לזכר דליה רביקוביץ'

גאיה1323

New member
לזכר דליה רביקוביץ'

שהלכה מאיתנו לפני 11 שנים היום, אני מפרסמת את אחד משיריה הרבים כאן ואומרת תודה על ירושת הרוח שהותירה לנו.

הבגד / דליה רביקוביץ'
את יודעת היא אמרה, תפרו לך בגד מאש.
את זוכרת איך נשרפה אשתו של יאזון בבגדיה?
זאת מדיאה היא אמרה, הכל עשתה לה מדיאה.
את צריכה להיות זהירה, היא אמרה.
תפרו לך בגד מזהיר כמו רמץ,
בוער כמו גחלים.

את תלבשי אותו? היא אמרה, אל תלבשי אותו.
זה לא הרוח שורק, זה הרעל מפעפע.
אפילו אינך נסיכה, מה תעשי למדיאה?
את צריכה להבחין בקולות, היא אמרה,
זה לא הרוח שורק.

את זוכרת, אמרתי לה, את הזמן שהייתי בת שש?
חפפו את ראשי בשמפו וככה יצאתי לרחוב.
ריח החפיפה נמשך אחרי כענן.
אחר כך הייתי חולה מן הרוח ומן הגשם
עוד לא הבנתי לקרוא אז טרגדיות יווניות,
אבל ריח הבושם נדף והייתי חולה מאוד.
היום אני מבינה שזה בושם בלתי טבעי.

מה יהיה אתך, היא אמרה, תפרו לך בגד בוער.
תפרו לי בגד בוער, אמרתי, אני יודעת.
אז מה את עומדת, אמרה, את צריכה להיזהר,
האם את לא יודעת מה זה בגד בוער?

אני יודעת, אמרתי, אבל לא להיזהר.
ריח הבושם ההוא מבלבל את דעתי.
אמרתי לה: אף אחד לא חייב להסכים אתי
אינני נותנת אמון בטרגדיות יווניות.

אבל הבגד, אמרה, הבגד בוער באש.
מה את אומרת, צעקתי, מה את אומרת? אין עלי בגד בכלל,הרי זו אני הבוערת.
 

A לוןA

New member


 
למעלה