ויויאן טאץווד
Member
כמובן שצריך להיות "שיכול" ולא סיכול
זה הפיברופוג, הארור אך גם מצחיק, לפעמים.
ממגיהה שעוקרת מן השורש כל טעות כתיב או אות מיותרת, ורואה אותם ממרחק קילומטרים. הייתי יכולה לראות דף כתוב ומיד היו קופצות לי הטעויות שצריך לנכש.
הפכתי לאמא של הדיסלקטיות. שגם במיליון הגהות אחרי עצמי, עדיין נשארות טעויות.
חוץ משיכולי אותיות, שאין כמעט מילה שאני כותבת אותה בלי שהאותיות יעמדו במקומות שונים מאיפה שהן צריכות להיות. גם יוצאות לי מילים אחרות לגמרי. אני רוצה לכתוב "גם" יוצא לי "כמו". רוצה לכתוב "הי" יוצא לי "זה". וגם במילים יותר מורכבות, שאני כמובן כרגע לא זוכרת.
מילים אחרות לגמרי. טקסט שאני כותבת אותו בלי הגהה, הוא לא קריא למאכל אדם או חיה. ואם אני לא בודקת את עצמי בזמן אמת אז כמובן שאין לי מושג איזו מילה התכוונתי לכתוב ויצאה מילה אחרת. כי הזיכרון לא מחזיק הרי מה שהיה לפני עשירית השנייה.
אז לכן כל כך כיף לי לכתוב פה. שזה מקום שמקבל מלמפרע שגיאות פיברופוגיות כאלה ואחרות
וזה גם עזר לי עם היכולת להתבטא, וגם עם התסכול עם העניין הזה.
הפכתי לממש מפגרת. גם כשאני מדברת יוצאות לי מילים אחרות ממה שהתכוונתי להגיד, חוץ מזה שאין משפט שאני לא נתקעת בו כמה פעמים כי שכחתי מילה נורא נורא טריוויאלית.
---
ואז עוד אנשים אומרים לי שאני נשמעת בסדר. או שהטקסט שלי קריא (אחרי מיליונתלפים הגהות, שהם לא יודעים עליהן).
ומה זה אומר עלי? או עליהם?
שהם לא שמים לב שהפכתי מייצור רהוט וקוהרנטי לממש מפגרת (בלי לפגוע באוכלוסיה הזו, זה רק כמילת סלנג), מגמגמת, מדברת שטויות, לא זוכרת אחרי שנייה מה אמרתי, או מה אמרו לי.
ופה אני בהחלט תוהה
זה הפיברופוג, הארור אך גם מצחיק, לפעמים.
ממגיהה שעוקרת מן השורש כל טעות כתיב או אות מיותרת, ורואה אותם ממרחק קילומטרים. הייתי יכולה לראות דף כתוב ומיד היו קופצות לי הטעויות שצריך לנכש.
הפכתי לאמא של הדיסלקטיות. שגם במיליון הגהות אחרי עצמי, עדיין נשארות טעויות.
חוץ משיכולי אותיות, שאין כמעט מילה שאני כותבת אותה בלי שהאותיות יעמדו במקומות שונים מאיפה שהן צריכות להיות. גם יוצאות לי מילים אחרות לגמרי. אני רוצה לכתוב "גם" יוצא לי "כמו". רוצה לכתוב "הי" יוצא לי "זה". וגם במילים יותר מורכבות, שאני כמובן כרגע לא זוכרת.
מילים אחרות לגמרי. טקסט שאני כותבת אותו בלי הגהה, הוא לא קריא למאכל אדם או חיה. ואם אני לא בודקת את עצמי בזמן אמת אז כמובן שאין לי מושג איזו מילה התכוונתי לכתוב ויצאה מילה אחרת. כי הזיכרון לא מחזיק הרי מה שהיה לפני עשירית השנייה.
אז לכן כל כך כיף לי לכתוב פה. שזה מקום שמקבל מלמפרע שגיאות פיברופוגיות כאלה ואחרות
וזה גם עזר לי עם היכולת להתבטא, וגם עם התסכול עם העניין הזה.
הפכתי לממש מפגרת. גם כשאני מדברת יוצאות לי מילים אחרות ממה שהתכוונתי להגיד, חוץ מזה שאין משפט שאני לא נתקעת בו כמה פעמים כי שכחתי מילה נורא נורא טריוויאלית.
---
ואז עוד אנשים אומרים לי שאני נשמעת בסדר. או שהטקסט שלי קריא (אחרי מיליונתלפים הגהות, שהם לא יודעים עליהן).
ומה זה אומר עלי? או עליהם?
שהם לא שמים לב שהפכתי מייצור רהוט וקוהרנטי לממש מפגרת (בלי לפגוע באוכלוסיה הזו, זה רק כמילת סלנג), מגמגמת, מדברת שטויות, לא זוכרת אחרי שנייה מה אמרתי, או מה אמרו לי.
ופה אני בהחלט תוהה
