תקופות "טובות" = צרות טובות

קוטר1

New member
תקופות "טובות" = צרות טובות

כשאני בתקופה רעה, ובאמת לא מסוגל לעשות שום דבר, אני מתגעגע לתקופות שבהן אני יכול לעשות משהו, אבל גם לתקופות האלה יש חיסרון: הן הרבה יותר מבלבלות. אני מפחד להשקיע את כל כולי במשהו שלא יניב פרי, או גרוע יותר, יגרום להחמרה במצבי. כשאתם בתקופה טובה, אתם משקיעים את כל מה שיש לכם במטרה אחת, או שאתם מחלקים את הכוח בין מספר מטרות, בתקווה שתשיגו לפחות אחת מהן? באיזה תחום אתם הכי משקיעים כשאתם בתקופה "טובה"?
 
מזדהה לגמרי עם האימה, בלבול ומצוקה כשיותר טוב

אתה לא יודע כמה זמן זה יחזיק מעמד. לרגע אתה מבין כמה חרא היה קודם ואז כ"כ מפחיד לחזור אחורה, שלפעמים אני תוהה אם לא היה עדיף שיהיה חרא כל הזמן כדי לא לקבל תזכורות שאפשר להיות יותר טוב ואז לחזור חזרה לזה - הרבה יותר מתסכל.

לגבי מה לעשות כשיותר טוב. איך "לנצל" זה מורכב. שאלה מצוינת. אנסה לחשוב ולענות בהמשך.
כי זה בעיקר מכניס לאיזה הלם, ובאמת בילבול זו המילה שאני הכי מזדהה איתה.
 

קוטר1

New member
שכחנו לדבר על נושא אחד

כשאני בתקופה קשה (מהרגיל) אני עושה אידיאליזציה לתקופות שבהן המצב שלי היה אפילו טיפה יותר טוב, ושוכח שמבחינה אוביקטיבית גם הן היו על הפנים. כשאני בתקופה "טובה" אני לא יכול שלא לחשוב, "זה המצב שאליו התגעגעתי?" זה שובר אותי. גם לך זה קורה?
 
ודאי. הזיכרון האנושי הוא דבר מתעתע

ונוטה לשכוח את הקושי. כך שגם אם לרגע אנחנו מרגישם יותר טוב אנחנו מתנפלים ושוכחים שנשלם על זה מחיר.

בגלל זה אני מעדיפה לתעד, לרשום דברים. אם זה "יומן מחלה" מדי פעם. או סיכומי שבוע. כי לסמוך על הזיכרון שאין ובעיקר על הנטייה הפסיכולוגית הזו, אני לא באמת מצליחה לראות את המצב שלי לאורך זמן. הכל מתערבב.

ואם עושים טיפול מול איש מקצוע, הוא מזכיר לנו דברים שלגמרי שכחנו. ידע להזכיר לנו איך הגבנו או איך הרגשנו לפני איזה זמן.
 
למעלה