבל בטח שאין סיבה שתתעסקי במסקנות הזויות מתוך דברים שאין שום קשר ביניהם.
 
אמרת

"הכל לטובה. המכות שניחתו עלינו נועדו כדי לאפשר לרוחנו ולנשמתנו לגדול בעולם המעשה" - ואם הניסיונות גורמים להיפך הגמור? שהאדם יהיה מסוגר ומפוחד ונכה ושונא ואומלל ולא גדול אלא אדם קטן ולא משמעותי? לא הוא ולא מעשיו.
קיימים משקפי ראייה דרכם ניתן לראות את הטוב האלוקי שאת רואה? אלה שקיבלתי מראות תמונה אחרת כבר הרבה שנים.
 

אופירA

New member
מנהל
גם אני שאלתי את השאלה הזו, כי זו שאלה טובה וצודקת מאוד

הרי רבים האנשים שהניסיונות שוברים אותם, והם מתמוטטים וחולים בנפשם בעקבות השבירה.
הניסיונות שאנשים עברו בשואה היו קשים מידי לרוב הנפשות האנושיות, ושברו אותן. אמנם שרדו את השואה, אבל רבים מאוד איבדו את הכוחות לכל החיים ושרדו את החיים עם נפשות שבורות להפליא.

אז שאלתי רב שאני מאוד מעריכה, וקיבלתי תשובה, שהמבחן של אנשים אלו הוא מבחן האמונה בלבד. האם יחזיקו באמונתם בהקב"ה למרות מה שעברו. למרות שנפשם התרסקה.

ובאמת, זה לא מבחן כזה מסובך. אמנם האדם השבור סובל קשה, ואינו מסוגל לעשות הרבה מעשים שאדם בריא מסוגל, אבל הוא כן מסוגל לבחור להאמין שהקב"ה עושה את כל המעשים ומחשב את כל החשבונות, ולבחור לעשות הפרדה בין מי שהוא באמת, ברצון הפנימי ובאני האמיתי שלו, לבין מה שהנפש השבורה גוזרת עליו.

התשובה הזו הרימה אותי לאלפיון העליון של ידיעת ערכו האמיתי של אדם בעולם הזה (כמובן בתהליך, לא ברגע...).
כי למרות שרוב השנים סבלתי מדיכאון ומקטנות נפשית זו או אחרת, שמתבטאת במעשים וביצרים ובתאוות ובחוסר יכולת התגברות עליהם - הרי קיבלתי הדרכה רוחנית שמלמדת שזה לא האני האמיתי שלי, זה לא הרוצה האמיתי שלי. זה דיכאון.
הרוצה האמיתי והאני האמיתי שלי באים לידי ביטוי בזמנים הקצרים שהדיכאון הניח לי (או בחלקים האישיותיים שבהם הוא לא בא לידי ביטוי). ואם בוחרים לבחון את האני הזה במשקפיים הנכונים, משקפי האמת של ראיית מערכי הלב הפנימיים - מבינים שאני אדם גדול מאוד, ולא אדם ייצרי ושפל (שמאוהב בחתולים במקום בבני אדם ומתעניין בתכולת פחי אשפה מסוימים כדי להציל משם מזון עבורם, אובססיבי וכפייתי, סובל מאוד מתאוות לקיחת חפצים, מרגשות והתפרצויות זעם וכעס עצומים, רואה רק את עצמו ולא את זולתו ועוד ועוד כהנה וכהנה פניני שפלות...).

כי האני האמיתי שלי בכלל לא רוצה לכעוס ולשנוא ולהתפרץ בזעם, אלא רוצה לראות רק טוב בזולת, אבל הסבל מעוות את מעשיו, ולמרות זאת אני אדם שלא מתייאש מעצמו, וממשיך לבחון את הסיטואציות השונות ולתקן את ראייתו לראייה שמנטרלת את הסבל האנוכי ורואה את הזולת ואת רצונו. אדם שמתפלל ומבקש בעקשנות מה' לתת לו עזרה בכך בפעם הבאה.
האני האמיתי שלי אינו אובססיבי וכפייתי אלא רוצה טוב, עקשן ועקבי במאמציו לתקן ולשפר ובהתמדתו לא להתייאש לעולם. הוא אינו שפל אלא חסכן ומבקש למנוע השחתה של אוכל טוב.
הוא מתחשב להפליא בשכניו שונאי החתולים ועמל על השקפה ישרה לגבי גידול בע"ח שאינו אלא אמצעי לרפא את הנפש.

דמותי נראית להרבה אנשים במשקפיים שונות ומשונות. יש שרואים בי אדם קטן ויש שרואים בי אדם ענק. המשקפיים שלי הן משקפי הבחירה, לראות את עצמי בעיניים של העבודה הפנימית, ושל האנשים שרואים אותה ומשקפים לי אדם אהוב וענק. לוותר על להאמין לאלו שמרגישים חוסר הערכה כלפי.
אלו משקפי הבחירה לקבל בשלווה את תכונות האופי הלא נעימות והיכולות המוגבלות שלי, ולתעל אותם למקומות חיוביים במעשים ובתפיסה. במקום לפחד מעצמי אני מהבילה את הפחד, צוחקת על מה שאפשר לצחוק (ומרוויחה ערך מוסף של להצחיק את מכריי ולשמחם!), להתמקד בחוזקות שהקב"ה נתן לי ולהאדירן למעשים מופלאים, באופן שמצליח אפילו לרתום את החולשות לעשייה החיובית.
למשל היכולת הוורבלית וכושר הביטוי (משקפיי יודעות כמובן לגחך על דלי המוח הטוענים כנגדי: חפרת, אה?)

עבודת אמונה גדולה זו מצמיחה אנשים ענקיים. עם הדרך, מעשיהם נהיים אף הם יותר ויותר ענקיים. התמונה משתנה מאוד לבלי הכר.
קדימה, תתחילי בלהפסיק להאמין לעצמך שאת מפוחדת ונכה ושונאת, ובוודאי להפסיק להאמין לאנשים שאומרים עלייך דברים שמחזקים אמונה שלילית זו.
תבחרי לעבור להאמין בעקשנות חסרת פשרות, אך ורק למי שרואה בך את החוזקות והתכונות החיוביות, הכוונות הטובות והרצון הפנימי העמוק החיובי - גם אם אלו מעטים מאוד יחסית לתכונות השליליות.
כי גם מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
 
זו עבודה קשה מאוד-מאוד

ממש כאילו אני צריכה להפיק את התכונות החיוביות יש מאין... כי אין.
פעם חשבתי שיש איזה משהו ייחודי שאין כדוגמתו (כמו שכל תינוק נרקיסיסט חושב את עצמו), אבל השפלות, עלבונות ואלימות קשה הנחיתו אותי לקרקע. אל מול מראה. ומראה זו מראה, גם אם אנסה לכסות אותה בצבעים ורודים זה לא ישנה את המציאות מאחוריהם.
מה שהדיכאון לא מחסה או לא נוגע בו - כמעט ואיננו משמעותי. לא כלפיי ולא כלפי איש. החיים אילצו אותי להישאר ככה, קטנה, לא להתפתח. להוריד פרופיל. להצטמק עד עפר.
אז כן, למרות הסבל לא איבדתי את האמונה בה'. נו אז מה? האמונה הזו לא בדיוק משפרת את איכות החיים שלי ואין לי מה להציע (מצווה, חסד) מתוקף האמונה הזו, אני כמו כל גוי שמאמין בה'. רק שהגוי לא סובל מהנפש.
זוכרת שהזכרתי את התיבה הנעולה עם האוצר שאני סוחבת כל החיים ושאין מפתח בנמצא? אז כנ"ל, חוץ מנטל, היא לא שווה דבר. לא משנה מה יש בתוכה.
 

אופירA

New member
מנהל
כשהניסיון אומר אמונה ורק אמונה -

אז האמונה בה' שאותה לא איבדת - היא בדיוק מה שיש לך להציע.
ואת לא כמו גוי, אלא כמו יהודי שרצה לקיים את המצוות, וניסיונות קשים מפריעים לו, והוא עדיין רוצה ומצטער על אי יכולתו.
גוי יכול להצטער כמה שהוא רוצה, אבל הוא לא מחויב במצוות הרבות של היהודי. היהודי מצטער שהוא לא מצליח לקיים את המצוות - הצער הזה שווה כמו כל המצוות כולן ואולי יותר.

אלו דברים שאפשר להבין רק מחוץ לקופסה, ואת בתוך הקופסה אז קשה לך להבין, אבל תנסי לסמוך עלי, אני רואה את הערך הגדול מאוד של היותך יהודיה שרוצה להתקרב לה' ומצטערת על כל מה שהיא לא יכולה, ולא איבדה את האמונה בה' עם כל האסון שהיא חיה בו.

המראה שאת מביטה בה, ומצליחה רק לראות שצריך להפיק את תכונותייך החיוביות יש מאין - היא מראה שמכוסה בהמון מלט שהתקשה. לא צריך לצבוע אותה בצבעים ורודים, צריך פשוט לגרד את המלט.
אולי אי אפשר, אז לפחות צריך לדעת שהיא מכוסה במלט, והיא לא מראה ולא בטיח.
נכון שלא רואים בה שום דבר חיובי, אבל זה בגלל המלט, לא בגלל שזו מראה. כמו בני ישראל במצרים, שהיו שקועים באינסוף טומאה ותאוות ועבודה זרה, אבל לא שינו את שמם ואת לשונם ואת לבושם - ובזאת נבדלו הבדלה עצומה ומהותית מהמצרים, אף על פי שבמראה אי אפשר היה לראות את זה.
לכאורה 3 עניינים פשוטים מאוד, אבל מעידים על המהות. וכך גם הצער שלך מעיד על המהות. וכל שכן האמונה בה'.

מה שהאמונה לא משפרת לך את איכות החיים - זה לא תפקידה. וגם לא תפקיד היהדות. היהדות אינה תרופה לבעיות ומחלות. רפואה למחלות צריך לחפש בעולם הרפואה.
אם אין מפתח לתיבה הנעולה, אז תפקידך לשמור על האוצר ליום פקודה, ולא לפתוח את התיבה. כשהקב"ה גוזר על אדם לסחוב תיבה, צריך לסחוב אותה בלי חשבונות מה היא שווה ומה היא לא שווה וכמה היא כבדה.

חדדי את האמונה שלך עוד - תסחבי מה שצריך, תעשי את תפקידך (לחפש רפואה, להצטער על מה שהיית רוצה ואי אפשר), ותקווי לטוב. ותתעודדי מהידיעה שהקב"ה אוהב מאוד את כל ברואיו ולא התבלבל כשברא את הדור הזה שרוי בקשיים נפשיים יותר מכל דור אחר. הוא יודע מה הוא עושה ואיך מתקנים את עם ישראל על חטאי הדורות.
ואנו צריכים להיות עבדים שמחים עד כמה שאפשר, שסומכים על בעל הבית ולא בודקים בתמיהה את מעשיו והוראותיו הלא מובנים לנו, אלא עושים ככל יכולתנו מה שביכולתנו ומחכים לאמת האלוקית של "ותשחק ליום אחרון".
 

Atlantis9

New member
"וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ"

(אבות ב', ה')
והוי דן את כל האדם לכף זכות (משנה, אבות א ו)
"במידה שהאדם מודד - מודדים לו" (ספרי במדבר קו)
כָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל (בבלי, מסכת קידושין – דף ע, עמוד ב).

נראה שמה שקורה לך מגיע לך ומה שקורה לו מגיע לו, קחי זאת בחשבון.
 
למעלה