סכום שבוע בשם ריפנזל

[כלנית חיננית]

סכום שבוע בשם ריפנזל

אז ריפנזל שלנו, מסיבותיה שלה, לא יכלה לפתוח שרשור, ולכן אני פה.
אז -
השבוע האחרון של יולי, השבוע השלישי למבצע, השבוע הראשון של חודש אב - מה יש לכם לומר להגנתו ולחובתו? איך הוא השפיע עליכם? מה הוא עשה לכם? איפה הוא נגע בכם?
מה הטוב שהיה לכם השבוע?
מה הפחוטוב?
את מי פגשתם/ עם מי דיברתם שעשה לכם טוב על הלב?
איפה תפסה אתכם האזעקה (המקום הכי הזוי/ לא נעים/ בלתי אפשרי וכו')?
חצי חופשגדול עבר - איך אתם חיים עם העובדה הזו?
ולסיכום, מה אתם מאחלים לכולם לחודש אוגוסט/ אב הבאים עלינו לטובה?

שיהיה שבוע קל..

 

[rainbow3]

אי אפשר להשאיר אותו מיותם

שבוע קשה, כ"כ הרבה אבדות. כל פנים או תמונה נכנסות ישר ללב. והלחץ מהאזעקות לא מוסיף ,על אף שאני במרכז וזה הרבה פחות ממה שקורה בדרום- זה גרם לי להרהורים על החיים שלנו כאן. על אנשים רבים שחיים תחת איום הרקטות שנים רבות. חזרתי לילדות ונזכרתי איך היו אומרים לילדים "עד שתהיה בן 18 כבר לא תצטרך להיות חייל ולהתגייס". ודור אחרי דור מתחלף ושום דבר לא משתנה. וזה עצוב וכואב.
מי שבכל זאת הצליחו לשמח אותי אלה האחיינים שלי, תום ופשטות של ילדות. חבל לי כ"כ שאתם רחוקים ואני לא רואה אתכם לעיתים קרובות יותר. מצאתי את עצמי משחקת איתם קלפים ופשוט נהנית. רגעים קסומים של ילדות.

ולחודש אב הבא עלינו לטובה, אני מאחלת שיהיה שקט , ללא אזעקות וטילים. שהאחדות והתמיכה שהתגלו במהלך החודש האחרון יישארו פה ויגדלו ויתרחבו.
וחיבוקים מקטנטנים- זה פשוט עושה טוב על הנשמה!

 

[כלנית חיננית]

ככה, אה? כשאני פותחת שרשור סכמש אתם מתעלמים?

טוב, אז לא צריך. אני אענה ואצטרף לריינבואו המקסימה:
הטוב של השבוע - קשה למצוא אותו. היה שבוע קשה.. אבל בכל זאת, גם אני, כמו ריינבואו ביליתי את סוף השבוע שלי עם האחיינים החמודים שלי, בירושלים, עיר ללא אזעקות (שלוש עד היום). ואם לא היה עובר אופנוע על הכביש המהיר בלילה, כשהכביש ריק, ומפיל לי את הלב לתחתונים מרוב פחד שיש אזעקה, הייתי יכולה לסכם את השבת כממש ממש ממש טובה ורגועה. עם האופנוע היא היתה רק ממש ממש טובה ומאוד רגועה.
ומסכימה שאחיינים זה משהו מדהים. אחת התרופות הכי טובות בעולם לכמעט הכל.
הפחוטוב - נו, צריך להגיד? המצב. המתח. חוסר הידיעה. השמות של החיילים שנהרגו כל פעם. ואלה שנפצעו.
וגם - בגזרת הפיברו - כאבים חדים ובלתי מוסברים ו"שריפות" בזרועות ובידיים.
פגישות בשבוע שחלף - עם חברה שתמיד גורמת לי לתהות אם יש לי על מה לדבר איתה. מסתבר שיש.
אזעקות - תופסות אותי במקלחת (כבר פעמיים) ובשבוע שחלף היא תפסה אותי גם באמצע ראיונות לעמותה שאני מתנדבת בה. יצאנו שתי מראיינות ומרואיינת לחדר מדרגות חשוך ומחניק.היה מוזר.
חופש גדול? תזכירו לי מה זה..? אה, זאת הסיבה שמיליוני ילדים שורצים בכל מקום מוצל וממוזג כל יום כל היום? מעיק. אבל לא באמת קשור אליי.
ומה אני מאחלת? רק טוב!

 

[kaktus14]

כלנית יקרה, כמה נחמד שפתחת שירשור

נותן לי הזדמנות לומר את מה שבלב.
למרות שלא אצליח לעקוב אחרי סדר של דיווח סוף שבוע
אבל אספר לך כך:
סוף שבוע זה בילינו כל המשפחה בכנרת ועוד צפונה.
יש לציין שבאמת ישנן הטבות רבות לאנשי הדרום והרבה אטרקציות פשוט בחינם.
קבלת אורחים מעבר לכל מצופה.
אבל יושבים אנחנו בחוץ ומשקיפים על הכנרת
לא הדלקנו טלויזיה אף יום,
פשוט ישבנו בחוץ ושמענו את השקט כל ערב. הבעיה היחידה שהינו צריכים לדאוג לה זה מאיזה עשב לרקוח את כוס התה שממנו נלגום.
באמת קשה ממשקיפי נוף ושקט זה להבין לדרומיים כמה כוחות נפשיים נדרשים לעמוד בלחץ מתמשך זה.
בתקשורת מתעללים בנו עם הידיעות על הפסקת אש כל רבע שעה ידיעה חדשה.
ואנחנו יוצאים מעזה ומשאירים לילדינו הבטחות החמס למערכה יותר קשה
ולא מבינה אני למה קוראים לזה המלחמה בדרום.
המוות הגיע למיני ישובים בארץ גם לישוב הזה שעברו שגר בו פעם חייל שלא יכלו לקבור.
הכאב והזעם הפנימי גדול מלכתוב
הרבה דמעות, הרבה עצבנות.
נכנסנו לחודש אב בדיוק עם מצב נפשי מתאים. בדיוק עם שכול וחורבן.
מצטערת יקירתי שאין לי מה לכתוב לך משהו משמח
לא קלה לנו שגרת המלחמה או איך שקוראים לה.
מצב מצחיק או מביך בזמן אזעקה גם לא יכולה לספר לך, רק לומר שהתמונות שמכסים את התינוקות הן תמונות הרבה יותר נפוצות ממה שמראים.
מראים יותר את הבכי של הילדים של עזה
לנו מזל היה שהיה איזה בחור שראה כשהבת שלי רצה לאחורי האוטו במקום לרוץ למחסה והבין מהר שיש תינוקת ועזר לה להוציא אותה מהרצועות
ושניהם נשכבו עליה.
ואני ליבי נקרא כי יודעת אני שהיא יצאה לפני שתי דקות ובטוח שהאזעקה תפסה אותה בדרך
ובעלי תופס אותי ולא נותן לי לרוץ לכיוון הכביש ודוחף אותי לכיוון ההממד.
ובקושי הצלחתי לחייג אליה. כל כך רעדו לי הידיים.
אין קליטה מהממד. רק דקות ארוכות מאוד של מריטת עצבים
ואז המון המון בומים ואנחנו מנחשים זה יירוט או נפילה..
לצערי הנזק מארועים כאלו מצטבר הרבה יותר ממה שחושבים וכמה לילות על הכנרת והמון אטרקציות רק הורידו שכבת אבק מסויימת. כל מה שיש לי בפנים.
שוב הפסקת אש על המרקע
אולי הפעם זה אמיתי.

שוב מצטערת על העצב אבל זה

 

[כלנית חיננית]

גם אני לא הבנתי למה זו המלחמה בדרום

זו בהחלט מלחמה בכל הארץ.
ואני כולי תקווה שלא יעזבו את עזה עד שאחרון האיומים לא יוסר מעל תושבי הדרום ושאר המדינה.
&nbsp
העם איתך!

 

[ריפנזל]

קקטוסית יקרה

כל הזמן אני שומעת ״מחבקים״ ״מחבקים״ ״מחבקים״, ו״העם איתכם״ ואני חושבת על העול הנפשי הלא יאומן שהשנים האלה גורמות, וכמה החיבוקים קצרים ולא מספקים.
ומה אני הקטנה יכולה לעשות חוץ מגם כן לשלוח חיבוק ולאחל פיתרון למצב הבלתי אפשרי הזה. מתסכל כל כך.

 

[kaktus14]

מקווה לריפנזל שסיבותיה שלה רק יטיבו איתה

 

[ריפנזל]

הלו

סליחה שנעלמתי

זה התחיל מבעיות כניסה לתפוז + נסיעה לסופ״ש נהדר אצל קרובים בצפון, והמשיך להמון עשייה שנדחפה לשבוע הזה, שהיתה מאוד טובה, אבל השאירה אותי בלי כוחות וזמן פנויים.
ועכשיו ׳סתם׳ נדודי שינה מעפנים שיש לי יותר מדי לאחרונה מאז המלחמה, רק שהיום לכאורה אין לי תירוץ. כנראה לוקח זמן עד שהמוח מסכים לי לישון שוב ולא לקפוץ להתעוררות כל רגע... גם היתה לי סופסוף פגישה עם הפסיכולוגית אחרי שני טיפולים שבוטלו... וזה היה בחלקו מאוד כבד... וזה תמיד סיבה טובה לשינה גרועה.