מתחילה מחדש1234
New member
מצעד הגאווה 2018 - תחושות שעלו בי
שלום, לא צעירה (40+) ואחרי שנים החלטתי ללכת למצעד גם בגלל המעמד ההיסטורי וגם בגלל כל השמחה שחשבתי שתהיה והיתה.
המצעד הראשון הלכתי אחרי שחזרתי בשאלה (הייתי חילונית מבית פרמיטיבי מסורתי שחזרה בתשובה ואחרי כמה שנים חזרתי בשאלה) אני זוכרת שהייתי בשוק גם בגלל שראיתי טרנסית או שתים על המשאית עם חזה וללא חלק עליון לא הבנתי למה צריך לקרא לזה גאווה כשזה מרגיש לי הכי לא מכובד.
השנה הייתי מוכנה לכל מראה שלא יגיע, מאוד התרגשתי מכמות האנשים הרגשתי פתיחות ושיתוף וכבוד ודאגה הדדית, התרגשות שהגיעו רבבות אנשים למרות שרובם היו סטרייטים.ות בני נוער שבאו לשמוח ולשמח את עצמם.
אני רואה את הדרך הסלולה בעבודה קשה בעיקר בזכות הפמיניזם הרדיקלי לשינוי הגדול שהתחולל כאן גם בעניין הגדול של הטרדות המיניות.
אני כותבת את כל זה בגלל שאני שורדת פגיעה מינית, מצד אחד מבינה שיש דרכים רבות ומגוונות לאהבה, ואחרי כל ההיי הזה שהרגשתי מכל היום, אני רוצה לברר האם התחושה הריקנית הזאת שאני מרגישה עכשיו ויודעת בדיוק להצביע גם מדוע...
על על הבמה שהיתה בסיום המסלול הופיעו המון להקות שייצגו ליינים של הקהילה, בינהם היה גם סוג של סאדו, ועל הבמה בלבוש מלא וביזארי שכלל מסיכות וביצעו סוגים של משגלים, אני לא מבינה למה אני אמורה לראות סרט כחול בלבוש מלא.
האם צריך לפרט שלישיות, גבר שיורד לגבר אחר כשמשהו אחר מזיין אותו בכל מיני תנוחות?
מבינה שאני רגישה לנושא ובכל זאת, אני חושבת שגם אם לא הייתי רגישה זה עדיין זיעזע אותי וגם כמה נשים שהיו מאחורי (כניראה סטרייטיות הן הזדעזעו ואולי בצדק כששלושה הומואים מהקהל התחבקו ושלושתם החליפו רוק מול כל האנשים.
אותי זה מבחיל. עולות בי הרגשות ריקניות ורעות גם יחד. ומקוה שעצם הכתיבה כאן תשחרר את זה ממני.
לא העזתי לשאול במרחבים הבטוחים בפייסבוק כי עדיין לא יצאתי מארון הפגיעה. לא קל לי בכלל עם הנושא הזה שאני מטפלת בו כבר שנים ועם ההשלכות של זה על חיי שנהרסו לגמרי. יש לי עוד הרבה שאלות בנוגע לעצמי שבוערות בי לאחרונה... לזה צריך להקדיש הודעה בפני עצמה.
אין בי כוונה לפגוע ברגשות של אחרים, אני מקבלת כל אחד מבינה שיש דברים שקשה לי להתמודד איתם בגלל הרקע שלי ובכל זאת הייתי רוצה לחסוך מעצמי מראות כאלה.
רוב חיי אני נוקדת בעמדת הימנעות ברור לי שבשנים הקרובות אמנע מללכת למצעד, גם לא צעירה בשביל לצעוד את כל זה בשיא החום.
וגם מללכת למקומות בילוי של הומואים לא בגלל הנטיה בגלל הפתיחות ושאני צריכה להתמודד עם מראות שלא בא לי עליהם בעיקר אנרגיה של גברים גם אם הם נשיים. יש משהו ריקני בכל זה עבורי. הלוואי ומשהו כאן ירד לסוף דעתי ואקבל תשובה שתעשה לי שקט בנפש.
תודה
שלום, לא צעירה (40+) ואחרי שנים החלטתי ללכת למצעד גם בגלל המעמד ההיסטורי וגם בגלל כל השמחה שחשבתי שתהיה והיתה.
המצעד הראשון הלכתי אחרי שחזרתי בשאלה (הייתי חילונית מבית פרמיטיבי מסורתי שחזרה בתשובה ואחרי כמה שנים חזרתי בשאלה) אני זוכרת שהייתי בשוק גם בגלל שראיתי טרנסית או שתים על המשאית עם חזה וללא חלק עליון לא הבנתי למה צריך לקרא לזה גאווה כשזה מרגיש לי הכי לא מכובד.
השנה הייתי מוכנה לכל מראה שלא יגיע, מאוד התרגשתי מכמות האנשים הרגשתי פתיחות ושיתוף וכבוד ודאגה הדדית, התרגשות שהגיעו רבבות אנשים למרות שרובם היו סטרייטים.ות בני נוער שבאו לשמוח ולשמח את עצמם.
אני רואה את הדרך הסלולה בעבודה קשה בעיקר בזכות הפמיניזם הרדיקלי לשינוי הגדול שהתחולל כאן גם בעניין הגדול של הטרדות המיניות.
אני כותבת את כל זה בגלל שאני שורדת פגיעה מינית, מצד אחד מבינה שיש דרכים רבות ומגוונות לאהבה, ואחרי כל ההיי הזה שהרגשתי מכל היום, אני רוצה לברר האם התחושה הריקנית הזאת שאני מרגישה עכשיו ויודעת בדיוק להצביע גם מדוע...
על על הבמה שהיתה בסיום המסלול הופיעו המון להקות שייצגו ליינים של הקהילה, בינהם היה גם סוג של סאדו, ועל הבמה בלבוש מלא וביזארי שכלל מסיכות וביצעו סוגים של משגלים, אני לא מבינה למה אני אמורה לראות סרט כחול בלבוש מלא.
האם צריך לפרט שלישיות, גבר שיורד לגבר אחר כשמשהו אחר מזיין אותו בכל מיני תנוחות?
מבינה שאני רגישה לנושא ובכל זאת, אני חושבת שגם אם לא הייתי רגישה זה עדיין זיעזע אותי וגם כמה נשים שהיו מאחורי (כניראה סטרייטיות הן הזדעזעו ואולי בצדק כששלושה הומואים מהקהל התחבקו ושלושתם החליפו רוק מול כל האנשים.
אותי זה מבחיל. עולות בי הרגשות ריקניות ורעות גם יחד. ומקוה שעצם הכתיבה כאן תשחרר את זה ממני.
לא העזתי לשאול במרחבים הבטוחים בפייסבוק כי עדיין לא יצאתי מארון הפגיעה. לא קל לי בכלל עם הנושא הזה שאני מטפלת בו כבר שנים ועם ההשלכות של זה על חיי שנהרסו לגמרי. יש לי עוד הרבה שאלות בנוגע לעצמי שבוערות בי לאחרונה... לזה צריך להקדיש הודעה בפני עצמה.
אין בי כוונה לפגוע ברגשות של אחרים, אני מקבלת כל אחד מבינה שיש דברים שקשה לי להתמודד איתם בגלל הרקע שלי ובכל זאת הייתי רוצה לחסוך מעצמי מראות כאלה.
רוב חיי אני נוקדת בעמדת הימנעות ברור לי שבשנים הקרובות אמנע מללכת למצעד, גם לא צעירה בשביל לצעוד את כל זה בשיא החום.
וגם מללכת למקומות בילוי של הומואים לא בגלל הנטיה בגלל הפתיחות ושאני צריכה להתמודד עם מראות שלא בא לי עליהם בעיקר אנרגיה של גברים גם אם הם נשיים. יש משהו ריקני בכל זה עבורי. הלוואי ומשהו כאן ירד לסוף דעתי ואקבל תשובה שתעשה לי שקט בנפש.
תודה
