מבקשת את עזרתכן - בנושא זנות

[kmiki]

מבקשת את עזרתכן - בנושא זנות

אחרי ארוחת צהריים סוערת, וויכוח קשה עם שני גברים שבאמת חשבתי עליהם טובות עד היום, אני מבקשת את עזרתכן.
אני לא מצליחה להעביר להם, כפי הנראה, כמו שצריך את ההסבר לחוסר ההגיון שב"זנות מרצון".
האם יש למי מכן מאמר מסודר, שמציין התייחסות גם לאותן "סטודנטית למשפטים" אשר מקבלת בדירתה ומרוויחה מספיק לממן את הלימודים שלה (אני לא באמת חושבת שזה קיים יותר מאולי 0.5% מאוכלוסיית הזונות).
אני נואשתי משעה של ויכוח בנושא, אולי אתן תעזורנה לי.

 

[נונה17]

אין לי מאמר בשלוף אבל כל הכבוד!

לא קל לעמוד בויכוח מתיש כזה מול כמה אנשים. בהצלחה! אני מקווה שמישהי כאן תוכל לעזור לך.

 

[daniella1980]

מאמר שמתייחס לדעתי לכל המיתוסים הקיימים

והצליח בחייו להמיר כמה תומכי זנות
זנות מבחירה

 

[daniella1980]

ושכחתי להוסיף

כל הכבוד לך, חזקי ואמצי, זו עבודת קודש מה שעשית ואני יודעת כמה זה קשה.

 

[דני80]

מאמרים בנושא הזנות:

יש גם מאמר של אורית קמיר על "הבחירה החופשית"

ומאמר של נעמי לבנקרון על מיסוד הזנות.

 

[IMphoenix]

באתם בדיוק בזמן

אני בדיוק באמצע דיון סוער בפורום שכן שבו מישהו שנגעל מזנות עדיין מאמין שאני אויבת הדמוקרטיה בגלל שלטענתי אין בחירה אמיתית בזנות.

מאמרים מעולים ותודה שהזכרתן לי!

 

[HollyGolightly]

אז גם בשבילך- מחקר מקיף של מכון תודעה:

http://www.macom.org.il/todaa_what-is-prostitution-introduction.asp

 

[HollyGolightly]

מחקר של מכון תודעה:

http://www.macom.org.il/todaa_what-is-prostitution-introduction.asp

 

[destiny23]

במעט הפעמים שעזרתי אומץ לפתוח דיון בנושא

המשפט שעזר לי זה ש"זנות יוצרת סיטואציה בה לאישה אין זכות על גופה במפגש בין ה"לקוח" אליה, היא לא יכולה להגיד לא לצשום דבר, סיטואציה שמפרה זכויות אנוש בסיסיים."

 

[kmiki]

הם היו מבוצרים ב"בחירה"

שוב, הם הלכו על ה0.5% מאוכלוסיית הזונות שכביכול מארחות בדירה שלהם, כביכול בוחרות את הקליינטים, כביכול יכולות לאמר "לא", הכל כביכול...

 

[Old Girl]

גם ההנחה שזונה המארחת בדירתה

היא זונה שמחה ומאושרת מבוססת על טעויות. כל אחד יכול לשכור דירה היום. מישהי שמביאה לקוחות אליה לדירה היא בדרך כלל לא אחת חזקה ומאושרת, אלא אחת מחוקה כי:

1) לא מזיז לה שכל השכנים ידעו שהיא זונה: כלומר, היא כבר ויתרה על החלום של להשתקם יום אחד, חלום שכל זונה מתחילה נאחזת בו. "רק אעשה X כסף ואעזוב". אלה שחולמות על השיקום, מקפידות על דיסקרטיות.
2) היא שרפה את כל הגשרים: במדינה קטנה כמו ישראל, לקוח שמגיע אליה לדירה יכול להיות *כל אחד*: מפקד מהצבא, חבר של ההורים, זה שמחר יראיין אותה לעבודה אחרת שהיא אולי תרצה.
3) היא חשופה לאלימות: כל אחד שמגיע אליה הביתה יכול להכות אותה, לשדוד אותה ולברוח. אין לה שום מידע עליו, שום פרטים שיכולים לעזור לאתר אותו.

"בוחרת את הקליינטים" זה גם בולשיט גדול. איזה נותן שירות יכול "לבחור את הקליינטים"? אפילו מלונות ארבע עונות לא בוחרים את הקליינטים, אי אפשר להתפרנס אם אומרים "אתה כן, אתה לא". במקומות טובים מאוד נותנים לפעמים לבחורה להגיד שהיא מסרבת למישהו דוחה במיוחד, אבל זה אחד לחודש, מה שמשאיר אותה עם הרבה דוחים אחרים. גם את זה קצת קשה לעשות אצלך בבית. כשמגיעים ללקוח, הנוהל הוא שהזונה מתקשרת למי שמסיע אותה אחרי 15 דקות ואומרת "זה בסדר, אני נשארת". מה תעשה עם מי שמגיע? תגיד "אתה לא מספיק סקסי, לך מכאן"?

 

[bbb234]

לגבי אלימות אז נראה לי

שגברים אלימים בדרך כלל יעדיפו לפעול במרחב שמוכר להם כלומר בבית שלהם ולא בבית אחר כי הם יכולים לחשוש שבבית אחר יש אנשים נוספים שירביצו להם אם הם יפגעו בקורבנות שלהם ,ובבית שלהם זה לא המצב.

גם אם יש נוהל שזונה מתקשרת למי שמסיע אותה אחרי 15 דקות ואומרת שזה בסדר והיא נשארת
עדיין ב15 הדקות האלו הלקוח יכול לפגוע בה,ונראה לי שמבחינת בטחון אישי המצב של זונה שלא באה ללקוח ונותנת לו לבוא אליה(שזה לא חייב להיות לדירה שלה והעיקר שלא מדובר בדירה שלו) טוב יותר.

 

[IMphoenix]

אתן מוזמנות לנסות לעזור לי...

אני מגיעה לייאוש:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=30&MessageId=163568844

 

[Old Girl]

אני רואה שכבר צירפו לך מאמרים

ואולי תבוא לארנה ותשים מאמר של אלי זומר שהוא טוב אבל אני לא זוכרת איפה הוא נמצא, היא תמיד מוצאת אותו

אני רק רוצה להגיד לך משהו אישי בעניין הזה. כשאת מדברת עם אנשים כאלה, זה אולי נשמע מהצד כמו סתם ויכוח, אבל את עושה עבודת קודש - את, ודניאלה, וכל האנשים שיש להם כוח לדבר עם אנשים אטומים. אתם עושים את העולם הזה קצת יותר טוב, עם קצת פחות סיכוי שלפעוטות שמשחקות עם הבת שלי בגינה תהיה "בחירה" לעבוד בזנות בעוד 15 שנים, אם חס ושלום משהו רע יקרה.

יחד עם זאת, חשוב לדעת שלפעמים אי אפשר לשכנע אנשים. חלק משתכנעים, אפילו כאן בפורום יש אנשים ששינו את דעתם, ואני עצמי למשל הגעתי מעולם הזנות אבל לקח לי הרבה שנים לצאת מהדחקה והמגננה האיומה של "אתם לא תגידו לי שנפגעתי, אני לא אתן לאף אחד לרחם עלי" דווקא בזכות הנשים הטובות שעטפו אותי בקבלה ואהבה. אבל יש אנשים שלא נועדו להשתכנע. אלה הזנאים עצמם, החברים של הזנאים, וגם סתם אנשים שחסרה להם אנושיות בסיסית ונדמה להם שמה שחוויה מחרידה עבורם ולא מקובלת עבור נשותיהם ובנותיהם היא בסדר עבור ה"אחרת". כך שלא הכל תלוי בסבלנות וכושר השכנעו שלך.

בכל אופן, כשהדיון מגיע לסטודנטית שמממנת לימודי משפטים יש לי שני דברים להגיד על זה:
1) שאם מסכימים שמדובר באחוז זניח, אפשר לסגור את הדיון. תעשייה שבה אחוז זניח מתפקד כשורה אבל אחוז עצום מתרסק, מידרדר והופך לנכות נפשית- אין לה זכות קיום.
2) גם אם מממנים משפטים על הדרך, אי אפשר להיפצע קשות מהעבודה בזנות הרבה מעבר לפגיעה המתקבלת על הדעת בעבודה. שכל אדם ידמיין לעצמו איך זה לחוות יחסי מין עם אדם שלא נמשכים אליו, פעם אחר פעם. שידמיינו בעצמם איך זה לשכב עם גברים אחרים, והזונות הרי לא נמשכות ללקוחות שלהן יותר ממה שהם נמשכים לגברים אחרים, גם לא הסטודנטיות למשפטים (וכאן באמת יש בעיה קשה להסביר לזנאים, כי רובם מתעקשים שהזונות כן נמשכות ונהנות אתם). זו חוויה מחרידה שלא משנה מה מממנים בזכותה, שאי אפשר להיות חלק ממנה זמן רב מדי בלי להחפוך לנכה נפשית (ואולי גם פיזית), אבל אם כל כך חשוב למישהו להאמין שיש מי מי שטוב לה בזה - אז בואו נסכים שאנחנו לא מקבלים עיסוקים שרק 5% לא הופכות בהם לנכות. זה יקר מדי אפילו למדינה אם כבר רוצים טיעונים ליברליים בשקל, משלמי המיסים לא אמורים לממן גדודי נשים שהופכות חולות קשה ולא תפקודיות בגיל 40 רק כדי שאיזשהו זנאי מכוער יזכה בזכות לכפות את עצמו על אישה אטרקטיבית.

שוב כל הכבוד...

 

[kmiki]

רק דבר אחד

בינתיים אתמול מצאתי מאמר של דניאלה פדר, שלטעמי ממש תמצת את מה שאני רציתי לאמר, פשוט היה כתוב הרבה יותר ממני, ושלחתי להם, שניהם הבטיחו לקרוא, ונמשיך את הדיון בנושא הזה.
אני רק חייבת לאמר, שלא מדובר בגבריםש הולכים או משתמשים בעצמם בשירותי הזנות, הם פשוט מגיעים מהעמדה הזו המתגוננת מראש שטוענת שיש חופש בחירת מקצוע בזנות.
עמדה, שאם את זוכרת נכון, גם אני התבצרתי בה אך לפני מספר חודשים, פה בפורום הזה ממש.
אני מאמינה שאם אני הצלחתי להבין (זה לא להשתכנע, זה להבין, כי ברגע שמתחילים להתעניין ולקרוא, מבינים לבד מבלי שאף אחד ישכנע אותך) שלא מדובר בבחירה חופשית, גם הם יכולים להבין.
אני כבר רואה סדקים אצלם בעמדה שהתחילה מאד נחרצת, אחרי השאלה, תוך שימוש אישי בשמות, "איך תגיב אם בתך XXX תבוא אליך בגיל 22 ותודיע לך שהיא "בוחרת" לממן את לימודיה או הטיול שאחרי הצבא על ידי עבודה בזנות", בהתחלה היה את "ברור שלא, אבל באותה מידה אני לא ארצה שבני יהיה כורה פחם או מנקה רחובות", כשהבהרתי לו שאם בנו ירצה להיות כורה פחם, הוא אולי ינסה לשכנע אותו להמנע מכך, אולי ינסה "לשחד" אותו להמנע מכך, במקרה של הבת שלו סביר שינעל את הדלת, תהיינה צעקות, ובסוף השיחה או שהוא ינדה אותה או שהוא פשוט ירים ידיים ויתייאש, ראיתי את תחילת ההבנה שהם לא באמת מאמינים בבחירה החופשית או בלגיטימיות של המקצוע.
נראה, מקווה להגיע לאנשהו עם זה

 

[Old Girl]

אני גם התבצרתי ממקום

הרבה יותר חולה אני מניחה.

בכל אופן, יש לי משהו לומר על בן מנקה רחובות... כולם קופצים ואומרים שהיו מגיבים אותו דבר לבן מנקה רחובות, ואני פשוט לא מאמינה להם. אולי הם לא רוצים שהבן ינקה רחובות עד סוף חייו, אבל כשאני מסתכלת עלינו ועל מספר משפחות לא עניות, בינוניות ומעלה, שאני מכירה, יש לי תחושה שאף אחד לא היה קופץ בחרדה אם הבן היה רוצה לנקות רחובות: כדי לממן קניית רכב, כדי לחסוך כסף לטיול, כדי להתחיל לימודים באוניברסיטה. מצדי, אם הבן שלי מגיע מחר ואומר שהוא יעבוד בתחזוקת הבניין יחד עם הפליט הסודני אחרי הצבא ועד לטיול, הייתי אומרת "יופי, סוף סוף יפסיק להיות מפונק". אפילו אם במבחן המציאות אולי הייתי רוצה שיעבוד במשהו קצת יותר קל, חנות ספרים אולי - אי אפשר להשוות בין זה לתגובה לבת שתעבוד בזנות אפילו כמה חודשים. כמו כן, אף אדם שבנו רוצה להרוויח קצת כסף בניקיון (לאוטו, טיול או מה שלא יהיה), לא פוחד שהבן יישאר מצולק/ יישאב ולא יצא משם... גם זה הבדל משמעותי.

 

[daniella1980]

עובדי העיריה

שאוספים את הזבל אצלי בשכונה, היו נעלבים מאוד אם הייתי קוראת להם "זונות". וזה אומר הכל.
זה וגם העובדה שהם לא צריכים אילוף בצורת גילוי עריות בילדות בשביל להיות מסוגלים לעבוד בנקיון, כמו שעברו אחוז גבוה משורדות הזנות (יש המדברים על מאה אחוז חשיפה לבית אלים מינית ולא רק תשעים).
זה וגם העובדה שהם לא יפתחו פוסט טראומה מעבודתם, כמו אחוז גבוה משורדות הזנות.
זה וגם העובדה שהם לא חשופים לאונס ואלימות קשים בעודם נוסעים בשכונה לאסוף את הפחים.
זה וגם העובדה שכלי העבודה שלהם הוא לא הגוף שלהם עצמו, אין פה סחר בגוף האדם, אלא בעבודה שמייצר האדם.
ולסיום, לא סתם אוסרים בחוק מין ביחסי מרות או בין מטפל למטופל. מטפל שיגיד למטופל שלו - קח איתך את הזבל בבקשה כשאתה יוצא, לא פוגע פגיעה אנושה בטיפול כמו שהיה פוגע לו היה אומר "תמצוץ לי בדרך החוצה בבקשה".
לא יודעת איך עוד להסביר שאין מקום להשוואה, אבל זה באמת אבסורד.

 

[Old Girl]

לא מאמינה במאה אחוז

לי לא היה בית אלים מינית ואני מכירה עוד מקרים שבהם אני בטוחה לגמרי שלא היה שם בית אלים מינית.

אני יכולה לומר אפילו יותר מזה - יש בחורות, אחוז נמוך אבל יש, שהגיעו לזנות בלי שום טראומה בעבר. סתם אישיות קצת הרסנית שמחפשת סיכונים. אבל אחר כך כבר תהיה להן טראומה, וזאת הבעיה הגדולה.

 

[kmiki]

מותר לשאול בכל זאת, איך זה התחיל אצלך?

מתנצלת מראש על השאלה, ואם זה יותר מדי, אני אבין לחלוטין, אבל השאלה היא מה עוד באמת יכול לקרום לבחורה צעירה להתחיל בזה.

 

[Old Girl]

אני

הייתי לבד בארץ, עבדתי משני מקומות ובשניהם אחד אחרי השני עשו קיצוצים ואותי קיצצו קודם, כי הייתי חדשה. הייתי מיואשת ופניתי למודעה בעיתון שהבטיחה "הכנסה גבוהה במיוחד". לא הייתי בטוחה במה מדובר. פגשתי את "בעל הבית" במסעדה שבה הוזמנתי לארוחת מלכים ורק אחר כך, במשרד, הוסבר לי איזו עבודה זו. הרגשתי גם נבוכה בגלל הארוחה, גם מפגרת שלא הבנתי מלכתחילה, והחלטתי לנסות בכל זאת.

בנוסף, אני קורבן של שני מקרי אונס (לא במשפחה). אף פעם לא ידעתי לשים אצבע על הקשר בין לבין, אבל מאחר ומדובר בסטטיסטיקה עצומה של מקרים כאלה, אולי בכל זאת יש קשר. יכול להיות שאדם שאף פעם לא נאלץ לשרוד, לתפקד ולקבל את המציאות אחרי שנכפה עליו מין עם מישהו לא רצוי, לא יצליח להשתלב בסיטואציה של זנות בלי אקדח שמכוון לרקה. אנחנו, קורבנות של עבירות מין, כבר יודעים שאפשר להיות במצב של מין כפוי ולחיות אחר כך, וזאת תודעה אחרת לגמרי.

בלי כל קשר, המפגשים הראשונים שלי היו טראומטיים מאוד. למפגש הראשון יצאתי מיד אחרי ששוחחתי עם "בעל הבית" במשרד, החוויה הייתה מחרידה, רעדתי בכל הגוף, אבל חזרתי הביתה עם הרבה כסף. בבוקר לא ידעתי מה אני רוצה לעשות עם עצמי, הלכתי ובזבזתי את הכסף. לא הייתה לי עבודה אחרת או מקור פרנסה אחר, אז אמרתי לעצמי: טוב, זה היה דוחה, אבל אני יכולה ללכת לשם ולצאת עם כסף, מה שלא אפשרי בשום דרך אחרת. אז חזרתי לשם ולאט לאט חושיי הפכו קהים יותר ויותר.