אני לא יודע לגבי אותו סרט ספציפי שלא ראיתי
אני מדבר על השיח המקובל במערב לגבי מילה נשית.
יש סיבות פוליטיות ברורות מדוע מציגים תמיד רק את הנתונים מהסוג הזה, רק סרטים כאלה, ורק נימוקים שמחזקים את המיתוסים הקיימים ממילא, בזמן שבפועל קיים מגוון הרבה יותר גדול של חומר בנושא. לדוגמא, עייאן חירסי עלי, אישה ממוצא סומלי שעברה מילה בהיותה ילדה וכיום מתגוררת בהולנד ופעילה בנושא, כתבה גם על המילה שעברה בספרה "כופרת", שקיים גם בתרגום עברי.
ההורים שלה לא התכוונו למול לא אותה ולא את אחיה הבכור, אבל אבא שלה ישב בכלא בגלל פעילות פוליטית מסויימת, ואמא שלה ניהלה בתקופה מסויימת מסע לצורך קידום שחרורו מהכלא, ובתקופה שההורים היו רחוקים מהבית, הסבתא הזמינה מוהל שמל באותו יום את אחיה, אותה ואת אחותה הקטנה.
היא לא זכרה את המילה שלה כאכזרית ונוראית יותר מזו של אחיה, האקט נראה לה דומה מאד, היא ואחותה החלימו בסופו של דבר, לא מתו, לא סבלו מסיבוכים ולא הרגישו כאילו נאנסו (היא כן כתבה על כאבים שאין לתאר אותם, ואחותה הגיבה בצורה טראומטית יחסית).
כשאמא שלה חזרה וגילתה שזה מה שקרה, היא רתחה מזעם אבל כבר לא היה לה הרבה מה לעשות. היא כעסה לא רק על מילת הבנות, אלא גם על מילת הבן.
כל זה קרה בשנות השבעים, בסומליה, מדינת שודדי הים האכזריים, הרעב, בקתות החמר, מלחמות השבטים והכושים שרק אתמול ירדו מהעצים. באותן שנות ה- 70, ההורים שלי מלו אותי בלי לחשוב פעמיים. לא עברה להם בראש ולו לשניה המחשבה שאולי משהו כאן מאד אכזרי ומאד מיותר ולא אמור להתרחש. אז אני שואל: מי כאן הפרימיטיבים, ובאיזו זכות הם מרשים לעצמם להתנשא מעל אחרים?
אני לא מכיר את הנתונים בהודו לגבי מכירת בנות לזנות, וברור שהעלאת המודעות לתופעות פוגעניות היא דבר רצוי, אבל המצב בנוגע למילה נשית רחוק מאד מלהיות כזה שכל אישה שלישית מתה מסיבות הקשורות במילה שעברה, והאמת רחוקה מלהיות שאין שום דמיון בין מילה נשית לבין ברית המילה שעושים לבנים.
