האם פעילות גופנית מקלה על פיברו?

1503AY

New member
האם פעילות גופנית מקלה על פיברו?

שלום, אני כותבת כאן בשם אמא שלי שחולה בפיברו כבר תקופה ארוכה. אני בטוחה שרבים מכם חוויתם את הסיפור גם כן, מאישה מאוד פעילה היא הפכה להיות תשושה וכאובה רוב הזמן. לפני כמה זמן אמא שלי עשתה גם ניתוח לקיצור קיבה בתקווה שתהיה הקלה מסויימת בכאבים, ואכן יש, מעט. תהיתי עם יש כאן אנשים שמצליחים לעשות איזשהי פעילות ספורטיבית/ אקטיבית שמטיבה עמם ועוזרת להם להמשיך כרגיל בשגרה עד כמה שאפשר. האם מישהו התנסה בעוד סוגים של טיפולים שלא מערבים כימקלים ותרופות? אשמח מאוד לעצות ותגובות.
 

קוטר1

New member
לגבי ספורט

כלל האצבע צריך להיות לדעתי שברגע שמשהו כואב - מפסיקים. גם אם זה מתיחות, גם אם פעילות אירובית וגם אם אנאירובית. גם אם זה אומר שאמא שלך תעשה ספורט רק פעם בכמה חודשים. מצד שני, כשמישהו כל כך עייף, גם פעולות יומיומיות הופכות לסוג של ספורט. כל עוד יש משהו שלא כואב כדאי לעשות אותו, רק צריך לקחת בחשבון שהיא תצטרך יותר מיום אחד להתאוששות מלאה.
 

חדווי

New member
חד משמעית כן!

פעילות גופנית ממריצה ומעלה את הפרשת הסרוטונין במוח > משפיע ישירות על מצב הרוח ועל רמת הכאבים.
כשמתחילים - הגוף מתנגד וגם הנפש. לכן, משהו קל מאד: טיול סביב הכיכר פעם ביום למשל. או ללכת ברגל לתחנה הבאה. חשוב שהפעילות תוגדר כנטו ספורט, ולא כחלק מנקיון הבית, למשל. זה משמעותי למורל. לאט-לאט מגבירים ובכך פורצים את המעגל של אין חשק וכוח > אין סרוטונין > דיכי ועוד פחות חשק וכח.
המחיר: להכנס לתחום פעילות קשה ותובעני נפשית וגם מתיש פיזית, אבל שווה. אז כן להתעקש ולהתמיד על זה, אבל ברמת הסביר.
לגבי כאבים - כאן חשוב מאד להקשיב לגוף ולנסות למצוא את הסוג שאפשר לבצע גם עם כאבים, ושלא מגבירה אותם. פעילות אירובית מומלצת, כדאי גם במים.
הרבה כח ושמחה!!
 
למעלה