ויויאן טאץווד
Member
נמנעתי מהלכנס לדיון הזה עד כה
כדי לא לבאס.
אבל באמת מצד אחד יש את הגישה (שקקטוס מייצגת) שאף פעם אין את הזמן הנכון לעשות ילדים. ולכן צריך פשוט להחליט לקפוץ לבריכה.
מצש שני אני מאד מסכימה איתך עם הגישה של ביקור בשירותי הרווחה. יותר נוטים לספר את הסיפורים על איך למרות כל הקשיים ילדים זה שמחה. ופחות מדברים על המון מקרים שאנשים לא מצליחים לגדל את הילדים שלהם, ולצערנו בתי יתומים (היום כבר לא קוראים להם ככה) הם לא מועטים ויש הרבה מאד ילדים שההורים שלהם עשו אותם אבל לא יכולים לגדל אותם.
אז אני בהחלט חושבת שזו החלטה שצריך לקבל אותה בצורה אחראית ושקולה. זו ההתייחבות הכי גדולה שאדם יכול לקחת על עצמו, וזה לכל החיים. ולעשות ילדים סתם זו לא חוכמה, החוכמה זה לגדל אותם, כשיש לך את האפשרות לעשות את זה.
אני כן מחזקת את פינק ובן זוגה, כי יש אנשים שכן מצליחים לגדל ילדים גם בתוך קושי גדול מאד. מה שחשוב זה מה שיש בלב ובנפש, גם אם הגוף לא אייאייי.
וכן, אם חושבים על זה יותר מדי, עלולים להגיע למצב שכבר אי אפשר ואז הרכבת כבר נסעה.
אבל נראה לי שכשהזמן הנכון מגיע, בעיקר רגשית (כי טכנית תמיד יש סיבות למה זה לא מתאים עכשיו).
אז כן ילדים זו שמחה גדולה, אבל גם אחריות גדולה.
ובעיקר אני לא חושבת שלמישהו יש זכות להכנס למישהו אחר לרחם. אפשר לייעץ מניסיון אישי. אבל לשפוט מישהו על זה שיש לו או אין לו ילדים - זה לא מקובל עלי בכלל. וזה חלק הטירוף הילודה שיש בישראל. כיאלו אם אין לך ילדים משהו אצלך דפוק.
ולא כך היא. יש אנשים שדווקא מתוך אחריות גדולה מחליטים שלא, כי הם חושבים שזה לא יהיה נכון או לילד.
בהצלחה לכולם, וגם כל הכבוד לכולם על ההתמודדות שלהם, עם או בלי ילדים, ונכדים
כדי לא לבאס.
אבל באמת מצד אחד יש את הגישה (שקקטוס מייצגת) שאף פעם אין את הזמן הנכון לעשות ילדים. ולכן צריך פשוט להחליט לקפוץ לבריכה.
מצש שני אני מאד מסכימה איתך עם הגישה של ביקור בשירותי הרווחה. יותר נוטים לספר את הסיפורים על איך למרות כל הקשיים ילדים זה שמחה. ופחות מדברים על המון מקרים שאנשים לא מצליחים לגדל את הילדים שלהם, ולצערנו בתי יתומים (היום כבר לא קוראים להם ככה) הם לא מועטים ויש הרבה מאד ילדים שההורים שלהם עשו אותם אבל לא יכולים לגדל אותם.
אז אני בהחלט חושבת שזו החלטה שצריך לקבל אותה בצורה אחראית ושקולה. זו ההתייחבות הכי גדולה שאדם יכול לקחת על עצמו, וזה לכל החיים. ולעשות ילדים סתם זו לא חוכמה, החוכמה זה לגדל אותם, כשיש לך את האפשרות לעשות את זה.
אני כן מחזקת את פינק ובן זוגה, כי יש אנשים שכן מצליחים לגדל ילדים גם בתוך קושי גדול מאד. מה שחשוב זה מה שיש בלב ובנפש, גם אם הגוף לא אייאייי.
וכן, אם חושבים על זה יותר מדי, עלולים להגיע למצב שכבר אי אפשר ואז הרכבת כבר נסעה.
אבל נראה לי שכשהזמן הנכון מגיע, בעיקר רגשית (כי טכנית תמיד יש סיבות למה זה לא מתאים עכשיו).
אז כן ילדים זו שמחה גדולה, אבל גם אחריות גדולה.
ובעיקר אני לא חושבת שלמישהו יש זכות להכנס למישהו אחר לרחם. אפשר לייעץ מניסיון אישי. אבל לשפוט מישהו על זה שיש לו או אין לו ילדים - זה לא מקובל עלי בכלל. וזה חלק הטירוף הילודה שיש בישראל. כיאלו אם אין לך ילדים משהו אצלך דפוק.
ולא כך היא. יש אנשים שדווקא מתוך אחריות גדולה מחליטים שלא, כי הם חושבים שזה לא יהיה נכון או לילד.
בהצלחה לכולם, וגם כל הכבוד לכולם על ההתמודדות שלהם, עם או בלי ילדים, ונכדים
