טוב מאוד ותודה
שזה לא מיועד בשבילי. כבר ימים רבים אפשר למצוא אותי בחולצות ארוכות-שרוולים וצעיפי צמר רכים. ונעים לי. המשמעות הפשוטה של זה היא שהגוף נחלש וזקוק לחום חיצוני. אין דבר, לשם כך המציאו את הבגדים ואת הקיץ (ואת הביפאפ...). מנגד, היו לי שתי הליכות קטנות משמחות השבוע שהתארכו מהשבוע הקודם. כמו כן, הסתבר שגבהתי (כל הכבוד לעצמות!
), ונכון להיום אני מתנוססת לגובה מטר חמישים ואחד וחצי, מה שאומר שעכשיו כמו פלא החוליה השבורה עברה את קו המשענות של הכסאות בבית, ואני יכולה לשבת עליהם נטולת כאב גב. ריקוד ניצחון על הדשא, רגעים של אושר בתוך כל ערבוביית החדשות והשמועות והתקוות והכאב.
אחי עלה על מדים וירד דרומה, להצטרף לעוד בני משפחה וחברים ומכרים... שמור על עצמך, בחור
אני מתעדכנת כל הזמן, משגע אותי כמה שקט ופסטורלי פה. צופה בהפגזות, ביירוטים, בבתים המתמוטטים, בדמעות, בגבורה... אבל בשיחות דיפלומטיות להפסקת אש ובמסיבות עיתונאים אני לא מסוגלת לצפות, ושם קורה לא פחות. אוף, צריך להמציא מצלמות-עיתונות טובות ללא פלאש. או חיסון נגד אפילפסיה. או גם וגם. אבל זה נורא קטנוני מצידי, העיקר שיביאו את השקט וישובו הבייתה בשלום, והלוואי שהבית יהיה שלם לכשישובו.
שתהיה לנו שבת רכה וברוכה.
חופן חיוכים,
סיגל