מקל הליכה

[כאבה]

מקל הליכה

במשך השנים גברו קשיי ההליכה שלי. רגל אחת במיוחד. כאבים בכל המפרקים, אגן ,ברך קרסול. הגעתי למצב שבו אני מתקשה בהליכה ל200מ'. שאלתי - מי נעזר במקל הליכה , בעיר. ואם יש המלצה על סוג מסוים. השוק מוצף במוצרים . קשה לי להכנע וללכת עם מקל 'סבא'. אני סבתא ל-3.

 

[ויויאן טאץווד]

זה באמת לא פשוט פסיכולוגית "לאמץ" מכשיר סיוע שכזה

אני צריכה לחשוב, כי מבירה אנישם וראיתי מקלות ממש מגניבים. אפילו עם אקססוריז.
האם ניסית מקל וראית שזה עוזר לך עם הליכה? אולי תנסי קודם נגיד במרפאת פיזיותרפיה.

אני ניסיתי מין הליכון כזה שהוא גם כסא, שזה היותר חשוב היה לי. והיו מצבים ששקלתי כסא גלגלים למשימות מסוימות שלא הייתי יכלה לעשות בלי.

אז יש את הקטע הפסיכולוגי.

לא יודעת אם המוזיקה שלה תבוא לך טוב אבל יש זמרת שיש לה דמות שנקראת שאפיטה וכחלק מהסטייל של הדמות יש לה מקל הליכה מגניב ביותר.
סקסי אפילו.

הייתי בטוחה בהתחלה שהיא באמת נעזרת במקל בחיים עצמם ואחרי זמן הבנתי שזה חלק מהאימג' של הדמות.

זה להשראה...

כל הכבוד לך על המחשבה להעזר במה שיכול לעזור, גם אם זה מרתיע, לפחות בהתחלה.

יש גם מקלות שנפתחים לכסא, אם את גומעת מרחק ואין איפה לשבת.
תוכלי לראות מה ההיצע באתר של מילבת

 

[כאבה]

מקל הליכה

תודה רבה על המידע.
&nbsp

 

[Meirav Flum]

אני לא סבתא

אני מסתובבת כבר חצי שנה עם מקל מתקפל בתיק. אני הרבה פעמים בדילמה אם להוציא אותו כי אולי כואב לי ללכת אבל כואב לי ביד להחזיק את המקל ולהשען עליו.
קניתי את המקל אחרי שבחזרה מחופשה נזקקתי לעזרה בשדה התעופה ובקושי דידתי מהמטוס לעמדת הביקורת תוך שאני בוכה מכאבים (לא הייתי מודעת להליך סיוע בהתניידות בשדה ובכל מקרה המצב החמיר כלכך ביום הטיסה חזרה כך שלא היה מתי לארגן כלום).
אני מבינה את ההתלבטות, היה לי נורא קשה לקבל את ההחלטה ולהבין שאני אדם שנזקק למקל. סבא שלי עם רגל משותקת השתטח ברחוב לפני שהסכים ללכת עם מקל וגם אז היה משאיר אותו בפינה עד כמעט לסוף חייו שלא יכל ללכת צעד בלי תמיכה.
אני באופן אישי כבר חצי שנה עושה פילאטיס שיקומי והסיבולת שלי עלתה מאד, אני מצליחה ללכת בקצב מתון מרחקים יותר גדולים בלי לצלוע ולהתנדנד (לא מדברת על ריצה כי זה ממש לא בטווח היכולת שלי כרגע או בכלל). חיזוק השרירים בסביבה מוגנת ותומכת באימון עוזר לי עם פעולות פשוטות ביומיום כל עוד אני עם יד על הדופק ולא מעמיסה מדי על הגוף כי אז כמובן שתגיע ההתפרקות והיא תמיד כואבת.

 

[ויויאן טאץווד]

משמח לשמוע על שיפור

לא ידעתי שיש "פילאטיס שיקומי".
לא רוצה להטריח אותך, רק אם יהיה לך כוח: איך מוצאים / מסבירים מורה לפילאטיס שמבינה את המצב שלעשות פחות זה יותר?
חשבתי שהם כולם בקטע של למשוך אותך לעוד ועוד אל סף גבול היכולת.

--
וגם אם תוכלי רק במילה להגיד משהו על הסיוע להתניידות שיש בשדות תעופה. כי אני דווקא יודעת שיש אבל אין לי מושג מאיפה מתחילים. צריך לידע מישהו לפני או כשמגיעים לשדה?

ממש משמח לשמוע על שיפור אצלך.
וכל הכבוד על המקל, שכנראה הוא לא האביזר שהכי מתאים. אבל את הבושה באמת עדיף לשים מאחור.

שבוע יותר טוב לכולנו. שתופעות הסתיו יהיו קלות עד כמה שאפשר.

 

[Meirav Flum]

תשובות

פילאטיס שיקומי-
אני עובדת עם מדריכה בשם מאיה בן יעקב
https://www.facebook.com/מאיה-בן-יעקב-מרכז-ההכשרה-להוראת-פילאטיס-403956443118340/
הכרתי אותה כשהיתה חלק מצוות מדריכות בסטודיו בו התאמנתי שנים לפני אבחון הפיברו ומאד התחברתי אליה. בשנה האחרונה היא יצאה לדרך עצמאית עם סטודיו משלה וכשסיימתי עם הטיפולים בתא לחץ (אם תרצי ארחיב על זה בפוסט אחר) יצרתי איתה קשר ומאז אנחנו עובדות באופן פרטי.
הגישה שלה היא לא "להכנס לכושר", הגישה שלה הוא ללמוד להכיר מחדש את הגוף ולעבוד איתו בשיתוף, לא במלחמה כמו שרובנו נוטות לעשות. מתוך הבנת המגבלות, חיזוק ותמיכה בנקודות החולשה, לימוד הכרת הניואנסים של הגוף (מתי כאב מאותת על סכנה, מתי זה רק אומר שאיזור שהיה רדום מתעורר, מתי זה כאב של נזק ומתי זה כאב של עבודת שרירים אינטנסיבית) וכל זה במקסימום תמיכה- כריות, קפיצים, כדורים וכל מה שצריך כדי ללמד את הגוף להכנס למנח נייטרלי ולמקד את העבודה בכל תרגיל רק בשריר בו מתרכזים. כשהתחלנו רק שכבתי על מזרן עם כריות מכל כיוון, תרגלתי נשימות והפעלת שרירי ה CORE, היום אני עושה תרגילים ברמות קושי גבוהות, הסיבולת שלי עלתה משמעותית ובסוף שיעור אני מרגישה קלילה ואנרגטית ולא מקופלת מכאבים ומותשת.
אני כלכך מאוהבת בעבודה הזו שחודש הבא אני מתחילה ללמוד אצלה הוראת פילאטיס בתקווה להוציא את הבשורה החוצה ולסייע לנשים במצב דומה לשלי.
ואגב- מורה לפילאטיס שמושכת אותך מעבר לגבול שלך ולא מקשיבה ונותנת מענה לצרכים של הגוף היא מורה רעה. לא חסרות כאלו- שלמדו בעל פה את רשימת התרגילים, שלא מבינות עבודת גוף ולב הרעיון שעומד מאחורי הפילאטיס, שלמדו במפעל ויודעות רק את המכניקה. גם מול מורה טובה את צריכה לדעת לעמוד על שלך ולשמור על עצמך עד שתלמדו לעבוד יחד ותבנו אמון. מורה טובה תהיה סבלנית ותומכת ותיצור סביבה בטוחה לאימון כך שכשתתחילי להעלות עצימות ודרגת קושי לא תרגישי בקפיצה והשיעור יזרום באופן חלק ונעים.
זה נכון לא רק לפיברו, זה נכון לגמישות יתר ונטיה לפריקת איברים (חיזוק השרירים חשוב מאד למניעת פריקה חוזרת), זה נכון להתעמלות אחרי תאונה או פציעה, להתעמלות בגיל מבוגר ועוד ועוד.
לגבי שדה התעופה- מבירור שעשיתי זה משהו שצריך לעשות עם הזמנת הכרטיס. נאמר לי על ידי גורמים לא מקצועיים שצריך אישור מרופא על מנת לקבל את השרות. מעבר לזה אני לא יודעת עוד, תכננתי לברר לפני הטיול הבא.

 

[ויויאן טאץווד]

תודה רבה על הפירוט. וכן, אשמח לשמוע על חוויית תא הלחץ שלך

מה שאת אומרת על מדריך שמושך אותך ליותר, אפילו שהסברת לו היטב היטב שהחוכמה במחלה הזו (וכמו שאת אומרת במצבים רגישים אחרים) היא לעשות פחות ולעצור אפילו כמה צעדים טובים לפני גבול המאמץ, הכאב וכו' - זה נכון בעיני לעוד תחומים אפילו. ואת כמובן צודקת לגמרי.

אבל לצערי הרבה מטפלים שונים ומשונים שישבתי הסברתי להם מאד את העניין, ושיש מחיר שאנחנו משלמים אחרי, ושאני צריכה שהם יעצרו אותי באופן מודע, כי הנטייה שלי היא כמובן לעוף דווקא ולהיות במוטיבציה שלא תואמת את היכולות שלי עם המחלה, היו ברובם ככולם ניסיון נפל.

הם הינהנו במקומות הנכונים, ואז ברגע שהתחיל השיעור או מה שזה לא היה כלום ממה שאמרתי להם לא הופנם.

לצערי היו מקרים שהייתי צריכה להגיע להתמוטטות קשה לנגד עיניהם כדי שהם יבינו, וגם אז לפעמים הם היו שוכחים את זה כלא היה.

אז נשמע טוב שאת הופכת בעצמך למורה, ובאמת תנסי להגיע לאנשים שזקוקים להבנות שיש לך. אני משוכנעת שכך יהיה, עם הזמן התלמידים מוצאים את המורה וזה מתכוונן מי מתאים למי.

אני עוד לא נכנסתי לדף של המדריכת פילאטיס הזו כי אני מניחה שהיא לא באזור הגיאוגרפי שלי.
הפרטים שלה נגיד היו יכולים לעזור כדי שהיא תסביר למדריכה, אם אמצא כזו באזורי, את הגישה הנכונה. ואשמור את זה במאחורי הראש.
אבל זה עניין של אישיות. יש מי שמבין שדקויות, ופחות, ולא לדחוף, ולא לצפות ל"הישגים" של "יופי יופי" אבל בלי מסוגלות להכיל את היותר מורכב ולא תמיד שמח.
ומי שלא מבין את זה אני היום די סקפטית לגבי היכולת שלו להבין אם אין לו את זה כבר אצלו.

אז צריך מזל כדי למצוא את המטפל המתאים מבחינת האישיות שלו, ולאו דווקא איזו טכניקה.
כל אחד מתחבר לשיטה אחרת, ודווקא להתנסות בפילאטיס זה משהו שעבר לי בראש לאחרונה, דווקא בהקשר של התחטבות.
מה שעשה לי את השינוי הגדול בחיים זה פלדנקרייז. וגם זה וגם אלכסנדר שעשיתי לפניו תקופה ממושכת מאד עובדים על ניואנסים ובעיקר על הקשבה.
לצערי למרות שהשיטות טובות לי נפלתי מאז שחליתי על מטפלים איומים ונוראים, או סתם איומים או סתם נוראים. זה כל פעם מדהים אותי מחדש איך אנשים עוסקים בדברים האלה וחסרים להם רגישות והקשבה ברמה בסיסית.

--
לגבי עזרה בשדות תעופה. אז טוב שאת אומרת שצריך מראש וצריך אישור רופא.
אני אעשה בירורים.
אם יש מישהו שיודע יותר על העניין הזה אשמח לשמוע.

==
ובעיקר בעיקר משמח לשמוע על שיפור, מהעבודה הסיזיפית הזו שאנחנו עושים לאורך זמן ולפעמים השיפור כ"כ אטי שאנחנו אפילו לא רואים אותו אלא אם מישהו מבחוץ ישקף לנו, או שנכתוב לעצמנו דברים.

אז לחיים על הישגים גדולים לאט לאט