ועכשיו נהפוך - שרשור שמשות!

[ריפנזל]

ועכשיו נהפוך -

שרשור שמשות!

ושלי - חפפתי! (איפה מחיאות הכפיים, איפה??)

 

[ויויאן טאץווד]

תשואות רמות

אני אתמול הצלחתי להתרחץ אבל לא לחפוף. ניחא.

אני בינתיים אשמור את השמש שלי לסכמש, בתקווה...

ואם תעלה לי איזו שמש פתאומית כזו, אשרשר

בעצם למה לשמור לסכמש אנחנו כולה ביום שלישי: אז אתמול לראשונה בחיי - היתה אצלי עוזרת!!

רגע מסעיר.

עוד לא עיבדתי את החוויה במלואה, אבל הקטע הזה שהבית נקי במידה מסוימת (מאד) ואני לא מתה ולא נגמרתי מזה, זו חוויה מאד מעניינת.

אז תחי המנקה, וכל מי שפעל למען הייתכנות של הדבר הזה, זה היה מסובך.
ובעיקר כל הכבוד לי שעברתי מחסום שהיה נראה לי בלתי עביר.

או באופן יותר כללי: לחיי היכולת לקבל עזרה

 

[ריפנזל]

יוו! את לא יודעת כמה זמן אני מנסה לזכור להגיד

להגיד לך שלתת למישהי/ו לנקות לך את הבית תמורת סכום כלשהו זה ה-דבר!

זה הפך את חיי לכל כך יותר סבילים, הייתי אומרת "את לא מבינה" אבל את כן מבינה.

יש לי שכנה מאוד נחמדה שאני מבקשת ממנה פעם בכמה שבועות, והבית שלי כזה פצפון (27 מטר) שבשעתיים היא מצחצחת אותו, כולל א המרפסונת הקטנה. היא גם מחליפה לי מצעים וזורקת פחים וכל דבר אידיוטי כזה שממש ממש מקל עלי.
בהתחלה ממש התפדחתי מהעניין, אבל היא כזאת נחמדה וגם מכירה את עניין המחלה וכשהבית מצוחצח ככה זה עושה כזאת הקלה גדולה לנפש.

יש מצב שהיא תצטרך להפסיק ואני אצטרך למצוא מישהו אחד, אני ממש מקווה שזה יהיה בסדר, כי הרבה זמן חיפשתי מישהו קבוע שלא ייקח ממני הון ושיעשה עבודה טובה בשמחה, ושאני גם ארגיש בנוח זה.

 

[ריפנזל]

אז תשואות רמות! וגם

ועוד משהו:

זה בדיוק הדבר שאנחנו צריכות לעשות!

הניקיונות הפרטיים שלי הם כל כך פתטיים שזה נורא...

לקח לי מלא זמן לקלוט שזה שאני "בתפקוד" מספר שעות ביום לא אומר שאני גם יכולה להספיק לנקות ולבשל ועוד לעבוד כדי להרוויח כסף בשעות האלה. וזה בגלל שכל דבר גובה כ"כ הרבה אנרגיה, וכל פעולה היא הרבה יותר איטית והרבה פחות אפקטיבית מ"האדם הממוצע". אז עד לעירויים, הכמה שעות היומיות שלי לא תמיד הספיקו כדי להחזיק את עצמי יחסית נקייה ואכולה ועם גינה מושקית פעם בכמה ימים. להכניס עוד משהו למשוואה? אין סיכוי, לא בלי לוותר על משהו או להביא את עצמי לשבוע במיטה.

ההבדל הגדול שנהיה לי מאז העירויים זה שאת הבסיס של הבסיס אני מצליחה לסופסוף לעשות, ולא צריכה לוותר על כ"כ הרבה מקלחות וארוחות ודברים כ"כ בסיסיים פשוט כי נגמר הכוח ונרדמתי. אז עכשיו היומיום הרבה יותר טוב. להגיד שיש לי ספיירים לעוד משהו? רק טיפה. מקווה שגם זה יגיע פעם. השאלה האם זה יגיע מאוד מעסיקה אותי.

 

[ריפנזל]

אבל העיקר "כמה שאת נראית טוב!"

;-

כל כך קשה להסביר.

 

[ויויאן טאץווד]

כן. זה מסבך את הכל נורא

 

[ויויאן טאץווד]

מאמינה ומקווה שכן

שעם הזמן זה יעזור יותר ויותר, והתפקוד יעלה בהתאם.

ברור שצריך לעשות סדרי עדיפויות.

רק שאצלי לפי ה"יומן מחלה" הקודם, הדברים הבסיסיים היו בראש סדר העדיפויות: להצליח לאכול, להתרחץ, לישון, וכל הדברים האלה שדי חשובים לעצם קיומך.

עכשיו זה התהפך. בחורף כמעט לא הצלחתי להתרחץ (כנראה המעברים של קור וחום) והנחתי לזה. מה שהיה טוב למארי אנטואנט כנראה גם לא יהרוג אותי.

ועכשיו יש דברים שאני צריכה לעשות שהם יותר חשובים, והניסיון להעזר באנשים שיעשו את זה בשבילי נחל כישלון, ובסוף השבוע שעבר גם שמעו את קול הנפילה

אז עכשיו דווקא לדברים הבסיסייים אני עושה אאוט סורסינג: כבר יותר מחודשים שאני קונה פעם בשבוע אוכל מבושל מוכן. זה יוצא אפילו פחות מלעשות סופר וקניות, וגם אני אוכלת טוב, וגם לא מוציאה אנרגיה על לנסות להכין, מה שלא מצליח בדר"כ.

והנה צעד גדול בתחום תחזוקת הבית. אם זה לא היה ברור קודם, וזה לא, אז היא לא מנקה טוב. אבל זה יותר טוב מכלום, ובטח יותר טוב משאני אהרוג את עצמי על זה.

שמחה שמצאת לך מישהו שיעשה את זה בשבילך. ומקווה בשביל כולנו שלאט לאט יהיה לנו יותר כוח לעשות את זה.
לי זה נותן תחושה טובה להצליח לעשות את הדברים הבסיסיים לבד. אבל עכשיו שיחררתי.

כל רעיון לקיצור דרך כמובן יתקבל בברכה תמיד

 

[ריפנזל]

הרגשה הכי טובה לעשות בעצמי, אבל

אני נאלצת להכיר בכך שזה לא ממש קורה, ואז לתת למישהו אחר עדיף פי מיליון על שפשוט לא יהיה

 

[ויויאן טאץווד]

ברור. סדרי עדיפויות, כאמור

 

[ויויאן טאץווד]

זה לא שלא ידעתי על פונקציה כזו

ויש גם חברים שהציעו את עזרתם.

פשוט יש לי מום רציני, אני לא מסוגלת שמישהו אחר יעביר סמרטוט אצלי בבית.
ממש. זה היה ייהרג ובל יעבור אצלי.

אז זה היה ממש מחסום (נפשי) אדיר עבורי.

זה רגע היסטורי, בתולדות חיי.

 

[כלנית חיננית]

יש לי שמש. טריה מהערב!

וכמו ויו, גם אני חשבתי לשמור לסכמש, אבל ויו צודקת. היום יום שלישי ובאמת חבל לשמור את זה:
אז השמש שלי היא - שהיתה לי שיחה של שעתיים עם אחותי בטלפון.
אני יודעת, זה נשמע סופר טריוויאלי להרבה אנשים, אבל אחותי ואני אף פעם לא היינו קרובות מדי או חברות טובות מדי, ואם אנחנו מדברות מספיק זמן אנחנו לרוב גם נמצא על מה לריב..
והערב היא התקשרה אליי לספר לי על איזה משבר שהיא נמצאת בו, ודיברנו על זה, ועודדתי אותה, והיתה ממש שיחה טובה, והיא נמשכה עוד ועוד ופתאום קלטנו שאנחנו כבר שעתיים בטלפון ושכבר עוד מעט חצות והלך לנו כל הערב.. אבל היה לי ממש כיף.

 

[ריפנזל]

 

[ויויאן טאץווד]

שיחות טובות, בטח עם אדם קרוב, זה שמש רצינית

שמחה בשמחתך

 

[Pink Marshmallow]

זה נשמע נהדר

שמחה שנהנית כל כך.
לפעמים השמשות הקטנות האלה עושות את כל היום.

 

[Pink Marshmallow]

איזה יופי!

חפיפה זה מעייף, כל הכבוד!

 

[Pink Marshmallow]

שמש באיחור

דיברתי עם חברה בטלפון 50 דקות.
הפיברו היכתה אצלי קשות את רף הסבלנות.
אין לי יכולת לשבת כמו פעם ולשוחח על דברים יותר מכמה דקות.
פתאום, היא התקשרה והיה לי כוח, סבלנות, רצון.
אז דיברנו ואז היא אמרה שהיה ממש ממש כיף לדבר איתי הפעם.
זה היה מאוד נחמד.
אולי אני לא אבריח את כולם

 

[ויויאן טאץווד]

שמחה לשמוע

נראה לי שרק אנחנו החולים יכולים להבין כמה זה לא מובן מאליו להצליח לנהל שיחת טלפון, אפילו עם חבר קרוב.

משהו שקראתי באיזה מקום (אין לי שמץ של מושג איפה) שהירידה בריכוז גורמת לזה שאתה לא מסוגל להתרכז (בלשון המעטה, זה ממש עושה לי כאבים חשמליים כאלה בגוף ובראש) בנושאים שלא מעניינים אותך.

זה היה רגע של תובנה מעניינת. עד אז ניסיתי להחזיק את עצמי בכוח, כדי לא לפגוע בדובר. אחרי זה הבנתי שרגע לפני שהרעידות נהיות בלתי נסבלות זה הזמן להגיד בנימוס: סליחה, אבל אני לא מצליחה להתרכז, בוא נעבור לנושא אחר.

אז מזדהה.

כן, הרוב ברחו גם אצלי. אבל יש חדשים, שמקבלים אותי על מצבי החדש והם שווים את משקלם בזהב

או, אני חושבת שנזכרתי איפה זה היה, פה בפורום כמובן

, נדמה לי שזה היה באחד מסקרי הסמפטומים הגדולים