בנות יקרות, קשה לי כל כך



מה קרה?
משהו השתנה?
כואב? עצוב?
שתפי, זה הרבה פעמים עוזר
 
גם אני עם מה שפינק וכלנית כתבו לך


אבל לפעמים אולי אין יכולת לפרט או להרגיש או להגדיר.
אולי רק לכתוב את המשפט הזה כבר היה חשוב לך.

וגם בלי שתסבירי אנחנו יודעות כמה קשה. ומנחמות ומחזקות ומזדהות.




אבל אם תרצי להרחיב אנחנו כאן כדי לשמוע.
 

kaktus14

New member
לקחתי חופש ארוך מעבודה

לא חושבת שאני חוזרת לשם
עבודה שאני מאוד אוהבת
אבל צריך להוריך הילוך
לפי איך שלא חושבים על זה, המוצא הוא אחד- אני לא שם
וכאן השאלה המרכזית
מי ירצה שבר כלי כמוני?
 
חופש זה כבר טוב.

אני יודעת שזה לא נראה לך כך כרגע.

אבל אני יכולה להגיד לך ממש מהימים האחרונים. שאחרי שלושה ימים של חופש אמיתי, שאתה באמת עושה סוויץ' בראש ולא חושב על מה ואיך, ומה יהיה, ומה צריך לעשות ומה לא עשיתי וכל זה - אתה נהיה באמת בנאדם אחר.

אז קודם כל תנסי (וזה לא פשוט בכלל, אני יודעת, גם אצלי היה צריך גורם חיצוני כדי שיגרום לי באמת לעזוב את כל הכדורים שבאוויר, בלי להסתכל אחורה לראות אם ולאן הם נפלו) - קודם כל לנוח. לנוח בלי לחשוב על מה יהיה.

המנוחה והחופש יחזקו אותך, ואז גם המחשבות ייראו לך אחרת. כי תהיי יותר חזקה ויותר מפוקסת.

וגם ילמדו אותך לנוח - כי זה ממש ענף אולימפי


כן להוריד הילוך, כשצריך אז צריך. ומתי ואיך תעברי להילוך ראשון, ואז שני... אל תחשבי על זה עכשיו.
אני יודעת שזה קשה. אבל זה הבצפר של המחלה הזו.

זה בטח מרגיש לך טראגי (אני יודעת, הייתי שם) אבל זו נשמעת כמו בשורה טובה, שלקחת חופשה ארוכה מהעבודה.
כי להסתובב על הגלגל הזה של החיות האלה.... נו שכחתי איך קוריאם להם.. אה, אוגרים! - זה רק משאיר אותנו באותו מקום.

אתה מנסה להזיז את הגלגל ונשאר באותו מקום.
אז לעשות סטופ זה כבר התחלה של משהו טוב


ברכות
 
המחשבה שלך הגיונית

גם אני חשבתי על עצמי כשבר כלי בלתי רצוי בשלב מסוים.
אני חושבת שטוב שלקחת חופש, אולי הוא גם יעזור לך לחזור לעצמך ולצאת ממצב שבר הכלי הזה שנקלעת אליו.
כמה שזה קשה, במחלה כמו שלנו חשוב לא לחשוב 400 צעדים קדימה ולהתמקד בעכשיו.
אז תתמקדי בלהרגיש טוב יותר, למצוא מה משפר את מצבך ולחזור לעצמך עד כמה שאפשר.
מקווה שהתחושה השתפרה בינתיים.
 

kaktus14

New member
חזרתי לעבודה לאחר חופשה בת שבועיים כמעט

ואכן בודאות המקום שלי לא שם.
בקושי סיימתי את היום וגם בחפיף כזה.
לגבי השבר כלי-עדיין מדכא נורא אבל
כנראה צריך לסגור דלת על מנת שאחרת תיפתח
וזה כבר מחשבה יותר חיובית.. נכון?
חג פורים שמח לכולם
 
לגמרי.


מישהו אמר לי איזה משפט בתחילת המחלה. לא בטוחה שיכולה לצטט אותו במדויק.

אבל זה משהו על זה שלפעמים דווקא מתוך מצוקה ומלהיות עם הגב לקיר אתה יכול להגיע למקומות שלא היית מגיע אליהם אחרת. ולהיות מופתע לטובה.

אני למשל הבנתי שאני לא יכולה לסמוך על כושר העבודה שלי שנמדד לפי שעות, וצריכה לנסות לחשוב על פתרונות יצירתיים לפרנסה. למשל יזמות זעירה.
בתור מישהי שהיא בת לשכירים, וגדלה תמיד עם המחשבה שלהיות שכיר זו הדרך היחידה להתפרנס, אני עכשיו עושה איזה סוויץ בראש ומבינה שיש עוד אופציות להרוויח את לחמך.

ללמוד ולבחון מה אנחנו יכולות לעשות בשביל פרנסה, ולשאוב רעיונות יצירתיים אחת מהשנייה זה בהחלט משהו שהפורום יכול להועיל בו, נראה לי, לחלקנו לפחות, ששואלים את עצמם את השאלה הזו.

אבל אני חושבת שכמו שכתבת להבין מה אתה לא יכול לעשות זו בהחלט אבן בדרך לשם.

חזקי ואמצי. אני מאמינה שלאט לאט עקב בצד אגודל כולנו נלמד לראות את הנקודות החזקות שיש בנו. ונבין שאנחנו לא שבר כלי.
אולי לא יכולות לעשות את מה שרצינו לעשות, אבל בהחלט אנחנו יכולות להיות תורמות: לסביבתנו הקרובה, או הרחוקה. ובכלל לעולם.

לחיות עם המחלה הזו יום יום מעיד שאנחנו מאד חזקים. כי היא דורשת תעצומות.



וחג שמח
 
למעלה