בהחלט הרבה מעבר למחשבה חיובית. יותר כמו זיהוי טריגרים,
חרדה שמתחילה ונטרולה.
אז זה העניין, זה לא תמיד מצליח..
למשל, לי יש הרבה חלומות לא טובים במעט השינה שיש לי.
חלום כזה הוא מתכון לחרדה שעליה אני לא יכולה להשתלט, ואז מגיעים לפסקה האחרונה שכתבת.
הלילה חלמתי חלום בסגנון, אבל מאחר שהיה בו גם משהו חיובי, אז התמקדתי בו, ניסיתי להסתכל על ה"מסר" בעיניים וורודות,
ויצאתי מן ההרגשה האיכסית דיי מהר. לפעמים, זה לא קורה.
וכמובן שחלומות הן רק מקור אחד לחרדות..
נדמה לי שהתגובה הקודמת שלי באה ממקום מאוד אישי.
אני "מודעת מידיי" והמטפלים לא מאוד מחדשים, או עוזרים לי..
בדיוק לפני שנה נכנסתי לחרדות שהגורמים להם היו לא צפויים ומפתיעים כאחד, משהו שקשור במשפחה המורחבת.
אז הלכתי ל CBT בפעם שנייה, וזה היה גרוע (למצוא את האדם המתאים נכון בכל תחום, ובמיוחד בטיפול בריאותי).
היו לי מספר חודשים קשים, ויצאתי מזה. יצאתי מזה כי פתאום הרגשתי (רגש), שאני לא רוצה להיות מעורבת, לא מתעניינת, מתנתקת,
ובהכרח מפסיקה לחשוב על העניין. זו לא הייתה מחשבה שכלתנית (CBT).
על החרדות הקטנות אני מצליחה להשתלט לבד, השיחות עם הפסיכולוגית הנחמדה CBT ראשון, תמיד נמצאות ברקע, ועוזרות לזה.
העבודה בעיקר הייתה על להפנים את העובדה שמחשבה מייצרת מציאות, לזהות טריגרים וכו.
אי אפשר להתכחש לעובדה שחרדות מגיעות כתוצאה מחשיבה שלילית, דאגת יתר למשל..
מחשבה חיובית לא מייצרת חרדה.
זה הבסיס של CBT, לזהות אותן בעודן קטנות, לא לאפשר להן להציף ולסחוף, להשאר בפרופורציה ולהרגע, כמו שכתבת.