סכמ"ש פסח (שבת הגדול)

סכמ"ש פסח (שבת הגדול)


קודם כל:

מה נשתנה?

----

רציתי מאד לעשות סכמ"ש ברוח החג. אבל גם אין לי יצירתיות במיוחד, וגם כמעט כל דבר שאני חושבת עליו הוא די על צד השלילה.
אז ברוח החירות, אני נותנת לכן לסמכ"ש באופן חופשי, פתוח ויצירתי אם אפשר, את השבוע שחלף ולמעשה סכמ"ש זה תקף עד לערב החג.

----

כמה רעיונות משלי:

קושיות שאתן שואלות:


עשר מכות פיברו/תת"כ:
רק אם בא לכן לעשות. (אתמול שמעתי רופא שקורא למה שאנחנו עוברות פיברו דלא רוזה
)
אפשר לעשות עם הזרת בתוך היין ו"לזרוק" החוצה את המכות.

דיינו, אפשר גם לעשות שרשור נפרד.
לדוגמא: אילו רק היתה לי בעיה קוגנטיבית ולא היתה תשישות – דיינו; אילו היו לי רק בחילות וסחרחורות ולא היה כאב ראש אימתני – דיינו; וכיוצ'
זה מה שעולה לי, אם יש לכן דיינו חיובי - עוד יותר טוב



תזכורת לעייפים שבינינו, שלא לומר מותשים: בערב פסח עצמו אסור באיסור חמור לעשות כל מלאכה, רק אם היא הכנה לחג. אז תזכרו את זה


 
מסכמשת כרגיל

פסח עוד לפנינו אז לא רוצה להכניס מהקודש (היומיום) למעצבן (החג), בעיקר כי שונאת את החג הזה ועוד יותר שונאת אותו לבד, והכי שונאת אותו במצב שלי השנה (למרות שלפני עשור הגעתי לפסח ששנאתי עוד הרבה יותר מהפעם, ומאז, תודה לאל, לא הגיע למצב כזה גרוע!).

אז בגלל שאין קריטריונים, מסכמשת ברוח החופש והחירות, בלי.

אז בגדול היה לי שבוע עייף ולא קל. החדר שלי היה נראה כמו הצרות הכי גרועות שלי (אמרתי למישהו השבוע שאם כמדריכת שיקום הייתי מגיעה לבית שהיה נראה כמו החדר שלי, הייתי מסרבת לקחת על עצמי את הטיפול באותו בנאדם.. עד כדי כך זה היה זוועה!). הנורא בכל הסיפור היה, שהתשישות שלי היתה כל כך גדולה, שכל פעם שהתחלתי קצת הייתי ממש מתעייפת ולא מסוגלת להמשיך. ורק הידיעה שאני חייבת לעשות את זה, היא לבדה גרמה לי "לברוח" אל התשישות שוב ושוב.
המזל היה שהחלטתי שעד יום שישי (כולל) זה ייגמר, ביי הוק אור ביי קוק. ועך הגיע לו יום שישי האחרון שבו פשוט, שלב אחרי שלב, כל מה שסודר ונוקה יצא מהחדר וחיכה במסדרון/ מטבח/ סלון.
אחרי 5 שעות של עבודה מסיבית החדר גמר להסתדר ולהתנקות ואפילו הספקתי לנקות את התריס (המצאה נהדרת לענייני אור/ חושך, אבל ברור שמי שהמציא אותו היה גבר שלא חשב על אופציות הניקוי שלו) ואת החלון.
עכשיו החדר נראה כמו.. ובכן, כמו בערב פסח: מסודר כל כך שברור שכל חפץ, ולו הקטן ביותר, שיונח שלא במקום, ישר יפתח את הפתח לבלגון חוזר.לכן בינתיים משתדלת לשמור עליו ככה. שלפחות שבוע יחזיק מעמד, עד אחרי פסח. אחר כך נראה כבר...

לגבי שאר החיים שלי, הממ.. תשישות אמרתי, לא קניתי בגדים חדשים לחג וקצת מתבעסת מזה, צריכה שינוי מאסיבי בחיים שלי וחוץ מזוגיות לא באמת מצליחה לחשוב על איך עוד אפשר לשנות ולאהוב את השינוי. וזהו בערך.
מחר לוקחת יום חופש לעבוד על הסמינריון שלי. הסתבר לי שאוכל עוד להגיש אותו, ככל הנראה, כדי לקבל את התואר עם שאר חבריי לתואר, וחושבת לנסות להדביק את הפער.
ומחכה מאוד לפגוש את האחיינים שלי בחג. הקטנים פשוט בונבונים שכאלה.. מחכה לאכול אותם כבר!!
בפסח עצמו צפוי טיולון צפונה (פסטיבל עינגב לשירי א"י) אבל לא הרבה מעבר לזה. וזהו בערך.

מקווה שלכולכם/ן יש תכניות טובות ושוות לחג, שיש לכם אנשים שאתם אוהבים ורוצים להיות איתם בליל הסדר, ושמצפה לכם חג נעים בחיק המשפחה ו/או החברים,
כלנית
 
קודם כל שאפו על הניקיון והסדר

הגעת לפסגת ההימלאיה


שנית: איזה כיף לשמוע שיש עוד מישהו ששונא את החג הזה.

זה החג השנוא עלי ביותר. שבועות הוא החג האהוב ביותר.

טראומות ילדות, מלילות סדר שמדקדקין ב"הגדת לבניך", עד שהבניך כבר מאבדים דופק. עד שמגיעים ל"שולחן עורך" כבר הייתי על סף עילפון, כי חוץ מהכזית שאוכלים שעות לפני שמגיעים לשולחן עורך, אתה מורעב ברמות קשות. וכמעט אוכל את המפה...

חג קשה.



מקובל עלי שזה היה צריך להיות סכמ"ש רגיל, אבל רציתי משהו מרוח החג שממש ממשמש ובא.

אני חושבת שמתוך דבקות בעניין החירות בשבוע הבא ביום חמישי לא יעלה סכמ"ש. אלא אם יהיו דרישות מצד הציבור הקדוש שפה.

ואחרי החג, משמע במימונה, נעשה סכמ"ש של כל החג. מקובל?
 

Sigal H

New member
אם הוא תקף עד החג

אני לא באיחור. בכלל. לשם שינוי


כיוון שמסתבר שלא רק אנשים חולים סובלים מאבק הבנייה, הקיבוץ החליט לסלול את הכביש המשופץ כבר עכשיו ולא לחכות עוד כמה חודשים. שני החלונות בחדר השינה, גדולים ומלאי אור וירוק, היו מוגפים כל החורף ואני מאחוריהם. אבל עכשיו שלא עולים משם ענני אבק, פתחתי לרווחה את שניהם וריחרחתי באושר. מכירים את הרירוח המסוקרן של הכלבים כשיש משהו מעניין - ככה בדיוק. והאביב שלי, האביב האהוב שלי, נכנס לחדר בכל שובביותו. גם אני יוצאת אליו יותר, ההליכות שלי כבר מגיעות מהמרפסת אל הכביש, שזה ארבעים צעדים לפחות, ואני מקפידה להיות כמה שיותר זקופה כדי לא ליפול גם כשהשביל לא ישר. הצעדים הולכים ומתרבים לאיטם, האביב הולך ומתפתח.

ועוד חיוך חסר תחליף שאספתי אתמול: בים, על המזח, בסוף השפל. תחילה ישבתי על שרול, אחר כך קמתי על רגליי ונאחזתי במעקה המאוד נוח ששם. הגאות החלה לבוא, יכולתי לראות איך הגלים מגיעים כל פעם קצת יותר רחוק, נשארים כל פעם קצת יותר זמן. עמדתי בשקט ונתתי לים למלא גם אותי מלח וכוחות.
חבל שבמצלמה החדשה שלי חסר כרטיס זיכרון, הייתי מראה לכן שחף צד דג וכמה גדול היה החיוך שלי.

ויויאן, הנה לך לא-סכמ"ש לתפארת. מספיק חופשי?
 
הכי חופשי


שיהיו מעתה רק דרכים סלולות... וחיוכים.

לא סלולות במובן של שלמת בטון, אלא נהירות, קלות וברורות ויציבות


התיאור של הגאות והשפל מקסים. מים זה טוב


יש ברכה ביהודית כשמישהו קונה נעליים חדשות, אז אומרים: שתלך בדרכים ישרות.

אז כל הכבוד על ה-40 צעדים! ועל זקיפות הקומה ועל החיוך
 

Sigal H

New member
והיום הגעתי עד החנייה!

תוספת מכובדת של צעדים. אני את שלי עשיתי
 
למעלה