הבטחתי דיווח על הטיפול סי.בי.טי

הבטחתי דיווח על הטיפול סי.בי.טי

ועכשיו מקיימת.
מצרפת את זה כקובץ, כי זה יצא ארוך.
השורה התחתונה היא שזה נכשל. אז מי שלא רוצה שזה יבאס אותו מוזמן לא לקרוא.
 


קראתי והתעצבתי כי אני יודעת כמה רצית שיעזור.
חבל שהמטפל לא הוכיח עצמו ושמשהו שם לא עבד.
אני שמחה שאת עדיין חושבת לנסות שוב ובסיבוב הבא לקחת מישהו מתאים יותר שיודע מה יש לך ומה עושים עם זה.

אל תתני לזה לייאש אותך, אני בטוחה שגם לדעת מה לא טוב הוא בעל ערך וגם זה חשוב.
 
תודה, תודה


באיחור ניכר. אבל המון תודה.

כן, אני תמיד אמרתי (עוד לפני המחלה) שלמצוא מה לא מוביל אותך ללמצוא מה כן. רק שהאלימינציה הזו דורשת כל כך הרבה כוחות בגלל המחלה, שזה ממש מפרק אותך להתאמץ כל כך וגם להוציא כסף והכל ושזה לא.

בשלב מסוים שמתי את הגבול עם ניסונות של טיפולים אלטרנטיביים, כי הבנתי שהאנרגיה שאני מוציאה, גם כשהציעו לי טיפולים בחינם, היא אדירה, ושאין לזה סוף. וזה היה צעד חכם.

אז אני מקווה להמשיך לפתח את התובנה ואת הרגישות לניואנסים ולהשתדל לא להוציא אנרגיות איפה שלא כדאי. אבל באמת, נתתי לזה 4 חודשים צ'אנס, שזה פרק זמן מספיק מכובד, אז זה לא שאני אחשוב שאם הייתי מנסה עוד קצת זה היה עובד. אולי חבל שלא עשיתי את זה קודם, אבל אנחנו לא מושלמים.
 

ו אולי

New member
מצטערת לשמוע שזה לא הלך, הייתי מחפשת מטפל אחר בארץ

לא קל למצוא מטפל מתאים וזה יכול לקחת כמה נסיונות. החיפוש הזה יכול להיות יותר קשה ומתסכל מאשר החיפוש של רופא טוב, כי במקרה של טיפול נפשי לא מספיק שהמטפל יהיה מקצועי ושתהיה איתו תקשורת מינימאלית.
לדעתי בטיפולים כאלו חשובה מאד הכימיה עם המטפל, אמון הדדי, ההרגשה שיש שפה משותפת, שנוח להפתח מולו ולהחשף, שהוא רוצה לעזור, שאפשר לסמוך עליו ולעבוד ביחד. ואם זה לא הולך אין טעם להמשיך, אלא כדאי לחפש מטפל אחר.
&nbsp
אין לי ספק שיש גם מטפלים מעולים בארץ, והייתי ממשיכה לחפש מישהו מתאים פה.
בטיפול מהסוג הזה אני מאמינה שיש חשיבות למפגש פנים מול פנים ולדעתי ליווי וירטואלי של מטפל בחו"ל יהיה פחות אפקטיבי. מה גם שלדעתי יותר קל בטיפול מהסוג הזה כשהוא בעברית, והמטפל מכיר את המנטאליות, התרבות, הבירוקרטיות והסביבה הישראלית.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
גם אני לא התלהבתי מ CBT. לדעתי, הטיפול לא מיועד לאנשים

שמחלתם מתבטאת גם באופן פיסי,
אלא לאנשים בריאים שנקלעו למצוקה נפשית זמנית.

אני ניסיתי 2, ולא התרשמתי. בשני הפסקתי אחרי 2 פגישות.
מכרה שלי ניסתה, ואומרת שעזר לה מאוד...אבל לה אין מחלה, היא נכנסה לדיכי בעקבות מכירת העסק שלה.

ה"בעיה" עם הטיפולים האלה היא, שאנחנו "מומחים" למחלות שלנו,
ובד"כ יודעים הרבה יותר מהמטפלים, ולפעמים גם יותר מרופא המשפחה.
קשה מאוד לעבוד על מחשבות חיוביות כשהגוף כואב ודואב, ויש עוד כל מיני עניינים מרגיזים מסביב.

המטרה שלי היא, לא להכנס למצבי חרדה, משום שמצב כזה משבית אותי לגמרי.
השאלה היא, איך שומרים על מצב כזה לאורך זמן...

אני בתקופה של "אם אין אני לי, מי לי"..

תרגישו טוב.
 

ו אולי

New member
ניסית ביופידבק/נוירופידבק להתמודדות עם חרדה ?

לפעמים זה יכול להיות יעיל כטיפול ממוקד לחרדה.
&nbsp
 

ריפנזל

New member
שבשבת, לגבי החרדות והcbt

זה אחד הדברים שדווקא חזקים בתחום הזה.
המטפלת שלי מלמדת אותי איך לזהות חרדות כשהן קטנות, ואיך לנטרל אותן או לפחות לקצר את משך החרדה אם היא כבר נחתה עלי.
&nbsp
זה הרבה מעבר למחשבות חיוביות, זה היכולת לצאת מתוך הרגש המציף ולהסתכל רגע במבט נקי יותר מלמעלה שממש עוזר להחזיר את הפרופורציות למחשבה, ולהרגיע את עצמך.
&nbsp
חשוב ללמוד מה גורם לחרדות להגיע, כדי להפחית, אבל לי עצמי הרבה יותר חשוב לדעת מה לעשות כשהן כבר הגיעו, כדי לא להיות בחרדה מהחרדות - כי במקרה שלי, אין מה לעשות אלא להכיר בכך שפה ושם יהיה טריגר מכיוון לא צפוי והחרדה תופיע.
&nbsp
 
בהחלט הרבה מעבר למחשבה חיובית. יותר כמו זיהוי טריגרים,

חרדה שמתחילה ונטרולה.
אז זה העניין, זה לא תמיד מצליח..
למשל, לי יש הרבה חלומות לא טובים במעט השינה שיש לי.
חלום כזה הוא מתכון לחרדה שעליה אני לא יכולה להשתלט, ואז מגיעים לפסקה האחרונה שכתבת.

הלילה חלמתי חלום בסגנון, אבל מאחר שהיה בו גם משהו חיובי, אז התמקדתי בו, ניסיתי להסתכל על ה"מסר" בעיניים וורודות,
ויצאתי מן ההרגשה האיכסית דיי מהר. לפעמים, זה לא קורה.
וכמובן שחלומות הן רק מקור אחד לחרדות..

נדמה לי שהתגובה הקודמת שלי באה ממקום מאוד אישי.
אני "מודעת מידיי" והמטפלים לא מאוד מחדשים, או עוזרים לי..

בדיוק לפני שנה נכנסתי לחרדות שהגורמים להם היו לא צפויים ומפתיעים כאחד, משהו שקשור במשפחה המורחבת.
אז הלכתי ל CBT בפעם שנייה, וזה היה גרוע (למצוא את האדם המתאים נכון בכל תחום, ובמיוחד בטיפול בריאותי).
היו לי מספר חודשים קשים, ויצאתי מזה. יצאתי מזה כי פתאום הרגשתי (רגש), שאני לא רוצה להיות מעורבת, לא מתעניינת, מתנתקת,
ובהכרח מפסיקה לחשוב על העניין. זו לא הייתה מחשבה שכלתנית (CBT).

על החרדות הקטנות אני מצליחה להשתלט לבד, השיחות עם הפסיכולוגית הנחמדה CBT ראשון, תמיד נמצאות ברקע, ועוזרות לזה.
העבודה בעיקר הייתה על להפנים את העובדה שמחשבה מייצרת מציאות, לזהות טריגרים וכו.
אי אפשר להתכחש לעובדה שחרדות מגיעות כתוצאה מחשיבה שלילית, דאגת יתר למשל..
מחשבה חיובית לא מייצרת חרדה.
זה הבסיס של CBT, לזהות אותן בעודן קטנות, לא לאפשר להן להציף ולסחוף, להשאר בפרופורציה ולהרגע, כמו שכתבת.
 
אני בטיפול CBT

ומאובחנת בהחלט.
הגעתי לשם מתוך הבנה שניסיתי הכל חוץ מהפן הנפשי.
עשיתי מחקר ארוך לאיתור מטפל מתאים ומצאתי. המטפל שלי מבין מה זה פיברו ומתמחה בטיפול CBT המיועד לכאב כרוני.
אני מרגישה שזה מאוד עזר לי ובשום שלב לא שמעתי ממנו כמה חשוב שאחשוב חיובי.
הבנתי את דפוסי החשיבה שפוגעים בי ואיך לצמצם אותם, קיבלתי כלים שאני משתמשת בהם גם בעת כאב או בעיות שינה ובאופן כללי, צמחה תועלת מהטיפול.
בקרוב אסיים אותו ואני באמת מרגישה שזה הדבר שקידם אותי יותר מכל הדברים האחרים שעשיתי עד כה.

אני חושבת שאכן כמו שאת אומרת, אנחנו כחולים יודעים הרבה יותר כי אנחנו חיים את המחלה.
ולמרות זאת, אם מוצאים מטפל מתאים שמכבד את הידע שיש לנו כחולים, את ההבנה ופתוח בעצמו ללמוד על תופעות חדשות, הטיפול יכול לסייע.

יצאה חפירה ארוכה כשרק ניסיתי לומר, שאולי צריך פתיחות לזה בעצמנו, אולי מטפל מתאים ואולי שילוב של כמה גורמים.
מקווה שתרגישי טוב גם את
 
הי פינק. מאחר שאני "בטוחה" שהפיברו שלי הגיעה

רק בגלל מצבים נפשייים לחוצים, וכנראה התפרצה בגיל רגיש,
אני מאוד מודעת לצד הנפשי ומשתדלת לעבוד עליו כל הזמן..

יחד עם זאת, כולנו זוכרים ומסכימים שפיברו ותת"כ מאוד משתנים מאיש לחברו.
כל אחד חווה עוצמות פיסיות ונפשיות אחרות, לחלקינו גם בעיות בריאותיות נלוות.
כנראה שנקודת הפתיחה - משנה את התמונה.
אני למשל, כבר 5 שנים בתוך זה וכל יומיים מגלה עוד משהו על המחלה ועליי
.

ההתייחסות שלי ל CBT, השתמעה כמיעוט בערכה(?)..לא יודעת.
כמו שכתבתי באחד הפוסטים, יש לי ידידה שמצאה את הטיפול מאוד עוזר,
אני עוד לא מצאתי את הטיפול שיאפשר לי חיים חצי נורמטיביים,
משום שגם כשאני בתקופה טובה (כעת), אני מתעייפת כל כך מהר והכל נעשה בקצב של צב.

אבל אני אופטימית
.

שבת שלום.
 
יכול להיות שזה באמת העניין

נקודת הפתיחה ממנה מגיעים או המצב בו נמצאים בזמן הטיפול.
לא יודעת, גם אני עם מחלות נלוות שמוסיפות לכאבים בנוסף לפיברו ועדיין מגלה תופעות חדשות.
אני מניחה שלכל אחת מאיתנו דרך שהיא צריכה לעבור עד שהיא תמצא מה עובד ומה עוזר.
חבל שלך לא התאים אבל טוב שאת אופטימית כי אני בטוחה שיש משהו שכן ישפר את מצבך.
&nbsp
אני גם לא בחיים נורמטיביים לצערי אבל מאז ה-CBT אני מנסה יותר להתאים את החיים אליי ופחות להתאכזב שאני לא כמו קודם.
בקרוב נגיע רחוק
 
אהבתי. "בקרוב נגיע רחוק"


אני כבר מקבלת שקודם - לא יחזור.

רוצה לקום בבוקר ולהיות מוכנה לפעילות משמעותית אחרת, ולא רק למנוחה..
 
הערה מאוד חשובה לגבי טיפולים (נפשיים):

עם מטפל נפשי חייבת, אבל ממש חייבת להיות כימיה. אם לא מהטיפול הראשון אז מהשני. חייבים לדעת שאנחנו והוא מדברים על אותם הדברים, שאנחנו "באותו עמוד", כמו שקראת לזה, ושהבעיה ברורה לשני הצדדים.
אם המטפל שהגעת אליו לא הכיר את המחלה, אז כנראה שהוא מראש לא יכול היה לעזור לך. כלומר, גם אם CBT עוזר תוך ארבעה חודשים (נאמר), אז ברור שרק מטפל בשיטה זו שמכיר את המחלה יוכל לעזור לך תוך ארבעה חודשים. אחרת, כמו שקרה לך, את מבזבזת חודש וחצי רק על הסברים מה זה...
בנוסף, אני חושבת שאולי חבל שלא הגעת לקבוצה של איכילוב אם ידעת שיש להם טיפול כזה. שם, אני בטוחה שהמטפלים יודעים טוב מאוד מהי פיברו (או תת"כ, במקרה שלך) ואין צורך לבזבז איתם זמן על זה.
&nbsp
בקיצור, אני עדיין לא מבינה לאן מיהרת כל כך.. התת"כ לא הולכת לשומקום, לצערנו. ואולי במקום למהר היית מגיעה לטיפול שכן היה עוזר לך יותר.
&nbsp
(מצד שני, טוב, אני
)
&nbsp
תרגישי טוב!
 
באישון לילה, עם מקלדת וירטואלית בעברית

יש לי בעיות מחשב
אז יכול להיות שאעדר מהפורום קצת.
אבל רק בקצרה, זה לא שלא חיכיתי לקבוצה באיכילוב, חיכיתי ועוד איך ואפילו הגעתי לפגישה הראשונה (במוניות, על גחוני, 170 ש"ח) כדי לגלות שהם הזיזו את השעה ולא טרחו להודיע.
ואז היו להם עוד בעיות בירוקרטיות והפקידה שם צריכה לקבל את פרס ראש הנצנץ לשנת 2013-2014. ואז ביקשתי שיודיעו לי באיזו שעה הפגישה הבאה ואם התסדר להם השם שלי במחשב. לא חזרו אלי.
ואז אז התייאשתי סופית, ואחרי שחיכיתי המון זמן שתפתח קבוצה הבנתי שהביורוקטיה של איכילוב תהרוג אותי והלכתי למי שעושה את הקבוצה באיכילוב - פרטי.
מלבד זאת הסתבר שהקבוצה לא ייעודית לפיברו תת"כים, אלא לכל מיני חולים בכאב כרוני למיניהם. כך שתת"כ (שהצד של הכאב הוא לא העניין המרכזי) לא נראה לי שיש להם ממש מה לעשות בקבוצה שבעיקר מדברת על כאב.
אבל בכל זאת רציתי לתת לזה צ'אנס.
אבל אחרי שנה של לרדוף ולרדוף, וגם החוויה הממש רעה שהיתה לי אצלם בהידרותראפיה הביאו אותי לייאוש מוחלט, הם שברו אותי.
אנסה לכתוב בהמשך, כשיהיה לי מחשב, יותר. אבל אני אנסה בשיטת הפיל הורוד, שמוביא אחריו מילים לפעמים:
מה שאני כותבת זו התנסות אישית שלי לגמרי.
אין לי ממש שום דבר רע להגיד על סיביטי כטיפול.
היתה פה בעליל חוסר התאמה עם המטפל. ומתוך המצוקה והייאוש שלי ניסיתי לדבוק בזה למרות שהיה ברור לי שזה לא לעניין.
אני מניחה שעוד מאיתנו עברו את זה, עם טיפולים שאתה נאחז בהם בשיניים, בתקווה למשהו, לקצת משהו.
כמו שלנית כתבה זה חייב להיות מבוסס על התאמה עם המטפל, ואת זה בדרך כלל אפשר להבין אחרי שלוש פגישות. ופה זה לא היה.
עוד לא קראתי את כל השרשור, אז סליחה אם אני כותבת רק חלקי דברים.
אבל מהנסיון הזה לפחות למדתי שרצון טוב (כמו שחיה כתבה) הוא לא מספיק בשביל שטיפול יהיה בעל ערך.
זאת בדיוק היתה הבעיה שלי לעזוב, כי הוא כל כך נחמד ומלא רצון טוב, אבל לא היו לו שום כלים שיכלו לעזור לי.
ושוב, מי שמוצא משהו שמתאים לו ומטפל שמתאים לו, זה נפלא.
רק רציתי לשתף בניסיון שלי. זה לא אומר שום דבר על המלצה או אי המלצה ללכת לטיפול נפשי בכלל ופרט, סביב המחלה והקושי שהיא גורמת, אם זה טיפול קוגניטיבי התנהגותי או כל מתודה אחרת.
תודה רבה על התגובות והאמפטיה.
ואחזור לדיון כשיהיו לי האמצעים הטכניים, משמע: מחשב
 

ו אולי

New member
עוד כמה מחשבות בעקבות דברים שנכתבו כאן

מהנסיון שלי עם כמה מטפלים הכימיה והרצון לעזור חשובים הרבה יותר מאשר שיטת הטיפול, ואם המטפל מספיק מקצועי ואמפטי אז אני לא בטוחה שזה ממש עקרוני שהוא יכיר מראש ספציפית CFS/פיברו. מהר מאד הוא יוכל לצלול לתוך החוויות, להבין את הקשיים, ולנסות לעזור להתמודד איתם.
וכמו שכלנית כתבה, מספיקים מפגשים בודדים כדי להבין האם יש כימיה.
&nbsp
לגבי מה ששבשבת רוח כתבה, שלדעתה CBT לא מיועד לאנשים שמחלתם מתבטאת באופן פיסי, אני לא כל כך מסכימה עם זה. לדעתי טיפול נפשי (ולאו דווקא CBT) יכול מאד לעזור להתמודדות עם הקשיים הנובעים מהמחלה, להתארגנות טובה יותר עם הסביבה, הזמן, הכוחות, המשפחה, העבודה, הפחתת סטרס, ללמוד להיעזר...
לא הייתי מצפה מטיפול כזה שבאופן ישיר ישפר את המצב הפיסי, אבל הוא יכול לשפר את איכות החיים ובאופן עקיף גם את המצב הפיסי.
&nbsp
מצטערת שזה לא הלך, אני יודעת עד כמה נסיון כזה מאכזב וסוחט, מקווה שתמצאי את הכוחות לתת לזה צ'אנס נוסף ותמצאי מטפל שיוכל לעזור
&nbsp
 
מסכימה איתך מאוד

CBT בהחלט יכול לעזור דווקא עם התמודדות עם הקשיים הנלווים והתופעות שמסביב לפיברו.
 
הסברתי את עצמי בפוסטים אחרים.

כשחרדה מובילה אותך לשיתוק מוחלט, ולעוד תופעות גופניות קשות לזמן ארוך - CBT בעיניי לא היה מועיל.
שוב, יכול להיות שעם מטפל מתאים - הוא היה, כן..
 
למעלה