הפגנה נגד שחרורו של קצב

[גאיה1323]

הפגנה נגד שחרורו של קצב

הייתה היום בשמונה בתל אביב. השחרור הצפוי של קצב נובע מהעובדה שלאחרונה ועדת השיקום החליטה שבניגוד לפרוטוקול הקודם, חרטה והודאה באשמה אינם תנאי מקדים לשחרור. מה חושבימות? מישהי הייתה בהפגנה ורוצה לשתף בחוויות?

 

[A לוןA]

במישור התיאורטי- זה באמת תנאי מופרך.

אסיר שטוען לחפותו, והורשע בבית המשפט צריך לעשות אחד משניים-
להישאר בכלא את כל תקופת המאסר
לשקר
אני מניח שרוב האסירים שבאמת מאמינים בכל ליבם שהם חפים מפשע ישקרו ע"מ לצאת לחפשי מוקדם יותר- ובעצם אנחנו הכרחנו אותם לשקר.
תועלת אמיתית לא תהיה מהתנאי הזה, ובעצם המדינה אומרת- תשקר, שלם את מס השפתיים הזה של ההודאה. ובעצם נותנת פרס לשקרנים ומענישה ביתר שאת את מי שהולך עם האמת שלו.
התנאי הזה גורם למצבי חלם (מה גם שצריך לזכור שגם שופטים הם בני אדם, ויתכן והאסיר באמת לא ביצע את מה שהורשע בגינו)
&nbsp
לשם קבלת אישור לקיצור שליש צריך, לדעתי, האסיר לעמוד בשני קירטריונים-
1. האסיר השתתף בתוכנית שיקומית שנקבעה לו ועבר אותה בהצלחה
2. הוחלט, מעבר לספק סביר שעם שיחרורור לא יהווה האסיר סכנה לחברה.
&nbsp
עמד בשני התנאים האלו- מבחינתי אפשר לקצר.

 

[גאיה1323]

לא שאנחנו לא מסכימים

אבל הודאה וחרטה אינם תנאי לשחרור אלא להשתתפות בתוכנית השיקום (שהיא מחוץ לד׳ אמות בית הסוהר). זה די הגיוני שאסיר שלא מודה בכך שהוא עשה משהו (בין אם הוא משקר או לא) לא יוכל להבין למה מה שהוא עשה זה לא בסדר וללמוד איך ההתנהגות הזו לא תישנה.

 

[aaa123]

גם אסיר שלא מודה בכך שהוא עשה משהו יכול להבין

למה מה שמיוחס לו הוא לא בסדר,ויכול להבין את החשש של הציבור שהוא יחזור על התנהגות זהה להתנהגות שמיוחסת לו.
&nbsp
לגבי השאלה איך מרגיעים את החשש הזה אז לדעתי בלי קשר לשאלה אם להוריד שליש או לא מן הראוי שהמדינה תשים מעקב של 24 שעות אחרי כל אסיר שמשתחרר ומסוכן לדעת המדינה(אי קיצור של שליש בעונש לא פותר את החשש כי אותו אסיר מסוכן משתחרר מאוחר יותר).
&nbsp
לגבי החשש שנובע מקיצור שליש בעונשו של אסיר אז אם לאסיר יש מספיק כסף אז
האסיר בעצמו יכול להרגיע את החשש על ידי זה שהוא בעצמו יממן מעקב כזה(עבור השליש שהוא חופשי במקום להיות בכלא),והוא יתן למדינה לבחור מי יעקוב אחריו.

 

[A לוןA]

כמה נקודות-

האחת, נניח שהאסיר לא באמת מבין מה לא בסדר במה שהוא עשה. כאן נדרשת מערכת (נניח, נקרא לה מערכת שיקומית) כדי שתעביר אותו תהליך, שבסופו הוא יבין איך כן ראוי ונכון להתנהל בחברה תרבותית.
מה עושה המערכת? אומרת לאסיר- קודם תגיע לתוצאה הסופית של התוכנית כתנאי הקבלה לתוכנית. מילכוד 21, מישהו?
השניה- התנאי הזה כתנאי קבלה, הוא מגוחך. למערכת הענישה ישנם 3 "מטרות"- הרתעה, שיקום ונקמה (או בשם המכובס שלה- ענישה).
את ההרתעה השגנו בעצם הכניסה של קצב לכלא. הכניסה שלו לכלא אולי לא תרתיע את החלאות מסוגו של בני סלע (מכיוון שמעשי האונס שלהם שונים לחלוטין) אבל בהחלט תרתיע בעלי שררה אחרים, שהיד שלהם על הדק ה"טובות המיניות" קלה מאוד.
שיקום- אם אסיר מתייצב ואומר- אני רוצה להשתקם, אני לא רוצה לעשות XXX בעתיד- האם חשוב, מהבחינה השיקומית, מה עשה בעבר? החשוב הוא שלא יעשה כך בעתיד- הן מבחינת המסגרת, הן מבחינתת החברה. לשם כך נועדה המסגרת השיקומית- לא כדי להכות על חטא- אלא כדי לדאוג שלא יקרה בעתיד.
נקמה/ענישה- כאן כבר אין שאלה אם לקצר או לא- מבחינת הנקמה- שיבלה את שארית חייו בכלא
&nbsp
כך שהדרישה הזו אבסורדית מלכתחילה.
בקשר למה שאמרה אור סרי-
יש כאן שני דברים שונים
האחד- היחס המיוחד לקצב מקומם, אבל לא בגלל הפשיעה המינית אלא בגלל היחס המיוחד לבעלי שררה. זה לא קשור לקצב ספציפית
שנית, לדבריה- המסגרת השיקומית כושלת גם ככה (כי הפושעים חוזרים לפשוע)- אז לתלות במסגרת שאנחנו מראש יודעים שהיא כושלת את ההחלטה האם כן או לא לקצר את מאסרו של קצב שבואו נודה על האמת- רמת המסוכנות ממנו לחברה נמוכה עד אפסית- זה אבסורד בפני עצמו.
&nbsp
וכנגד לקריאתה של סרי, כדאי גם לקרוא מה כותב רביב דרוקר על העניין.
http://drucker10.net/?p=3023

 

[גאיה1323]

כותבת בפייסבוק אור סרי (מקווה שאייתתי נכון)

כמה דברים שאמרתי בהפגנה נגד שחרור מוקדם למשה קצב: אני לא רוצה לדבר על משה קצב, אלא על הרשות לשיקום האסיר, שממליצה לשחרר אותו. הרשות לשיקום האסיר היא גוף ממשלתי עצמאי שכפוף למשרד הרווחה. זה גוף טיפולי, שהמטרה שלו היא לשקם אסירים כלואים ואסירים משוחררים. היעדים של הרשות הם לטפל ולשקם אסירים שמתאימים לשיקום ומעוניינים בכך (כולל משפחותיהם), לשלב אסירים בתעסוקה ולהגן על הציבור מפני פשיעה חוזרת. בפברואר האחרון, הרשות המליצה לא לאפשר לקצב שחרור מוקדם, כי הוא לא הביע חרטה על מעשיו ולא עבר טיפול פסיכולוגי בתקופת המאסר. עברו חמישה חודשים, שני התנאים הללו לא השתנו, ולפתע הרשות לשיקום האסיר ממליצה לשחרר את קצב באופן מיידי ואפילו טוענת שיש לה תכנית שיקום ייחודית עבורו. בתקופה שבין שתי ההחלטות הסותרות, באפריל, שודר בערוץ 1 תחקיר של יפעת גליק על שיקום אסירים (הנה - http://youtu.be/gdkKdZbMIB0). בישראל יש מעל 1000 עברייני מין משוחררים שפגעו בנשים גברים ילדות וילדים, עברייני מין שעדיין מוגדרים כמסוכנים וחלקם אף מסוכנים מאוד, שצריכים שיקום, חלקם אפילו מבקשים שיקום, אבל לרשות לשיקום האסיר אין את האפשרות לתת להם שיקום, וכך נוצר מצב שעברייני מין ופדופילים מסתובבים בינינו. באותה כתבה רואיין גם מנכ"ל הרשות, שסיפר על התקציב המגוחך של הרשות - קצת ויתר ממיליון שקל - שאיתו היא אמור לשקם את כל האסירים ולהגן על הציבור מפני פשיעה חוזרת. ובכל זאת, על אף התקציב הדל, נמצא תקציב לצורך שיקום ייחודי דווקא לקצב, שלא עמד בשני תנאי הסף של הבעת חרטה וטיפול פסיכולוגי בתקופת המאסר. כנראה שגם הרשות לשיקום האסיר, כמו גופי שיטור, אכיפה ושיפוט רבים בארץ, שכחה את מי היא אמורה לשרת ועל מי היא אמורה להגן - עלינו, על הציבור. במקום לשקם עבריינים על מנת שלא יהוו סכנה לציבור, במקום להגן עלינו מפני פשיעה חוזרת, הרשות לשיקום האסיר מעדיפה לעבוד בשירות בעלי הכוח והשררה נגד הציבור, ולהמליץ על שחרורו של אדם שניצל את מעמדו - המעמד הכי רם שאזרח בישראל כול להגיע אליו - על מנת לפגוע בנשים, אדם שלא לקח בדל אחריות על מעשיו ושלא הביע שום רצון לתקן את דרכיו. יותר מדי רשויות ציבוריות מועלות באחריות שלהן כלפי הציבור - ואנחנו לא נשתוק על כך ונמשיך להיאבק.